דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תצח
סעיף א' וחכם שראה כו'. הגהות רע"א כתב ק' לי אף דיזהר ולא ישחיזנו מ"מ עבר בטלטול מוקצה דסכין של שחיטה שפגום לא חזי לכלום וצ"ע עכ"ל ולא הבינותי דהח"י בסי' תמ"ו ס"ק ד' כתב שמורה הוראה מיחד תיבה כשיחמיץ דבר לשואל שישליך בתוכה ע"ש אבל זאת לא נאמר שאסור להורות הוראה וליקח בידו שמא תהי' חמץ וטלטל מוקצה למפרע רק כשיודע שהוא חמץ אז אסור בטלטול א"כ ה"ה הכא מותר להחכם לבדוק להסכין ואם ימצא פגום אז אסור לטלטלו אבל אין איסור טלטול למפרע ואפי' לאחר שנמצא פגום ועודו בידו יכול להניח באיזה מקום שירצה ולא צריך להשליכו כמ"ש תוס' ביצה דף ג' ע"ב ד"ה אבל כופה כו' ובמג"א סי' ש"ח ס"ק ז' ובסי' רס"ו ס"ק י"ט עוד כתב הגהות רע"א על היסוד דטבח שבדק הסכין מעיו"ט שאסור להראות לחכם ביו"ט דצריך להראות מפני כבודו של חכם מטעם שמא ימצא פגום וישחיזנו הא מדינא מותר לאכול הבשר בלא ראיית חכם והחכם רשאי למחול על כבודו א"כ איך שייך שמא ימצא בו פגימה כיון דמחזקי' לוודאי שאין בו פגימה וצע"ג עכ"ל ולפענ"ד נר' דהא וודאי דכל אדם מותר לסמוך על כח הרגשתו בפגימה אף על גב שלפעמים אדם מרגיש יותר מחבירו אפ"ה מותר לשחוט לכל שוחט אם אינו מרגיש פגימה בסכין ואין צריך לחוש שמא אדם אחר ירגיש פגימה דא"כ אין לדבר סוף ולכך כשר מדינא כשהטבח בודק הסכין בלי ראיית חכם ורק מפני כבודו של חכם להראות שרק החכם יש לו ידיעה להרגיש פגימה צריך הטבח להראות סכינו לחכם אבל ביו"ט שיש חשש שמא ישחיזנו כי שמא ירגיש החכם מה שלא הרגיש הטבח אמרי' שהטבח יסמוך על בדיקתו:
שם מ"ש הט"ז ביו"ד סי' ט"ו ס"ק ב' שאין שייך לחוש שהולד נפלה מבית הרחם לארץ שאין שייך נפילה בלידה שהבהמה כורעת לילד ע"ש צ"ע דבשבת דף קכ"ח ע"ב במתניתין אבל מסעדין ובגמ' מפרש רב יהודה אוחז הולד שלא יפול לארץ וכדאיתא בסי' תקכ"ג סעיף ג':
שם מג"א ס"ק ח' עומדת כו' ובזה"ז סתם טריפות כו' פי' מחה"ש בזה"ז דא"י מצויים מוכר טריפות לא"י ע"ש ולא קשי' דא"כ מוכן ועומד לא"י וכי היכי דאמרי' דמוכן וכו' ה"נ מוכן לא"י מוכן לישראל (דאע"ג דאסור לשחוט בשביל א"י ה"נ אסור לשחוט וכו') כדאית' בסי' תקי"ב וצ"ל כיון דאסור למכור לא"י ביו"ט עי' במג"א סי' תצ"ז ס"ק י"ט ובחנם לא רצה ליתן לא"י לא מקרי מוכן לא"י אבל קשי' לי אמאי אמרי' דעגל הנולד מן הטרפה הוי מוכן אגב אמו לכלבים לפי' התוס' דצריך מוכן ועומד לכלבים ולכן ביצה שיש בה אפרוח לא הוי מוכן ועומד לכלבים דאין דעתו להשליכו אלא להמתין עד שיצא ותהי' ראוי לאדם ולעצמו כמ"ש מחה"ש א"כ ה"נ בהמה טריפה שיש לה עובר בוודאי לא יחתוך הבהמה לפני כלבים דהא מפסיד הולד ובוודאי ימתין שיצא הולד ותהי' ראוי לאדם ולעצמו:
שם דבב"ח אין איסור נולד. המחה"ש מקשה למהרש"ל דסובר מ"ש תוס' ביצה דף ו' ע"ב ד"ה עגל כו' ותימא מ"מ אסור משום נולד וי"ל דהא דאסור נולד דוקא במאכל אבל בע"ח לא עכ"ל ומקשה מחה"ש הא גם בביצה אמרי' דהוי אוכלא דאפרת ולית' בביצה לא משום מוקצה ולא משום נולד ומאי גריעות' איכא בעגל המוכן אגב אמו לאסרו משום נולד עכ"ל ולפענ"ד נר' דהא הגמ' אמר תני' כוותי' דרב עגל שנולד ביו"ט מותר ורב א"ל הכנה דרבה בדף ד' ע"א ולרבה ביצה מתרנגולת העומדת לאכילה אסור ביו"ט אחר השבת מדאורייתא וביו"ט בעלמא אסור משום גזירה כדאית' בדף ב' ע"ב ובלידה נמי שייך הכנה כמ"ש תוס' דף ד' ע"א ד"ה אלא כו' וזה כונת תוס' הכא דליתסר עגל משום שנולד ביו"ט כמו דאסור ביצה הנולד אפי' מתרנגולת העומדת לאכילה לרבה ולרב משום הכנה וביו"ט בעלמ' משום גזירה ומה שכתבו תוס' בתירוצם דאיסור נולד בדבר מאכל דוקא דומיא דפירות הנושרין לפי שלא שייך הכא בלידת העגל מאתמול גמרה לה כמו בביצה ביו"ט אחר השבת רק הכא אשר בנולד ביו"ט משום פירות הנושרין וממילא אסור גם למחר בשבת משום הכנה כמ"ש תוס' דף ד' ד"ה אלא בתירוץ ב' וכפי' מהרש"א:
שם הגהות רע"א מקשה בסוגי' דף ו' דמשמע דרק לרב צריך לטעמא דמוכן אגב אמו אבל למאן דמתיר באפרוח א"צ להאי טעמא א"כ להטור סי' תקי"ג דכתב אפרוח יש מתירים והגאונים אוסרים ה"ל להטור כאן להביא ג"כ דעת המתירים בנולד העגל והאם עומדת לגדל דהא המתירים באפרוח ל"צ לטעמי' דמוכן אגב אמו ע"ש ולפענ"ד לק"מ דהא ר' יוחנן דמתיר באפרוח הוא מטעם הואיל ומתיר עצמו בשחיטה ופי' רש"י מתיר עצמו בלידתו להיות נשחט מה שלא הי' לפני לידתו אף מוקצה התיר את עצמו בלידתו ע"ש אבל עגל שאין מתיר עצמו בשחיטה דהא ניתר בשחיטת אמו והי' ההיתר שחיטה בעגל גם לפני לידתו לכן אין מתיר את מוקצה בעומדת לגדל:
שם ס"ק י"א מותר כו' שרי לשוחטו לחולה כו' לפענ"ד אפשר דלפמ"ש תוס' בפסחים דף מ"ו ע"ב בד"ה רבה כו' דלא אמרי' הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה כיון דלא שכיח כלל ע"ש א"כ ה"נ לא אמרי' דשבת לעצמו הכין משום דרשאי לשחטה לחולה דהא לא שכיח:
שם ס"ק י"ב כדי לאכול אחר שתצא נפשה כו'. לפענ"ד אפשר לפמ"ש רש"י בחולין דף קכ"א ע"ב ד"ה השוחט דאיסור אכילה קודם שתצא נפשה מדרבנן ע"ש א"כ כמו דמותר לאכול קודם בדיקה כמ"ש הרא"ש דיש איסור דרבנן לאכול קודם בדיקה והתירו משום הפסד ממונו א"כ מותר נמי איסור דרבנן לאכול קודם שתצא נפשה אבל מרמב"ם בפ"א מהל' שחיטה יראה שהוא דאורייתא:
שם ס"ק י"ג אין כו' דהא כתב רמ"א כו' וכתב הגהות רע"א אינו ראי' די"ל דמ"מ בעי דיש שהות להפשיט ולבדוק דאמרי' הואיל אי מקלעי אורחים יפשיט ויבדוק ויאכלנו אבל בליכא שהות ליכא הואיל אלא דאחר ששחט ע"י הואיל אסור להפשיטה כ"ז דלא באו אורחים עכ"ל ולפענ"ד יראה מגמ' פסחים דף מ"ו ע"ב דאין מתירין במסוכנת משום הואיל ואי מקלעי אורחים רק משום הואיל ואי בעי למיכל הוא עצמו וכן בכל הפוסקים ובש"ע כתבו כדי לאכול ממנה הוא עצמו וכ"כ הרב"י דלמ"ד דלא אמרי' הואיל צריך גמר בלבו לאכול ולמאן דאמר דאמרי' הואיל לא צריך גמר בלבו ע"ש וצ"ל כיון דמיירי דשוחט המסוכנת סמוך לחשכה דהא מיירי שאין שהות לאכול הרבה רק כזית ובסמוך לחשכה אין מתירין משום הואיל מקלע אורחים כמ"ש תוס' שם ד"ה רבה ובשבת דף צ"ה ד"ה והרודה:
שם סעיף ח' צריך שהיי' מעל"ע. כתב הגהות רע"א ואם כלו המעל"ע ביו"ט י"ל דאסור משום מוקצה דביה"ש הי' אסור ולכלבים לא הוי מוכן כיון דעומד להמתין מעל"ע ולאכלה ודמי למ"ש רש"א בפ"ק דביצה בנולדה ח' ימים קודם יו"ט דאסור משום מוקצה עכ"ל ולפענ"ד נר' דלמאי דאיתא בסי' ש"י סעי' ד' גרוגרות וצמוקין שנתיבשו ביה"ש ולא ידעו הבעלים ואח"כ נודע להם מותר ע"ש א"כ ה"נ אע"ג דביה"ש הי' אסור שמא אין בו כח להשהות מעל"ע אבל השתא כששהה מעל"ע נתברר הדבר דהי' מותר ביה"ש דהא אפי' ברירה אמרי' בכה"ג בדרבנן עי' ביצה דף י' גבי המת בבית ומכ"ש הכא דהא כששהה מעל"ע נתברר הדבר למפרע שגם ביה"ש הי' ראוי וצ"ע דברי מהרש"א שם ביצה דף ו' ע"א בתוס' ד"ה וכי מה בין זה כו' וז"ל מהרש"א והא אין להקשות וכי מה בין זה לעגל שנולד בעיו"ט ולא כלו לו חדשיו ויום ח' שלו ביו"ט דביה"ש לא הוי חזי כו' דקושטא דמילתא דאסור לרב משום דלא חזי ביה"ש ע"ש היטב וצע"ג דהא בנולד ולא כלו חדשיו לעולם אסור משום נפל ולא מהני ח' ימים דהא דמתירין ביו"ד סי' ט"ו בח' ימים היינו בספק כלו חדשיו כדאיתא בטור ובש"ע שם אבל בוודאי נפל לא מהני ח' ימים וכ"כ הגאון רע"א בתשו' רשמי שאלה סי' י"ג בההיתר דח' ימים דהוי בירור שכלו חדשיו וכ"כ בספרו הגהות רע"א ביו"ד סי' ט"ו דבלא כלו חדשיו לא מהני ח' ימים וכמו שכתב נקודות הכסף בפירוש שם וכ"כ הפ"מ ומ"ש מהרש"א ביום ח' שלו ביו"ט דאסור דלא חזי ביה"ש נמי צ"ע דהא מבואר ביו"ד שם דמיד תחלת ליל ח' מותר ואע"ג דביה"ש הי' אסור שמא עדיין יום ז' אפ"ה ביו"ט מותר דלא אמרי' מיגו דאיתקצאי בביה"ש מיום לשעבר כמ"ש תוס' ביצה דף ד' ד"ה נימא:
שם מג"א ס"ק ט"ז ולא כו' עמ"ש סי' תקכ"ז כו'. וכתב מחה"ש שר"ל ששם ס"ק כ"א כתב בשם רש"ל אם לא הזכיר שחיטה מיו"ט לשבת אסור לשחוט מיירי במקום שאין טריפות מצויות וכ"כ מחה"ש שם וצ"ע דהא דשכיח טריפות היינו דוקא בבהמות אבל בעופות בוודאי לא שכיח טריפות כמ"ש מג"א בסי' תצ"ז ס"ק י"ט א"כ צריך להזכיר שחיטה כדי שיוכל לשחוט עופות מיו"ט לשבת:
שם ס"ק כ"ד לא כו' והכי אמרי' גבי הוצאה כו'. פי' מחה"ש בדף י"א דפריך בגמ' וב"ש לא חייש לאמלוכי דהא תני' בש"א אין מוליכים טבח וסכין כו' וא"א כדברי הרא"ש מאי פריך דילמא ב"ש לא חייש לאמלוכי והא דאסור להוליך טבח וסכין משום דהוא קודם שחיטה והי' יכול לעשות מעיו"ט ולא הבינותי דא"כ תברא גרמי נמי יכול להביא מאתמול אע"ג דנצרך לאחר שחיטה מ"מ הוי מכשירים דהיינו מה שיכול לטלטל ולטרוח ולהביא התברא גרמי מעיו"ט גם מ"ש מג"א ומ"ש הרא"ש ראי' מדאסר ב"ה לחפור ולכסות קשה דא"כ מי שיש לו עפר תיחוח ליתן למטה פי' מחה"ש א"א דטעמו של ב"ה דהי' אפשר מאתמול א"כ אם י"ל עפר למטה מותר לשחוט ולחפור אחר שחיטה ע"ש וצ"ע דהא גם עפר ליתן למעלה הי' יכול להכין מאתמול ולהכי אפי' ביש לו עפר למטה אסר ב"ה לשחוט:
שם ס"ק כ"ה בעפר כו' וכתב היש"ש כו' אפי' אין לו דקר נעוץ. פי' מחה"ש דמה דמתיר ב"ש לכתחילה משום שמחת יו"ט מתיר ב"ה לאחר שחיטה משום כיסוי וכמו דמותר בדקר נעוץ אע"ג דעביד גומא משום דהוי רק חד איסור ה"ה בליכא דקר נעוץ דלא הוי מוכן נמי מותר באין עושה גומא ולפ"ד מ"א בס"ק ל"א דאינו מוכן קיל מאיסור גומא עכ"ל וכ"כ מהרש"א ביצה דף ח' ע"א בתוס' ד"ה ואינו צריך כו' דמאי דשרי ב"ש לכתחילה מתיר ב"ה דיעבד ע"ש ולפ"ז לא אוכל להבין בתוס' דף ט' ע"ב ד"ה אר"י דר"ת פי' דמוחלפת השיטה היינו דהשוחט ואר"ת תמה אני על מה הצריכו העולם הכנה וכתבו תוס' וזה אינו דלפירושו נמי סברי ב"ה מאי דסברי ב"ש מעיקרא וב"ש בעי דקר נעוץ ואפי' בעפר תיחוח בעי הכנה עכ"ל וצ"ע דהא דבעי ב"ש דקר נעוץ היינו היכא דעבד גומא כי תרתי איסורא אין מתירין משום שמחת יו"ט אבל היכא דלא קעביד גומא כגון שמיד שנוטל העפר תחתי' לא בעי דקר נעוץ לשם הכנה דחד איסורא שרי לשם שמחת יו"ט וה"ה דמותר לב"ש באפר שאין ראוי לצלות בו ביצה אע"ג דלא הוי הכנה דכי היכי דשרי לב"ה משום מצות כסוי כמ"ש תוס' דף ח' ע"א ד"ה אר"י כו' ה"ה דשרי לב"ש לכתחילה משום שמחת יו"ט א"כ שפיר כתב ר"ת דלא בעי הכנה א"כ מחליף ההיא דהשוחט ובוודאי מודה ר"ת דהיכא דקעבד גומא דבעי הכנה דלא הוי ב' איסורים אבל היכא דליכא איסור אחר לא בעי הכנה כי חד איסור מותר משום שמחת יו"ט וצ"ע ברש"י דף ט' ע"ב ד"ה וממאי דמוחלפת כו' התם משום דאיכא דקר נעוץ וליכא צד איסור עכ"ל דצ"ע דהא איכא איסור גומא רק שמותר משום שמחת יו"ט כמ"ש תוס' דף ח' ע"א ד"ה ואינו צריך כו':
שם תרתי איסורי כו'. מקשה הגהות רע"א גם בדקר נעוץ כיון דאין רשאי ליטול העפר מחמת איסור גומא הוי מוקצה מחמת איסור א"כ יש תרתי איסורי גומא ומוקצה עכ"ל כונתו כיון דלב"ה אסור לכתחלה ליטול העפר ואסור לשחוט רק בדיעבד ששחט מתיר משום מצות כיסוי א"כ הוי מוקצה מחמת איסור גומא ולפענ"ד נר' לתרץ דבביצה דף ל"ד ע"ב אמרי' טבל מוכן דאם עבר ותקנו מתוקן ופי' רש"י בד"ה הא קמ"ל ולא אמרינן לא מהני לי' הזמנה דהא מוקצה מחמת איסור טבל קמ"ל כיון דהגבהת תרומה מדאורייתא שרי אין זה מוקצה מחמת איסור ע"ש א"כ ה"נ לא הוי מוקצה מחמת איסור גומא דהא מדאורייתא מותר לעשות גומא זו דהחופר גומא ואין צריך אלא לעפר פטור וגם בעבר ושחט מותר גם לב"ה לעשות גומא ולכסות לא הוי מוקצה מחמת איסור:
שם סעיף ט"ו שראוי לצלות בו ביצה וכתב הגהות רע"א תמוה ממה דפסקי' סי' תק"ב ס"ג אין סומכים הקדרה בבקעת ופי' מג"א דעצים הוי מוקצה לכל תשמישים שמחוץ להסקה וא"כ מה בכך דראוי לצלות בו ביצה והוי כמו העצים עצמן הא העצים הוי ג"כ מוקצה לכל דבר וא"כ מה שרצונו להשתמש באפר לשאר דברים כדין כלי הוי כנולד וצע"ג עכ"ל ולפענ"ד נראה דרש"י נשמר מקושי' זו דבביצה דף ח' ע"א פי' רש"י בד"ה מותר דמאתמול בעודם עצים היו מוכנים להסק ועודנו בתשמישו זה ואיידי דחזי להפוכי בי' לצלי' שקיל לי' נמי ומנח לי' על הדם עכ"ל ולכאורה אין הבנה למ"ש רש"י איידי דחזי כו' לכן נראה דכונת רש"י אע"ג דאפר הוי נולד דמעיקרא עצים והשתא אפר כמ"ש תוס' ד"ה אר"י זה הוא באפר שאינו חם אבל באפר שראוי לצלות בו לא נוכל לומר דהוי נולד דמעיקרא עצים והשתא אפר דהא השתא נמי אפר זה כעצים שעודנו בתשמישו של העצים ונולד לא הוי כ"א בשאינו לגמרי השתא מה שהי' אתמול אבל אפר חם אע"ג שהשתא ראוי לכסות מה שלא הי' אתמול בעודם עצים מ"מ לא הוי נולד כיון שיש באפר גם השמוש מה שהי' אתמול בעצים וכיון דלא הוי נולד לגמרי מותר להשתמש באפר למה שראוי לו ג"כ דהיינו לכסות בו דכיון דלא הוי נולד מותר בכל הטלטולים ולא דמי לאין סומכין הקדרה בבקעת בסי' תק"ב דהתם העצים גם היום אינם עומדים לסמוך הקדרה ואסור לטלטלו למה שאינו עומד לכך אבל האפר עומד היום לכסות ונולד לא הוי לכן מותר:
שם מג"א ס"ק ל"ט לא כו' מותר לאכול העוף. כן כתב רש"י ביצה דף ח' ע"ב ד"ה אין מכסין כו' ע"ש ומשמע מדברי רש"י דאם הי' אסור לאכול בלא כסוי הי' מותר לכסות אע"ג שהי' יכול לכסות מבעו"י דמשום שמחת יו"ט מותר אע"ג שהי' יכול לעשות מעיו"ט עי' מג"א ס"ק כ"ד:
שם ט"ז ס"ק ח' כזית כו' דהא קיי"ל כו'. תמוה מאד דהא בעירובין דף מ"ו ע"ב משמע בהדי' דהלכה כר"ע מחבירו ולא מחבריו וכן איתא בכתובות דף פ"ד ע"ב אח"כ ראיתי בהגהות מקו"ח שמוחק דהא קיי"ל ע"ש אבל אכתי קשה דת"ק הוי נמי כמו רבים כמ"ש תוס' ביצה דף ב' ע"ב ומג"א סי' קפ"ח ס"ק ה':