אור ברסלב
דברי צבי סימן תסח

דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא

סימן תסח

סימן תסז

מג"א ס"ק א' מחצות כו' דבר שבמנין כו'. צ"ע אמאי לא כתב טעם שכתב הרא"ש בריש פרק מקום שנהגו כיון דבזמן הפסח הי' אסור לעשות מלאכה השתא נמי אסור כמו דאיתא בעירובין דף מ"א דר"א בר צדוק הי' יו"ט שלו בעשרה באב מפני שאבותיו היו מקריבין קרבן בו ביום ע"ש ובכה"ג אין יכול ב"ד אחר להתירו אפי' גדול בחכמה ובמנין משום אל תטוש תורת אמך כדאית' בפסחים דף נ' ע"ב גבי בני ביישן ע"ש וקשי' לי על דברי מג"א דהא כיון שבזמן הפסח הי' רק אסור בעשיית מלאכה מפני שהי' מקריב הפסח א"כ מי שהי' טמא או בדרך רחוקה ולא הקריב הפסח בע"פ הי' מותר בעשיית המלאכה א"כ גם בזמן המקדש לא היו כולם אסורים בעשיית המלאכה א"כ הוי כמו גילוי שמתחילה לא נאסר בכל המקומות רק במקומות שיש נחשים כן איסור עשיית מלאכה בע"פ לא נאסר לכל האנשים רק למקריבי הפסח ולטמא ומי שהוא בדרך רחוקה הי' מותר בעשיית מלאכה:

שם ס"ק ב' היו משמתין אותו וגם אינו רואה כו'. פי' מחה"ש דכיון דבפסחים דף נ' ע"ב אמרי' שמותי נמי משמתינן לי' ע"כ תיבת נמי מורה דאע"ג דאין רואה סימן ברכה משמתינן לי' ג"כ עכ"ל וצ"ע דהא בתירוץ ב' דקאמר הגמ' א"נ התם סימן ברכה הוא דלא חזי אבל שמותי לא משמתין לי' הכא שמותי נמי כו' א"כ קאי האי שמותי רק אלאחר מנחה דהא קאמר התם סימן ברכה לא חזי הכא משמתין והיינו לאחר מנחה א"כ מוכח דלאחר מנחה בע"פ ישנו תרווייהו דאין סימן ברכה אבל מחצות לא שמעי' דאין בו סי' ברכה דילמא רק משמתין לחוד מחצות עד המנחה:

שם ס"ק ד' מקום כו' מחמת גדר כו'. צע"ק דהא גם לתירוץ הרא"ם מיירי שנוהגים מחמת גדר דהא פשיטא במנהג בעלמ' שאין מחמת גדר שאין הבאין שם ממקומות אחרים צריכים לנהוג מנהג מקום שהלך לשם וכן משמע ביו"ד סי' רי"ד סעי' ב' דמה דהבאים מחוץ שחייבי' לעשות כמקום שהלך לשם וכן הבנים המחויבים לעשות כמנהג אביהם הוא רק במנהג מחמת גדר ע"ש: שם ס"ק י"ב והוא כו' בצנעה כו'. קשי' לי אמאי מתירין הכא בצנעה והא בשבת דף קמ"ו ע"ב אמרי' דכל דבר שאסור מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור וחשש מחלוקת כדהכא חמיר משאר איסור כמ"ש הרב"י בשם הרא"ש דהיכא דלא אפשר בלא מחלוקת מותר לעשות מלאכה אע"ג שעושה איסור דרבנן שעובר על חומרת מקום שיצא משם ע"ש ונר' שמכאן יש ראי' למה שכתב הט"ז והמג"א בסי' ש"א סעי' מ"ה דדוקא במקום שיש חשש איסור דאוריית' אסור בחדרי חדרים והכא החשש מחלוקת הוא רק איסור דרבנן ועי' בהר"ן בפ"ק דביצה בסוגי' דהולכת סולם שמחלק בין שמצד עצמו מותר וחכמים אסרוהו משום מראית העין שאסור בצנעה והיכא דמצד עצמו אסור ומפני הדוחק התירוהו מותר בצנעה ע"ש א"כ קשי' מהכא דהכא מצד עצמו מותר ואפ"ה מותר בצנעה:

שם דאיסור חלב דאוריית' וכרת החמיר כו'. וצ"ע דהא משמע שלכך נהג שלא לאכול הפאנצי"ן משום שהי' בירושלים איסור מלאכה בע"פ ובמלאכה בע"פ לא הוי איסור כלל רק מנהג אלמ' טעמא דפאנצי"ן לאו משום דאיסור חמור הוא רק מפני שלא רצה להתירו בפניהם בדבר שהם נוהגים איסור כמו בע"פ בירושלים:

שם אך קושי' הראשונה במקומה עומדת כו'. ולפענ"ד נראה לתרץ קושי' הראשונה שמקשה מחומרי מקום שיצא משם דהא פסקי' ביו"ד סי' רי"ד במנהג מחמת טעות שסבורין שהוא אסור מותר להקל להם וכמו שכתב מג"א בס"ק ד' וא"כ שפיר כתב המרדכי דבני מגנצ"א כשבאין לגרמיז"א ובני גרמיז"א מודיעין להם ודעתם נוטה אחריהם א"כ ביררו בני גרמיז"א שהיתר גמור הוא ובני מגנצ"א מודים להם שהיתר הוא א"כ זה שהיו נוהגים עד השתא איסור הי' בטעות ומותר להקל להם א"כ בכה"ג בוודאי אין צריכין לנהוג חומרי מקום שיצא משם כי יכולין להתיר לכל אנשי מקומו דהא בטעות נהגו איסור ולא אמרי' דצריך לנהוג חומרי מקום שיצא משם אלא כשנוהגין איסור מחמת גדר ויודעין שע"פ הדין מותר כמ"ש מג"א ס"ק ד':

תוכן העניינים

דברי צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה