אור ברסלב
דברי צבי סימן תקטו

דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא

סימן תקטו

סימן תקיד

בספר הגהות רע"א מקשה על הפוסקים דבב' י"ט של גליות מותר בליל יו"ט ב' בכדי שיעשה נימא מיגו דאיתקצאי לביה"ש אלא דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרי' כמ"ש תוס' סוכה דף י' ע"ב ובביצה דף ד' ע"א זה הוא רק אם לא אסור רק בביה"ש אבל הכא דגם בלילה צריך להמתין בכדי שיעשה א"כ שפיר הוי מיגו דאיתקצאי לביה"ש כמו בכל דוכתא ע"ש ולפענ"ד נראה דכיון דגם מה שצריך להמתין בכדי שיעשה הוא נמי מחמת יום שעבר שלא יהנה ממלאכת יו"ט יום שעבר נמי לא אמרי' מיגו דאיתקצאי לביה"ש איתקצאי לכולה יומא דלא אמרי' מיגו אלא היכא שאסור בביה"ש מחמת יום זה אז אמרי' כיון דתחלת היום נאסר מחמת שבת זה או יו"ט זה אז אסור בכל היום ועוד נראה דכמו שכתב רש"י ביצה דף כ"ד ע"ב להתיר בב' י"ט של גליות משום ממה נפשך עיי"ש ה"ה לענין זה נמי אמרי' דמותר ביום ב' ולא אמרי' מגו דאתקצאי אע"ג שאסור גם בלילה בכדי שיעשה דממ"נ אם הי' יום ראשון יו"ט א"כ היום ביום ב' חול הוא ולא שייך לאסור בחול משום מגו דאתקצאי ואם הי' אתמול חול א"כ בוודאי היום מותר שנלקט בחול: שם מג"א ס"ק א' אסור כו' דבמוקצה כזה אפי' ר"ש מודה. המחה"ש כתב דרש"י בביצה דף כ"ד ע"ב כתב דאפי' לר"ש יש מוקצה בגרוגרות וצמוקים ומחובר כגרוגרות וצמוקים מדלא לקטן מאתמול אקצינהו מדעתי' וביאר דבריו הרב"י בסי' ש"י כיון שע"י לקיטתם ניתרים ואסור להנות מהן במחובר ומאחר שלא לקטן ה"ל כאלו דחנהו בידים ופי' שאין רוצה להנות מהם הלכך מה"ט איכא מוקצה בדבר המחוסר צידה לר"ש עכ"ל מחה"ש נר' לפענ"ד דהוקשה להרב"י דהא ר"ש ל"ל מגו דאיתקצאי לביה"ש עי' במג"א סי' תקי"ד ס"ק ז' וגם גבי גרוגרות וצמוקים כתבו תוס' בשבת דף מ"ה ע"א ד"ה אלא כו' שגם לר"ש אין דעתו לקחת גרוגרות וצמוקים עד שיתקנו היטב ע"ש אבל כשיתקנו היטב בשבת מותרים בשבת א"כ ה"נ במחובר כיון שנתלש והם ראוים לאכילה תהוי מותרים לר"ש אפי' בשבת ויו"ט לכן כתב הרב"י דהוי כאלו דחנהו בידים ופירש שאין רוצה להנות מהן הלכך אפי' לקטן א"י אסורים כנ"ל ולפ"ז קשי' לי אמאי מותר ביו"ט ב' של גליות לרש"י ולר"ת נמי צריך לטעם שמא יאמר לא"י למה לא נאסר בב' ימים משום מוקצה אפי' לר"ש דכיון דלא לקטן מעיו"ט ויודע הי' שאסור ללקטן בב' ימים של יו"ט א"כ הוי כאלו דחנהו בידים ופירש שאין רוצה להנות מהם בב' ימים של יו"ט ונר' לי לתרץ דלהכי מותר ביום ב' כיון דוודאי לא אמרי' דפירש שאין רוצה להנות מהן רק מחמת איסור שבת או יו"ט ולא בתורת נדר לכן אמרי' דמותר ביום ב' ממ"נ אי ביום א' יו"ט ויום ב' חול אע"ג שהוא פירש שאין רוצה להנות ממנו גם ביום ב' מ"מ מותר דהוי כאלו פירש ואמר שאין רוצה להנות ממחובר בשבת ויום א' מחמת איסור שבת דוודאי אין בדבריו כלום ורשאי להנות מהפירות ביום א' ואם הי' יום א' חול ושני יו"ט כיון דפירות נלקטו ביום א' א"כ הוי כאלו פירש יאמר שאין רוצה להנות בשבת מפירות שנלקטו בע"ש מחמת איסור שבת דבוודאי אין בדבריו כלום ורשאי להנות מהן בשבת ולכן שפיר מותרים הפירות ביום ב' אבל ביום א' אסור דדילמא היום יו"ט והוא פירש שלא רצה להנות ממה שנלקט ביו"ט בו ביום:

שם ס"ק ב' לטלטלן כו' וביש"ש חולק כו'. לפענ"ד מתוס' ריש ביצה ד"ה ביצה שכתבו וי"ל דאי הוי תני אוסרין מתירין הייתי אומר שמותר בטלטול אבל באכילה אסורה ע"ש משמע שיש דבר שמותר בטלטול אע"ג שאסור באכילה הכא לא שייך לתרץ כמו שמתרץ יש"ש בהג"ה על ספק מוכן שהוא רק חומרא דהכא גבי ביצה שנולדה ביו"ט למ"ד דאסור מצד הדין אסור כדמפרשי אמוראי בגמ' אבל מתוס' בביצה דף ג' ע"א ד"ה גזרה כו' משמע דכל דבר האסור באכילה אסור בטלטול נמי שכתבו אבל תימא כיון דאמר האי טעמא שמא יעלה ויתלוש ל"ל טעמא דלקמן משום מוקצה ע"ש וא"א כדברי יש"ש דהאסור באכילה מותר בטלטל חוץ במוקצה דאסור בטלטול א"כ לא קשה קושי' תוס' דצריך לטעמא דלקמן משום מוקצה דאסור בטלטול דאלו לטעם שמא יעלה ויתלוש היינו מתירין בטלטול א"ו דתוס' סברי כל שאסור באכילה אסור נמי בטלטול:

שם ס"ק ג' בכדי כו' שיביא לו דגים מעיו"ט כו'. קצת קשה דבקצץ אפי' לא אמר לא"י בפירוש שיביא לו מעיו"ט רק סתם שיביא לו אפ"ה מותר וכן משמע בסי' רמ"ד סעי' א' ובסי' רנ"ב סעי' ב' ע"ש:

שם וא"כ אפשר דמיני מאכל כו'. וכתב מחה"ש והני עובדי דמסכת עירובין ודברי מרדכי הנ"ל צ"ל דבאמת לא התיר רבא כי אם לכל הלוקחים ישראלים אבל לחנוני גופו אסור עכ"ל וצ"ע דא"כ אמאי צריך התם רבא לומר דלהכי מותר דאדעת' דא"י אתא ולפי' המרדכי היינו אדעת' דא"י המביאים דהיינו קצץ כמו שכתב מחה"ש וא"א דלחנוני שא"י הביא לו אסור רק לאחרים שלא הובא בשבילן מותר א"כ לא צריך קצץ דהא בביצה דף כ"ה גבי מחוץ לתחום דמותר לישראל אחר וכדאית' בסעי' ה' לא מיירי בקצץ כלל ואפ"ה מותר לישראל אחר:

שם ס"ק ו' להקל כו' עסי' קס"ח ס"ה. פי' מחה"ש דשם מקילין כה"ג לענין פת של א"י אם בעה"ב נזהר והאורח אינו נזהר עכ"ל וצע"ק דביו"ד סי' קי"ב סעי' ט"ו כתב רמ"א דאין ללמוד מפת לשאר איסורין וכתב הש"ך אפי' בחמאה של א"י במקום שנוהגין איסור דקיל איסורייהו ע"ש גם למה שכתב מג"א בסי' קס"ח ס"ק י"ב דשם מותר משום שמניח רק משום פרישות ובשביל שנפשו חשקה בו ומחבב המצוה שרו לי' רבנן ע"ש א"כ אין דומה להכא כלל: שם ס"ק ח' ביו"ט כו' משום הכנה. וכתב בספר הגהות רע"א לכאורה תמוה דאם האיסור משום הכנה אמאי צריך במוי"ט ושבת כדי שיעשו וכתב דלזה תירץ המג"א דאף נצוד מעצמו אסור בשבת משום הכנה א"כ כל השבת אינו עולה לכדי שיעשו דכיון דבלאו המלאכה אסור לאכלו משום הכנה ע"ש ולפענ"ד עדיין קשה קצת דסוף סוף כיון דלא אכל בשבת והמתין בשבת בכדי שיעשו אין נהנה ממלאכת יו"ט אם יאכל מיד במוצאי שבת ולפענ"ד נר' לתרץ דתוס' בביצה דף ד' ע"א בד"ה אלא כו' כתבו ועוד י"ל דכיון דאם נולדה ביו"ט אסור אם נאמר כשנולדה בשבת מותר בשביל אותה לידה דשבת א"כ הוי שבת מכין ליו"ט ע"ש א"כ הכא ה"נ מה דאסרי' במינו במחובר או מחוסר צידה בהובא ביו"ט שאסור בשבת הסמוך משום הכנה אסור נמי מטעם זה שכתבו תוס' דאילו הובא בשבת הי' אסור א"כ אם נתיר בשבת משום שהובאו ביו"ט הוי יו"ט מכין לשבת א"כ שפיר צריך בכדי שיעשו במוצאי שבת דכיון דהאיסור הוא בשבת שלא יהנה מהכנה דיו"ט ואם לא ימתין במוצאי שבת בכדי שיעשו אכתי נהנה ממלאכת יו"ט דהא אם הובא בשבת הי' צריך להמתין בכדי שיעשה:

שם אבל ביצים כו'. המח"ש גורס דגים ופי' כמ"ש ססי' תקי"ג דכתב מהרש"ל דאפרוח שנולד בשבת אסור משום הכנה ביו"ט והוי רק דרבנן משום דהי' בעולם וה"ה דגים ע"ש אבל המקו"ח גרס ביצים והוא לכאורה תמוה דהא בסי' תקי"ג ס"ק ח' כתב המג"א דלרש"ל הוי הכנה דאוריית' בביצים ע"ש:

שם ס"ק י"א שהובאו כו' ומיירי בתוך התחום כו'. וכתב הגהות רע"א יש לעיין דמחוץ לתחום דהוי רק דרבנן אסור למי שהובא בשבילו א"כ ה"נ נעשה איסור טלטול מוקצה בשביל ישראל ע"ש ולפענ"ד אפשר לחלק דבשבת דף ל"ד ע"א כתב רש"י ותוס' דבתחומין מחמירין ע"ש אבל מוקצה קיל כמ"ש הש"ך ביו"ד בדיני ס"ס בסי' ק"י דין ק"י ובסי' רע"ו ס"ק י"א כתב המג"א דר"ת התיר לומר לא"י להביא נר דולק ע"ש:

שם ס"ק י"ב אסורים כו' כעין ס"ס כו'. וכתב מחה"ש חדא שמא אין מין זה במחובר ואת"ל שמין זה במחובר שמא לא נתלשו היום או לא נתלשו בשביל ישראל אבל ס"ס גמור לא הוי דשם ספק חד הוא דגם ספק ראשון שמא אין מין זה במחובר הוי ההיתר שלא נתלשו היום עכ"ל וצ"ע דהא לענין איסור כדי שיעשה יש שפיר ס"ס שמא אין מין זה במחובר או לא נתלש היום ושמא לא נתלשו בשביל ישראל והנה הספק הראשון מתיר יותר מן האחרון כי אם אין מין זה במחובר או לא נתלש היום מותר אפי' ביו"ט כדאית' בסעי' ה' ובנתלש היום מן המחובר ולא נתלש בשביל ישראל אסור ביו"ט רק שאין צריך לכדי שיעשו כדאית' סעי' ב' וכל היכא דספק הראשון מתיר יותר הוי ס"ס אפי' אם השני הספיקות משם אחד כמ"ש הש"ך ביו"ד בסי' ק"י בדיני ס"ס דין י"ב ואפשר דאפי' הס"ס שמא אין מין זה במחובר ושמא לא נתלש היום אע"ג דהוי שם א' ואין ספק הראשון מתיר יותר אפ"ה הוי ס"ס לפמ"ש החוות דעת ביו"ד סי' ק"י בבית הספק ס"ק י' לתרץ קושי' כר"ו שתמה דהא על הרוב הוי ס"ס משם אחד כגון ספק מחט בחלל הגוף דמתירין מס"ס דאימ' לא בא המחט לחלל ואימר לא ניקב וספק אחד הוא דכל הספק הוא אם ניקבו איברים הפנימים ומתרץ החו"ד דכל היכא דלא מצינן כלל לומר ספק טריפה עד דאמרי' הריעות' ואיכא ספק בהריעותא ס"ס גמור וא"צ שום תנאי לזה כמו בספק מחט בחלל הגוף דאין לומר שמא ניקבו איברי' הפנימים דמה"ת ניחוש לזה רק מחמת הריעותא וכיון דבריעות' גופא איכא ספק ודמי ממש לספק על אבל במקום דאיכא ריעותא ברורה כגון בפתח פתוח שהריעות' ברורה רק שיש שני עניני מתירין בעינן שיהיו ב' המתירין משני שמות עכ"ל ע"ש וא"כ ה"נ דהריעותא הוי מפני שהפירות מחוברים הם ויש ספק בהריעות' גופא שמא אין מין זה במחובר הוי שפיר ס"ס ולפ"ז גם ביו"ט מותר משום ס"ס זה רק דביו"ט מחמירין כמו שמסיק מג"א דאמרי' שוודאי נלקט היום וכ"כ הט"ז בס"ק י"ג:

שם ס"ק י"ז ואף לטלטל כו' גבי אושפזיכני' כו'. ופי' מחה"ש בביצה דף ד' ע"א אושפזיכנא דר"א הו"ל ביצים מיו"ט לשבת ואסר רב יודא לטלטלן לצלות ביו"ט וא"א ע"י א"י שרי הו"ל להתיר לצלות ע"י א"י ולפענ"ד אפשר דאין ראי' כ"כ דהא ביצים אסור בבישול א"י כדאית' ביו"ד סי' קי"ג סעיף י"ד ע"ש:

שם ס"ק י"ח מחוץ כו' ואפי' למ"ד כו'. והרב"י כתב בשם הר"ן דלהרי"ף והרמב"ם שסוברים דחוץ ג' פרסאות דאורייתא אפ"ה הקילו משום דאיסור תחומין אינו שוה בכל שמה שלאחד חוץ לתחום הוא לאחר תוך התחום וכ"כ מג"א בסי' רע"א ס"ק א' וצ"ע בדברי מג"א שם שכתב ועוד דמה שהוא חוץ לתחום של זה כו' משא"כ בשאר איסור דרבנן עכ"ל משמע דאפי' למ"ד תחומין דרבנן צריך חילוק זה לתחומין לחלק משאר איסור דרבנן ומדברי הר"ן משמע דרק למ"ד תחומין דאורייתא צריך טעם זה לתחומין אבל א"א תחומין דרבנן פשוט מותר:

שם ס"ק כ"ה מותר כו' לפי מ"ש רמ"א ס"ה כו'. צ"ע דהא בסעי' ד' מקיל רמ"א בב' י"ט של גליות בשבת שהוא לאחריהם משום דבב' ימים קודם לא גזרי' שמא יאמר לא"י כמ"ש מג"א בס"ק ט"ז ואפ"ה מחמיר שם בב' יו"ט של ר"ה בשבת שלאחריהם וצ"ל דאע"ג דלא גזרי' בב' ימים קודם שיאמר לא"י מ"מ כיון דב' י"ט של ר"ה הוי כיומא אריכתא מחמרינן בי' כאלו הוי יום אחד שלפני השבת א"כ ה"נ נוכל לומר אע"ג שרמ"א בסעי' ה' מיקל בתחומין במוצאי יו"ט א' מ"מ בר"ה מחמרינן משום דהוי כיום אחד ארוך: שם ס"ק כ"ו מותר כו' לכ"ע מותר כו'. וכתב מחה"ש דמג"א סובר כפי' מהרש"א בביצה דף כ"ה ע"א שמקיים הגירסא ברש"י בד"ה מחוץ לתחום כו' טעם אחר נר' לי מחוץ לתחום אסורין גזירה שמא ישלח בשבילו דביש במינו במחובר הוי טעמא שלא יהנה אבל מח"ל דלא נעשה בגוף הדבר איסור מלאכה לא גזרו אלא משום שלא ישלח ע"ש וצ"ע דהא עכ"פ לטעם ראשון של רש"י הוי משום שנעשה איסור או משום מוקצה וזה שייך אפי' אם אין הא"י מביא משלו:

שם וכ"מ ביו"ד כו'. פי' מחה"ש דשם אסור למי שנתבטל בשבילו דקנסינהו שלא יתקיים מחשבתו וה"ה הכא ע"ש וצ"ע דביו"ד סי' צ"ט בט"ז ס"ק י' כתבו בשם רש"ל דאין אסור למי שנתבטל עבורו רק בידע וניחא לי' אבל בלא ידע הרי הוא שוגג ע"ש והפ"מ כתב שם שהפ"ת הסכים לט"ז ורש"ל וכ"כ חו"ד שם ע"ש א"כ ה"ה הכא אם מי שנשתלר לו אפי' ידע והי' דעתו על הפירות מאתמול כמ"ש רמ"א שסובר שחבירו ישלח לו באופן שאין הא"י יוליכן מחוץ לתחום בשבת מותר למי שנשתלח לו דהא לא ידע מהאיסור ולא הי ניחא לי' לעשות איסור להביאו מחוץ לתחום בשבת:

שם ס"ק כ"ז ודוקא כו' דפשיטא דאם אדם א' כו'. צ"ט דלכאורה לא דמי דהא באם אדם אחד מביא דבר עמו מח"ל ואוכל ממנו ע"כ מיירי דאדם זה מערב לכאן שהוציא בשוגג מח"ל דאלו הוצי' במזיד מח"ל אסור לו לאכול כדאית' בס"ס ת"ה א"ו מיירי שהאדם מביא הפירות בהיתר באופן שמותר לו לאכול ולכן מותר לחבירו לאכול עמו כיון דבמוקצה תלי' בדעת בעלים כדאית' ס"ס ש"ח במג"א אבל התם בס"ס ת"ה אע"ג שהי' בה"ש תוך התחום של בעלי מ"מ השתא כשהפירות הם חוץ לתחום א"א לבעלים שיאכלו מהם וכשם שאסור לבעלים אסור נמי לאחרים דאע"ג דאין מוקצה לחצי שבת כדאית' בביצה דף כ"ו ע"ב היינו בהדר אחזו אבל כ"ז שאדחו הם מוקצים באותה שעה ע"ש:

שם ומ"מ צ"ע כו' וכדאית' בעירובין כו' וכ"כ הר"ן כו'. פי' מחה"ש דבעירובין שם דאם ירדו גשמים מעיו"ט חוץ לעיר יש להן אלפים אמה לכל רוח ומוקמי' שם דאין דעת אנשי העיר עליהן וגבי שור של פטם כתב הר"ן כיון שרגיל למכור לכל והוי כשור של הפקר ע"ש ולפענ"ד דלפמ"ש הט"ז בס"ק ט"ז ליישב קושי' הלבוש וכוונת הט"ז נר' לי דקושי' הלבוש הוא ממתניתין ביצה דף מ' ע"א מי שזמן אצלו אורחים וזכה להם מנותיהם מעיו"ט יוכל להוליך בידיהם המנות והם מחוץ לתחום ולא הי' דעתם על המנות ומתרץ הט"ז כיון דשם מיירי דהאורחים באו ע"י עירוב כפירש"י שם א"כ כיון שעירבו הוי כאלו היו המנות שקבלו בתוך התחום רק שצריך לזכות מעיו"ט דאל"כ הוי הפירות כרגלי בעה"ב אבל מוקצה לא הוי אע"ג שלא ידעו דכיון שעירבו הוי כאילו היו הפירות בתוך התחום ולפ"ז לא קשי' קושי' מג"א מעירובין דף מ"ה דשם דאמרי' דגשמים שירדו מעיו"ט והם מחוץ לתחום העיר שקונים שביתה במקומן ויש להן אלפים לכל רוח א"כ אם אחד מעיר עירב למקום שירדו הגשמים אין רשאי להוליך המים רק אלפים ממקום המים אבל לא לעיר אע"ג שעירב ומוקצה לא הוי לדידי' כיון שעירב הוי כאלו המים בתוך התחום ולא אמרי' כיון שעירב דהוי המים כרגליו דדוקא אם הי' המים בתוך תחום העיר אז אמרי' דהוי כרגלי אנשי העיר כדאית' בגמ' שם אבל כשהמים חוץ לתחום רק שאיזה אנשי העיר עירבו לשם לא הוי כרגליהם רק המים קנו שביתה במקומו וכן בשור של פטם בביצה דף ל"ח ע"א דהוי כרגלי כל אדם ופי' רש"י שם אפי' בן עיר אחרת שבא לכאן ע"י עירוב וזה נמי כונת הר"ן רק שכתב דהוי כמו שור הפקר אבל עכ"פ צ"ל דמיירי דמי שקונה השור עירב לכאן דהא בוודאי בא בהיתר ולכן לא הוי מוקצה דבעירב הוי כאלו ר בתוך התחום:

תוכן העניינים

דברי צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה