אור ברסלב
דברי צבי סימן תנג

דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא

סימן תנג

סימן תנא

המל"מ בפ"ד מהל' יסודי התורה מסופק אם נאמר במ"ע דכתיב ואכלת כגון מצה וקרבן פסק אם אכלן שלא כדרך אכילתן אם יצא ע"ש ועי' מה שכתבתי בסי' תע"ה פשוט הספק דנראה דאין יוצא וכעת נראה שמוכח גם מרש"י ותוס' דאין יוצא במצה שלכד"א דבפסחים דף ל"ה ע"א פי' רש"י בד"ה אין אדם דלאו דרך אכילה קאכיל לי' ובחולין דף ק"כ ע"א גבי המחהו וגמעו דאין יוצאין בו ידי מצה וקאמר בגמ' משום דלאו לחם עוני וכתבו תוס' הוי מצי למימר נמי אכילה כתיב בי' ע"ש א"כ בהדי' מוכח מרש"י ותוס' דאין יוצאין במצה שלכד"א ובזה נוכל להבין דברי תוס' בחולין שם ד"ה לרבות השותה וא"ת הא שתי' בכלל אכילה וי"ל דהתם במילי דשתי' והכא במידי דבר אכילה דממחו להו ושתי לי' עכ"ל דצריך להבין כיון דשתי' בכלל אכילה אמאי לא אמרינן נמי כן בממחה בר אכילה ושתי דהוי נמי כאכילה לכן נראה דוודאי אמרינן בכל הדברים דשתי' בכלל אכילה והשותה הוי כאלו אכל והא דפטר בממחה דבר אכילה ושתה משום דהוי כאוכל שלא כד"א אבל אם שתה מילי דשתי' הוי כאכל כדרך אכילתן כי כן דרכו של זה לאכול דרך שתי' אבל בהמחה את האוכל דדרך אכילתו בדבר זה הוי אכילה ואם שתה אף על גב דהוי נמי כאוכל מ"מ הוי שלכד"א וגבי חמץ חייב בהמחה וגמעו אע"ג דהוי שלא כד"א מ"מ מרבינן מהנפש דחייב אע"ג שהוא שלא כד"א:

שם מג"א ס"ק א' לא כו' הבא לידי חמוץ כו'. קשי' לי למאי איצטריך בפסחים דף ל"ה ע"א ההיקש מקרא דלא תאכל עליו חמץ דאין יוצאין באורז ודוחן ת"ל דאין יוכל לקיים בהם ושמרתם את המצות ובדף מ' אמרי' דאין יוצא במצה אם לא שמר שלא יבא לידי חמוץ כגון בצקות של א"י וכדפסקי' בסעיף ד' ובסי' ת"ס סעיף א' ובאורז ודוחן לא שייך שמור דהא אינן באים לידי חמוץ ולמ"ש ח"י בסי' ת"ס ס"ק א' דהשמור לשם מצה רק מדרבנן אם כן ניחא דאיצטריך ההיקש:

שם ס"ק ב' מותר שמשתמשים בהם כו'. וכתב בספר הגהות רע"א ק' לי הא הוי ג' נ"ט מהשעורים למכתשת וממכתשת לשמנים ומשמנים לפמוטות ע"ש ולא הבינותי דהא זה הוא קושי' ד"מ דאי משום משהו בעין הא בטל בס' ואי משום נ"ט הא לא הוי דבר חריף דנפק ע"י דוחקא ואוסר נ"ט בר נ"ט: שם ס"ק ח' קמח מן השוק דלא מחזקינן איסורא כו' ק"ק דהא בשו"ע איירי במצת מצוה וגבי מצת מצוה לא סגי דלא מחזקי' איסורא רק שצריך שמור דהא שלא יפלו מים משעת קצירה בוודאי לא מחזקי' איסורא ואפ"ה סברי כמה פוסקי' דצריך שמור משעת קצירה והו"ל למג"א לומר דבשעת הדחק סמכי' דשמור דלישה הוי שמור כדאיתא בפסחים דף מ':

שם ס"ק ט"ו ומחמם כו' וכ"מ בגמ' כו'. וצ"ע דהא לזה אין צריך ראי' שאין הקמח מתחמץ מעצמו בשעת הטחינה דאל"כ א"א לאכול מצה ולקיים המצוה בערב תאכלו מצות ושבעת ימים מצות תאכלו רשות ועי' בהרב"י ששני הדינים של רמ"א בסעיף ו' ובסעיף ט' יוצאים מהירושל' וצ"ע:

שם נשאלתי אם יש לסמוך בשעת הדחק על הפוסקים שסוברים דקמח בקמח מקרי יבש ביבש ובדגן שצמח סגי רוב מן ההיתר והשבתי דאין להקל כלל דהרב"י כתב בשם סמ"ק דהוי יבש ביבש וחוזר וניעור ואם נאפה בפסח יהיב טעמא בשעת אפי' והח"י בס"ק י"ג מחמיר אפי' כשיש ס' דצריך לאפות קודם פסח ואין לסמוך ולהקל כדעת הרא"ש ביו"ד סי' ק"ט סעיף ב' דאם נתבטל יבש ביבש מין במינו ברוב ונודע התערובות קודם שנתבשלו דשרי ורמ"א שם פסק דבמקום הפסד יש לסמוך אמקילין דזה אינו דהא המנחת יעקב בכלל ל"ט ס"ק ט"ז כתב אע"ג דיבש ביבש חד בתרי בטל מ"מ חיטין שצמחו יש להם טעם אחר משאר קמח שלא צמחו ע"כ בעינן ס' עכ"ל א"כ ש"מ דאפילו א"א דקמח בקמח הוי יבש ביבש אפ"ה אין להקל לבטל ברוב דגן שצמח וגם קשה מאד לסמוך על הפוסקים דקמח מקרי יבש דהפמ"ג ביו"ד סי' ק"ט בש"ד ס"ק ב' כתב דקשה להקל נגד הכרעת הש"ך דמקרי לח והחו"ד בס"ק א' שם כתב דגם התוס' מודים דצריך ס' ע"ש:

תוכן העניינים

דברי צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה