דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן שנ
סעיף א' עומד ויש מפרשים כו'. צ"ע לדעת י"מ דצריך להיות חפצים הצריכים וגם בשתי' שמקרב לפיו דהא בעירובין דף צ"ט ע"א דפריך הגמ' רישא רבנן וסיפא ר"מ ומשני רב יוסף בחפיצין הצריכין ע"ש ולדעת י"מ שהוא דעת הרמב"ם דמה שלא מפרש רב יוסף נמי הטעם דאסור משום ששותה ומקרב לפיו שזה פשיטא דלהכי נקט המתניתין האיסור בשתי' א"כ קשה למקשן שמקשה רישא רבנן וסיפא ר"מ הא יש לחלק בין שתי' שמקרב לפיו לדבר אחר דהא לדעת הרמב"ם צריך לומר שסברא חיצונה לחלק בכך: שם מג"א ס"ק ב' למקום כו' לא הניח הכלי כו'. עי' מחה"ש וברא"ש וקשי' לי בריש שבת במתניתין או שנטל מתוכו והוציא או שנטל מתוכו והכניס חייב דקשה אמאי חייב דכיון שפשט ידו ריקן לחוץ הוי היד מקום פטור כיון שהוא במקום אחר והיד במקום אחר ומכניס מיד שהוא מקום פטור לרה"י או לרה"ר ועי' ברש"י וברע"ב שם כשהכנים צריך להניח ובעודו בידו ולא הניח אינו חייב ע"ש:
שם ס"ק ג' או כו' דמחשבתו כו'. וכן הוא בעירובין דף צ"ט דאמר רבא זרק ונח בפי הכלב כו' חייב דמחשבתו משויא לי' מקום וצע"ג דבשבת דף ה' ע"א משני רבא ידו של אדם חשובה לו כד' על ד' ע"ש משמע דוקא ידו משום דעשוי' להניח בו חפצים גדולים כמו שכתב הרע"ב וכל המפרשים שם ושם ג"כ הוי מחשבתו לתתה ביד חבירו כמו שפי' רש"י שם בד"ה היכא דאחשבה זה העושה מלאכה נתכוין לתתה ליד חבירו עכ"ל אלמא אע"ג דהוי מחשבתו לתת ליד חבירו אפ"ה לא אמרי' דמחשבתו משויא לי' מקום רק דוקא בהניח ביד אבל במקום אחר לא אמרי' דמחשבתו משויא לי' מקום: