אור ברסלב
דברי צבי סימן תנא

דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא

סימן תנא

סימן תמט

מג"א ס"ק א' ומותר כו' בלוע בכלי אינו נראה כו'. ולפענ"ד אפשר דסברת ראב"ן הוא דהרא"ש בפ"ק דפסחים דין ט' כתב דמדלא כתיב לא תראה חמץ אלא לא יראה משמע לא יראה לך חמץ במקום הראוי לראי' עכ"ל ולפ"ז הבלוע בכלי שא"א שיראה ואין ראוי לראי' מותר אבל חמץ שנתערב נראה: שם ויש רוצין כו'. עי' מחה"ש שהראיה הוא מתוס' דף ל' ע"א ד"ה לשהינהו וצ"ע דתוס' לא מיירי שם כלל מענין להשהות רק מענין ביטול ומגמ' שם משמע בהדיא דאפילו לרב מותר להשהות דהא הגמ' פריך שם לרב ולשהינהו וליעבד בהו שלא במינן ע"ש ומה שאמר רב ישברו מפני שאסור להשתמש בהם בין במינו בין שלא במינו ואתי בהו לידי תקלה וגם אין הפסד בשבירתן:

שם אבל אנן קי"ל כר"ש. וכתב מחה"ש דהוי כ"ש מתערובות דמותר לאחר הפסח וכ"ש קדרות ע"ש וצ"ע דהא בתערובות פסק בש"ע בסי' תמ"ז סעיף י"א דצריך ס' ואם אין ס' אסור ואי ילפי' קדרות מתערובות א"כ צריך בקדרות נמי ס' ואין במה שבקדרה ס' כנגד הקדרה כדאי' ביו"ד סי' צ"ג: שם ס"ק ד' דלמא כו' ולא דק דבגמ' איתא כו'. ולפענ"ד אפשר לתרץ קצת דברי הב"ח דהא בפסחים שם אמר אמימר התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דפיו כו' ומדנקט סתם כלי חרס משמע נמי תנור וקשה קושי' תוס' דבתנור יוצא ע"י כבשונות ולא שייך תירוץ תוס' שנעשה ככלי חדש דהא בתנור מסיק תוס' דלא הוי כתנור חדש לכן סבר הב"ח דאמימר סובר כתירוץ ראשון בגמ' שם דמחלק בין מתכות לחרס ולא יועיל היסק בחרס כלל מלבד בקדרה דמועיל כבשונות דהוי ככלי חדש אבל בתנור דלא הוי כתנור חדש ע"י כבשונות אין מועיל כבשונות וצ"ע בתוס' שם דכתבו כבשונות וגם היסק פנימי הוי פנים חדשות רק שבהיסק פנים חיישי' דילמא חייס וכן בש"ע פסקי' דכבשונות מועיל לקדרה של חרס א"כ קשה קושי' הרא"ש אמאי אמר רב שם קדרות בפסח ישברו ולא אמר תקנת החזרת כבשונות וצריך לומר כמו שמתרץ הרא"ש דאי מלבן הוי פנים חדשות והראשון הוי כמו שבור א"כ א"א דגם היסק פנימי הוי כמו פנים חדשות והראשון הוי כמו שבור א"כ מאי פריך הגמ' שם ליעבד ליה היסק פנים דילמא באמת מועיל היסק פנימי ורב דאמר ישברו כולל נמי היסק פנימי דהראשון הוי כשבור כמו דמתרצי על כבשונות והנה הרא"ש כתב דהיסק פנימי בלא כבשן לא הוי פנים חדשות ולדברי הרא"ש קשה קושי' תוס' דהא בגמ' משמע דאי לא חיישי' דילמא חייס היה מותר בהיסק פנים וע"כ משום דהוי פנים חדשות דהא בלא פנים חדשות אמרי' דאינו יוצא מידי דפיו ולפמ"ש הרא"ש דרב דאמר ישברו סובר נמי דמועיל כבשונות וכבשונות הוי כמו שבור דהראשון הוי כמו שבור מתורץ קושי' תוס' בפסחים שם ובע"ז דף ל"ד ע"א ד"ה שאינה כו' שמקשים כיון דחשיב אחר א"כ תנור וכירים יותץ דקאמר רחמנא למה להדרינהו לכבשונות ולפמ"ש הרא"ש נוכל לומר דמועיל כבשונות לתנור שנטמא והתורה דאמר' ישברו נכלל נמי כבשונות דהוי כמו שבור:

שם ומ"ש התוס' בע"ז כו'. פי' מחה"ש שכוונת התוס' לתרץ בפסחים דף כ"ו ע"ב תנור שהסיקו בקליפי ערלה חדש יותץ הו"ל להתיר ע"י כבשונות ותירצו דבתנור לא הוי כבשונות פנים חדשות ע"ש וצ"ע שתוס' בע"ז שם כתבו אבל תנור אין יוצא בהחזרת כבשונות ומלשון אין יוצא משמע דמיירי מאיסור:

שם ס"ק ו' מגעילן כו' ועוד נ"ל כו'. וכתב בספר הגהות רע"א מהיסוד הפלוגתא בט"ז אם הולכין אחר רוב תשמישו והפלוגתא בס"ד בנשתמש ע"י אור אם צריך לבון בגמ' מסכינים דהלכתא ברותחין כיון דחמץ היתרא בלע והסוברים דחמץ שמו עליו טעמא דסכינים דהולכין אחר רוב תשמישו א"כ חד מינייהו מוכח או דאזלינן בתר רוב תשמישו או דחמץ מקרי התירא בלע ומספיקא קי"ל בשתיהם לחומרא וזה פסקי דרמ"א ס"ד וס"ו וא"כ הכא בסכינים מותר בהגעלה עכ"ל והנה בוודאי דבריו מוכרחים כיון דבגמ' דף ל' ע"ב פסקינן דסכינים ברותחין א"כ ע"כ או הטעם כמ"ש תוס' שם ד"ה והלכתא דהוי התירא או שצריך לומר דהוי חמץ איסורא רק שהולכין אחר רוב תשמישו אבל מ"מ דברי מג"א ישרים הם דהא בלא דברי מג"א צריך להבין דברי הפוסקים הצריכים לסכינים לבון הא בגמ' פוסק בהדי' והלכתא ברותחין ולכן נראה דלמ"ש הט"ז בס"ק י"א דהא דפסק רמ"א דאין הולכין אחר רוב תשמישו הוא רק חומרא בעלמא ולפ"ז מה דפסקי' בגמ' דסכינים ברותחין היינו מעיקר הדין דילך אחר רוב תשמישו ורב אשי דאמר דסכינים צריכים לבון הוא מצד חומרא כמ"ש הט"ז שלא ילכו אחר רוב תשמישו א"כ שפיר כתב המג"א כיון דרמ"א פסק בס"ו חומרא זו שלא ילכו אחר רוב תשמישו א"כ ה"ה צריך להחמיר בסכינים להצריך לבון כמו רב אשי דהצריך לבון:

שם ס"ק כ' סלים כו' אא"כ מלוח ביותר כו'. עיין ביו"ד סי' צ"א סעיף ה' פסקי' דכל ציר מבשר שנמלח אפי' לא נמלח רק לצלי חשוב רותח ואוסר: שם ס"ק כ"ד אין. דהטור מיירי כו'. לא אוכל להבין דזה לשון הטור ביו"ד סי' קכ"א על הרשב"א שכתב:

שלענין הכשרו לא עלה הכשר עד שיכשיר כולו כתב הטור ונ"ל דדוקא כשנשתמש בכולו אבל בנשתמש במקצתו נכשר נמי במקצתו דכבולעו כך פולטו עכ"ל וא"א דהטור מיירי שרוצה רק להשתמש בצד שליבן א"כ אפי' נשתמש בכולו אם אין רוצה רק להשתמש במקצתו אין צריך להכשיר רק אותו מקצת שרוצה להשתמש דהא אין מפליט מאותו צד שלא שימש השתא וכדפסקי' ביו"ד סי' צ"ד שאין צריך ס' רק לנגד מקצת הכף שתחב וכמ"ש מג"א שמ"ש בד"מ דאין מולך בליעתו היינו שאין מפליט ממנו ואי הי' כונת הטור כדברי מג"א לא היה צריך הטור לחלק אם נשתמש מעיקרו בכולו או במקצתה אלא הי' לי' לחלק אם ישתמש השתא במקצת שנכשר דמותר ואם ישתמש במקצת שלא הכשיר דאסור:

שם ס"ק כ"ט כיסוי כו' עסי' תמ"ז. פי' מחה"ש דשם מקילין בריח משהו ונט"ל ובכיסוי לא מקילין בנטל"פ ולפענ"ד יש עוד נ"מ דבסעיף ו' פסק בש"ע דהולכין אחר רוב תשמישו וכתב הח"י ס"ק ל"א דאם יודע שתוך מעל"ע השתמש בכ"ר אע"פ שעיקר תשמישו בכ"ש צריך הגעלה בכ"ר ובס"ק ל"ב כתב הח"י דלרמ"א דפסק דאין הולכין אחר רוב תשמישו אבל בדיעבד אם לא הגעילו הקערות בכ"ר אין אוסרין ע"ש והטעם כמ"ש מקו"ח ס"ק ה' בשם מ"ע דמאחר שהיא אינה ב"י אזלינן להקל ע"ש וא"כ הכא בכסוי דאוסר בשאר איסורים נמי כשהיא אינה ב"י אין מקילין כלל לילך אחר רוב תשמישו אפי' בדיעבד:

שם ס"ק ל"א מדוכה כו' ומה"ט עושין שלא כדין. עי' מחה"ש שהביא בשם מ' עוזר שהשיג על המג"א ע"ש גם החוות דעת ביו"ד סי' צ"ו בביאורים ס"ק ו' מביא דברי מ' עוזר וכתב החו"ד דבלא"ה דברי המג"א תמוהין דוודאי אין המדוכה יכול לבלוע הטעם הבלוע בבשמים דאין טעם הבלוע יוצא בלא רוטב ואפשר דמיירי בבלוע שמן דיוצא בלא רוטב עכ"ל ולפענ"ד מה שהקשה דאין הבלוע בבשמים יוצא בלי רוטב אפשר לתרץ דכיון דבלוע בבשמים הוי כמו איסור בעין כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' צ"ו ס"ק ב' דצנון שחתך בסכין של בשר דהוי בצנון כמו איסור בעין וכתב הפ"מ שם דאפי' למ"ד בסי' צ"ה נצלו שרי מ"מ צנון ודוחקא גרע טפי ע"ש והא וודאי דבצלי' יוצא טעם ממש ואפ"ה מותר בנ"ט בר נ"ט וצריך לומר דהא דאסור בדבר חריף ולא חשיב נ"ט בר נ"ט משום דהוי בעין א"כ לפ"ז כיון דאמרי' דהוי בעין ה"ה דיוצא בלי רוטב דלא הוי כמו שאר בלוע דאינו יוצא דהכא הוי איסור בעין ומה שמתרץ החו"ד דמג"א מיירי בבלוע שמן דיוצא בלי רוטב סותר דברי עצמו שכתב בסימן ק"ה ס"ק ט"ו דאין כלי נאסר אפילו ממאכל שיש בו איסור בלוע שמן ע"ש:

שם כמ"ש ס"י גבי סלים כו'. צ"ע דגבי סלים כתב המג"א בס"ק כ' דמותר משום דאין מליחה לכלים אבל דבר חריף ודוחקא מפליט הבלוע מכלי כדאי' ביו"ד סי' צ"ו וכמ"ש לעיל:

שם ס"ק ל"ז שאין כו' עוגות עם שומן כו'. צ"ע מ"ש מג"א ברגילין לאפות עוגות עם שומן באינה נקיה לאסור כולו הא האוסר בעצמו דהיינו החמץ הוא כחוש ואפילו היה מונח על הרחת חתיכה מן העוגות ונגע במצה אין אוסר רק כדי נטילה דבכה"ג לא אמרי' דהיתר מפעפע לאיסור דהא ביו"ד סי' ק"ה סעיף ז' בהיתר שמן שבלע איסור כחוש דאין יוצא בלא רוטב ובסעיף ה' אמרי' בהיתר שמינה וחתיכת איסור כחושה דאוסר בכולו שמפעפע ומחלק הש"ך בס"ק י"ט דמשום דאוסר כדי נטילה ההיתר שאצלו שמן מחזיק פליטתו ומבליע בכולו ע"ש והחו"ד שם ס"ק י"א כתב דבכל מקום דאין שייך טעם הש"ך לא אמרי' דמפעפע ע"ש א"כ ה"נ בחתיכה העוגה עם שומן אין כח להשומן לפעפע להחמץ הכחוש שיכנס למצה הנוגעת בו יותר מכדי נטילה דהא גם המצה הוא כחוש ולא שייך טעם הש"ך שההיתר שומן מחזיק פליטתו ומבליע בכולו:

שם וכ"מ ביו"ד כו'. כתב מחה"ש אע"ג דלא מחלקינן בין כחוש לשמן מ"מ בכלי נשאר על עיקר הדין לחלק בין כחוש לשמן ע"ש וצ"ע דהש"ך ביו"ד סימן ק"ה ס"ק ח"י כתב דגם בבלוע במאכל מחלקין בין כחוש לשמן וכן כתב הש"ך שם בס"ק כ"ג דבין במאכל בין בכלי מחלקין בין כחוש לשמן: שם ס"ק מ"ד על התנור כו' שהסיקו מבחוץ. וכתב מחה"ש ואפילו היסק פנימי לא מהני דחיישי' דילמא חייס ע"ש וצ"ע דבסעיף ב' גבי כוביא פסקי' דהיסק פנימי מהני דלא חיישי' דילמא חייס כיון שהוא עשוי מלבנים ועפר כמ"ש הט"ז שם:

שם כיון דאין שם רוטב. וכתב בספר הגהות רע"א הוא תמוה כיון דיש חמץ בעין במקום שהקדרה עומדת הוי נגד הרוטב ומפעפעת לפנים ואם העמידו קדרה חמה על דבר צונן כיון דתתאי גבר סגי בקליפה אבל הכא הכל רותח עכ"ל ולכאורה אפשר לתרץ דביו"ד סי' צ"ב סעי' ה' נר' דהוא ספק אי מפעפע לפנים וכאן שיש עוד ספק דילמא אין כאן חמץ כלל והוי ס"ס ובסי' תס"ז סעיף י"ב איתא דמקילין בס"ס לענין איסור משהו וזה כונת מג"א שכתב שאין שם רוטב במקום הנגיעה מחוץ לקדרה רק הקדרה נוגע והוא ספק אם מפעפע לפנים והוי ס"ס עוד נראה לתרץ דהפ"מ ביו"ד סי' צ"ב משבצות זהב ס"ק כ"ה כתב דהרמ"א סובר דחום כ"ר לתוך כ"ש ויס"ב בשניהם אפ"ה תתאי גבר ומותר ומנ"י אוסר אבל אם אין התחתון יס"ב גם המנ"י סובר דתתאי גובר ומותר ט"ש א"כ הכא דע"ג התנור אין היס"ב לכ"ע מותר: שם ברמ"א סעיף י"ג רושם כו' מאחר שנעשה מחדש. לא הבינותי דגבי רושם היינו שחוקק אותיות דחשש שמא לא יוכל לנקרו מאי הפרש אם נעשה מחדש או בישן דבשלמא גבי טלאי אם נעשה בישן לא יפליט הגעלה כמ"ש הרא"ש הובא בטור ובהרב"י בקדמה בליעה לטלאי אבל ברושם אין חילוק: שם ט"ז ס"ק ה' סכינים כו' שג' מדות יש כו'. וצ"ע דמתחלה כתב הט"ז שרב אשי אמר שאני מכניס הפרזל בנורא משמע שרב אשי היה מפרש דבריו מה שאמר לדידי חדתי לאו חדשים ממש רק ליבון ולפ"ז חדשים ממש ליכא למ"ד אפי' על צד היותר טוב ואח"כ כתב הט"ז שמצוה ליקח חדשים:

שם המקו"ח ס"ק ג' כתב על תשו' מנחם עזרי' שמחלק בין כשהאמצעי המבליע היתר דמהני הגעלה אבל כשהכל אוסר בעי ליבון אפילו בדבר לח וכתב המקו"ח שהוא תמוה דא"כ האיך מועיל הגעלה לכלי מדין דילמא בישל הא"י דבר שכולו איסור ובפסחים דף מ"ד בתוס' דהגעילו בכלים לנזיר משום בליעת יין ויין לנזיר כולו אוסר ע"ש ולפענ"ד אפשר לתרץ דהא מצד הדין לכ"ע הולכין אחר רוב תשמישו והאוסרים אוסרים רק לחומרא בעלמא כמ"ש הט"ז ס"ק י"א וכיון דרוב תשמיש של כלי ע"י מים ולכן היו מגעילים לכלי מדין ואם היו מכירים בכלי שאין משתמשים בו במים היו מלבנים וזה נכלל בכל דבר אשר יבא באש ומ"ש תוספות בפסחים שהיו מגעילים כלים הבלועים מיין לנזיר נוכל לומר דכלים שהיו מכירים שבלועים מיין היו מלבנים וכלים שאינם יודעים במה נשתמשו היו הולכים אחר רוב תשמיש' שהוא ע"י מים ולא ע"י יין או אפשר לומר דמשום דנזיר קל מכל איסור שבתורה כדאיתא בפסחים שם לכן מהני הגעלה אע"ג דבשאר איסור הי' בכה"ג צריך ליבון ועל מה שמשמע מדברי מ"ע דבכולו איסור אף בהתירא בלע צריך לבון כתב המקו"ח תמוה מאד דבע"ז דף ע"ו גבי שפודין בקדשים אמרי' דבהתירא בלע סגי בהגעלה ובשר קדשים כולו אסור עכ"ל ולפענ"ד נוכל לתרץ קצת בדוחק דלהכי מהני שם הגעלה כמ"ש תוס' בחולין דף קי"ב דמין במינו מדאורייתא בטל ברוב ובכלי מקדש אוקמ' אדאורייתא ובוודאי מצד הדין אפילו הגעלה לא צריך אבל עכ"פ לא צריך ליבון וכן מוכרח לפרש בתוס' שם וצריך לומר דבכל זאת לא התירו אלא משום התירא בלע אבל נראה לתרץ בתירוץ מורווח ולהביא ראי' לדברי מ"ע דביו"ד סי' צ"ג כתב הרב"י בשם הרשב"א וז"ל בפ' בתרא דע"ז השפוד מלבנן והתני' גבי קדשים השפוד מגעילן ופריק רבא קדשים כל יום נעשה גיעול לחבירו ומקשינן א"ה הגעלה נמי לא לבעי ואסיקנא בקושי' וק"ל וכי עדיף בישול יום ב' מהגעלה ואף הגעלה גמורה הוי קשי' האיך מכשירתו והלא לבון הוא צריך ונ"ל דה"ק דקדשים התירא בלע וכיון שבישל בו קודם שיבא לידי איסור נותר כבר נקלש ונחלש האיסור עד שלא נשאר בו אלא בלע מועט וכענין שאמרו לענין בשר בחלב בדגים שעלו בקערה של בשר שמותר לאוכלו בכותח שהטעם הבשר נקלש ונחלש קודם שיבוא לאיסור בשר בחלב אבל קודם שבישל בו שני' דבלע מרובה וכן כלי שבלע איסור אין נכשר עד שיגעיל הראוי להגעיל וילבן את שראוי ללבן עכ"ל ע"ש שהאריך ומוכח בהדי' מדברי הרשב"א כמ"ש מ"ע דאף בהתירא בלע אם בא להכשיר קודם שבישל בו שנית דצריך לבון ומה שמתירין בע"ז שם בהגעלה היינו משום דאיסור כבר נקלש ונחלש ומה שמסיק הגמ' בקושי' א"ה הגעלה נמי לא צריך כתב הפר"ח ביו"ד שם דקושי' מצינן לתרוצי לפי שנשאר בה בלע מועט סגי בהגעלה ולא צריך לבון עוד כתב הפר"ח שם וז"ל כמ"ש הר"ן דשאני נותר דמעיקרא בשר והשתא נותר אבל בחמץ שמו עליו וא"כ ה"נ בקדרה של בשר אף שהוא היתר בשעת בליעתו כיון דשמו עליו דמעיקרא בשר והשתא בשר עכ"ל א"כ ה"נ דלא מהני הגעלה בכולו איסור אף שהוא בלע היתר כיון דשמו עליו ולפ"ז דברי מ"ע ברורים ולא קשה קושי' מקו"ח ולכאורה צ"ע דלהרשב"א דלהכי מותר בקדשים שנקלש האיסור ומדמה זה לנ"ט בר נ"ט דקשה דהפ"מ ביו"ד סי' צ"ד במשבצות זהב ס"ק כ"ב כתב דנ"ט בר נ"ט דאיסורא לסמ"ק ואו"ה הוי דרבנן ולהר"ן יש לספק אי מדאורייתא או מדרבנן ע"ש א"כ א"א דנ"ט בר נ"ט דאיסורא מדאורייתא מותר אמאי הוצרך התורה בכלי מדין בדבר אשר יבא באש ליבון הא יכול להגעיל ונקלש הטעם וכמ"ש הרשב"א ומותר מן התורה וכמו שמקשה הגמ' בע"ז שם בקדשים שנקלש הטעם הגעלה נמי לא צריך תנב מג"א ס"ק א' אם כו' וי"ל דהכא כו'. והרא"ש בפרק כל שעה בדיני הגעלה כתב וז"ל הוי כמו דגים שעלו בקערה ואפילו לדברי המפרשים עלו אין נתבשלו לא הכא שרי דהתם הבשר הנבלע בדגים חשיב טעם כי נבלע אוכל באוכל אבל הכא טעם חמץ הנפלט מן הכלי למים וחוזר ונבלע בדופני הכלי אינו חשוב טעם כשיחזור ויפלוט בפסח לתוך התבשיל ע"ש:

שם ס"ק ו' צריך כו' והשני דגים כו' כתב מחה"ש דטעם החמץ הנבלע בבשר נשתנה טעמו ע"י הבשר וכן הטעם החמץ שבדגים כו' ומבטלים זא"ז ע"ש אבל החו"ד ביו"ד סי' צ"ח כתב שב' זיתים שנ"נ מדברים שטעמן שוה והב' זיתים אין טעמן שוה אין מבטלים זה את זה ובעינן ס' נגד שניהם דהוי כשם אחד של איסור ובביאורים ס"ק ח' מביא ראיה ברורה לזה ע"ש שם דלא כע"ש. פי' מחה"ש דע"ש מקש שה למ"ד חוזר וניעור מאי מהני אם יש במים ס' מ"מ בפסח חוזר וניעור ואז הוי במשהו וכתב מג"א עסי' תמ"ז דבטעם לכ"ע אינו חוזר וניעור עכ"ל ולפענ"ד קושי' ע"ש להפוסקים שהביא הרב"י בסי' תמ"ז דגם בטעם חוזר וניעור וגם מקו"ח בסי' תמ"ז ס"ק ו' כתב דהרבה פוסקים סוברים דאמרי' בטעם חוזר וניעור ע"ש והכא כל הפוסקים סבירא להו דמהני ס' בהגעלה דלא מצינו פוסק שסובר דלא מהני ס': שם ס"ק ח' ביחד כו' בפעם א' כו' נגד שום אחד מהם. וכתב מחה"ש דלא כעטרת זקנים דבעינן ס' נגד שניהם ולפענ"ד לדעת הש"ך ביו"ד סי' צ"ד ס"ק ח' דהכף אסור אפילו ביש ס' והחו"ד שם ס"ק ח' מסכים להש"ך ועי' בפ"מ שם א"כ שפיר בעינן הכא ס' נגד שניהם דאם יש ס' רק כנגד אחד אז אותו שאין ס' כנגדו אסור עוד כתב מחה"ש דמה שכתב עט"ז ביחד לאו דווקא אלא ה"ה בזה אחר זה ודלא כמג"א וכתב מחה"ש דמדברי הש"ך ביו"ד סי' צ"ה ס"ק ה' מוכח כמג"א ע"ש ולפענ"ד אפשר לומר דלמה שכתב החו"ד שם בביאורים ס"ק ח' דלדעת המחבר והרב בסי' צ"ד סעיף ה' לא שרי רק הכלים שהודחו אבל הכלי שהדיחו בתוכו אסור ולדעת הש"ך מותר ע"ש ולהכי מחמיר בעטרת זקנים בזא"ז לחוש לדעת המחבר ורמ"א:

שם ס"ק י"א עושה כו' אין לו תקנה באופן זה כו'. צ"ע דבסוף ע"ז דף ע"ו ע"ב פי' רש"י בד"ה מה בולעו ולא הוכנסה לתוך יורה אחרת בשעת בליעת האיסור ע"ש כונת רש"י פשוט דאם הכניס השפת הדוד לתוך יורה אחרת לא היה מהני להגעיל ע"י גדנפא שהוא רק ניצוצות כיון דבלע השפת הדוד ע"י רתיחת היורה אבל מש"כ מהרי"ל בכלי ששואבין שאין לו תקנה באופן זה דהיינו בגדנפא משום דצד החיצון לא נגעל משמע שסובר דכלי שנשתמש בב' צדדים א"כ אין עני ודמיון לדין זה של גדנפא דהא צריך להגעיל כל הכלי מב' צדדים לפי שנשתמש בו בב' צדדים ואמאי כתב מהרי"ל שאין לו תקנה באופן זה דהיינו של גדפנא הו"ל למימר שצריך להגעיל כל הכלי מב' צדדים ובאמת גוף הדין של מהרי"ל צ"ע דלכאורה נראה דאין צריך הגעלה מב' צדדים דהרב"י כתב בסי' תנ"א בשם תשו' הרשב"א שהגעלה מפלטת מכאן כמו מכאן ע"ש ובספר הגהות רע"א כתב בסי' תנ"א על המג"א ס"ק כ"ד דהאיבעי' בבישל מקצת אם מפעפע בכולו היינו למעל' שלא במקום הרוטב אבל במקום הרוטב בוודאי מפעפע בכל עובי הדופן ע"ש וכיון שמפעפע בכל עובי הדופן אין חילוק במשתמש בצד אחד או בב' צדדים: שם בספר הגהות רע"א מתרץ דברי הרמ"א בס"ג דרמ"א סובר דמה שכתב בש"ע וכן אם משהה וכן אם שלא ינוחו המים מרתיחתן דלאחר זמן איסורו סגי באחד מהן ובאין משהה יותר מדאי יכול המים לנוח מרתיחתן א"כ לא היה המים רותחין כל שיעור זמן הגעלה ע"ש ולפענ"ד צ"ע דא"א בחד מינייהו סגי א"כ מ"ש וכן אם מגעיל כלים שבליעתן מועטת כו' ולפ"ז אם מגעיל כלים שבליעתן שוה או שמגעיל רק כלי אחד יכול להשהות יותר מדאי וגם יוכל המים לנוח מרתיחתן וזה וודאי אסור לאחר זמן איסורו דחוזר ובולע מפליטה והוי נ"ט בר נ"ט דאיסורא ועוד צ"ע דא"א לומר שש"ע סובר דהגעלה מועלת באין המים רותחין דהרב"י כתב בפירוש באין המים רותחין אין כאן הגעלה ע"ש:

תוכן העניינים

דברי צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה