דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן שו
סעיף א' ממצוא כו' וי"א כו'. צ"ע אמאי כתב וי"א דנר' דהכל מודים בזה וכן נר' מתוס' שבת דף קנ"א ע"א בד"ה אין כו' ובתוס' גרס אין מחשיכין וי"ל דאיירי בבהמה שאינה יכולה לבוא ברגלי' דאסור לטלטל בע"ח ע"ש ובסי' ש"ז סעי' ח' שאפי' אין בו אלא איסור דרבנן לעשותו אסור להחשיך להביאם ומה שכתב הטור והרא"ש מחשיכים להביא בהמה מיירי בבהמה גדולה שיכולה לילך וצע"ק דברי"ף איתא אין מחשיכין ובר"ן וברא"ש אי' מחשיכין ע"ש:
שם סעיף ח' הרהור כו' משום עונג שבת כו'. מדברי רבינו יונה שהביא הרב"י משמע שמחלק שמה שאמר בגמ' דמותר להרהר היינו באין לו טרדה ודאגה וביש לו טרדה ודאגה אסור להרהר וזה שאמר במכילתא כאלו כל מלאכתך עשוי' ועי' בעט"ז:
שם מג"א ס"ק ט"ו לפסוק כו' וכ"מ בעירובין דמקנא רשותא כו'. פי' מחה"ש דב"ה ס"ל בעירובין שם דמותר דהוי סלוק רשות אבל במיקנא רשות מודים ב"ה דאסור וצ"ע דהוצאה מרשות לרשות הוי צורך שבת ולצורך שבת מותר כמו שכתב המג"א בסי' שכ"ג:
שם וה"ל כההיא דשואל כו'. צ"ע דהא במתניתין שם דף קמ"ח אית' ואם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו משמע דהוי משכון גמור:
שם ס"ק כ"ח מצוה כו' ואע"ג דא"א לו לאדם כו'. צ"ע דבסי' קכ"ח סעי' מ"א איתא דמי שיש לו בת שהמירה דתה או שזנתה אין מחייבין אותו לקדשו כי אבי' היא מחללת ע"ש וכיון שגם אביו מתחלל עבורה אפי' אם אבי' ישראל מ"מ שייך הוא בגווה ולכן מותר לחלל שבת דהוי כמו שאומרים לו חטא בשביל שיזכה הוא עצמו:
שם ס"ק כ"ט חוץ כו' ובחולין דף ה' פירש"י כו'. לא מצאתי ברש"י שם ששבת חמור מע"ז רק, משמע שם ששוים הם וצ"ע ביו"ד סי' ב' סעי' ה' מבואר דמחלל שבת דהוי כעובד ע"ז הוא רק במחלל בפרהסי' דהיינו בפני עשרה מישראל כמו שכתב הפ"מ שם אבל עובד ע"ז הוי מומר אפי' עובד בצנעה כמו שכתב הש"ך שם ס"ק י"ז א"כ אפשר דמותר הכא לחלל שבת בצנעה כיון דהפוסקי' דלהכי אסור לחלל שבת דהוי כעובד ע"ז ובצנעה לא הוי כעובד ע"ז ועוד נראה דהכא אפי' בפרהסי' לא הוי כעובד ע"ז דהא דאמרי' דפרהסי' הוי כע"ז משום כשעושה בפרהסיא ביד רמה את ד' מגדף אבל הכא דהכל יודעים שעושה עבירה לשמ' ומחלל שבת להציל מעבירה לא הוי חילול השם רק מקדש שם שמים בזה:
שם כדאי' ריש כתובות. ופי' מחה"ש דפריך הגמ' שם ולדרוש להו דאונס שרי הרי אע"ג דיעבדו באונס איסור ערוה מ"מ מקשה דלדרוש דשרי שלא תעקר תקנתא דרבנן ע"ש ולא אוכל להבין דתוס' שם בד"ה ולדרוש מתרץ ר"ת דאין חייבין על בעילת מצרי ותוס' מתרצים דהאשה היא קרקע עולם ולא הוי גילוי עריות ואפי' חילול השם ליכא וכן כתב בשיטה מקובצת שם דאע"ג דבשעת השמד אפי' ערקתא יהרג כו' אבל משום דאשה קרקע עולם אין איסור ע"ש א"כ אין ראי' משם דשם לא הוי איסור אבל בסי' שכ"ח מיירי שרוצה לאנסו לעבור עבירה גדולה: