דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן שמט
לכאורה צ"ע בעירובין דף מ"ח דמוכח שנותנין לכל אדם ד' אמות לפי גופו וכדי שיפשוט ידיו ורגליו א"כ למה אמרו שיעור של ד' אמות כלל דאמרי' שם דעוג מלך הבשן יהבינן לי' באמה דידי' וגם אמרי' שם בננס באבריו יהבינן באמה של קודש שגופו בינוני ואמתו קצרה ולא סגי לי' באמה דידי' משמע דלמי שגופו קטן ולא צריך לד' אמות לא יהבינן לי' ד' אמות באמה של קודש ודוחק לומר דנתנו שעור ד' אמות דוקא לננס דהא פשיטא שאם גם לננס לא יספיקו לו ד' אמות שנותנין לו יותר:
שם סעיף ג' צ"ע על הרמב"ם והטור שכתבו לפיכך דמשום דיש לאדם ד' אמות לפיכך מותר לאדם לעקור חפץ וליתן לחבירו וחבירו לחבירו בתוך ד' אמות לכל אחד דנוכל לומר דכמו שאסור בסעי' ה' להוליך לבדו פחות מד' אמות וכמו שסובר הראב"ד בפי"ב מהל' שבת הל' י"ז דרק בשעת הדחק מותר ומדמה זאת להוליך לבדו פחות מד' אמות שאין מותר רק בשעת הדחק וצ"ע בסי' ש"א סעיף מ"ב במוציא תפילין דכתב בש"ע דמוליכים פחות מד' אמות או נתנם לחבירו וחבירו לחבירו ע"ש דהו"ל לכתוב תחלה שנתנו לחבירו כו' דהא זה מותר לכתחלה ואח"כ הו"ל לכתוב דמוליכים פחות מד"א דזה אסור במקום אחר רק בשעת הדחק מותר כמו שכתבו תוס' עירובין דף צ"ז ד"ה ר"ש והרמב"ם פרק כ' מהל' שבת: