דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תקטז
צ"ע בהרא"ש בפ"ק דביצה דין כ"ד שכתב על בעל העיטור שכתב שר"ש ות"ק בביצה דף י"ד ע"ב פליגי בפלוגתא דר"ע ור"י הגלילי בביצה דף כ"א דר"ש סובר כר"ע אף נפש בהמה בכלל ות"ק סובר כר"י הגלילי כדאית' בירושלמי וכתב הרא"ש דגמרא דידן פליגא אירושלמי דטעמא דר"ש מפרש בגמ' משום דחזי' למיעבד מינייהו מאכל אדם וגם לישנא דמתניתין משמע דלא כירושלמי דמשמע דרבנן אסרי תבואה לפי שאין ראוין למאכל אדם כקטניות עכ"ל ולא זכיתי להבין דהא ר"ש אמר בברייתא שעורין ליתן לפני בהמתו א"כ ש"מ דר"ש סובר כר"ע דנפש בהמה בכלל ולפי הנראה לענ"ד ר"ש ורבנן בתרתי פליגי דגבי מאכל אדם פליגי דת"ק סובר דדבר שאין רגילין לעשות ממנו מאכל אדם אע"ג שראוי למאכל אדם אין משלחין כמ"ש מג"א בסי' תקי"ז ס"ק ב' וכן כתב הה"מ בפ"ה מהל' יו"ט הל' ו' שת"ק סובר לפי שעיקר התבואה עומדת לטחינה ואסור לטחון ביו"ט אע"ג שהתבואה ראוי' נמי לעשות ממנה מאכל שמותר לעשות ביו"ט אפ"ה אסור לשלוח דאזלי' בתר רובא ע"ש ור"ש סובר כל שראוי למאכל אדם מותר לשלוח ופליגי נמי דת"ק סובר כר"י הגלילי דלכם ולא לבהמה ולכן אסור לשלוח שעורים ור"ש סובר כר"ע דנפש בהמה בכלל ומותר לשלוח שעורים גם מ"ש הרא"ש דמתניתין משמע דלא כירושלמי לא ידעתי שום משמעות דהא שפיר נוכל לומר דרבנן אסרי תבואה לפי שסוברים כר"י הגלילי ונר' לי דלהכי כתב הרא"ש שגמ' דידן פליג על הירושלמי אע"ג דלענין דינא אין נ"מ דהא לדעת הירושלמי שת"ק סובר כר"י הגלילי הלכה כת"ק שאין משלחין תבואה דהא הרא"ש בפ"ב דין ט"ו פוסק כהרי"ף שפוסק כר"י הגלילי ולדעת הרא"ש שגמ' דידן חולק על הירושלמי וטעמא דר"ש מפני שראוי למאכל אדם מ"מ פוסק הרא"ש הלכה כת"ק שאסור לשלוח תבואה ונר' שרא"ש בא לתרץ פסקי הרי"ף שפוסק הלכה כר"ש ולדעת הירושלמי שר"ש סובר כר"ע א"כ פסקי הרי"ף סותרים דהא הרי"ף פוסק כר"י הגלילי ולכן כתב הרא"ש דגמ' דילן סובר דטעמא דר"ש שראוי למאכל אדם ומתרץ הרא"ש דעת הרי"ף אע"ג שהרא"ש אין פוסק כר"ש שכן דרכו:
שם ט"ז אבל כו'. דברי הט"ז אין מובנים כלל דמ"ש בזה אף הת"ק מודה כיון שהוא לצורך או לבהמתו וצ"ע דהא בס"ס תקי"ב אית' דאסור להוציא מרשות לרשות לצורך בהמה והכא מיירי ברה"ר כמ"ש הט"ז גם מ"ש הט"ז ולענין הלכה אין לנו נ"מ דכל הנהו אין משלחין היינו דרך רה"ר ואנו אין לנו רה"ר ולפענ"ד דאפי' בכרמלית דאיסור הוצאה מדרבנן נמי אסור לצורך בהמה וראי' לזה מתוס' בביצה דף כ"א ע"ב בד"ה הני סופלי שכתבו וי"ל דהני גרעיני תמרה כו' ומדרבנן הויא מלאכה ע"ש וכ"כ הרא"ש שם א"כ מוכח דאפי' איסור מלאכה דרבנן אסור לצורך בהמה רק הטלטול לא אסרו חכמים שצריך לטלטל המאכל וליתן לפניהם דמזונתן עליו אבל שאר מלאכה דרבנן אסור:
שם מג"א ס"ק ב' בשורה כו' דאפי' בחצר אסור. ומקשה מחה"ש בשם ת"ש דבסי' ש"ה סעי' י"א פוקק זוג בחצר אבל לא ברה"ר דמחזי שמוליכה למכור בשוק מ"ש הכא דאסור בחצר דהא הכא ובסי' ש"ה טעם א' לשניהם ומתרץ מחה"ש דרש"י כתב על לא יעשנה בשורה דאוושי' מילתא דנר' שמוליכה למכור בשוק וס"ל למג"א משום דאוושא מילתא אסור אפי' בחצר ודומה קצת למ"ש מ"א בסי' ש"ה דבלא פקק אפי' בחצר אסור כתב רש"י הטעם שמוליד קול פי' מג"א כשמקשקש וישמע קול מחזי כמאן דאזיל לחנגא הרי אפי' בחצר אם משמיע קול דנשמע בחוץ יש לחוש שיחשדוהו שמוליכה למכור וה"ה הכא דאוושא מילתא אסור בחצר עכ"ל מחה"ש ולא הבנתי דהא לא דמי כלל דהתם הקול נשמע ברה"ר ויודעים בני רה"ר שעומד' בהמה בחצר ויש לה זוג ולכן יחשדוהו שדעתו למכור בשוק אבל הכא אם ישלח השורה בחצר מבית לבית מנא ידעי בני רה"ר שיש שורה בחצר ולפענ"ד נר' לתרץ קושי' ת"ש דבשבת דף נ"ד ע"ב כתבו תוס' ד"ה משום על הגמ' דזוג ברה"ר אסור דמחזי דאזיל לחנגא אבל משוי אינו שבטל אגב אפסר א"כ ליכא איסור דאורייתא בזוג ברה"ר ולהכי מותר בחצר דדוקא במקום שיחשדוהו שעושה איסור דאורייתא אסור בחדרי חדרים כמ"ש מג"א בסי' ש"א ס"ק נ"ו אבל הכא גבי לא יעשנה בשורה אם הולכים בשוק דהוא רה"ר למכור מה שבידם הוי הוצאה שלא לצורך כי בוודאי ישראל לא יקנה ביו"ט ומוליכה לצורך א"י והמוציא שלא לצורך ברה"ר ביו"ט לוקה כמ"ש מג"א בסי' תקי"ח ס"ק ג' והרב"י בסי' תקי"ח כתב דהמוציא כלים וכה"ג ביו"ט שלא לצורך כלל לוקה כעל הוצאת אבנים ע"ש א"כ הכא ברה"ר יחשדוהו שעושה איסור דאורייתא ולהכי שפיר כתב מג"א דאפי' בחצר ובחדרי חדררים אסור: