אור ברסלב
דברי צבי סימן תעג

דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא

סימן תעג

סימן תעב

צ"ע דבסוכה דף מ"ו ע"א אמרי' דהעושה סוכה או לולב מברך שהחיינו וכדאית' בסי' תרמ"א אמאי לא אמרי' נמי בעושה מצה משומרת שיברך שהחיינו דלטעם שכ' בתוס' בסוכה שם ד"ה העושה כו' מברך שהחיינו בעשיית סוכה ולולב שיש עלי' שמחה שייך נמי במצה וגם הטעם שכתב מג"א בסי' תרמ"א דסוכה ולולב עושה משנה לשנה ולא לשנים הרבה שייך נמי במצה ועי' מה שכתבתי בסי' תרס"א להקשות לדברי תוס' בסוכה שם ד"ה נכנס דזמן שמברך בשעת עשי' אע"ג שבירך בחול פטר הזמן דרגל ולדעת הרא"ש דאין חילוק אם בירך בשעת עשי' או אח"כ וכמ"ש מג"א בסי' תרס"ב אמאי מברך זמן בליל ב' דסוכה ע"ש וכעת נר' לי לתרץ קושי' תוס' בסוכה שם ד"ה נכנס תימ' ת"ל דמברך משום יו"ט ע"ש ולפענ"ד נראה דנוכל לומר דאע"ג דמברך זמן בשעת עשי' צריך לברך זמן ארגל וברייתא תני העושה סוכה אי יכול לחדש בה דבר מברך שהחיינו ואז פטור מלומר עוד זמן על הסוכה כשנכנס לישב בה ואע"ג דמחויב לומר זמן על הרגל אבל על הסוכה אין צריך לומר זמן אבל באינו עושה הסוכה ולא חידש בה לכשיכנס לישב בה מברך זמן על הסוכה ונ"מ מי שלא אכל בלילה ראשונה בסוכה שהי' בספינה או במקום שאין בו סוכה או שהי' חולה וקידש ואכל בלא סוכה ובירך זמן על הרגל לכשיכנס לישב בסוכה אז אמרי' אם בירך זמן בשעת עשי' אין מברך זמן עכשיו כי על הרגל כבר אמר זמן בלילה ועל הסוכה בירך בשעת עשי' אבל בעשוי' ועומדת ולא חידש בה שלא הי' מברך זמן עדיין אז כשנכנס ביום לישב בסוכה מברך זמן אסוכה אע"ג שבירך בלילה זמן על הרגל ועי' מ"ש בסי' תרמ"א:

שם מג"א ס"ק ב' ואח"כ כו' צריך לברך כו'. צ"ע דבסי' תע"ב ס"ק ז' כתב מג"א דכשצריך לברך ה"ל כמוסיף א"כ הכא אפי' באמצע הסעודה כיון דמברך נראה כמוסיף על הכוסות:

שם עד אחר הסעודה כו'. וכתב בספר הגהות רע"א בלא"ה מחויב להפסיק סעודתו דהתחיל באיסור כמ"ש מג"א סי' רע"א סי"ג עכ"ל ולפענ"ד דלפמ"ש מג"א בסי' רצ"ט ס"ק א' דדוק' לסוברים הבדלה דאורייתא צריך להפסיק ולמ"ד הבדלה דרבנן אינו פוסק ע"ש ולפ"ז באומר הבדלה בתפלה דוודאי לכ"ע הבדלה על הכוס מדרבנן דהא אפי' בקידוש דהוי דאוריית' לכ"ע אפ"ה אם קידש בתפלה הוי הקידוש על הכוס רק מדרבנן כמ"ש מג"א סי' רע"א ס"ק א' מכ"ש בהבדלה א"כ אתי שפיר הכא דכתב מג"א דלא ימתין להבדיל עד אחר הסעודה דא"כ יהי' כמוסיף היינו בגוונא דאין צריך להפסיק בסעודה כגון שהבדיל בתפלה עוד נראה דאפשר דאפי' לרמב"ם דס"ל הבדלה דאוריית' מ"מ במוצאי שבת ליו"ט גם הרמב"ם סובר דהוי רק דרבנן דרא"ש בפרק ערבי פסחים דין י"ז כתב ביו"ט במוצאי שבת אע"פ שאין מבדילין בעלמא על הפת הכא מבדילין עליו דקידושא עיקר והבדלה טפילא וכן פסק רמ"א בסי' רצ"ו סעי' ב' ע"ש ועי' מה שכתבתי בסי' תפ"ט סעי' ט' בראיות שהבדלה ממוצאי שבת ליו"ט לכ"ע הוי דרבנן:

שם ס"ק י"ב לא בשורש כו' מדקאמר ויוצאין בקלח כו' המח"ש כתב בשם א"ר דאין זה דיוק דאי משום דקתני יוצאים משמע דיעבד הא במתניתין קתני יוצאין בהן בין לחין כו' דע"כ משמע לכתחילה ואי ראייתו מדהזכיר במשנה קלחים ולא הזכיר עלים הא בגמ' קאמר דסיפא יוצאין בקלחים הוי פירוש לרישא ע"ש ולפענ"ד דיוק מג"א מדקתני יוצאים בקלחים משמע דיעבד אע"ג דקתני יוצאין בין לחין בין יבשין דוודאי מותר לכתחילה התם שאני דמשום דתנא אבל לא כבושין כו' דאסור אפי' דיעבד להכי קתני יוצאים בין לחין כו' לשון דיעבד משום דכבושים כו' אפי' דיעבד נמי לא וכן מצינו בכמה מקומות בסוגי' הגמ' אבל ביוצאין בקלח ובדמאי כו' שדמאי נמי וודאי מותר לכתחילה דאפי' במצה כתבו תוס' לעיל דף ל"ה ע"ב בד"ה יוצאין דמסופק ר"י אם יוצא לכתחילה ע"ש א"כ הכא דמעשר ירק מדרבנן וודאי בדמאי מותר לכתחילה וגם לפי' רש"י במתניתין ד"ה ובדמאי כו' אבל בטבל לא דהוי מצוה הבאה בעבירה ובברכות דף מ"ה ע"א אכל דמאי דמזמנין פי' רש"י בגמ' דף מ"ז ע"א ד"ה מאכילין כיון דרוב עמי הארץ מעשרים לא הוי מצוה הבאה בעבירה וכן פי' הרע"ב שם א"כ המתניתין דנקט ויוצאין לשון דיעבד וודאי משום קלח דהוי רק בדיעבד ואפשר דקאי לשון דיעבד נמי אדמאי לדייק מיני' דבטבל אפי' בדיעבד נמי לא כפי' רש"י ומ"ש מחה"ש לתרץ דדיוקו דמג"א מהמקשן דהוי ס"ד דרישא מיירי בעלים והוצרך לפרש יוצאים בקלחים דיעבד ובזה התרצן אין מחולק עם המקשן ע"ש לפענ"ד אין מוכרח דנוכל לומר דהמקשן סובר נמי דקלח כשר לכתחילה כמו והא דתנא יוצאין בקלחין דתנא סיפא לגלויי רישא שלא תאמר רישא דתנא יוצאין בין לחין בין יבשין מיירי רק בקלחין אבל בעלין יבשין לא מפני שהם כעפר כמו שפי' רש"י ד"ה ל"ש להכי תנא סיפא קלחין לגלוי' ארישא דרישא מיירי בעלין ואפ"ה יבשין כשר וזו היא סוגי' הגמ' בכ"מ: שם ס"ק ט"ו או כו' דהא איכא מאן דמהדר אמרירתא כו'. צ"ע דבפסחים דף ל"ט ע"א רבינא אשכחי' לרב אחא דהוי מהדר אמרירתא א"ל מאי דעתך דמרירין טפי והא חזרת תנן כו' משמע דמקשה לי' דכיון דחזרת תנן ברישא מצוה לכתחילה בחזרת וכן פי' רש"י א"כ לפ"ז ה"ה תמכא חרחבינא כו' דתני במתניתין קודם מרור נמי קודמים למרור וכיון דר' אחא הדר בי' א"כ כל השנוים במשנה קודמים למרור ואפשר דר' אחא לא הדר רק במה שמהדר במרור קודם לחזרת משום דאמר ר' אשי מצוה בחזרת:

שם ס"ק כ"ו וישאלו ויאמר להם. פי' מחה"ש שהתינוק ישאל מה נשתנה ששייך התשובה עבדים היינו משא"כ בשאלה זו שאין ענין לספר ביציאת מצרים עכ"ל התוס' בפסחים דף קט"ו ע"ב ד"ה כדי שיכיר פי' ג"כ כמו שפי' מחה"ש אבל מפשטא דגמ' שם דקאמר רבה פטרתן מלומר מה נשתנה ומפי' רשב"ם שם משמע דכיון דהתינוק שואל עדיין לא אכלינן ולמה מעקרי' השולחן לא צריך לומר מה נשתנה כלל ע"ש:

שם סעיף ג' הרב"י כתב בשם הכלבו דאף בין ראשון לב' לא ישתה והא דנקט בין ג' וד' ולא ביאר בין ראשון לב' משום דמלתא דלא שכיחא להיות אדם שותה כ"כ קודם אכילה ע"ש וצ"ע דלפ"ז צ"ל דמה דתנן במתניתין דף קי"ז ע"ב בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה היינו בין ב' כוסות הראשונות לבין כוסות אחרונות ובתוך הסעודה לאחר אכילת מצה דהא לדעת הכלבו לא מיירי מתניתין משתי' שלפני הסעודה א"כ קשה דבדף ק"ו ע"ב מוכיח רבא דחמרא מגרר גריר מדתנן בין הכוסות אם רצה לשתות ישתה ומפרש בין הכוסות היינו בין ראשון לשני ועי' מ"ש בסי' תע"א במג"א ס"ק ד': שם הרב"י מביא מה שכתב הטור בסי' תע"ה שהרי"ף סובר שא"צ אלא ב' מצות א' שלימה וא' פרוסה ובחילוף מנהגים כתב כשחל פסח בשבת מביא ג' ב' שלימות וא' פרוסה וכשחל בחול מביא פרוסה ושלימה וכן חילק בעל ה"ג אבל הרא"ש ותוס' סוברים דאפילו כשחל בחול מביא ג' ע"ש ולפענ"ד להביא ראי' כדעת חילוף מנהגים ובעל ה"ג דבברכות דף ל"ט ע"ב אמר רבא הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע א"ר אבא ובשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות מ"ט לחם משנה כתיב ע"ש דקשה האיך שייך ר' אבא לסוגיא דהתם ועוד כיון דאמר ר"פ הכל מודים בפסח דאיירי ביו"ט אמאי אמר ובשבת חייב לבצוע על שתי ככרות הא גם ביו"ט צריך לחם משנה א"ו שר"פ דאמר בפסח מניח פרוסה בתוך שלימה אין צריך רק שלימה אחת ופרוסה אחת וקאמר ר' אבא דבשבת דהיינו אפי' פסח שחל בשבת צריך ב' שלימות מלבד הפרוסה משום לחם משנה:

תוכן העניינים

דברי צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה