דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן שז
סעיף ג' אסור כו' ואם אצטרך כו'. הרב"י כתב שזה נלמד מחמץ בסי' תמ"ח סעי' ד' ע"ש א"כ דלמה שכתב המג"א שם שרשאי לומר ואקחנו ממך אחר הפסח דהיינו שמבטיחו שוודאי יקנה ממנו וכן כתב המקו"ח שם וט"ז כתב שם שיוכל לומר לו אתן לך ריוח וכן כתב הח"י שם א"כ ה"נ בשבת שרי לומר כן:
שם סעיף י"ב זימן כו' גזירה שמא יקרא כו' הרי"ף והרא"ש בשבת דף קמ"ט הובא בהרב"י כתבו דאפי' לטעם שמא ימחוק נמי אסור בכותל גבוה כמו בלא יקרא לאור הנר דהלכה כרבה אפי' גבוה שאינו מגיע לשם ע"ש. וצ"ע שם דפריך הגמ' לשמא ימחוק לא חיישי' והתני' לא יקרא לאור הנר ע"ש וקשה דבשלמא דחיישי' לשמא יטה דהוי הבערה דהוא מלאכה דאורייתא אבל במוחק אינו חייב רק ע"מ לכתוב במתניתין דף ע"ג ורש"י פי' על שמא ימחוק מן האורחין שלא הכין להם כל צרכיהם וא"כ הוי מוחק ע"מ שלא לכתוב: שם סעיף ט"ז ברמ"א בלה"ק שרי. בד"מ מדקדק כן מתוס' דף קט"ז ע"ב ע"ש וצע"ק דהתוס' כתבו שם דלא גרע מכתב תחת הצורה ובדף קמ"ט ע"א משמע מסתימת הגמ' שכתב תחת הצורה אפי' בלה"ק אסור:
שם מג"א ס"ק ז' מקצת כו' דשאני כיבוי כו'. וצ"ע בשבת דף ק"נ ע"א מתקיף ר"א אמירה לא"י שבות ופי' רש"י וכבר סתמה רבי א"י שבא לכבות אין אומרים לו כבה ע"ש וא"א דכבוי חמור ע"י א"י יותר משאר שבותין מאי פריך ר"א מכבוי מאמירה לא"י לשכור פועלים דהא ס"ד דרך כבוי אסור דחמיר וצריך לאשמעינן דגם לומר לא"י לשכור פועלים אסור:
שם ס"ק ט"ו אין כו' אסור לפדות כו'. צ"ע דהלואה דאסור בגמ' דף קמ"ח משום דהלואה משמע לזמן מרובה גזרי' שמא יכתוב וכמו דאיתא בש"ע ומה שאסור לפרוע צריך לומר דגזרי' שמא ימחוק ולהכי בלשון שאלה וחזרה מותר א"כ קשה בפדיון הבן דלא שייך שמא ימחוק למה אסור הא ם הוי כמו בהחזרה בשאלה:
שם ס"ק ט"ז זימן כו' דשרי בשל מצוה. וכתב מחה"ש ובגמ' דף קמ"ט ע"א דאסור היינו סעודה שאינה של מצוה כו' וצ"ע דא"כ יכול הגמ' שם לומר דאיכא בינייהו לטעם שמא ימחוק לטעם שמא יקרא בשטרי הדיוטות לקרות בכתב על סעודת מצוה דהא בוודאי לטעם שמא ימחוק אסור אפי' בסעודת מצוה כמו שנראה מדברי הב"ח דאם הבעל הסעודה קורא אסור משום שמא ימחוק אפי' בסעודת מצוה ומג"א לא השיג על זה וכן משמע מגמ' שם דמדמה גזירה שמא ימחוק לגזירה ללא יקרא לאור הנר דאע"ג דהוי מצוה אסור: שם ס"ק כ"ט אסור כו' חסום פרתי כו'. צ"ע מאי מקשה מחסום פרתי כיון שפרה של ישראל אסור כמו שאסור ליתן בשבת לא"י בשר שיבשל לעצמו אפי' אין מזונותיו עליו כמו שמסיק המג"א כיון שהישראל נותן לו משלו ע"כ ניחא לי' שיאכל א"כ ה"נ כשישראל נותן לו הפרה ואמר חסום מסתמא ניחא לי' לישראל ובכה"ג אסור אפי' אין מרבה לו. שכר כשחסמו:
שם ט"ז ס"ק י"ד בכדי כו' ולענ"ד לפרש כו'. ומהרש"א בח"א מפרש אע"ג דהרהור מותר וגם שגג בהרהור דאמר ונזכר מדת חסידות הוא עכ"ל והרי"ף והרא"ש גורסי' ונמלך עלי' לגודרה בשבת ונזכר שהוא שבת ע"ש משמע שלא הי' ידע מתחלה שהוא שבת דלא כט"ז שכתב שידע ששבת הוא: