דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תנו
הרא"ש בפ"ג דפסחים דין ו' חולק על חכמי צרפת שאוסרין עיסה שלש יותר משיעור חלה וכתב הרא"ש שלדעת הגאונים שלכתחלה אין להניח העיסה רגע בלי עסק א"כ לכתחלה אין ללוש יותר מזה השיעור עכ"ל וצ"ע דלדעת הרא"ש צריך לדחוק דהא דאמרי' בגמ' דף מ"ח קבא מלוגנאה לפסח ורב יוסף אמר שנהגו להחמיר ללוש אפילו פחות משיעור דמיירי אם שוהין העיסה יותר משיעור מיל ולסמוך על העסק שעוסקין בבצק שלא יבוא לחמוץ כדאית' בסי' תנ"ט סעיף ב' ולזה אמר בגמ' דאם לש יותר מזה השיעור אין מועיל העסק וכמ"ש הרא"ש ע"ש:
שם מג"א ס"ק ו' מותר כו' דאם אמרו בזריזים כו' וכתב הח"י דתוס' במנחות כתבו דלחם הפנים לא נעשו בזריזים ולא במקום זריזים ע"ש וצ"ע דבשבת דף כ' ע"א דמשלשלין הפסח בתנור עם חשכה משום דבני חבורה זריזין ובעירובין דף ק"ג ע"א פי' רש"י בד"ה בני חבורה הנימנין על הפסח זריזין דכל העוסקין בקדשים זריזין וחכמים ע"ש א"כ מוכח דאע"ג דכל אחד היה צולה פסחו בביתו כדאיתא בעירובין שם ולא הי' במקום זריזין אפ"ה אמרי' דכולם הוי זריזין משום דעוסק בקדשים ופסח נמסר לכל ישראל ומכ"ש בלחם הפנים דהוי ג"כ קדשים ומסור לאומנים המיוחדים מכ"ש דהוי זריזין:
שם קשיא לי דהכא אסרי' ללוש יותר משיעור חלה ובפסחים דף ל"ז ע"א ובביצה דף כ"ב ע"ב דב"ה מתירין לאפות פת מרובה ביו"ט פי' רש"י פת מרובה למחר וליום אחר ובפסחים שם כתב רש"י דלהכי קרי לי' פת עבה משום דנפישא בלישא כשלשין אותה עבה היא העיסה כשהיא כולה ביחד וקאמר בגמ' דלהכי נקט בברייתא בפסח אע"ג דאיירי בכל יו"ט משום דהתנא ביו"ט של פסח קאי ע"ש א"כ מוכח בהדיא שמותר ללוש בפסח עיסה יותר משיעור חלה כי פת של שיעור חלה יוכל לאכול ביום אחד וכיון דהתנא ביום טוב של פסח קאי מיירי נמי בפסח ואם נדחוק ולומר דהתם מיירי בלש במי פירות שאין מחמיצין ולהכי מותר ללוש יותר מכשיעור אכתי קשי' לרש"י בפסחים דף ל"ו ע"א בד"ה אין לשין כו' שסובר דמי פירות ג"כ מחמיצין רק דאינו חייב כרת ע"ש ועי' בהרב"י בסי' תס"ב וצריך לומר דגם לרש"י מותר ללוש במי פירות עיסה גדולה דכיון דאין חייב כרת בחמץ ע"י מי פירות לא חיישינן בלש עיסה גדולה שיבא לידי חמוץ וכמו שכתבו תוס' במנחות דף נ"ד ע"א ד"ה אין מחמיצין לתרץ להסוברים דמי פירות מחמיצין מהאי חצבא דאבישונא דמתיר רבא משום דמי פירות אין מחמיצין וכתבו תוס' דמי פירות מחמיצין והוי חמץ נוקשה ואין חייב כרת ומשום דאין חייב כרת להכי מתיר רבא בחצבא דאבישונא דלא חייש דילמא נפק מים מהא ובלע אידך ע"ש א"כ ה"נ משום דמי פירות אין מחמיצין חמץ גמור שחייב כרת מותר ללוש עיסה גדולה ולא חיישי' שיתחמץ: