אור ברסלב
דברי צבי סימן שח

דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא

סימן שח

סימן שז

הרב"י מקשה על הרמב"ם שלא כתב קורנס של בשמים רק קורנס של נפחים ע"ש לפנינו ברמב"ם פרק כ"ה הלכה ט' איתא קורנס של בשמים ע"ש וצ"ע בשבת דף קכ"ב ע"ב דאמר ר"י קורנס של אגוזין לפצוע בו אגוזין ע"ש דקשה מאי איצטריך מתניתין לאשמעינן דכלי שמלאכתו להיתר דמותר לצורך גופו דהא אשמעי' זה ממתניתין דף קכ"ד דכל הכלים ניטלין לצורך ואפי' לרבה שם מותר כלי אפי' מלאכתו לאיסור לצורך גופו מכ"ש דמלאכתו להיתר: שם מג"א ס"ק א' אסור כו' נעשה בסיס כו'. פי' מחה"ש דהיינו אם ההיתר חשוב יותר ע"ש ולפענ"ד אפשר דהכא אפי' אם שאר סכינים חשובים יותר מסכין של סופרים אסור דמוקצה מחמת חסרון כיס כיון דמקפיד עלי' להיות תחוב בנדן שלא יתקלקל ועל שאר סכינים אע"ג שחשובים יותר אין מקפיד עליהם כ"כ שתחובים בנדן ולהכי הוי הנדן בסיס לדבר האסור:

שם ס"ק ז' ולהניחו כו' דאפי' שכח כו'. מקור דין זה מתוס' ביצה דף ג' ע"ב ד"ה אבל כו' ע"ש שמיירי שניטל בהיתר לצורך גופו ומג"א כתב מסברא דאפי' בשכח מותר ומסופק אני בשכח ונטל צרורות או אבנים או כלי שמוקצה מחמת חסרון כיס דאסור לטלטל אפי' לצורך גופו ומקומו אם שכח ונטל בידו אי מותר לטלטל להניח לאיזה מקום שירצה ובסי' של"א בס"ק ה' כתב מג"א דמותר לטלטל הסכין של מילה לאחר המילה להחזירו וכתב לפי שטלטל בהיתר מותר להחזירו למקום שירצה ע"ש:

שם ס"ק י"א ושופר כו' התוס' בשבת כו'. צ"ע בדברי תוס' שם ד"ה סנדל שכתבו דהא דקתני ביצה דף י"ד ע"ב זה הכלל לא קאי אלא אמנעל שאינו תפור ע"ש וצ"ע ע דבמתניתין בביצה שם קתני בהדיא דאין משלחין מנעל שאינו תפור וזה הכלל קאמר בגמ' שם דאתי לאתויי תפילין וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מהל' יו"ט ובש"ע סי' תק"א:

שם ס"ק ט"ז שלא כו' ומיהו בסי' של"ז. ואפשר לחלק דהתם אין איסור אם לא יכבד הבגדים אבל הכא אם מפנה החרסים עושה איסור טלטול ולהכי אסור לפנות אף אם ישבר דרך הלוכו ועי' במ"ש בסי' של"ז בט"ז ס"ק ג' דשם אסור באינו מתכוין משום דבמתכוין לקטום קיסם לחצוץ שיניו חייב כמו שכתב מג"א סי' שכ"ב ס"ק ד':

שם ס"ק י"ז שנשברה כו' דלא כהרב"י כו'. עי' מחה"ש דהרב"י סובר בנשבר מקצת צריך מעין מלאכה ראשונה וצע"ק דתוס' שבת דף קכ"ד ע"ב ד"ה רבא דאי בשנשבר בשבת האמר בפ' נוטל דרבא א"ל מוקצה ע"ש ואי כדברי הרב"י דאפי' בשנשברו בשבת כההיא דסעי' ו' אפ"ה בנשבר מקצת אסור א"כ לא צריך תוס' לומר דרבא א"ל מוקצה דהא אפי' ל"ל מוקצה נמי אסור דדילמא החרס הנמצא הוא מהכלי שעדיין קיים ונשבר מקצת:

שם ס"ק ל"ז קוץ כו' כ"כ בה"ג. עי' מחה"ש דלבה"ג גם במתכות איסור תורה ע"ש ולא זכיתי להבין דבשבת דף מ"ב ע"א פריך ואי ס"ד סבר כר"ש אפי' של עץ נמי ומשני במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר שמואל כר"י ע"ש וא"א כדעת בה"ג דלהכי בשל עץ אסור דאין מזיק כשהיא אדומה יכירו בה מאי פריך אפי' של עץ נמי דכיון דליכא היזק שפיר דאסור דמלאכה שאינה צריכה לגופה אסור אפי' לר"ש לכתחילה כדאי' בסי' רע"ו רע"ז ועי' בט"ז סי' רע"ח ובסוף סי' של"ד גם קשה מאי משני דשל עץ אסור דסבר כר"י הא בשל מתכות נמי איסור דאורייתא ואפ"ה מותר לכבות משום היזק והו"ל לגמ' לשנות דבשל עץ ליכא היזק ועי' בהר"ן שם ועי' מה שכתבתי בסי' תקי"ח בט"ז ס"ק ג' ע"ש:

שם ס"ק נ"א שהם כו' ומשמע מזה כו'. פי' מחה"ש דאל"כ מאי קשיא ממת לימא דבמת מותר לכתחילה מה שאין כן הכא ע"ש וצ"ע דהא הרא"ש מחזק הקושי' דלא אמרו ככר כו' ובעלמא צריך לנער ומתרץ דלענין אין צריך לנער הכא מותר דבטיל לגבי פת אבל לענין לכתחילה שפיר אמרי' דאסור דלא הותר לכתחילה רק לגבי מת והכא מותר רק במונח ואין צריך לנער: שם ס"ק ס"ז בחצר כו' דגבי בהמה כו'. וצ"ע דבשבת דף צ"ד אמרי' דר' נתן ורבנן פליגי גבי בהמה ובאדם רבנן מודים דחי נושא עצמו ובתוס' שם ד"ה שהחי כו' למה פטור דאפי' במשא קל חייב ואומר ר"י דממשכן גמרי' שלא היו נושאים דבר חי כו' ע"ש א"כ קשה אמאי מחייבי רבנן בנושא בהמה דהא לא היו נושאים בהמה כמו שלא היו נושאים אנשים ורש"י פי' שם דבהמה משרביט מכבידים עצמן ולתוס' קשה דהא אין הפרש בין משא קל למשא כבד ונר' לתרץ דאע"ג דגמרי' מלאכת שבת ממשכן אין צריך להיות דומה ממש כמו בדף ע"ג במשנה האופה ובמשכן לא הי' אופה רק בישול כמו שכתב רש"י והר"ע מברטנורא ובגמ' דף ע"ד ע"ב וכן המוציא אוכלים חייב בשבת ובמשכן לא הי' דבר מאכל א"כ ה"ה המוציא דבר חי שאינו נושא עצמו חייב אע"ג דמשכן לא היו נושאים דבר חי כמו שכתבו תוס' שם אפ"ה חייב אבל אם הוציא דבר שנושא עצמו פטור שלא הי' במשכן ככלל הוצאה בדבר שנושא עצמו:

שם ס"ק ס"ח אם כו' לטלטל מקצתו כו'. קצת קשה דהא להגביהם אסור אפי' בצריכין ולדדות מותר בצריכים א"כ ש"מ שטלטול מקצתו קיל מטלטול כולה: שם ס"ק ס"ט מפני כו' דמותר למשוך כו'. וצ"ע דבסי' תצ"ח ס"ק כ"ג במג"א שהרמב"ם מתיר לתלוש הצמר דעוקר לאחר יד ולתלוש הנוצות אסור כמו שכתב ט"ז ס"ק י"א ומג"א בס"ק כ"ד ובמחה"ש שם א"כ הכא שפיר אסר הרמב"ם באגפי' נתלשין דנוצות אורחי' בתלישה אבל צמר לאו אורחי' בתלישה. שם ס"ק ע"ג וי"מ כו' באיסור טלטול כו'. ולפענ"ד לדעת רש"י ביצה דף י"ב ע"א דלא נאסר טלטול רק משום הוצאה ובזה אין תוס' חולקין עם רש"י ע"ש והרב"י בהקדמה לסי' זה כתב דהראב"ד נמי סובר כן והה"מ בפכ"ד מהל' שבת הל' י"ב כתב שהרמב"ם סובר שבתחלה אסרו טלטול מפני הוצאה א"כ צדקו דברי הש"ך דביו"ט דמותר להוציא הכדור גם הטלטול מותר אבל בשבת דאסור להוציא הכדור גם הטלטול אסור:

שם ס"ק ע"ד בגד כו' דיש כלאים כו'. פי' מחה"ש לעשות אוהל ובענין דליכא איסור עשיית אוהל ולפענ"ד מיירי בבגדים, קשים דמותר לישן עליהם ביו"ד סי' ש"א סעי' א' או בכלאים דאיתא שם בסעי' י"א י"ג י"ד שמותרים ע"ש:

שם סעיף י' הרב"י מביא מה שכתב הרא"ש על הרי"ף שפסק כת"ק בשבת דף קכ"ו ע"ב וכתב הרא"ש שצ"ל ברי"ף ולית הילכתא כת"ק והר"ן פי' דעת הרי"ף שפסק כת"ק היינו בחביות הקבורים לגמרי בקרקע אבל בכלים המגולים אע"ג שמחוברין לקרקע לכ"ע אין צריך בית אחיזה וכן פסק הרמב"ם בפכ"ה מהל' שבת עכ"ל הרב"י וצ"ע על הר"ע מברטנורא שפסק כת"ק מטעם דכל המחובר לקרקע וכן בפי' המשנה להרמב"ם כתב והלכה כחכמים והוא העיקר כי כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע משמע אפילו בכלים שאין קבורים לגמרי בקרקע רק שמחוברים לקרקע צריך בית אחיזה:

שם סעיף ח"י צע"ק בשבת דף מ"ב ע"א מכבין גחלת כו' אמר רבינא הלכך קוץ ברה"ר מוליכו פחות מד"א וצ"ע דבדף קנ"ג ע"ב דמתירין שבות במי שהחשיך בדרך ואמרי' שם שלא רצו לגלות דמותר להוליכו פחות מד"א א"כ מוכח דשבות הולכה פחות מד"א חמור א"כ היכי יכול רבינא למילף הולכה פחות מד"א משבות דמכבין:

שם סעיף ל"ט צע"ק ברש"י שבת דף קכ"ח ע"ב במתניתין דפי' על כופין את הסל דאשמעינן דכלי ניטל לדבר שאינו ניטל ע"ש ובדף מ"ג ע"א משמע דלמ"ד כלי ניטל אשמעי' מתניתין דבכה"ג לא הוי מבטל כלי מהיכנו כמ"ש תוס' ד"ה בעודן:

שם סעיף נ"ב צ"ע קושי' תוס' בשבת דף קכ"ז ע"ב ד"ה כיון דמקשי' מתרומה מבגדי עניים לעשירים הובא בט"ז ובמג"א וצ"ע דהא תרומה שייך לכהן וישראל קרי בעלי' דתרומה שבידו ליתן למי שירצה ולכן מותר לכהן ולישראל לטלטל אבל בגדי עניים דעניים הוי בעלים וחזי' להו ולעשירים לא חזי' וגם לא הוי בעלים לכן אסור לעשירים:

תוכן העניינים

דברי צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה