דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן שה
מג"א ס"ק א' לנוי כו' והב"ח פסק כהתוס' שאוסרין. עי' במחה"ש ולפענ"ד קשה על רש"י מגמ' שם בשבת דף נ"ב שאית' שם במתניתא תנא כרוכין למשוך וא"א כדעת רש"י שר"ה מתיר לנוי א"כ היכי ר"ה מתרץ הברייתא דתנא כרוכין למשוך דמשמע דרק בכה"ג שבשביל שיכול להכניס ידיו בין הכרך דמותר אבל לנוי אסור:
שם ס"ק ז' אין כו' ליכא שביתת בהמתו כו'. הרב"י כתב כיון שהבהמה מצטערת ברכיבתו עלי' עובר על שביתת בהמתו:
שם ס"ק י"א צער ב"ח כו' יכול להפריחן כו'. פי' מחה"ש דלא הוי ביטול כלי מהיכנו אפי' למקצת שבת ע"ש וצ"ע בשבת דף מ"ג ע"א אסרי' בעודן עליו ביה"ש כמו שכתב מג"א בסי' ש"ח ס"ק ט"ו וא"א דלא הוי מבטל כלי מהיכנו כלל אפי' לפי שעה אמאי אסור בעודן עליו ביה"ש הלא לא הוקצה כלל בעודן עליו:
שם צ"ע על הרע"ב מברטנורא שבת פרק ה' משנה ב' שפי' שצריך קשירה מע"ש דגלי דעתי' שהחמור צריך לו לחממו ובשבת אסור לקשור שמשתמש בבעלי איים ע"ש למה צריך לב' טעמים כיון דבשבת א"א לקשור לא צריך הטעם דגילוי דעת: