דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תעב
ט"ז ס"ק א' עד כו' והקידוש צריך שיהיה בשעה שראוי' למצה כו'. וצ"ע האיך נאמר דהקידוש שייך למצה דוקא דהא וודאי מי שאין לו מצה משומרת רק מצה מבצקות של א"י או מצה עשירה דצריך לעשות קדוש משום יו"ט וצריך לאכול כזית משום יו"ט כמ"ש הר"ן הובא במג"א סי' תע"א ס"ק ה': שם מג"א ס"ק ד' ולא כו' שמא יקדים כו'. וכתב מחה"ש דלא כי"מ שכתב הרשב"ם הואיל שצריך לשמש בימין כו' ע"ש וצ"ע דהא בפסחים דף ק"ח ע"א אית' הסיבת ימין לא שמי' הסיבה ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לושט ע"ש ופי' רשב"ם דשמא יקדים קאי על הסיבת ימין דלא כרש"י שפי' שקאי על פרקדן ע"ש א"כ יש על הסיבת ימין ב' טעמים שאסור. א' דלא שמי' הסיבה וכמו שפי' רשב"ם שם שהרי בימינו צריך לאכול. טעם ב' מפני סכנה שמא יקדים כו' ואלו לא הי' אלא טעם הראשון הי' האיטר צריך להסב בשמאל דידי' דהוי ימין דעלמ' אבל כיון שיש ג"כ טעם שמא יקדים צריך האיטר ג"כ להיסב בימין דידי' דהוא שמאל דעלמ' אע"ג דלדידי' לא הוי הסיבה מ"מ חמירא סכנתא:
שם ח"י ס"ק י"ג או שתי כו' הא דלא אמרי' ספיקא דרבנן כו' והכ"מ בפ"ז מהל' חמץ הל' ח' מתרץ בשם הר"ן דאי ניזל לקולא ונקיל בתרווייהו מעקרא מצות הסיבה לגמרי ואי ניזל לקולא בחדא אמאי נקיל בהני טפי מהני ע"ש והמל"מ בפ"ח מהל' מגילה הל' י"א מקשה מדברי הר"ן שכתב גבי עיירות המסופקות אם הן מוקפות חומה דהו"ל ספק דרבנן ומתרץ דהכא גבי הסיבה דאם נאמר דקמאי צריכי חיישי' דילמ' תקנת חכמים בכסי בתראי נמצא שנתבטלה תקנת חכמים אבל גבי מגילה דתקנת חכמים במקומה אלא דיש קצת עיירות מסופקות הו"ל ספק דרבנן ולקולא ע"ש אבל במה שכתב המל"מ שם בשם תשו' המבי"ט דלהכי מקילין בפירות שביעית של א"י מפני שספק איזה שנה שנת השמטה שיש מחלוקת בין חכמים ולהכי הולכין לקולא ע"ש משמע אפי' נתבטל לגמרי תקנת חכמים אזלי' לקולא א"כ חזר הקושיא על הסיבה והכ"מ שם מתרץ עוד דהכא כיון דלאו מילתא דטירחא הוא עבדינן לרווחא דמילתא ע"ש ולפ"ז בשכח ושתה בלא הסיבה אין צריך לחזור ולשתות בהסיבה ורמ"א בסעי' ז' כתב דבב' כוסות ראשונות יחזור וישתה משמע דחיובא הוא ולולי דברי הגאונים הי' נראה לפענ"ד דמה דמסיק הגמ' בדף ק"ח ע"א השתא דאיתמר הכי ואיתמר הכי אידי ואידי בעי הסיבה פירוש דסתם גמ' פוסק דלא כר"נ דכיון דיש סברא בב' כסי קמאי דבעי הסיבה דקא מתחיל חירות ויש סברא בב' כסי בתראי משים דהשתא קא הוי חירות נקטינן כתרוייהו ובעי הסיבה כל ד' כוסות מדינא ולא מחמת ספק:
שם ס"ק ט"ז גם כו' היו עיקר כו'. כן פי' רש"י ורשב"ם בפסחים דף ק"ח ע"ב ותוס' שם ד"ה היו לא פירשו כן אלא שאף הנשים היו באותו נס שנגאלו ולא משום דהם עיקר ומקש' תוס' והא דפטורות מסוכה אע"ג דהיו באותו נס ומתרצים דהתם דאורייתא אבל ד' כוסות דרבנן תקנו גם לנשים עכ"ל ע"ש וצ"ע דהא שם כתבו תוס' בד"ה שאף דרבנן כעין דאורייתא תקון וכמו דנשים פטורות ממ"ע שהזמן גרמא בדאוריית' כן פטורים נמי מדרבנן וא"כ ה"נ כיון דחזינן דהתורה פוטר' נשים מסוכה אע"ג שהיו באותו נס א"כ כיון דתקון רבנן כעין דאוריית' צריך לומר נמי דפטורים מד' כוסות אע"ג שהיו באותו נס ולכן נר' דלהכי פי' רש"י ורשב"ם שחייבות בד' כוסות מפני שהי' עיקר בנס ולפ"ז שפיר דאע"ג דתורה לא חייבי לנשים בסוכה אע"ג שהיו באותו נס מ"מ חייבי רבנן בד' כוסות מפני שהיו עיקר ול"ד לסוכה שלא היו הנשים עיקר:
שם קשי' לי אמאי אסור להוסיף על הכוסות הא פסקי' בסי' רס"ג סעי' א' דמדליקין ב' נרות כנגד זכור ושמור ויכולין להוסיף ולהדליק ג' או ד' וכתב מחה"ש ס"ק א' הטעם בשם הרא"ש דאין התוספת מבטל הכונה ומביא ראי' לזה ע"ש א"כ ה"נ אע"ג דארבע' כוסות כנגד ד' לשונות של גאולה מ"מ כשמוסיף אין מפסיד הכונה אע"ג ששותה יותר מד' כוסות: