דברי נחמיה יורה דעה· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה
שאלה כז
בענין שינוי בגדים לשבת באבילות ז' וגם שלשים ומ"ב:
בענין שינוי בגדים לשבת. באבילות ז' וגם שלשים. (וכמו"כ בט"ב) שבדורות שלפנינו היו נוהגין להחמיר. ואח"ז רבים וגדולים מקילים. ואדרבה מחמירים שלא לשנות משאר שבתות. ולפה"נ עתה אין בזה מנהג קבוע ברור. ובהיות שיסוד הנוהגים ללבוש כפי הנראה הוא עפ"י הנמשכים אחר כהאריז"ל וכאשר הראו לי בסידור אריז"ל בהגה"ה (אך לא נודע מבטן מי יצא כו') גבי ע"ש כינה האבילים שאין מחליפים בגדיהם כו' ושוב ראיתי כן במ"א ססי' רס"ב בשם ס' הכוונות דאפי' אבל ישנה בגדיו (לשון רבים משמע כל בגדיו ודלא כמה"ש ע"ש) ועפ"י הכלל המסור בידינו במ"א ושו"ע רז"ל סי' כ"ה דיש לילך אחר ס' קבלה בתנאי שאינו נגד הגמרא ודברי הפוסקים כו' ויותר מבואר בכללי סי' א'. וכמו"כ י"א היכא דיש פלוגתא בין הפוסקים הקבלה תכריע כמ"ש הרמ"ע ז"ל בתשובה סי' ק"ח בענין תפילין בחוה"מ. לכן ראוי לעיין גם בנידון חומרת הפוסקים בזה. אם הוא מוסכם או במחלוקת שנוי'. והחזק הוא אם רפה. (ובהיות שלע"ע אין פנאי וראשי כבד עלי ארשום הנלענ"ד לכאורה גם בלי עיון וחיפוש הראוי לי לפי ערכי כו') וראוי לעיין בכמה פרטי' היינו א' בעיקר איסור בגדי שבת באבילות דז' ודל' גם בימות החול. ב' מצד אבילות בשבת. ג' אם יש להוציא איזה בגדים פרטיי' מן הכלל. להקל או להחמיר. ד' אף אם יעלה בידינו להקל בשבת לבד. אם ראוי להחמיר בצינעה בתוך ביתו. הנה בגמ' ובגדולי הפוסקים ראשונים מפורסמים לא נז' כלל איסור בגדי שבת אף לא בגזירת ז'. ומסתמא לכאורה לא הי' ראוי לאסור מצד חשיבותם ללמוד (דרך ק"ו) מכיבוס וגיהוץ. וכדמשמע מרמב"ן שבב"י סי' שפ"ט גבי חדשים צבועי' שלא טען עליהם להחמיר בתוך ז' אלא מטעם הפלוגת' היא בגזירת ל' דיש לנו לומר דגם ראב"ש המיקל יודה בתוך ז' וע"ש שגם זה לא כתב כ"א קרוב בעיני כו' נחמיר כו'. ולמה לא למד ק"ו מישינים מכובסים במים לבד. דמושכל ראשון הוא דחדשים צבועים חשיבי יותר אלא וודאי דאין ראי' מזה ואין לנו אלא מה שגזרו חכמים וכל שיעורי חכמים כך הוא כו'. כדאשכחן בכה"ג בכ"ד. וכמו במרור אלו ירקות כו'. ולא אחרים אפי' מרורים יותר וכן מהו הדר דאתרוג וכה"ג בכ"ד וע"ד אין מדמין בשבותין כו') וכמו כאן בגיהוץ דוקא לבינים כו'. בשגם דלא ברירא כ"כ ע"ד הפשוט מאי פסיקא דבגדי שבת שהן חשובים כו'. ואף גם מי שבג"ש שלו יקרים וחשובים הרי ודאי נראה דמצד יקר ערכם בעצמם אין לאסור כלל. הכי נאמר דמי שדרכו ללבוש תמיד בגדי משי וכה"ג גם בחול יהי' צריך לפושטן באבלות הא וודאי ליתא דא"כ נתת דבריך לשיעורין. וכן נמי מי שאינו לובש בהם כ"א לפרקים נראה וודאי ג"כ דאין לאסור עליו אם ירצה ללבוש בימי אבלו ולא דמי לכיבוס וגיהוץ דנראה וודאי דאף מי שדרכו ללבוש בכ"י בגדים מכובסים וגהוצים. אסור בימי אבלו כו'. וא"כ לכאורה לא הי' ראוי לאסור כלל בג"ש מצד שמיוחדים לו לשבת לבד בלי ראיה לזה מגמ'. ומ"ש המ"א סי' תקנ"א סק"כ. שעדיין גיהוצם ניכר. וודאי אין כוונתו כ"א ליתן קצת סמך למנהג דשם אבל הרי גם את"ל דכל היוצא מתחת המכבש נק' גיהוץ (התם) (דגם כיבוס אסור) אשר ע"כ כל חדשים אסורים שדרך לכבוש כו'. כמ"ש מ"א שם מ"מ הרי כתב הרא"ש פ' א"מ סי' ק' שגם ע"י תפירת החייט י"ל דיצא מתורת מכבש דקודם כ"ש בג"ש ישינים וודאי מתקלקל המכבש דשעת תיקונם (וכמ"ש גבי אבל סי' שפ"ט ס"א דכשלובש אחר שעה א' מותר. ובב' וג"י גם חדשים מותר כו') וכ"ש דכאן קי"ל דאין גיהוץ כ"א בחדשים ולבינים דוקא כו'. וכ"ש לפ"מ שכתב הר"מ דבגמ' מוכח דחדשים בלי גיהוץ מותרים כו'. אלא שמצאנו אחד קדוש מדבר ה"ה מהרי"ל ז"ל שבב"י ססי' שצ"א שכתב בפשיטות (דרך אגב) דבג"ש מגזירת למ"ד הוא כמו גיהוץ. והגם שלכאורה תמוה זו מנין וכנ"ל. עכ"ל שיש לו איזה ראי' מגמ' ע"ז ויתבאר לקמן אי"ה הנלע"ד בזה). אמנם רמ"א בד"מ ססי' שפ"ט הניחו בצ"ע. אחר ההנחה שמדברי הכלבו בשם הר"מ שבב"י שם משמע שבג"ש קילי מבגדים חדשים. ובחדשים מוכרי בגמ' שאין בהם גזירת ל' בלי גיהוץ ובהגהת שו"ע כתב י"א דאסור ללבוש בגדי שבת תוך ד' שבועות כו'. והנראה בכוונתו דעושה פלוגתא בזה בין הר"מ למהרי"ל. דלמאי דמשמע מהר"מ דבג"ש קילי מחדשים ע"כ אין בבג"ש משום גיהוץ כנ"ל ולמהרי"ל ע"כ ס"ל באמת דבג"ש חמורים מחדשים. אלא שלפי"ז אינו מובן כ"כ מה שסיים ע"ז וכן לעשות בגדים חדשים. וצריך לדחוק דהאי וכן לא קאי כ"א אסוף דבריו ואהיתרא קא מיהדר. וכדי לסיים ע"ז אבל נהגו איסור כל יב"ח. (וע"ד נדחק בד"מ יותר מזה בדברי הר"מ ע"ש) א"נ י"ל דלא עלה ע"ד רמ"א לעשות פלוגתא בין הר"מ למהרי"ל ע"ד הנ"ל. (ואולי מטעם דלא מסתברא לי' שיהי' מ"ד שבג"ש חמורים מחדשים). אלא לפי דברי שניהם יחד עכ"פ יש ללמוד איסור גזירת ל' לחדשים מה שהוא נגד המוכרת מגמ' וכמו שהניח זה בצ"ע בד"מ ע"כ כתב זה בשו"ע בלשון י"א עכ"פ. גם בלא"ה י"ל שלפי שהוא דבר חידוש שלא נמצא בש"פ כ' בלשון י"א וכמ"ש בכללי הפוסקים לכנה"ג במה"ב אות ל"א (וראשון נראה לי יותר) אמנם איך שיהי' הפי'. לכאורה מדכתב רמ"א רק י"א זה ולא הביא חולק הי' נראה דעתו דכן הלכה לאסור בג"ש כל ל' (בחול עכ"פ) מדינא לא ממנהגא לבד. והיינו דלפי' הא' הנ"ל תופס עיקר כהמהרי"ל (אולי מפני שבו הדבר מפורש משא"כ ממהר"מ אין כ"א הוכחה כו'). ולפי' הב' הנ"ל מרוב ענוותנותו לא סמך ע"ד מה שעלה בצ"ע אצלי נגד המפורש במהרי"ל. (או אפשר ג"כ ששוב בשו"ע חזר בו ליישב ד' הר"מ ומהרי"ל באופן שדברי שניהם קיימים כגון בשנא' שמ"ש הר"מ אבל אין לו לעשות בגדים חדשים כו'. כוונתו חדשי' של שבת או חדשים מגוהצים. וע"ז סיים שפיר שמדינא הכל מותר אחר ד"ש אלא שאין מנהג כו' ולא נהי' נצרכים לדוחק יותר גדול מזה שנדחק הד"מ בפי' דבריו. ודומה לזה לכאורה ההכרח לדחוק בדברי הטור במ"ש ואצ"ל שאסור ללבוש חדשים. דמשמע דהוא ק"ו פשוט. והלא חזר והביא אח"כ מ"ש הרמב"ן קרוב בעיני שאסור בחדשים כו' תוך ז' וכאילו הוא דבר חדש ורק קרוב בעיני הרמב"ן כו' ומהטעם שנת"ל. וכן בשו"ע הביא כן בס"א ובס"ז ע"ש משמע שב' ענינים הם. וע"כ לדחוק לכאורה דבתחילה מיירי בחדשים מכובסי' כו'. וא"כ גם ד' הר"מ נוכל לדחוק בכה"ג כנ"ל. ולפי"ז שניהם לדבר א' נתכוונו לאסור בג"ש תוך ד' שבועות מדינא. אך מ"ש רמ"א וכן ללבוש חדשים א"א להיות כן וצריך לדחוק כנ"ל. וכ"מ במראה מקום שברמ"א שציין ע"ז כלבו בשם הר"מ כו') אך האמת שא"א לומר כן בדעת רמ"א שהרי ההיפוך מבואר בהדיא מדבריו בההג"ה שבסי' ת' שאיסור בג"ש תוך ל' אינו אלא מנהג בעלמא ע"ש שסיים ע"ז וכדלעיל סי' שפ"ט ע"כ לומר שמ"ש בסי' שפ"ט סתם בשם י"א הכוונה מובן ממילא שאחר שרק י"א כן הלכה כדברי המיקל באבל ולא הביא זה כ"א להשמיענו שמזה נמשך המנהג עכ"פ להחמיר ואף כל יב"ח כו'. (ע' פ"מ בכללי השו"ע אות כ"ו דהיכא שיש הוכחה אמרינן כה"ג גם כשהביא סתם י"א בלי חילוק) ואין לדחוק ולומר דמ"ש בסי' שפ"ט הו"א מדינא ממש ובחול עכ"פ ומ"ש בסי' ת' היינו בשבת דא"כ איך סיים ע"ז כדלעיל כו' הרי עכ"פ לא נזכר מזה בסי' שפ"ט לומר שרק מנהג. (משא"כ לפי' הנ"ל נתבאר זה בסי' שפ"ט במש"ש י"א כו' וכנ"ל) ולקמן יתבאר עוד אי"ה בביאור דברי הג"ה שבסי' ת' ושם ית' דקאי אע"ש שהוא חול כו':
אמנם כ"ז בתוך ל' אבל בתוך ז' נראה לומר דאסור מדינא. דאף שא"ז מפורש בשום מקום לחלק בזה בין ז' לל'. ואם באנו לדין מצד הסברא דרך ק"ו מכיבוס כבר נתבאר שזה אין לנו. אך לפי הנ"ל שדין זה בתוך ל' במחלוקת שנויה בין הר"מ למהרי"ל ממילא יש לנו להחמיר ולומר שבתוך ז' הכל מודים ע"ד שלמד הרמב"ן איסור חדשים צבועי' תוך ז' מפלוגתא דתנאי תוך למ"ד כו' כנ"ל. וכן כפי' הב' הנ"ל שמה שלא פ' רמ"א במוחלט כמהרי"ל הוא מחמת הצ"ע שבד"מ הנ"ל הרי בתוך ז' באמת קי"ל דחדשים אסורים ואין צ"ע בזה (הגם שיש לפקפק בזה ובפרט אם נאמר שעיקר יסוד רמ"א הוא מחמת שחידוש הוא וס"ל דכל הפוסקים שסתמו דבריהם בזה סתמן כפי' שאין בבג"ש שום איסור כלל. שאין אדם דן ק"ו מעצמו בגזירת חכמים אם לא בראי' מגמ' וכנ"ל. וממילא גם מגזירת חכמים בכיבוס אין ראי'. מ"מ נראה להחמיר ולומר שתוך ז' מדינא אסור גם לרמ"א אחר שהדבר מפורש במהרי"ל לאסור גם תוך ל' ובוודאי יש לו איזה ראי' מגמ' ע"ז וכמשי"ת אי"ה לקמן דעתו בזה. וא"כ הנם שנא' שש""פ חולקי' חזר הדין שראוי לומר שעכ"פ בתוך ז' נקטי' כוותי' אף שיש לחלק מהא דרמב"ן הנ"ל שמדברי ראבר"ש גופא שהקיל בל' יש ללמוד להחמיר בז' משא"כ בנד"ד אם נא' שש"פ לס"ל כמהרי"ל היינו מכללא מדלא פירשו א"כ גם בז' י"ל כן כי' עכ"ז כ' וצ"ע) נמצא לדידן הנמשכים אחר רמ"א בכ"מ לא קי"ל כמהרי"ל לומר דבג"ש הם כמו גיהוץ ויש בהם גזירת ל' מדינא. (שוב ראיתי תשובת נ"ב תניינא חי"ד סי' רי"ג וראוי לעיין שם וא"פ) אלא ממנהגא לבד אבל בתוך ז' (אפשר) אסורי' מדינא אמנם כ"ז בחול. אבל בשבת י"ל דה"ז כדברים שבפרהסיא שאסור לנהוג בהם בשבת אפי' תוך ז' אפי' בדברים שאסורים באבל מעיקר הדין. והנה הגם שפשטות דברי רמ"א בסי' שפ"ט וכ"ש בססי' ת' לכאורה מורים דגם בשבת נוהג זה ממנהגא עכ"פ. אך מהיות הדבר מצ"ע לכאורה תמוה למה לא יהי' זה מדברים שבפרהסיא ובדברי רמ"א לא פירש בהדיא במ"ש סי' שפ"ט לאסור תוך ד"ש או לאו"א כל יב"ח ממנהגא עכ"פ הכל י"ל דכוונתו בימי החול. וגם מ"ש ססי' ת' דמשמע לכאורה בפשיטות דרך אגב דעכ"פ מנהגא גם בשבת האמת דאין משם ראי' כלל דפירושו בע"א וקאי על ע"ש כו' כמשי"ת בסמוך. וגם דברי מהרי"ל גופא י"ל דמיירי בחול. ע"כ לבי אומר לי דהן אמת שמנהג הי' לאסור אף בשבת אלא שאין טעם למנהג לישבו ע"כ הכחידו רמ"א תחת לשוני. ולא כתב בפירוש לא לאיסור ולא להיתר. ועט"ז בא"ח סי' תקנ"א סק"ד בשם רש"ל הזכיר בפירוש שמנהגא להחמיר באבל אפי' בכתונת לשבת. אבל גם הוא הניחו בצ"ע (וכן בכ"מ שהזכירו בפי' מנהג כזה באבל וגם בט"ב ניכר מדבריהם שלא נחה דעתם מזה ע"ש בפ"מ. ובמש"ש על מ"א סקי"ד וסק"כ. וע' בסידור רי"ע בשם אביו ח"צ גבי ט"ב. וע' תשובת ר"מ לובלין סי' ק"ז ואפשר ית' אי"ה) ולכאורה מדברי מהר"ל גופא ראי' להתיר שהרי התיר לבע"ב משום דחשיב לי' כרגל אף דלדידי' בג"ש כמו גיהוץ ממש וא"ל דחשוב כרגל ממש דמפסיק ומבטל אבילות לגמרי (כשנהג מעט גזירת ל' קודם) שהרי לא התיר רק עד אחר בה"כ. אלא וודאי דלאו דוקא כרגל ממש. דשמחה קלישתא היא ודי להיות כשבת (עיין לח"מ פ"י דאבל מ"ש לתרץ לדעת רמב"ם לחלק בין רגל לחתן דשמחה קלושה די להיות כשבת וכאן בבע"ב י"ל כ"ע מודים כו') וא"כ הא דלובש בג"ש ע"כ היינו משום דחשיב פרהסיא (ואולי לכן רק בבהכנ"ס ולא כל היום כו') ועוד דאין סברא (ולא מצינו כלל) דשעה א' יבוטל ממנו דין אבל לגמרי אף מדברים שבצינעה ואח"ז יחזור לחול. (וכמ"ש הט"ז סי' ת"ב סקי"ד בשם רמב"ן גבי שמע בשבת ילמו"ש נעשה רחוקה. ולכאורה קשה ממ"ד בגמרא דאין אבלות בשבת אפי' בצנעה ואפי"ה אינו מפסיק כו'. (ויש לחלק דשאני שבת משום דאין ז' בלי שבת כו' כמ"ש בירושלמי) ולפי"ז מאחר שמוכח ממהרי"ל גופא (המחמיר בזה) דבג"ש חשובים פרהסיא ממילא אין ראוי שיהי' גם מנהג לאסור בשבת שהרי חומרא זו קולא היא דחובה הוא שלא לנהוג אבילות דפרהסי' בשבת כדאמר שמואל פח"ז חובה. (ואף רב מודה במה שהוא פרהסי' עכ"פ כו') וע' כה"ג בטא"ח ססי' תקנ"ב. מלבד שבלא"ה מצד הסברא יש ללמוד ק"ו מבע"ב (וכן מי שמכניס החתן תחת החופה שברמ"א סי' שצ"א ס"ג לדעת ב"ח וט"ז) שמותר ומנהג ללבוש בג"ש בתוך ל"י כמפורש במהרי"ל. (וגם רמ"א בד"מ וכן ממ"ש בשו"ע לאחר ל' נראה דלא קאי כ"א לענין סעודה ע"ש) כ"ש שבת. וכמ"ש בסידור רי"ע לענין ט"ב ע"ש ומלבד שהדבר מצ"ע לכאורה תמוה למה לא יהי' זה כפרהסי' כו' כנ"ל. ולכאורה הי' נראה ליישב המנהג בפשיטות עפ"י דעת מהרי"ו שבש"ך סי' ת' דלא אסרי' דבר שבפרהסי' כ"א במה שאינו נוהג כ"א תוך ז' כו' אלא דלפי"ז אכתי קשה למה התירו לבע"ב. וא"ל דעפ"י דעת מהרי"ו כל שנוהג כל ל' רשות הוא בשבת בפרהסי' לא חיוב שינהוג ולא להיפוך וכדמשמע קצת לשון לא אסרי' כו'. (וכן ל' רמ"א א"צ להסיר כו') דאין סברא כלל דממילא מאחר דמותר חייב לנהוג (וכמ"ש הפוסקים גדולה מזו אהא דאמר שמואל נת"ר רשות כו'. דממילא חוב הוא כו'). אלא לפי דמהרי"ו ורמ"א איירי בדבר שבלא"ה אינו חובה כ"כ כ"א ממנהגא כו'. ע"כ נקטו כלשון רשות. וא"כ האיך התיר מהרי"ל לבע"ב בג"ש אחר שלדידי' הוי כמו גיהוץ דאסור מדינא דגמרא. ואף לפמשנ"ל דלדידן איסור בג"ש באבל (תוך ל') רק מנהגא וא"כ לכאו' הי' אפשר לתרץ עפ"י דעת מהרי"ו כנ"ל. ואינו קשה כ"כ למה לובשי' בע"ב אחר שאין חומר האיסור כ"א מצד מנהג כך נהגו כו'. אך לפי"ז קשה להיפוך דלכאורה סברת מהרי"ו לא שייך כ"א בדבר שמעיקר הדין נוהג כל ל' דמזה אנו רואים שזו אבילות מועטת. (ולא נאסר בשבת כ"א דבר שאנו רואים שלא נאסר מעיקר הדין רק בז' מזה מובן שיש בדבר זה אבלות גדולה אשר ע"כ לא חייבוהו לנהוג באבילות גדולה כ"כ) ולכן אין בדבר כזה ג"כ משום אבלות בשבת. אבל בענין בג"ש אם נאמר כמשנת"ל דתוך ז' אסור מדינא ותוך ל' ממנהגא א"כ אחר שמדינא אינו נאסר כ"א בז' ע"כ ה"ז אבילות גדולה. ואסורה בשבת ומה יוסיף בזה מה שהוסיפו להחמיר כל ל' אין סברא שיהי' נמשך מזה קולא בשבת כו'. אם לא שנא' שבג"ש גם בז' אין בהם כ"א ממנהגא. שאז אפשר שנא' שהוא דבר שאינו מורה על אבילות מדינא כלל וממנהגא הרי אינו דבר גדול כ"כ אחר שנוהג כל ל'. ע"כ שני בשבת. דע"כ לו' כה"ג בענין עטיפ' קצת דמהרי"ו שבש"ך. והגם שלפי הלשון שבד"מ בשם מהרי"ו משמע דאיירי בעטיפה גמורה הנוהגת כל ז' מדינא ועכ"ז התירו בשבת מצד שהמנהג להוסיף כל ל'. אך מלשון רמ"א בהגה"ה ומל' הש"ך (בפרט ממ"ש בשם הב"ח) למ"כ אלא דאיירי מהרי"ו בעטיפ' קצת כו' (וספרו אין בידי). אמנם עכ"ז י"ל דמאחר שבדבר שנוהג כל ל' מדינא מותר בשבת בפרהסיא א"כ גם דבר שאינו נוהג כ"א בז' מדינא. מ"מ מאחר שממנהגא נוהג כל ל' שוב י"ל דלא הוי כדבר שבפרהסיא שהרי איכא אינשי דעבדי הכי כו'. היינו אבלים תוך ל' ואינו ניכר בפרהסיא שעושה אבלות דז' כו' שוב בא לידי ס' ת' מהרי"ו וראיתי שם סי' ה' מבואר כן. וכ"ז יועיל קצת רק ליישב המנהג לפ"מ שנת' דאין בבג"ש כ"א ממנהגא אבל למ"ש מהרי"ל עדיין קשה להיפוך לפ"ז למה התיר לבע"ב וית' אי"ה) וכ"ז למצוא קצת טעם וישוב למנהג עפ"י דעת מהרי"ו. אבל הרי רמ"א השמיט זה בהעתקתי דברי מהר"י נראה דלס"ל פן. וכמבואר בהדיא מזה שסיים הואיל ויש לו מנעלים. מבואר דבל"ז הי' אסור בשבת דלא כמהרי"ו או שמפרש דברי מהרי"ו בע"א. אלא לפי שאין ספרו בידי אין להאריך). ולכאורה ממ"ש הפוסקים בענין האבעי' שבגמ' או קובר מתו ברגל עולה למנין ל'. דקא נהגא מצות ל' ברגל (די"ט ב') דלפירש"י ולדעת הרא"ש שבטור סי' שצ"ט מבואר הוא דלס"ל הא דמהרי"ו שהרי פי' דלא נהגא כ"א מתורת הרגל לא מתורת אבילות והיינו ע"כ משום דהתוס' הנאסר מתורת אבלות כלבושי' מגוהצים כו' וכה"ג הוי דברים שבפרהסיא (משום דדרכם ללבוש ביו"ט כו' וכש"כ בגדי שבת כו') וכמ"ש הט"ז. ואף לדעת רמב"ן דקי"ל כוותי' דנהגא בכל דין ל' מתורת אבילות כבר כתב הט"ז דהיינו רק משום דס"ל דגם הנוספות מתורת אבילות חשיבי צינעה דמי יודע שיש לו בגד מגוהץ כו'. וכדמשמע מדברי רמב"ן עצמו שבב"י ע"ש במ"ש וטעמא כו' אין אבלות מתפרסמת כו'. משמע בהדיא כמ"ש הט"ז כנ"ל. א"כ כ"ז דלא כדעת מהרי"ו. גם מכ"ז לכאורה מוכח בפשיטות בגוף הדין דבג"ש שמותר לשבת וי"ט. שהרי לדעת הרא"ש אינו נוהג דבר מגזירת ל' כ"א מה שהוא מתורת הרגל א"כ פשוט דבג"ש שמתורת הרגל גם מצוה ללבוש אינו נוהג (וגם חובה שלא לנהוג כו') וגם לרמב"ן אף שנוהג בכל גזירות ל' מתורת אבלות מ"מ מאחר שלדידי' הטעם משום שהכל צנעה כי מי יודע כו' כנ"ל ובבג"ש לכאורה פשוט דל"ש לומר כן דודאי מסתמא הכל משנים בגדיהם בשבת ויו"ט שהוא מצוה (וכמארז"ל מנין לשינוי בגדים מה"ת כו') ואדרבה לכאורה מדברי רמב"ן יש להוכיח דאין בבג"ש מגזירת ל' כלל גם בחול שהרי לדידיה הפי' במש"א בגמ' למנין ז' לא קא מיבעיא לי דלא נהגא כו' כי קא מיבעיא לי למנין ל' דנהגא כו'. החילוק ביניהם היינו שמצות ז' אין כולם נוהגים כו' ומצות ל' כולם דוקא נוהגים משום דכולם צינעא. א"כ אם איתא דיש בבג"ש מגזירת ל' בחול וזה וודאי לפה"נ לא חשוב צינעא (גם הרי בקובר מתו ברגל קיימינן. ובזה וודאי הרי רובם עכ"פ יש להם בג"ש וכבר לבשם וכשיצטרך לפשוט לכאורה וודאי ה"ז פרהסיא כו'. וצ"ע בזה דלמ"כ מדברי רמב"ן שבסי' ת"ב ס"ב דמאי דמפסיק מלימוד או מרחיצה וכה"ג ל"ח דבר הניכר כו' ואפשר דל"ד כו' ויש לעיין במק"א כו'. ועכ"פ נראה דכאן אחר שברגל מצוה עכ"פ ללבוש. אם מי שהי' מלבוש פשוט נק' ודאי מעשה הניכר משום אבילות והוי פרהסיא כו') (ומכאן לכאורה תשובה גם לדברי תשובת מהרמ"ל סי' ק"ד שבמג"א סי' תקמ"ח סק"ה שכתב דרק בקובר מתו ברגל אינו פושט בג"ש כיון שלא התחיל אבילות עדיין וא"כ הרי אין כל מצות ל' נוהג כו'. וצ"ל דמ"מ עיקר האיסור דבג"ש בשאר שבתות וגם בחול אינו מדינא כ"א ממנהגא. ע"כ שייך לומר דכל מצות ל' דמדינא נהגא כו') א"כ אין כולם נוהגין כו' ולפי"ז י"ל דזהו ג"כ טעמו של רמ"א גם במה שלא פ' כמהרי"ל לומר דבג"ש אסורים בחול עכ"פ מדינא ממש. כ"א ממנהגא כו' כנ"ל) מאחר שלהרמב"ן דקי"ל כוותי' יש ראיה מגמ' דלא כמהרי"ל (וגם להרא"ש עכ"פ אין ראיה להיפוך) אמנם מד' הגמ' גופא וודאי לק"מ על מהרי"ו ואדרבה כנראה שמכאן עיקר יסודו. והוא דאינו מפרש לא כרמב"ן ולא כרש"י ורא"ש אלא מורכב משניהם דמש"א דקא נהגא כו' ס"ל כרמב"ן דהיינו כל מצות ל' דבזה הוא מעלתו נגד מצות ז' ובזה ס"ל כהרא"ש דהדברים הנוספים על תורת הרגל חשובי פרהסיא. א"כ דינו מפורש בפשטות הגמרא. וגם אי ס"ל גם בזה כרמב"ן בסברתו דלבישת מגוהצים וא נם חשובי צינעה מ"מ אם נא' דס"ל כמהרי"ל דבג"ש הוא מגזירת ל' ממש. הרי עכ"ז מוכח מגמרא דגם דברים שבפרהסיא דמצות למ"ד נוהג כרגל דהיינו בג"ש כו'. ועד"ז י"ל עוד בדוחק ולמצוא קצת סמך יסוד לעיקר דינו של מהרי"ל דבג"ש יש בהם משום גזירת ל' (מ שבלי ראיה ויסוד מגמ' כלל אין ראוי להוסיף בגזירת חכמים עצמו וכו') והיינו בשנא' שמפרש ע"ד רמב"ן ולא כוותי' לגמרי דאלו לרמב"ן עיקר מעלת מצות ל' על מצות ז' שיהיה רגל עולה למנין ל' הוא רק משום דממילא כל דין ל' נוהג ברגל משום שכולם צינעה. ואילו למהרי"ל (ומהרי"ו) א"ז מספיק עדיין (מאחר דמ"מ בין דז' ובין דל' אינם נוהגים ברגל כ"א בצינעה כו') אלא עיקר החילוק ביניהם הוא במה שמצות ל' נוהג ברגל גם בפרהסיא וזהו כוונת הגמ' למנין ז' לא מיבעיא ליה דלא נהגא כו' פי' בפרהסיא. כי קא מיבעיא ליה למנין ל' דנהגא כו' פי' אף בפרהסיא (דוגמא קצת לדבר משמועה רחוקה דיוצא אף במקצת אבלות. מיהו דוקא בפרהסיא ושבת שנוהג רק בצינעא אינו עולה לו כבסי' ת"ב ס"ב וה') ובלבישת מגוהצים נאמר דס"ל למהרי"ל כרמב"ן דחשיבי צנעה א"כ ע"כ לומר דבג"ש הם כמו גיהוץ. ועז"א דקא נהגא כו'. דצריך לפשוט בגדי יו"ט והוי פרהסיא (וידעתי שזה דוחק רק ללמד זכות על מהרי"ל דל"נ כלל שיאמר זאת בלי ראיה מגמרא כו' כנ"ל (שוב אח"ז רב ראיתי בת' נ"ב מ"ת ח"ש סי' קמ"א האריך שגם מהרי"ל לא א' אלא כמו גיהוץ ור"ל רק מנהג מעין גיהוץ וכ ז רק ליישב דעת מהרי"ו ומהרי"ל) אבל להלכה נראה וודאי דלא קי"ל הכי שהרי רמ"א שבסי' ת' ודאי לס"ל כן. וכן ד' רמב"ן ורא"ש (וש"פ) שבסי' שצ"ט הנ"ל דלא כמהרי"ו (וגם מרמב"ן משמע דלא כמהרי"ל ג"כ כו' כנ"ל) ואף שראיתי בבהגר"א נראה כמזווג רמב"ן שבשו"ע סי' שצ"ט עם מהרי"ו. ע"כ דסברא עצמו קאמר דם ל כמהרי"ו וע"ד הנ"ל אבל בדברי רמב"ן שבב"י א"א להעמיס כן ע"ש אלא כמ"ש הט"ז וכנ"ל. וכן מדברי נ"י וב"י ולבוש שבססי' שצ"ב בענין ישיבת במקומו בשבת מוכת דלס"ל סברת מהרי"ו. שהרי גם דין זה אינו מגזירת ז' בלבד דנוהג בש' עכ"פ (גם ע"ש בד"מ בשם מהרי"ל מבואר דהי' מנהג קדום שלא ליישב במקומו כל ל' כו') א"כ דעת מהרי"ו יחידאה הוא נגד רש"י ורמב"ן ורא"ש ונ"י וב"י ורמ"א ולבוש וט"ז. (וגם הש"ך אינו מוכרח כ"כ דס"ל כן בהחלט) ובפרט דה' כמיקל באבל. בשגם שחומרא זו קולא היא בדיני שבת א"כ וודאי אין ראוי למשוך אחר המנהג (אלא כמ"ש בסידור האר"י ז"ל) ואפי' תוך ז' כ"ש תוך ל' (שאם באנו להחמיר אין מקום כ"א בצירוף ד' מהרי"ל וגם דברי מהרי"ו מה שגם שניהם נראה דלא קי"ל הכי כו' וממילא חובה שלא לנהוג כו' וכמו פח"ז כו' ויתבאר אי"ה ועדיין נשאר להסיר מה שלכאורה הי' משמע מד' רמ"א שבססי' ת' דרך אגב דבג"ש אסור בשבת ממנהגא עכ"פ אבל אחר עיון קצת אין ראי' משם כלל (כ"א אדרבה כמעט מוכח משם להיפוך דגם מנהג ליכא) דאי כוונתו שס כדמשמע קצת לכאורה שבא להתיר בג"ש וחזרה למקומו בליל שבת ממש בשחל יום ל' בשבת. א"כ מה זה שסיים ע"ז ואעפ"י שיש לחלק בין כו'. שאפשר לעשות בשבת כו'. דלפי הנ"ל אין לזה הבנה כלל הלא ע"ז קאי שבא רק להתיר בשבת ודוחק גדול לומר דכוונתו שאפשר לעשות מחר ולא בלילה. גם מה יועיל מה שאפשר לעשות מחר. למה שינהג אבילות בלילה חנם. אלא וודאי דפשוט דכוונתו שבא להתיר גם בע"ש לכבוד שבת כנהוג בכל ע"ש שלובשין בג"ש לעת ערב קודם הכנסת שבת וכמ"ש בא"ח ססי' רס"ב בהג"ה. וכמו"כ לחזור על מקומו בבהכנ"ס ג"כ בעת בואו לבהכנ"ס קודם מנחה כנהוג ומ"ש בליל שבת לאו דוקא אלא לעת ערב כו' כנ"ל וה"ז כמו רחיצה ממש שהקיל הר"מ בע"ש בשחל יום ל' בשבת. וע"ז סיים שפיר ואעפ"י שיש לחלק בין רחיצה כו' ובין דברים אלו שאפשר בשבת פי' בלילה ממש. וכדהוי ס"ל לרמ"א באמת לפמ"ש בד"מ ע"ש (דמש"ש ליל שבת פרושו לילה ממש וזה דוחק קצת שבד"מ קורא ליל שבת בלילה ממש ובשו"ע קורא ל"ש קודם חשיכה כו' אבל איהו דחיק אנפשיה דאא"ל בע"א) עז"כ שאין נ"ל לחלק בכך. והטעם נ"ל משום דעיקר הקולא ברחיצה בע"ש זה אינו משום כבוד שבת בלבד. (דאז הי' מקום לומר דבדבר שאפשר בשבת לא נתיר עד חשיכה כדרך דאמרינן בדברים שעיקר הדין תוך ו' כמו פח"ז דלא ישב על המטה עד שתחשך כמ"ש בגמ' וטור וצ"ע שהשמיטו בשו"ע) שהרי בכל שבתות שבתוך ז' אין נוהגין להקל. אלא כאן עיקר הטעם דמשום כבוד שבת) סומכים אמ"ד דיום כ"ט עולה במקום ל' כמ"ש בד"מ. לכן גם בדבר שאפשר בל"ש ממש יש להקל גם קודם חשיכה דיש בזה ג"כ כבוד שבת קצת וכמ"ש רמ"א בא"ח ססי' רס"ב מאחר דעיקר דסומכים אמ"ד הנ"ל ובד"מ הי' סובר דמאחר דמ"מ בשחל ל' בחול לא סמכינן על אותו מ"ד הנ"ל רק בשחל יום ל' בשבת סמכינן עליו משום כבוד שבת בלבד. א"כ שוב יש לחלק ולומר דדבר שאפשר בשבת לא יקל קודם אלא שבשו"ע חזר בו לפי (שעיקר המנהגים בזה הוא דבר קל. וגם) שעיקר לדעתו שסומכים על אותו מ"ד. וכנראה בד"מ סי' ש"ל שהניח בצ"ע למה אין נוהגין לגמרי כאותו ממ"ד (אלא שצ"ע לי דבריו ששם דהראי' מנזיר לכאורה ל"ד כלל ואכמ"ל) ע"כ הקיל גם קודם חשיכה שיש בזה ג"כ קצת כב"ש כנ"ל (ומכ"ז מבואר דלא כב"ה ובל"י שלמדו מכאן להקל ג"כ בחל יום ח' בשבת ש ערב הרגל שבסי' שצ"ט וליתא אלא כמ"ש הס"י סי' נ' ומה שהביאם להסתפק בכך שהי' ט"ס בד"מ שלהם שבגי' שלפניו כתב ולסמוך אמאן דמיקל וס"ל כו'. ואצלם הי' כתיב ונ"ל במקום וס"ל. וגירסא שלנו עיקר דחד טעמא הוא בלבד. וגם הר"מ ע"כ לא הקיל כ"א מצד שנוטה לדעת אותו מ"ד ואכמ"ל):
והנה לפי הנ"ל לא די שאין שום משמעות מל' רמ"א בהג"ה זו שמנהג להחמיר בבג"ש לשבת שבתוך ל' אלא אף גם לכאורה מפשטות לשונו הי' נראה קצת להיפוך היינו שאם הי' לובש בליל שבת ממש הי' יוצא גם ידי מנהג שבאמצע ימי ל' לגמרי. אך לפי שבד"מ משמע להיפוך (כמשי"ת בסמוך וגם) שהרי קאי גם אחזרה למקומו שמפורש בססי' שצ"ג דגם בשבת ישנה. ומשמע דקאי גם אמנהג שהזכיר שם ס"ב שמשנים כל ל' לכן וודאי דכוונתו כאן דאם יעשה בל"ש ממש נרויח רק מה שהוא כב"ש יותר עכ"פ (גם אולי דאז יש לנו לצרף ג"כ מ"ד דשעה א' בלילה ג"כ אמרי' מקנתו ככולו שבטור סי' שצ"ה). אמנם ממ"ש בד"מ כאן אילו נא' דאיירי גם בבג"ש. הי' מוכח שבשארי שבתות שבתוך ל' יש מנהג להחמיר. אבל הרי באמת לא הזכיר בג"ש ואפשר דקאי רק אחזרה למקומו (וכה"ג) גם משום דבאמת מודה אני שמנהג העולם הי' כן וכמבואר בדברי רש"ל שבט"ז א"ח תקנ"א כנ"ל (וגם בתשובת רמ"ל הנ"ל וכן בתשובת ש"י הנ"ל ובכ"ד באחרונים מ"כ) רק שזה אני אומר שלא ישר מנהג זה בעיני כל הגדולים וע"כ גם רמ"א בד"מ לא נמנע מלרמז קצת גם ע"ז. וכן בשו"ע עכ"פ לא הזכיר בפירוש לא להקל ולא להחמיר. והוא הדבר אשר דברתי בראש דברי שהכחידו תחת לשונו. אמנם זה משמע מכאן עכ"פ שאין ללבוש בכל שבתות שבתוך ל' כ"א משתחשך כו' שוב ראיתי בלבוש מפורש דאיירי כאן רק ללבוש בג"ש בע"ש ע"ש. אלא שמשמע שמחלק דברי רמ"א שמ"ש לחזור על מקומו בל"ש היינו ל"ש ממש ומ"ש וללבוש בג"ש הינו בע"ש ולפי"ז סיים ד' רמ"א מ"ש ואעפ"י שיש לחלק כו'. לא קאי כ"א אבג"ש (וא"כ שפיר הי' משמעות קצת לומר דבג"ש בל"ש ממש אף מנהג ליכא כו' כנ"ל) אך באמת מל' רמ"א ובין דברים אלו כו'. לשון רבים מבואר דלא כלבוש אלא כנ"ל. שוב ראיתי קצת סמך לסברת מהרי"ו הנ"ל מהא דשאילת שלום דססי' שפ"ה דלשאול בשלום האבילים בשבת תליא במנהג מקומות כמ"ש בירושלמי ואילו האבל כתב הרמב"ם דשואל בשלום כ"א דמילתא דפרהסיא הוא (ולא מצינו חולק ע"ז וכמ"ש הכ"מ דלא הוזכר בגמרא משום דפשוט הוא) ולכאורה מאי נ"מ בין ש"ש דהאבל לשאר כ"א ובין לשאול בשלימו הלא הכל הוי לכאורה פרהסיא בשוה ולסברת מהרי"ו א"ש דס"ס דהאבל לאדם אחר אינו כ"א מגזירת ז' בלבד כו' משא"כ לשאול בשלומו הוא מגזירת ל' כו'. ולפי"ז נוכל לומר ג"כ דמה שנוהג כל ל' הוא רשות בשבת (כדמשמע קצת הלשון דש"ך (ורמ"א) למהרי"ו ותלוי במנהג וכהא דירושלמי בלשאול בשלום האבילים. וא"כ לא היה קשה כ"כ בהא דבג"ש שבע"ש לובשים ובשבת אין לובשים כיון דכל כה"ג תליא במנהגא כו'. (אבל כבר נת' דלפה"נ רבו החולקים על מהרי"ו וטעם החילוק בלשאול בשלום אבילים אפשר דל"ח פרהסי' משום שאין האבל עושה כלום ולאו בדידי' תליא משא"כ ש"ש דאבל לאחרים תלוי בו. ומאחר דלדידהו אסור ולמהרי"ו רשות וודאי ראוי לחוש להחולקים עכ"פ וללבוש בשבת כו'. כ"ש לחוש למ"ש בסידור האר"י ז"ל):
והנה כדי לעמוד יותר על ענין דין זה דבג"ש בשבת איך נדינהו לענין דברים שבפרהסיא בשבת. אם אסור או חיוב או רשות וליישב קצת שינוי המנהגים בזה. יש לעיין בשרש דינים אלו בענין פח"ז נת"ר כו'. ומתוכו יתבאר ג"כ אם יש להחמיר בזה בצינעא בתוך ביתו עכ"פ (בפרט תוך ז') הנה המעיין בב"י סי' ת' יראה שיש בזה דיעות ופירושים שונים. אמנם המתבאר לכאורה קרוב להלכה ע"ד הרמב"ן (וכנראה שגם רוב הפוסקים יודו לדינא) הוא שיש ב' חלוקים בזה. א' דבר המורה על אבלות בהחלט גמור שאין שום אדם עושה כן זולת אבל כחזרת קרע וזקיפת המטה חובה שלא לנהוג אבילות בזה. ב' דבר שאינו ניכר כלל כמו תשהמ"ט ורחיצה חובה לנהוג. ג' דבר הניכר ומורה על האבילות אבל יש ג"כ הרבה נ"א עושין כן בלי אבלות וכמו נעילת הסנדל בימי הגמ' וכן כיסוי ראש כתב שזוהי עטיפה אליבא דרב ה"ז רשות. ד' דבר הניכר ומורה על אבילות ואין רוב העולם עושין כן זולת אבילות אלא שמ"מ מיעוטא דמיעוטא יש שעושין כן בלי אבלות. וכמו עטיפת הישמעאלים דשמואל. בזה יש חילוק אם אינו עושה אז בשעת מעשה דבר הסותר לאבילות. חובה שלא לנהוג. (שהרי סתם דבר זה ומורה על אבילות דוקא) אבל אם באותו שעה עושה דבר הסותר לאבילות כמו שמנעליו ברגליו. ה"ז ג"כ רשות כי מנעליו מוכחים עליו שאינו נוהג באבילות ויוכלו הרואים לשפוט מזה שהוא מיעוטא דמיעוטא שעושין כן בלי אבלות) וב' חילוקים ראשונים הוא פשוט ומוסכם מרוב הפוסקים. וב' האחרונים עם שאינם מפורשים כ"כ אבל כן נראה להלכה. (לרמב"ן עכ"פ קרוב לדינא גם לרוב הפוסקים וע' לח"מ) עוד נראה כמבואר לרמב"ן (ורוב הפוסקים). דבב' מינים האחרונים חובה לנהוג בהם בצינעא תוך ביתו עכ"פ אף גם כשאין דבר הסותר כמנעלים כו'. משא"כ במין הא' חובה שלא לנהוג אף בצינעא ובמין הב' ל"ש כלל חילוק בין צנעא לפרהסיא דהכל חשוב צינעא אחר שאינו ניכר כו'. (אף גם כרחיצה וכה"ג):
והן אמת שלכאורה פסק השו"ע אינו עולה יפה לפי הנ"ל דקחשיב עטיפה בהדי דברים שבפרהסי' ולא חילק בינה לבין חזרת קרע וכה"ג כלל. ולא עוד אלא מאחר דחשיב נמי נעילת הסנדל (לפי שלדידן נשתנה הדין בהם שאין הולכים יחף כמ"ש הפוסקים) וא"כ שוב הוי העטיפה רשות. דמנעלים מוכיחים כנ"ל. וע' ש"ך שלפי הלשון שהגי' המ"א בשו"ע הי' א"ל שכוון לתרץ הנ"ל והיינו שחולק והפריד ביניהם דלגבי עטיפתו כ' אינו נוהג פי' רשות ואח"כ כתב וצריך ללבוש מנעלי' כו'. דבאלו לבד חובה. אבל אאל"כ דא"כ לא שייך ע"ז הגהת רמ"א שכתב ודוקא כו' אבל קצת עטיפה כו'. א"צ להסיר משמע בהדיא דקאי אדברי הב"י דקאמר חובה להסיר ע"ז קאמר דדוקא בעטיפת הישמעאלים כו' (וגם הש"ך בהגהתו נראה דלא כיון כלל להנ"ל דא"כ ל"ל להגי' לשון אינו נוהג דעדיין י"ל חובה שלא לנהוג יותר הוי ליה להגיה בהדיא תיבת רשות ועכ"פ נראה וודאי דהנוסחא אמיתית היא כאשר היא לפנינו (עם הגהת תו' לא שהוגה לתקן הלשון שכ"ה בכל הספרים שראיתי). וביותר יש להפליא על הש"ך סק"ב שכתב על רמ"א לא ידעתי מה ענין מנעלים כו'. דמאן דמתיר כו' אפי' בעטיפת הישמעאלים כו'. דלשטתו למה לא הקשה באמת כן על הב"י בפשיטות תמיהה קיימת דמאחר דהצריך שולבוש מנעליו למה לא התיר באמת העטיפה וכנ"ל). (ודוחק גדול לומר דלשיטתו והגהתו בסק"א הנ"ל קאי. דוודאי לכאורה א"ל כן ולא כיון כלל לזה וכנ"ל) ואף שמלשון הש"ך שכ' דמאן דמתיר כו' הי' משמע די"ח ע"ז וא"כ הי' אפשר לומר דהב"י ס"ל כהחולקים. אבל האמת שז"א דהמעיין בב"י יראה שאין חילוק כלל בזה דמימרא דר' יוחנן הוא זה דא' ל"ש אלא שאין מנעלי' ברגליו כו'. ואעטיפ' ודאי קאי עכ"פ לכ"ע. (וגם בגמ' אין חולק ע"ז בהדיא). אמנם לפענ"ד נראה דעל בעלי השו"ע לק"מ. דכבר נת' בסי' שפ"ו בב"י שעטיפת הישמעאלים עתה מביא שחוק גדול כו'. עד שמפ"ז י"א שאין דין עטיפה זו נוהג כלל בינינו אף בחול. לכן אף שהב"י לא הסכים לפטור לגמרי מפ"ז אבל עכ"פ נלמד שעתה ה"ז דבר שמורה על אבלות בהחלט גמור כמין הא' הנ"ל ונשתנה דינו לענין שבת. דאף מנעלים לא מהני לזה. וכמ"ש הפוסקים לענין נעילת הסנדל שנשתנה עתה כו'. ועז"כ רמ"א דדוקא אותו עטיפה אבל קצת עטיפה כו'. הואיל ויש לו מנעלים כו'. פי' דס"ל דאותו קצת עטיפה עתה דינו כעטיפת הישמעאלים בימי הגמ' וכנ"ל במין הד'. (ולפי"ז גם ד' הב"ח שבש"ך צ"ע לדינא דוודאי גם אותי עטיפה דכובע לפני העינים איננה מורה על האבלות בהחלט יותר מעטיפת ישמעאלים בימי גמ' דמהני לזה מנעליו כו' כנ"ל). גם מ"ש הש"ך סק"ג לקיים מנהג שאין מדקדקין ואף חזרת קרע בשבת כו' מטעם מנעלים כמ"ש הגמ"י נראה ודאי דלא קי"ל כהגמ"י בהא אלא כהרי"ף ורמב"ן וש"פ דהא דר"י לא קאי כ"א אעטיפה בלבד ועיקר המנהג שכתב שאין מדקדקים כו'. לא אבין דמי שיש לו להחליף ודאי מחליף וכדמשמע נמי מדבריו שלא כ"כ כ"א אחזרת קרע שז"א כ"א למי שאין לו להחליף כמ"ש בשו"ע ובחזרת הקרע ממש לכאורה א"א לנהוג בבגדים שלנו כלל ובגדים שלהם ע"כ הי' באופן אחר וכמ"ש רש"י שברי"ף בהדיא ע"ש. (אך גם בתשו' מהרמ"ל סי' ק"ז נזכר מנהג זה וצ"ע):
ומעתה עפ"י הנ"ל לכאורה יש מקום לקיים כל המנהגים בשנאמר דמציאות בג"ש בשבת ה"ז כמין הג' הנ"ל או אף לכל היותר כמין הד' הנ"ל. כאשר באמת נראה שכ"ה שוודאי מיעוטא עכ"פ אין להם בג"ש. ועיין מהרי"ל בה' ט"ב. וא"כ מועיל מנעלים ברגליו לשיהי' זה רשות עכ"פ. וא"כ אין לתפוס לא על המחמירים ולא על המקילים כו'. (אלא שממילא עכ"פ לפי"ז יש ליתן מקום למקובלים בכה"ג וכנ"ל) וגם אין לתפוס כ"כ על המחמירי' למה מקילים לבע"ב. מאחר שהרשות נתונה כו'. גם יש מקום קצת לומר לפ"ז דבע"ב או בחתונה המכניס תחת החופה. אולי בזה הכל מהדרים תמיד ללבוש בג"ש וכה"ג (ואם אין לו שואל מאחרים כנהוג גם עתה) וה"ז ממילא ממין הא' הנ"ל. משא"כ בשבת כו'. וסברא זו מוכרחת מהא דגבי מת אביו של חתן קי"ל בססי' שמ"ב דמותר בגיהוץ ומשום דחשיב פרהסי' ע"ש בש"ך דלא כב"ח. ולכאו' מ"ש מרגל לדעת רמב"ן (גופא) ושו"ע סי' שצ"ע דאסרי לבישת מגוהצים. וע"כ דחשבי זה לצינעה כנ"ל. אע"כ לחלק כנ"ל. דבחתן דוקא ה"ז כמין א' הנ"ל. עוד אולי י"ל לחלק בין בע"ב וחתן לשבת. בע"א בשנקדים דלכאורה צ"ע על הדין שהביאו הפוסקים ב' ר"ת שעלה מעצמו לשלישי שכן הי' דרכו תמיד וה"ז פרהסי'. ולכאורה מהא דאיתא בגמרא לאו כ"ע עבידי דסיימו מסנאייהו כו'. משמע דאף מי שלעולם אינו הולך בלי מנעלים עכ"ז לא פליג דסתמא אמרו. וא"כ גס בנדון דר"ס הרי לאו כ"ע עולים לס"ת שלישי אלא צ"ל דיש חילוק דדוקא בנידון דר"ת שכל העם פניהם אל הס"ת ועיניהם מסתכלים כנפי כל העולה אז אינו מועיל מה דלאו כ"ע כו'. מאחר דזה אינו עושה כן לעולם והוי פרהסיא. משא"כ כשהאבל אינו מובדל משאר העם אלא בתוך עמו יושב כו'. ואין העם נותנים בו עיניהם בפרוטרוט. אז מועיל מה דלאו כ"ע כו'. ועפי"ז י"ל ג"כ שיש לחלק בבג"ש בין שבת אף במי שלעולם דרכו ללבוש בג"ש. מ"מ מאחר דלאו כ"ע כו'. א"ז נרגש כ"כ כשאין מסתכלי' בו העם כ"א דרך העברה בתוך שאר העם. משא"כ בבע"ב וחתונה הכל נותנים בו עיניהם בפרט. אינו מועיל מה דלאו כ"ע כו') אמנם מ"מ ודאי אין לתפוס ג"כ על המקילים אחר שלכל היותר אינו כ"א רשות (מלבד שכבר נת' שגם בחול אין בזה חומר מדינא תוך ל' ואפשר גם תוך ז' כנ"ל) ולא עוד אלא שלכתחילה ודאי יותר הגון להנהיג ללבוש ולחוש בכה"ג למנהג המקובלים ואף תוך ז'. אמנם מה שיש לעיין אולי ראוי לחוש להחמיר בצינעה בתוך ביתו (תוך ז' עכ"פ) דלפי הנ"ל ענין זה הוא ממין (ג' או) ד' הנ"ל. וכבר נת' שבב' מינים האחרונים הנ"ל נראה דחובה לנהגו בצינעא (לרוב הפוסקים) אך תוך ל' נראה ודאי דאין לחוש לזה. חדא דכבר נת' דקי"ל דאז אין בזה גם בחול כ"א ממנהגא כו'. ועוד דבגזירת ל' לא מצינו בזה בפירוש לחלק בדבר א' בין עשותו ברבים או בתוך ביתו כו'. וע' ס' תל"מ סי' שצ"ט כל הט"ז סק"י. ואף לדעת הט"ז דנראה דלס"ל כוותי' היינו בדבר שכל עיקרו צנעה אבל כשהדבר בעצמו ענין פרהסי' אלא שעושהו בצינעה לא מצינו לחוש בכה"ג כ"א בגזירת ז' כעובדא דאביי דאשכחי' לר"י דפריס סודרא כו'. נמצא העולה מכל הנ"ל למעשה שראוי יותר לתפוס מנהג המקילים ללבוש בג"ש בשבת אף תוך ז' (אלא שמצד הדין אין תפיסה גם על המחמירים אלא רשות כו' כנ"ל רק שממילא יש לחוש למ"ש בכתבי האריז"ל) ומ"מ נראה דאין ללבוש עד שתחשך ואפי' כל ל' אחר שכן משמע בהדיא מרמ"א דססי' ת'. ומכארז"ל אין ראי' להיפוך בזה) גם בצינעה תוך ביתו אפשר ראוי להחמיר תוך ז'. (אחר שלפי הנ"ל יש מקום לזה מדינא דגמ' ובס' אריז"ל אינו מפורש להיפוך כו'):
שוב שמעתי מאהובי ההמ"ץ נ"י שלדעתו ממ"ש רמ"א סי' שפ"ט ס"ג ה"ז כמפורש לאיסור גם בשבת (משום דסתמא דמילתא בג"ש לשבת קאי) ולי אין הדבר מוכרח כ כ אלא די"ל דלחול קאי כנ"ל. זכר לדבר בא"ח רסי' תקנ"א שכתב וז"ל. אבל בלא ה אסור אפי' בשבת חזון אין מחליפין כו'. מכלל דמ"ש ברישא דבלא"ה אסור קאי אחול. מה גם למה באמת לא סיים כאן דגם בשבת אין מחליפי' כ"א הכתונת כדרך שכ' בא"ח. ואם כאן גם בכתונת נוהגי' להחמיר וכמ"ש הט"ז שם ב' רש"ל (וית' אי"ה) כ"ש שהיה ראוי להשמיענו חידוש זה. והן אמת שאח"ז ראיתי גם אני שממ"ש רמ"א סי' שע"ד ס"ו בשאר קרובים שמראים קצת אבלות כו'. ואין משנים קצת בג"ש כו'. משמע דאבל ממש אינו משנה כלל בגדיו לשבת. וכ"ש שכן מבואר מדברי תה"ד ומ"ב וש"ך שם. וכן מרש"ל בתשו' סי' כ"ז. (ומה שבט"ז א"ח שם בשם רש"ל הניח בצ"ע היינו רק בכתונת כו') מ"מ הלא דבר הוא מה שלא דיבר רמ"א מפורש בענין בג"ש לשבת באבל (ולא בענין הכתונת) שהי' ראוי להשמיענו מפורש בסי' ת' כי שם מקומו. משא"כ בסי' שפ"ט לא איירינן בדין אבילות בשבת ומסתמא אחול קאי. (ע' ש"ך מ"ש כה"ג בסי' שפ"ד) ובסי' שע"ד לא איירי כ"א בשאר קרובים ובשינוי קצת בלבד כו'. ואי קשי' למה באמת בא"ח גבי ט"ב (אבילות ישינה) לא נמנע מלהעתיק המנהג בזה מפורש. די"ל דס"ל דט"ב (אבילות דרבים) חמור לענין זה משום דה"ז כמילי דפרהסיא שכתב התו' פ' החולץ דמ"ג ב' והרא"ש פ"ד דתענית דבפרסום ט"ב חמיר. אמנם למעשה אין נ"מ כ"כ בכ"ז שהרי גם בשבת חזון שמפורש ברמ"א המנהג להחמיר עכ"ז כבר העיד בסידור רי"ע על אביו הגאון ח"ץ ז"ל שאפי' בחל ט"ב בשבת ולא שינה מאומה משאר שבתות. וכמו"כ ממש הועד על מוח"ז רבינו ז"ל. וכן גם הגר"א ז"ל וכמ"ש בס' ח"א. א"כ ה"ה וכש"כ באבילות דיחיד שלא נזכר בשו"ע מפורש כ"כ כו' כנ"ל (ואולי גם רמ"א בי"ד חזר בו ולא ישר בעיניו המנהג לילך בשבת כמו בחול ממש. אפי' אבל גמור ואפי' תוך ז') וטעם ויסוד הכל כבר נתבאר משום דטעם המחמירים לפה"נ שתופסי' ענין זה למין (ג' או) ד' הנ"ל שמועיל בזה מנעלים ברגליו והרי עכ"ז עכ"פ אינו כ"א רשות כו'. (ויש ליתן מקום מקובלים כו') וככל הנ"ל וגם אי עפ"י סברת מהרי"ו הנ"ל ג"כ כבר נתבאר שי"ל דתליא במנהגא מהא דלשאול בשלום האבילים שבירושלמי כו':
והנה לכאורה צ"ע מ"ש הטור בא"ח ססי' תקנ"ב דהמונע מבשר בט"ב שחל בשבת משום אבל עבירה בידו. למה לא יועיל גם בזה מנעלים לרגליו עכ"פ דודאי נראה דג"ז אינו בהחלט עכ"פ שכ"א יהי' לו בשר לשבת וכמו בבג"ש כו'. ובפרט בתוך ביתו כו'. וכש"כ שאינו ניכר אם כוונתו הוא משום אבל. ונראה דע"כ לומר דזה אינו מועיל כ"א גבי אבל דדברים שבצינעה נוהג לכן בדבר דלאו כ"ע כו'. וכן ע"י מנעלים כו'. אמרי' דחשיב כצינעה לענין שיהי' רשות עכ"פ כו'. משא"כ בט"ב הטור לשיטתו שנראה מסקנתו בסי' תקנ"ד שגם דברי' שבצינעה אינו נוהג כלל כו'. (אך לפ"ז צ"ע מה שהעתיק המ"א שם בתקנ"ד דברי הטור. מאחר שלדידן גם בט"ב בשבת דברים שבצינעה נוהג כו' ואכמ"ל. ועיין לקמן אי"ה תי' לזה). והנה בענין הכתונת (וכיוצא כו') לכאורה מאחר שגם בשבת חזון שהזכיר רמ"א בא"ח מנהג המחמירים בבג"ש. הוציא הכתונת מן הכלל וגם שהא"ר שם מצא סמך למנהג אשכנזים המחמירי' גם בכתונת מס' תניא וש"ל כו'. אין כוונתו כ"א ללמד קצת זכות ולומר שאין למחות בידם כדמסיק שס. אבל וודאי יותר ראוי שלא לנהוג כן אלא כמ"ש רמ"א משם גדולי הפוסקים (המפורסמים) כמרדכי והג"א וש"פ ובפרט שכן הסכימו הב"ח בתקנ"ב. ורש"ל בתשובה סי' כ"ו ומ"א בתקנ"א וכתב שמנהג שטות היא להחמיר בזה כו'. וא"כ הי' נראה לכאורה דה"ה או כש"כ גבי אבל אפי' תוך ז'. אף המחמירין בשאר בג"ש. בכתנת יש להקל. אך בט"ז שם בשם ש"ל וכן בתשובת רש"ל הנ"ל ותשובת רמ"ל הנ"ל ומ"ב וש"ך סי' שע"ד (וש"א) משמע בהדיא דבאבל ממש הי' המנהג להחמיר גם בכתונת (ומשמע אף כל שלשים. ואף למקילים בזה בשבת חזון). ועדיין הי' נראה פשוט דעכ"פ יש להקל בכתונת יותר משאר בג"ש דלפי מה שנתבאר שיותר הגון מנהג המקילים בכל בג"ש א"כ כש"כ דיש להקל בכתונת (ואפי' תוך ז') אבל באמת צ"ע בזה. דלכאורה מצד הסברא יש להחמיר בכתונת יותר משאר בג"ש. שהרי בג"ש לא נזכר כלל בגמ' וגדולי הפוסקים המפורסמים לאיסור מדינא אף בחול. וכבר נתבאר דלדידן הנמשכים אחר רמ"א אין בהם כ"א ממנהגא תוך ל' עכ"פ ואף תוך ז' יש להסתפק כו' וכנ"ל. משא"כ בכתונת הרי תוך ז' פשוט שיש בה איסור (בחול) מדינא דגמרא אף במכובסת במים לבד ואפי' ישנים ואף גם תוך שלשים. הרי לפי משמעות ל' הטור רסי' שפ"ט הי' משמע קצת דלדעת ריב"א עכ"פ דינו שוה כמו תוך ז'. ואף לפמ"ש הש"ך דגם ריב"א אינו אוסר כ"א בנתר וחול. ולא במים לבד הרי בזמה"ז אין מכבסים במים לבד. (וכמ"ש בשו"ע א"ח תקנ"א ס"ג) ואף שהד"מ כתב דע"כ גם ריב"א אינו אוסר בישנים הרי הב"י וש"ך (שכתבו לתרץ המנהג עפ"י דעתו) ע"כ לא ס"ל כן. בפרט לפמ"ש הש"ך שם דגם ריב"א אינו אוסר כ"א בנתר וחול. והרי לפ"ד נ"י שבשו"ע ס"ז היינו גיהוץ (דודאי אין לחלק בין חול לבורית. עב"י א"ח שם דלהנ"י ע"כ כיבוס במים לבד) א"כ ע"כ החילוק ביניהם הוא דלריב"א אסור גם בישנים. (לכן מיישבים המנהג עפ"י דעתו ולא עפ"י דעת נ"י). (אלא שבאמת צ"ע איך יפסוק ריב"א דלא כהא דרבא נפיק כו'. כר"א בר"ש. וגם בתו' שכתבו דלריבא ניחא קושיי' הר"ש מוורדוס מהא דאביי נפיק כו'. משמע עכ"פ דגם לדידי' בישנים שרי. ודוחק גדול לומר דס"ל דרבא פליג על אביי. ומאי דעביד כר"א בר"ש היינו רק לענין לבינים כו'. ולכן לא נפיק כהא דאביי. וקצת סמך לזה מדברי התו' י"ל מדלא תירץ הא דמשמע בגמ' דבכיבוס יש חילוק בין ז' לל' היינו בישינים כו'. אבל כ"ז דוחק גדול. אלא דלכאורה ע"כ לומר כן לדעת (הב"י) וש"ך וצ"ע). ועכ"פ כבר יש מקום ויסוד להחמיר בכתונת מכובסת. ובבג"ש שלא נזכר בגמ' כלל. ואי קשי' א"כ למה בשבת חזון הקילו כ"כ בכתונת. (יותר משאר בג"ש) י"ל משום דהתם כל עיקר החומרא אין בו יסוד כ"א ממנהגא בלבד. גם זולת מצד אבלות דשבת. דשבת שחל ט"ב בתוכה האיסור מדינא היינו רק ימי השבוע פי' מיום א' בלבד. אבל יום השבת שייך לשבוע העברה. ואין בו (גם זולת דין שבת) כ"א ממנהגא שהוסיפו לאסור מר"ח עם התענית ובזה מתורץ טעם מנהג המחמירי' בבג"ש למה החמירו גבי אבל גם בכתונת שגם עליהם קשה מ"ש משבת חזון. וכאשר באמת הניח זה בצ"ע רש"ל שבט"ז א"ח ולפי הנ"ל א"ש. אמנם לפמ"ש המ"א שם וש"פ דגם בחל ט"ב מותר בכתונת. עדיין צ"ע דלכאורה וודאי שבת שחל בו ט"ב שייך בו. עכ"פ דין שבת שחל ט"ב בתוכה. (זולת מצד דין אבלות בשבת כו') ואף שכתבו הפוסקים בשם. ירושלמי דשבוע שלפניה אין בו דין שבת שחל ט"ב בתוכה. מ"מ גם אי חל ט"ב ביום א' דשבת שלפניה עט"ב נראה דלא קרע עכ"פ מדין שבת שחל ט"ב בתוכה (זולת מצד אבלות שבת) ומ"ש המ"א שם סס"ק ל"ה דט"ב שחל בשבת אין לו דין כו'. לכאורה ע"כ היינו רק לענין שבוע שלפניו (והלשון לכאור' למ"כ וית' אי"ה):
והנה תחילה יש לעיין בעיקר טעם המנהג שהקילו בשבת חזון בכתונת יותר מבג"ש (מה שלפי הנ"ל שכתונת חמירא יותר מדינא. א"כ אף היכא שאין בו כ"א ממנהגא למה יקילו בה יותר) וב' טעמים נאמרו בזה. א' מ"ש המ"א ב' מט"מ שאינו לבוש רק מפני הזיעה. וכעין זה כתב ג"כ רש"ל בתשו' הנ"ל (וית' אי"ה) והב' מ"ש רש"ל שם וכן הלבוש. שאין לך עניו שאין מדקדק ללבוש כתונת לשבת. והוי כפרהסיא. משא"כ שאר בג"ש כו'. והנה בטעם זה הב' נ"ל דע"כ אין הכוונה שיהי' מפני זה דבר המורה על אבלות בהחלט גמיר כעין מין הא' הנ"ל. דא"כ וודאי קשה על מנהג המחמירי' איך יחמירו באבל גם בכתונת לשבת הלא חימרא זו קילא הוא דפח"ז חובה כו' כנ"ל. (והרי גם רש"ל שבט"ז אינו אלא כמתקשה בטעם למה להם להחמיר כ"כ. אבל לפי הנ"ל הי' לי לחלוק ולמחות כו' דקולא היא כו'). אלא ע"כ הכוונה רק שמדקדקים בכתונת יותר מבשאר בג"ש בלבד. אבל מ"מ אינו בהחלט גמור. (וכמין הד' הנ"ל ומועיל מנעלים ברגליו לשיהי' רשות כו'). לכן במקום שכל עיקר יסוד החומרא אינו כ"א ממנהגא כמו בשבת חזון ואין שם מדינא כלל. גם (זולת שבת) לא ראי להחמיר בכתונת שמראה אבלות יותר כו' אבל במקום שיש לו עיקר מדינא כמו באבל (אף תוך ל' כו') ראו להחמיר גם בכתונת שהרי בה יש חומר מדינא יותר על שאר בג"ש כנ"ל (ואי מצד אבלות בשבת עכ"פ רשות הוא כנ"ל) אמנם טעם הא' הנ"ל בשם המ"א לכאו' צע"ג דא"כ יהא מותר לגמרי גם באבל תוך ז' ואפי' בחול וההיפוך מבואר בטי"ד רסי' שפ"ט ע"ש ממ"ש ב' סמ"ק חלוק לבן כו'. וכן מ"ש ב' רמב"ן במה שחולק על רש"י שהתיר חלוק המכובס מקודם כו'. והגם שלפעמים מצינו בגמ' שם חלוק מושאל על בגד סתם ג"כ כמו בענין קריעה אפי' לביש עשרה חלוקין כו' במ"ק דכ"ב כו'. וכן שם דכ"ו ב' השאילני חלוקך כו'. מ"מ בלשון הפו' כמדומה שלא מצינו כן (א"ל היכא שמעתיקין ל' הגמ' כההיא דהשאילני חלוקך דלעיל. וגם בגמ' רוב פעמים שם חלוק היינו חלוק התחתון כעין שלנו כמו לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי דר"י וכן המקפיד על חלוקו להפכו כו' שבת דקי"ד וק"ח ב' וכן ב"ב דנ"ז ב' חלוק של ת"ח כו'. טלית של ת"ח שאין חלוקי נראה כו' וכן הא דאין לו חלוק א'. וכן בדיני כתמי' על חלוקה הכל משמע בחלוק התחתון) ובפרט ל' חלוק לבן שבסמ"ק וודאי היא בכעין שלנו. מה גם שבתשובת ריב"ש סי' כ"ז. (המובא בבד ה וד"מ) מפורש חלוק הדביק לבשרו כו'. ע"ש. ועוד שגם גבי שבוע של ט"ב בהא דכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ פי' הטור בא ח שם לפי שהן קרובי' לבשר ומתמלאי' זיעה. וכ"ה ברא"ש שם. והרי עכ"ז אסור ללובשן בחול עכ"פ כדאיתא בגמ' וגם הא דמותר לגוהצן ולהניח היינו רק מפני שאין חוששי לגיהצן יפה שמתלכלכין כו'. כמש"ש אבל לא שאינו לבוש כלל כמ"ש המ"א. והנה בתשו' רש"ל שם שכתב ג"כ מעין ס' מא' הנ"ל לכאורה א"ל בסגנון אחר ע"ש דהמתבאר מכוונתו בהדיא הוא רק דמפני שהכתונת אינה כ"א משום הזיעה וגם בחול לפעמים מחליפים אותה ע"כ אינה נכללת בכלל בג"ש כו. אבל לא דמפ"ז לא תהי' נכללת בכלל שם לבוש כלל כדמשמע מדבר המ"א. אלא שלפי"ז צ"ע לכאורה א"כ מה בכך שאינה בכלל בג"ש הלא בכיבוס גרידא שייך בו איסור מדינא יותר מבג"ש (שלא נ"ז בגמ' כ"א כיבוס לא בג"ש כו' וכנ"ל) ואף אינאה משום דקאי הכל אשבת חזון שאין בו עיקר מדינא כ"א ממנהגא וכנ"ל עדיין אינו מיישב. שמסתמא המנהג הוא כעין גדר וכעין הדין הי' ראוי לתקן כי'. גם באמת משמע שם להקל גם בט"ב שחל בשבת ע"ש במה שהביא ראיו מטור. והכי ס"ל דאמת לרש"ל כמפורש בדבריו שהובא בב"ח וט"ז סי' תקנ"ב ס אם בד' רש"ל נרצה לומר בדוחק גדול שעיקר הכל סמך א ע על מ"ש תחילה דכתונת נראה פרהסי' יותר מה נעשה בד' המ"א שלכאורה ע"כ לרחוק דכוונתו ג"כ ע"ד שכ' רש"ל. ומ"ש שאינו לבוש. כלומר שאיני חשוב להכלל בכלל בג"ש וע"כ מה טעם יש בזה. אחר שבכיבוס גרידא שייך איסור יותר מבבה"ש כנ"ל והרי הוא לא הזכיר שום סמך טעם אחר. וגם התיר בפירוש גם בשבת ט"ב. ועלה קאי וא"כ למה נקל כ"כ בכתונת ולו' שהמחמיר שיטה כו'. מה שלכאורה יש מקים להממיר גם מדינא (בפרט לפמ"ש הא"ר דזה צינעה. וגם ד' המ"א סי' תקצ"ט נוטה לזה כמשי"ת אי"ה) ועכ"פ מה מקום להקל בזה יותר מבבג"ש יניבא בארעא וכו'. (יהרי היא לא הזכיר סברא לומר שהוא פרהסי' יותר והסברא נותנת להיפוך וכנזכר בדבריו סי' תקנ"ט בפרט שאדרבה גבי ט"ב פרהסיא חמיר):
והנה אין פנאי כעת לעיין היטב. והנראה לפענ"ד לכאורה דעיקר יסוד הענין. דגבי ט"ב כל הדברים האסורים מעיקר הדין בשבועה של ס"ב בטלים נגד כב"ש. ומקור ד"ז מהמשנה דפ"ד דתענית בחמשי מותרין מפני כבוד השבת. וא"ז מענין איסור אבלות בשבת. שהרי לא מצינו קולא כה"ג גבי אבל כמש"ש הרא"ש בשם הר"מ בהדי' (כמו לכבס ביום ה' שבתוך ז' כדי ללבוש בשבת שאחר ז' כו') והיינו כי איסור אבלות בשבת ל"ש כ"א כשבשעה זו שעושה זה בשבת הוא משום להראות אבלות. אבל בכה"ג שהשבח יהי' אחר ט"ב אם ממילא לא יהי' לו בגד מכובס מצד שלא הי' יכול לכובסו ביום ה'. לא הי' זה נק' מראה אבלות בשבת כלל. ובפרט לפ"ד רמב"ן שביו"ד סי' שנ"ט הנ"ל דקי"ל כוותי' העדר לבישות בגדים מכובסים וגהוצים בשבת ויו"ט אפי' מצד שאנו איסרי' הלבישה נק' צינעה. אלא דכאן גבי ט"ב בטלו דינים אלו נגד כב"ש לגמרי. וזהו שבאמת דעת הר"מ שברא"ש ללמוד מזה שגם דברים שבצינעא אינם נוהגים בט"ב שחל בשבת משא"כ באבל. וגם לדעת רבו הר"י ע"כ לומר דס"ל לחלק בין דינים דשבת שתל ע"ב בתוכה לדינים שבט"ב עצמו. דבדיני שביעה של ט"ב אף איהו (הי' מודה שאינו נוהג בשבת אפי' בצנעה. דק"ו נמי הוא ממה שמצינו שהקילו במשנה לכבס בה נגד כבוד השבת בעלמא דאח"כ. (אלא שמציאות זה לא משכחת לה כלל אם לא בחל ט"ב בשבת וית' אי"ה). אלא דס"ל שאין ראי' מזה לדינים הנהוגים בט"ב עצמו שלא מצינו בהם שהקילו לגמרי מפני כבוד שבת יש ללמוד מאבל. והרא"ש ס"ל מאחר שעכ"פ מצינו דל"ד לאבל. אין ללמוד גם בזה כו'. אמנם הנה הטעם הב' מצינו בברייתא בגמ' שהקילו בשבת לגמרי גם בדין הנוהג עט"ב כמו בחול עט"ב בשבת שמעלה על שולחנו כו' והיינו אף דסעודה מפסקת האסורה מדינא בבשר כו'. ולכאורה ודאי זה חשוב צינעה אילו הי' מונע מבשר בסעודה זו שהרי כל מה שאדם עושה בתוך ביתו נק' צנעה כ"ש בשב וא"ת ומה גם דלאו כ"ע כו'. וכאשר באמת כמה גדולים נמנעו וע"כ ס"ל דזה חשיב צנעה. ואף הטור דפליג ואוסר הרי פי' דרק המונע משום אבל כו'. והיינו משום דבאמת וודאי אין סברא שיהי' חובה לאכול בשר אז. (וע"ד פח"ז חובה) שהרי זהו בצינעה תוך ביתו וגם דוודאי הרבה יש שאין אוכלים בלא"ה. וא"כ ודאי עכ"פ צנעה הוא. וא"כ אם נדמהו לדיני אבל יהי' ראוי לחייבו לנהוג בכה"ג שהרי גם בב' מינים האחרונים דלעיל חייב לנהוג בתוך ביתו עכ"פ כדלעיל. וכדמפורש בגמ' (לרמב"ן) מהא דאביי אשכחי' לר"י דפריס סודרא כו'. והשיב דברים שבצנעה נוהג פי' חייב לנהוג והיינו אפי' בעטיפת הישמעאלים. ואף בלי מנעלים ברגליו מ"מ תוך ביתו חייב. כ"ש אכילת בשר בסעודה מפסקת שהוא בשב וא ת. והרבה אין אוכלי' בלא"ה והוא תוך ביתו. כ"ש שהו' ראוי לחייב שלא לאכול. (כ"ש שאין מקום למ"ש בטור אסורק למנוע כו'. ובפרט מאין יודע שמונע משום אבל). (בשגם מנעלים ברגליו כו') אלא ע"כ דל"ד לאבל גם בענין דיני עט"ב שבטלו רק מפני כבוד שבת גרידא. (לא מפני אבלות בשבת שזה רק בפרהסיא כו') ולכן ס"ל להטור דאף גם יש איסור למנוע משום אבל. משום דס"ל דהא דגבי אבל אף בפרהסי' אין איסור היכא שאין ניכר כ"כ שעושה משום אבלות כגון דבר דלאו כ"ע כו'. או ע"י מנעלים לרגליו כו'. הינו רק משום דעי"ז חשוב כצנעה לענין שיהי' רשות עכ"פ משא"כ הכא שגם בצנעה ממש אינו נוהג שוב יש איסור למנוע משום אבל אפי' בצנעה. וממילא אין מועיל גם מנעלים ברגליו כו' (ואף גם שאין ניכר שהמונע זה כוונתו משום אבלות דוקא כו') והחולקים שבטור שם שהיו מונעים א"ע מבשר י"ל דם ל דאף דכאן גם בצנעה אין חיוב לנהוג. מ"מ אין איסור ג"כ. דאין ללמוד בזה מאבלות מאחר דעכ"פ לא מצינו איסור באבל כ"א בשמראה אבלות בפרהסי'. לכן ס"ל דכאן שהוא צנעה אף שאין חיוב לנהוג משום דכאן בטלו דיני עט"ב נגד כב"ש גרידא. מ"מ לא מצינו ג"כ איסור בכה"ג אם מונע א"ע כו'. ולפי"ז עכ"פ מוכח מדבריי' זו דגם דיני עט"ב בטלי' גבי כב"ש גרידא אף בצנעה. אמנם הרי בבריי' זו נז' גם חל ט"ב בשבת. וא"כ יהא מוכח מכאן לכאורה דגם דיני ט"ב עצמו בטלי' מצד כב"ש גרידא אף בצינעה ויהי' קשה מזה על הר"י רבו של הר"מ שבסי' תקנ"ד. דלכאו' גם אכילת בשר עם היות שהוא מדיני עט"ב. עכ"ז מדרך ק"ו הי' נראה דכ"ש שיחשב זה גם מדיני ט"ב עצמו. ומאחר שהתירו גם בחל ט"ב עצמו בשבת. א"כ לפי הנ"ל דזה חשיב צינעה הרי כאן מפורש דגם בדיני ט"ב דברים שבצינעה אינו נוהג בשבת. אמנם מהא שדוחין כל עיקר התענית ולא אמרי' שיתענה בשבת דלכאו' הרי ג"ז חשוב צנטה. אם ימנע בשב וא"ת ולא יאכל כלל. (דה"ז כצינעה תוך ביתו כו') לק"מ על הר"י רבו של הר"מ. דתענית בשבת שאני שודאי יש בו איסור גמור להתענות ואפי' מדאוריי' כמ"ש המ"א סי' רפ"ח סק"ז ב' הרשב"א (וכ"נ מפורש ממ"ש הטוש"ע סי' תק"ע שהנשבע להתענות בשבת ויו"ט לוקה כו'. וכ"נ בב"י סי' תי"ח דשבת ויו"ט לכ"ע דאוריי' וכ"ה בשו"ע רז"ל סי' רפ"ח) וראיתי בכלבו בשם הר"ש הקשה באמת. דא"כ גם התענית חשוב צינעה כו' ע"ש וצ"ע וע"כ הוא סובר דיאסור תענית בשבת רק דרבנן עב"ת סי' תקצ"ו תירץ כן דברי רב נטרונאי ועב"י יו"ד סי' רל"ט בשם תשובת רשב"א דעכ"פ י"א דרבנן. וקצת משמע שם דגם רשב"א גופא הכי ס"ל אלא שמדברי רשב"א שבב"י א"ח סי' רפ"ח מבואר דס"ל דאורייתא וכמ"ש המ"א שם כנ"ל. אבל עכ"פ מהא דמעלה ע"ש כו'. ואוכל בשר לכאורה ודאי יש להקשות כנ"ל שהרי באכילת בשר אין חיוב כ"כ כמ"ש הטור. ולפה"נ ע"כ לדחוק לדעת הר"י דס"ל לחלק בין דברים המיוחדים רק לט"ב עצמו שבה דבריו שבצינעה נוהג בשבת. משא"כ דברים הנהוגים גם קודם כמו בעט"ב או בשבת שחל ט"ב בתוכה דאלו מתבטלים בשבת לגמרי ואף בחל ט"ב בשבת. אף שהוא נגד הסברא לכאורה שממה שאנו רואים שאותן דבריו אסרו גם קודם. מזה נראה שהם חמורים יותר. וכש"כ ששייכים בט"ב עצמו. ולמה יקילו בהם יותר כו'. מ"מ לפה"נ ע"כ לדחוק כן לדברי הר"י. והנה הגם שבזה הי' אפשר לדחוק בע"א (היינו לומר דדוקא באכילת בשר אמרינן כן מאחר שע"כ לדחות עיקר התענית מטעם הנ"ל שוב לא ראו לחלק בין אכילה לאכילה שזה לא נמצא בדיני ט"ב עצמו כ"א בעט"ב משא"כ איסור כיבוס וכה"ג דשבוע של ט"ב ממילא איסור זה נוהג בט"ב עצמו בדרך ק"ו כו'. ובזה ראוי להיות נוהג בצינעה בשבת להר"י כו'). מ"מ יש להוכיח כן גם מדברי הטוש"ע סי' תקנ"א ס"ד בשם סמ"ק שכתב בפשיטות כ"כ דע"כ מה שהסמ"ק החמיר בכיבוס גבי חל ט"ב בשבת בשבוע שלפניה. ע"כ חוץ מיום ה' שוודאי מותר מפני כבוד השבת. הרי דפשיטא להו כ"כ דגם בחל ט"ב בשבת מותר ללבוש באותו שבוע מכובסים. והרי לפ"ד רמב"ן דקי"ל כוותי' ביו"ד סי' שצ"ט הרי זה חשוב צינעה. ודוחק לומר דהטוש"ע לשיטתו בסי' תקנ"ד דלס"ל כהר"י. שהרי עדיין לא הזכיר מפלוגתא זו כלום. גם מנ"ל לפרש כן בדוחק בד' הסמ"ג שהוא לא הזכיר כלום מענין דברים שבצינעה בשבת ט"ב ואולי ס"ל כהר"י בזה. גם מדלא הגי' ע"ז כלום רמ"א בהגה"ה. משמע דאף דלדידן דברים שבצינעה נוהג מ"מ בזה מודה שמותר ללבוש מדינא עכ"פ בשבת ט"ב בגד מכובס (גם מלבד כתונת כו') לכן נראה דע"כ לחלק כנ"ל אליבא דהר"י כו'. כללו של דבר נ"ל מוכח מכל הנ"ל, דבט"ב קיל בזה מדיני אבל לכ"ע. דגבי אבל יש אבילות בשבת בדברים שבצינעה עכ"פ ובין גזירת ז' ובין גזירת למ"ד כו'). משא"כ גבי ט"ב הקילו אף בחל ט"ב בשבת משום כבוד שבת גרידא אף במה דליכא איסור אבילות כמו בצינעה כו'. אלא דלדעת הטור ממילא שוב יש משום איסור אבילות גם בצינעה. ובזה י"ח כו' כנ"ל). ולכן לדעת רוב הפוסקים וטוש"ע בתקנ"ד באמת גם תשהמ"ט וכה"ג מדברים הנוהגים בט"ב עצמו ג"כ הכל מותר. (וממילא לדעת הטור דססי' תקנ"ב יהי' גם איסור למנוע משום אבל כו'). וגם לרמ"א שחשש לדעת הר"י רבו של הר"מ ע"כ לדחוק דהיינו רק בדברים המיוחדים לט"ב עצמו לבד. וגם זה היא חומרא יתירה כמ"ש מהר"ם לובלין בתשו' סי' צ"ט שבמ"א ססי' תקנ"ג. והבו דלא לוסיף כו'. ואף המ"א שם שהחמיר גם בלימוד היינו משום דאפשר בדברים המותרים. וגם זה רק בדברים המיוחדים לט"ב לבד כנ"ל. דאל"כ הרי יש איסור למנוע כו'. לדעת הטור בתקנ"ב. והמ"א העתיקו שם סקי"ג. וכאשר הקשה באמת הט"ז בתקנ"ג. אלא דלדעת רמ"א ומ"א י"ל משום דע"כ לחלק בין דברים המיוחדים לט"ב לבד כו' וכנ"ל. ובהכי יתורץ מה שהקשיתי לעיל בהג"ה איך העתיק המ"א דברי הטור בתקנ"ב. הלא לדידן דברים שבצינעה נוהג איך אפשר שיהי' גם איסור במניעה בשר בתוך ביתו ובשב ואל תעשה ובפרט כי מי יודע שמניעתו הוא מכח אבילות. והטור אפשר לשיטתו בתקנ"ד כו'. אך לפי הנ"ל דבדברים שאינם מיוחדים לט"ב לבד ע"כ לכ"ע בטילים לגמרי לגד כבוד שבת גרידא גם בצינעה ואפילו בט"ב עצמי שחל בשבת אתי שפיר דשוב שייך לומר ג"כ דיש איסור למנוע משום אבל כדעת הטו"ר כו'. גם בזה ניחא לי' דברי המ"א בתקנ"א סקי"א גבי נטלת ציפרנים. שבתחילה כתב די"א כמו באבל כו' ול"נ דל"ד כו' וסיים ולכבוד שבת פשיטא דשרי כו'. ולכאורה מאי פשיטותא הרי האוסרים ילפי מאבל ושם אסור כל למ"ד גם לא לשבתות שבתוכם. אלא דפשיטותיו הוא משים דבענן כבוד שבת כאן קיל מאבל לכולי עלמא כו' וכנ"ל. וכן עוד שם ססקי"ד הוצרך להמציא טעם וסברא חדשה למ"ש בהג"א לאסור תספורת גם לכבוד שבת. והרי באבל זה מגזירת למ"ד ואסור אפי' לשבתו. מדינא דגמרא. אלא וודאי הכל הוא משום דכאן ראוי להיות הכל מותר לכבוד שבת כו'. (ולפי"ז אפשר ג"כ שמש"ש ססקל"ה לענין סעודה דט"ב שחל להיות בשבת אין לו דין שבת שחל ט"ב כו'. הכוונה על יום שבת עצמו. וזש"ש עמ"ש ס"ד הכוונה על מה שהזכיר שם סקי"ח דההיתר דכיבוס יום ה' היא משים כבוד שבת. והרי אותו שבת הוא ט"ב. דמזה נלמד שדיני שבוע של ט"ב בטולי' גם בט"ב שחל בשבת כו' כנ"ל):
והנה מעתה לפי כל הנ"ל. כל עיקר המנהג שלא ללבוש בגדי שבת בשבת חזון ואפי' בחל בו ט"ב עצמו. אין לו מקום מעיקר הדין כלל. ואף גם שהיו נראה נגד הדין דאף אם נאמר שזה חשיב צינעה כמ"ש מהרי"ל הובא בתשובת רש"ל שם אין זה מספיק עדיין לפ"ד הטור שאסור למנוע מבשר כו' וכנ"ל ולכן באמת הרבה גדולים בטלו מנהג זה לגמרי. (וכנ"ל ב' הח"ץ ומוח"ז רבינו ז"ל והגר"א וכה"ג) וטעם המחמירי' שהחזיקו במנהג זה. הנה המרדכי והג"א וכה"ג מהראשונים הי' אפשר לומר דלא ס"ל כמ"ש הטור בתקנ"ב אלא כאותן הגדולים שמנעו א"ע מבשר כו'. וכנ"ל דס"ל דעכ"פ אין ללמוד מאבל לשיהי' איסור בצינעא כו' אבל רמ"א ואחרונים דמסתמא ס"ל כהטור בזה. (ובפרט המ"א שהעתיק בהדי' הא דהטור כנ"ל) ועכ"ז החזיקו במנהג איסור ללבוש בגדי שבת. ע"כ לומר לדידהו ע"ד מ"ש רש"ל בתשובת סצ"ב גבי רחיצה בע"ש חזון דדבר שכל ישראל או רובו של גולה קיבלו עליהם שאני. דיש יכולת ביד ב"ד והגולה להוסיף ולגזור אף שהוא קצת נגד המצוה כו' עכ"ל. וה"נ נימא לענין בגדי שבת. (ואפשר נמי שבחרו ב' דברים אלו דוקא שהם דברים שאין להם עיקר מדינא כו'. וס"ל שבזה לא ניכר כ"כ כו'. ועכ"פ לפי"ז אין זה כ"א כמו גזירה (חדשה) בפ"ע ולא שייכא כלל לדברים האסורים מעיקר הדין. ומעתה מתורץ בזה טעם הב' שברש"ל שם סי' כ"ז בהיתר הכתונת לפי שאינה חשובה להיות בכלל בגדי שבת. (וכנ"ל שגם דברי המ"א ע"כ לפרש עד"ז). והרי לכאורה מה בכך הלא בה שייך איסור מדינא יותר מצד הכיבוס. ומה גם בט"ב שחל בשבת כו' כנ"ל. אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דוודאי משום כבוד שבת בטל הכל אף אי חשוב צינעה ולא עוד אלא שהי שייך גם איסור למנוע מדינא לדעת הטור כנ"ל. אלא שמ"מ מנהגא גזרו גזירה בפ"ע להראות קצת סימני אבילות בבגדי שבת בלבד. (עיין לשון רש"ל שבב"ח וט"ז תקנ"ב סק"ג) ע"ז שפיר כתב רש"ל שאין הכתונת בכלל בגדי שבת כו' ואף גם טעם הא' שברש"ל שהכתונת נראה יותר פרהסי' כו'. י"ל ג"כ עד"ז. היינו שאין הכוונה משום זה לבד דהוי כפרהסיא ממש לכן א"א להחמיר בה מדינא דא"כ האיך מחמירים בזה גבי אבל וכנ"ל. גם א"כ למה היו לו ללמוד כזאת מדברי מהרי"ל (שכתב בטעם בגדי שבת משום שאינו נראה כ"כ אבילות כו') הלא אם מצד הסברא שלו נותנת שהכתונת שאין לך עני כו'. הוי פרהסי' ממש. פשיטא שיש גם איסור לנהוג אבלות דפרהסיא בשבת. אלא לפי שבאמת טעם איסור בגדי שבת הוא רק ממנהגא נגד הדין קצת לפ"ד הטור הנ"ל. (או משום דלא ס"ל כהטור כו'. ורשות הוא כנ"ל) כו'. ולפי"ז יש מקום להחמיר גם בכתונת אף שאין לך עני כו'. מ"מ הרי בלא"ה בכל בגדי שבת גם אי חשיב צינעה הלא הוא נגד הדין להטור. ועכ"ז המנהג מבטל ההלכה כו'. (או אי' עפ"י החולקים על הטור הרי גם בכתונת עכ"פ מועיל מנעלים ברגליו לשיהי' רשות דע"כ אינה ממין הא' הנ' ל כו' כנ"ל מדמחמירינן באבל) אלא לפי שמצא בד' מהרי"ל שנתן טעם לבגדי שבת מחמת שאינו נראה אבלות כ"כ. מכלל שגם ממנהגא לא ראו להחמיר בזה כ"א מצד שאינו נראה כ"כ. א"כ ממילא אין הכתונת בכלל שהוא נראה יותר שאין לך עני כו':
וזהו המשך כל דברי רש"ל שם. דהשאלה הי' בב' פנים. היינו אם יש איסור בכתונת מדינא מצד כיבוס כו' ואי יש בה משום פרישות כו' פי' כבגדי שבת. וע"ז השיב תחילה ע"ד איסור מדינא דלא מצינו איסור כ"א בשבת שחל ט"ב בתוכה. פי' משא"כ שבת חזון שייך לשבועה העברה כו'. ושוב הוכיח מסמ"ק שבטור תקנ"א הנ"ל שגם בחל ט"ב בשבת אין איסור מדינא וככל הנ"ל (והתם איירי בסתם בגדים לא בכתונת לבד כו' שניכר יותר כו'.) ומזה עדיין אין ראיה שלא יהיו בזה ממנהגא כבכל בגדי שבת. (שהרי הטור וסמ"ק) לא הזכיר מנהג כלל מנהג איסור בג"ש). ושוב כתב ממרדכי והג"א שהוציאו בפירוש הכתונת מכלל בג"ש. ושוב חוזר למצוא טעם וזה. א' עפ"י דרשות מהרי"ל כו'. שגם בגזירת המנהג יש לחלק בין דבר שאינו ניכר כ"כ כשאר בג"ש לבין כתונת שניכר יותר לדעתו. ב' מסברת עצמו שאינה חשובה להיות בכלל שינוי בגדים לשבת:
ועפ"ז יתורץ ג"כ קצת לשון רמ"א בס"ג שכתב וכן לכבוד שבת כו' כבשאר שבתות דוודאי ע"כ נראה כוונתו רק לענין כתונת וכה"ג וכמ"ש הפ"מ על המ"א. (ודלא כמש"ש על הט"ז) וא"כ למה זה חזר וכתב כאן הלא כבר הזכיר זה בס"א ולפי הנ"ל ניחא קצת דכאן איירינן בדיני מכובס' (שיש לזה שורש מדינא הוצרך להודיענו שמ"מ לכבוד שבת בטל זה לגמרי ולעיל איירי במנהגא דב"ש הוצרך להוציא ג"כ הכתונת מכלל בג"ש כו':
והנה בא"ר סקל"ט וא"ז ראיתי שלמד זכות על האשכנזי' שאין מחליפים גם החלוק מה"א דש"ל ותניא שכתב דטוב ליזהר כשחל ט"ב בשבת מפני שהוא דבר צנאה אף למ"ד דמותר בתשה"מ כו'. וסיים בא"ר. א"כ למה דנוהגין לאסור בתשהמ"ט דאין להחליף כו'. כנראה בכוונתו דלדידן שוב יש איסור מדינא בכתונת. ולא נצרך להביא מש"ל ותניא אלא דזה חשוב צנעה ולאפוקי מטעם הא' דרש"ל (והגם שגם הוא וודאי ראה גם טעם הב' הנ"ל וכנזכר בהדיא בא"ר שם בסס"ק הנ"ל ולפי"ז וודאי אין ראיה לאסור מדינא אף למ"ש הש"ל ותניא אפילו לדידן מ"מ עיקרו קאי אטעם הא' שהוא נזכר בלבוש דעלי' קאי גם בחיבורו א"ר כנודע). והנראה מזה שתופס כפשוטו דהכל מדינא (בחל ט"ב בשבת עכ"פ). ובג"ש מהיותם חשובים כצנעה ע"כ אסרו רמ"א וסיעתו וכשיטתו בתקנ"ד (משא"כ הטור וב"י לשיטתם בתקנ"ד. לכן לא הזכירו איסור בג ש). וטעם היתר הכתונת לדידהו רק משום דחשוב כפרהסיא (ממש כו') וע"כ הקשה באמת בא"ז דא"כ יהא מותר גם לאבל כו'. ולא ידעתי למה השמיטו בא"ר מה גם דלפיה"נ לא כתב כ"ז כ"א ללמד קצת זכות על האשכנזים אבל גם הוא נודה דהעיקר לתפוס מנהג המרדכי והג"א ורמ"א להקל בכתונת. וא"כ הי' ראוי לתרץ קושייתו מאבל הנ"ל. משא"כ לפי המתבאר לעיל הנראה לפענ"ד לק"מ מאבל. גם א"כ טעם הב' הנ"ל שהזכירו בא"ר ג"כ ע"כ כפשוטו דמפני שאינו אלא לזיעה אינו בכלל בגד כלל קשה א"כ אף באבל וגם בחול לישתרי והא ליתא וכנ"ל. גם יהי' קשה מהא דמעלה על שולחנו כו'. ומהא דבחמישי מותר כו'. ומהא דסמ"ק והטור הנ"ל אשר מכ"ז נראה יותר ככל המבואר לעיל. והנה הא"ר שם תמה על הראי' מסמ"ק וטור הנ"ל שברש"ל. וטען דע"כ לומר דהטור לשיטתו בתקנ"ד כו'. (ובא"ז כתב סתם לשיטתו דאין אבילות כלל בט"ב בשבת. נראה פי' אף בג"ש והכ"ג והכ' א'. דלשיטת הא"ר הא בהא תליא והכל מדינא כו' וכנ"ל) דאל"כ מאי ק"ו הוא מהא בט"ב שחל בערב בשבת שהתיר' בחמישי כו' דלמא כשחל ט"ב בשבת גרע. (מצד הלבישה באותו שבת כו') אע"כ דהטור לשיטתו כו'. ואני אומר אדרבא ולדידי' מי ניחא עדיין מאי ק"ו הוא מאחר שעכ"פ בתקנ"ד י"ח. גם הרי עדיין לא הזכיר כלל מענין פלוגתא זו. גם מנלן לפרש ולדחוק כן בפי' הסמ"ג אולי ס"ל כהחולקים כו' גס הרי גם רמ"א לא הגי' ע"ז (דלדידי' יש לאסור מדינא מצד הלבישה) וככל המתבאר לעיל דמזה מוכח דס"ל להפוסקים דבדינים אלו לכ"ע מותר מדינא לכבוד שבת. וא"ז שייך לפלוגתא דתקנ"ד ואתי שפיר מ"ש הק"ו בפשיטות כ"כ וזהו עיקר ראיית רש"ל דאין איסור בכתונת מדינא עכ"פ אף אי חשוב צינעה דהטור בסתם בגדים מיירי כו') והא"ר לשיטתו דס"ל דכל דטעם המקילים הוא רק משום דחשובא פרהסיא וע"ז נראה מקשה מאי ראיה מטור דלמא איהו לשיטתו דמקיל אף בצינעה. אבל לפי"ז יותר קשה איך יביאו ראי' מטור דאיירי בסתם בגדים (דלפ"ז רמב"ן ביו"ד חשוב צנעה באמת) הלא בא רש"ל רק להתיר הכתונת בלבד. ועליו לבד קאמר דחשובה פרהסיא יותר. אבל לפי הנ"ל ניחא דראייתו רק דאין איסור דיניו אלו דשבוע של ט"ב נוהגים בשבת ט"ב אף בצינעה מדינא עכ"פ. אלא דאח"כ נותן טעם גם במנהגא יש לחלק בין בג"ש לכתונת כו':
והנה הן אמת שלפ"מ שראיתי בש"ל שלפנינו. שאחר שהאריך בדין אכילת בשר בשבת ט"ב כ' אך מלהחלף החלוק ומכנסיים טוב לנזהר כו'. מפני שהם דברים של צינעה וקי"ל גבי אבל כו' עכ"ל. היו משמע שלא ע"ד הנ"ל. אלא שזה מעין הדין כו'. וביותר דמדכר לחלק בין דין הבשר לבין החלוק מפני שזה צנעה מכלל דבדין הבשר ס"ל דחשיבא פרהסיא. ומזה נסתר כמעט כל עיקר היסוד הנ"ל. אך מהיות הדבר מצ"ע תמוה לפענ"ד ולא אדע האיך אפשר שמניעת אכילת בשר סעודה א' בביתו כו' יחשב פרהסיא. ויותר מכתונת כו') וק"ו נמי הוא לכאורה מהא דאביי אשכחי' לר"י דפריס סודרא דלעיל דחשבינן צנעה אפילו בעטיפת ישמעאלים משום דבביתו הוא כו' כדלעיל. וכן משמע שזה בשב וא"ת כו'. אלא ע"כ לכאורה לומר שהלשון אינו בדקדוק (או שיש איזה ט"ס כו') ותנא דמסייע לדחוק כן הוא הוא הא"ר שהעתק בשמו ובשם התניא דטוב לזהר כו' אף למ"ד דמותר תשהמ"ט כו':
וכ"מ נמי בש"ל שלפנינו. והרי א"כ מה טעם עוד לומר להחמיר בחלוק מפני שזה צינעה הרי וודאי אין לך צנעה יותר מתשהמ"ט כו'. ועכ"פ ע"כ אין להחמיר בחלוק מדינא. לכן ע"כ לומר שהלשון אינו בדקדוק (או שיש ט"ס). ועיקר הכוונה דגם לדידי' יש גזירת מנהג בפ"ע בלבישת בגדים בלבד. ע"ד שנתבאר לעיל לדעת רש"ל ורמ"א וסיעתם אלא שסברתם הפוכה בזה דלרש"ל להטעם הא' החלוק בפרהסי' יותר מפני שאין לך עני כו' וע"כ לא הי' גזירת המנהג כ"א על שאר בג"ש. ולהש"ל ותניא ס"ל דהחלוק צנעה יותר (לפי שהוא תחת הבגדים) ע"כ (רק) עלי' ה' גזירת המנהג. (וכבר נמצא דיעות חלוקות והפוכות בזה בה"ג מרדכי דתענית ע"ש ויתבאר אי"ה):
ומ"ש בש"ל קודם לזה דאין להמנע מאכילת בשר היו י"ל דהיינו ע"ד שנ"ת לדעת הטור בעבירה הוא למנוע מחמת אבילות אף דחשיב צנעה כו'. אך מהיות דא"כ המנהג במניעת החלוק הוא נגד הדין (קצת עכ"פ רק שצ"ל לפי"ז שיש כח ביד ב"ד כו' ע"ד מ"ש רש"ל בתשובת סי' צ"ב) ואין לשון הש"ל סובל זה כלל. לכן נראה לי יותר דמ"ש שאין להמנע מבשר שלא יצא שכרו בהפסדו כו'. אין הטעם משום איסור אבילות כמ"ש הטור שהרי לא הזכיר מזה כלום (וי"ל שבזה ס"ל דבצינעה לא מצינו איסור אבילות כו' כנ"ל. להחולקין שבטור שם) אלא דהפסדו הוא זה גופא מה שאינו אוכל בשר בשבת. וכלשון הסמ"ק, שבב"י שם שלא לזלול בכבוד שבת. והיינו לא מצד שכוונתו לאבילות דוקא (ואפשר ס"ל שיש חיוב לאכול בשר בשבת. ופליגא על הטור בתרתי כו') ולפי"ז לא קשה כ"כ על מניעת חלוק וכה"ג דר"ל דאין קפידא בזה כ"כ כו':
והנה מהא דש"ל ותניא שהביא הא"ר. מובן כוונת המ"א שלא בחר בטעם הא' דרש"ל ולבוש עם היותו עסוק שם בהעתקת דברי הלבוש ע"ש שינה את טעמו והביא רק מעין טעם הב' הנ"ל. והיינו אם היות שבגוף הדין לא חש לדעתם כלל. (בדבר שאין בו כ"א ממנהגא לפי הנ"ל כו') נגד דעת המרדכי והג"א והסכמת רמ"א ועכ"ז בסברא זו שנזכר בהדיא בש"ל ותניא דחלוק חשובא צינעה הרי לא מצינו חולק עליהם בזה בג' הפוסקים הנ"ל לכן בחר להביא הטעם שאינו סותר לסברא הנ"ל. אבל ודאי גם הוא ראה דבריהם כו'. וכמבואר ממ"ש המ"א בתקנ"ט סק"י. (וע"ש במוהר"מ טקטין) שהביא הא דהתניא) ומבואר במ"א שם דאדרב' מסברא זו דהחלוק חשיבא צינעה ס"ל שיש להקל בה יותר לענין ט"ב אבילות ישנה (וכדעת ר"מ טיקטין הנ"ל ואפשר דזה וזה גרם להמ"א שלא הסכים לטעם הא' דרש"ל):
והנה לעיל נתבאר דע"כ לדחוק בדברי המ"א שכוונתו ע"ד טעם הב' שברש"ל דלפי שאין הכתונת כ"א מפני הזיעה ע"כ אינה בכלל בג"ש לבד. אמנם מהיות קשה להעמיס זה בלשונו ה"ק (מה שדרכו לדקדק כו') גם מדהביא זה ב' המט"מ ולא בשם רש"ל (וס' מט"מ אין בידי) נוסף ע"ז שא"ז עולה יפה בסי' תקנ"ט סק"י הנ"ל. שהרי התם גבי מילה בג"ש מותרים כו' ע"ש. ע"כ נ"ל די"ל ג"כ דכוונתו כפשוטו שאינה בכלל לבוש כלל. וכדי להסיר מה שקשה לפ"ז דא"כ אף באבל ובחול נמי והא ליתא כנ"ל. אכתוב העולה על רוחי ואבוא בקצרה. דלכאורה צ"ע גם דאין סברא שימציאו המט"מ ומ"א ס' חדשה כזו מדעת עצמם. ולומר עפי"ז שהמחמיר שוטה כו' אמנם הנלענ"ד שלמדו זה מדין אפרסמותו אינו מעכב דגבי קריעה שבג"מ שבטוש"ע יו"ד סי' ש"מ ס"ו דפי' הרמב"ם והערוך דהיינו בגד הזיעה כו'. והיינו משום דגבי קריעה כתי' ויחזק בבגדיו ויקרעם. וכן ובגדיכם דבני אהרן. וזה אינו בכלל בגד. וא"כ ה"נ כיבוס דאבל (וה"ה לט"ב) שנלמוד מבגדי אבל דכתי' באשה התקיעית (במ"ק דט"ו) ראוי ג"כ שלא יהיה בגד הזיעה בכלל. (ודוגמא לדבר שגם גבי גיהוץ דאבל כתב ב"י סי' שפ"ט ב' אבל רבתי דיש מיני בגדים שאינו בכלל. מברייתא זו הובא גם בא"ח סי' ק' והיינו נמי משום דלאו מלבוש נינהו כדמשמע ברי"ו שהביא שם) אמנם שס בסי' ש"מ במחלוקת שנויים דיש מפרישי' אפרקסותו בע"א. ולדידהו בגד הזיעה חייב בקריעה כדאיתא בהגה"ה סמ"ק שבב"י שם. ומכלל דבכלל בגד הוא. וא"כ ה"ה הכא. וע"ש ב"י במש"ש על מהר"מ וכן ממ"ש ב' הר"פ נראה דדין זה הוי ספיקא דדינא בלי הכרעה ותליא במנהג מקומות. וכ"נ בשו"ע. אך מש"ש רמ"א בההג"ה דנוהגין להקל בשניהם לכאורה צ"ע ודוחק גדול לומר דס"ל דמר אמר חדא כו'. ולא פליגי דזו מנלן ולכ"א מהפי' ממילא אין ראי' להבא. ובפרע שבהגסמ"ק מבואר בהדי' דפליגי (ועיין ד"מ שכתב דאנו נוהגין כסמ"ק כו'. מזה משמע שסמ"ך על נוסח סמ"ק שבב"י שכתב אינו קורע הקאפ"ע וכן לא בחלוק התחתון כו'. דמשמע קצת שמיקל בשניהם אבל האמת עד לעצמו שנוסחא מיטעי' הוא אלא העיקר כנוסח בסמ"ק שלפנינו דהאי וכן כו'. הוא הגהת הר"פ וכן מפורש בכלבו שזה הגהת ר"פ. וכוונתו מבוארת דאו אי קאמר וכמפורש בדבריו אות ה' וצ"ע וכזה מצוי בב"י מעורב ד' הר"פ ב"ד סמ"ק עב"י א"ח סס"ז וכ"ד) וביותר מבואר בסי' תקל"ז ר"מ רל"ב. וע"כ צ"ל דרק המנהג הוא כן לינקוט קילא דמר וקילא דמר. (מאיזה טעה שיהי'. ועכ"פ אינם סותרים בסברא כשדרס וגלגולת כו' ויש לעיין במ"א ואחרונים ססי' תצ"ג ובכ"ד). אבל הפוסקים ודאי פליגי. ומעתה ממילא אין לתפוס על המ"א מאותן הפוסקים שמוכח מדבריהם דחלוק לענין אבל כשאר בגדים די"ל דס"ל כאותן החולקים על הרמב"ם וערוך בפי' אפרקסותו ובפרט רש"י וסמ"ק הנזכר בסי' שפ"ט מבואר הוא בסי' ש"מ דהם מהחולקים והטור שהביא דבריהם בשפ"ט סתם עם היות שבסי' ש"מ הביא ב' הדיעות בלי הכרעה (עכ"פ) מ"מ לפי בה שראיתי ברמזים (סי' צ) לא העתיק מהרא"ש כ"א פי' רש"י ולא פי' הערוך. הי' משמע דהכי ס"ל וא"כ הי' נראה ע"כ דגם דעת הרא"ש כן וא"ש מה שגם בו נזכר חלוק בהעתקתו דברי ראב"ד גבי גיהוץ יוצא מתחת המכבש ובסי' ק') (והי' מתורץ ג"כ דברי הרא"ש וטור א"ח תקנ"א גבי כלי פשתן הנ"ל ויתבאר לקמן. אבל א"צ לזה כאן דאף אי ס"ל דאין הכרעה כזה וכדעת הר"פ הנ"ל. מ"מ הרי גם הר"פ בהגהת סמ"ק (בדין שלשים אות ה') נראה בהדיא שהסכים לדין חלוק שנזכר בספ"ק שם. וע"כ צ"ל דמשום דגבי קריעה מסיק דתליא במנהגא. וכאן המנהג להחמיר. וכן י"ל דמש"ה לא נמנעו ג"כ הרא"ש וטור מלהעתיקם ד' הפוס' שנראה מדבריהם דחלוק כשאר בגדים (ממש) וכן צ"ל טעם הב"י ורמ"א ושארי אחרונים בסי' שפ"כו. משום דהמנהג ודאי להחמיר. (כמבואר ממ"ש רש"ל וש"א שנהגו להחמיר גם בשבת באבילות כו', וכנ"ל) והב"י א"ש טפי שום גבי קריעה כתב דמנהג להחמיר. אבל רמ"א הרי גבי קריעה כ' שמנהג להקל כנ"ל מ"מ מאחר שהסכימו שעל כה"ג א' עקום שה' רופפת הלך אחר מנהג. אין קפידא כ"כ אם במקום א' פשט המנהג כהמחמיר ובמ"א כהמיקל. ואפשר משום דמ"מ עכ"פ לא נזכר פלוגתא זו בהדיא כאן באבילות. גם באמת עם היות שבגמרא אמרו ה' כמיקל באבל ולא כן פשט המנהג כהמחמיר ובמ"א כהמיקל ואפשר משום דמ"מ עכ"פ לא נזכר פלוגתא זו בהדיא כאן באבילות גם באמת אם היינו שבגמ' אמרו ה' כמיקל באבל ולא כן. בקריעה כדאיתא בפ"ק דכ"ו ב'. מ"מ במנהגים נהפך הוא שהרבה הוסיפו להחמיר באבילות משא"כ בקריעה. ועכ"פ כמדומה שלא נזכר ברמ"א חלוק בהדיא לאסור גבי אבל גם בחול אלא דשתיקה כהודאה דמי') כו'. אמנם עדיין אינו מספיק לתרץ בכה"ג דברי הרא"ש מטא"ח סי' תקכ"א הנ"ל שהרי פ"מ שפי' הא דכלי פשתן אין מהם משום גיהוץ שבגימרא. הוא משום שאין חוששין לנוהגן יפה לפי שקרובין לבשר למתמאיו זיעה. א"כ מיירי בחלוק וכה"ג והרי עכ"ז איתא שם בגימרא דללובשן מיהו אסור מדינא ממש וא"כ לפי הנ"ל קשה למה לא הכריעו כהחולקים על פי' הערוך ורמב"ם הנ"ל וכן משמע שזה קשה לפ"מ שהחליט הב"י ביו"ד סי' ש"מ שס שהרא"ש הסכים להערוך שם ע"ש. (וטעמו נראה משום שהביא הרא"ש הא דהערוך באחרונה. וכמ"ש הב"י כעין זה בצד כמו גם בסי' שפ"ט סד"ה תניא. וכמ"ש גם כן הג"מ כעין זה גבי אפרקסותו על הסמ"ג ע"ש. מ"מ צ"ע היא דרמזי' הנ"ל) ומסתמא כן הוא גם כן דעת הטור לפ"ז (שהביא ג"כ פי' הערוך לבסוף) והנ"ל בזה הוא דבאמת לפ"מ שהובא פי' הערוך ברא"ש וטור אין כוונתו כלל טל כעין חלוק אלא הוא בגד קטן שלובשין תחת החלוק (וכן מבואר בהדיא ממה שהביא הרא"ש ממ"ס ד"א ע"ש וכ"ה בסמ"ק) ואין עושין אותו לשם לבוש כלל רק כדי לקבל הזיעה. משא"כ החלוק (אפילו באותן שאין להם מתחתיו אותו הבגד הנ"ל) הרי הוא באמת נעשה לשם לבוש (וכאשר הוא באמת שבלי חלוק לא יועילו שאר בגדים שהם נפתאים וכערום יחשב וחציפת גדול. זכר לדבר מארז"ל חלוק של ת"ח שאין בשרו נראה מתחתיו כו') אלא שממילא מתמלא זיעה אבל לא שנעשה רק לכך כו' לכן לא קש' מידי לדידהו מהא דכלי פשתן הנ"ל אף אי ס"ל במוחלט בהערוך. וכן יתורץ בזה דעת רמב"ן דלפמ"ש הב"י ס"ל ג"כ במוחלט כהערוך. ועכ"ז שתק מזה בהביאו דברי רש"י ז"ל שבסי' שפ"ט) וגם לפי"ז הי' נראה לומר כן. גם בדע"י הרמב"ם דבגד הזיעה שכתב הוא דוקא בכעין הנ"ל ולא חלוק (וכן משמע מפי' המשניות שלו פט"ז דשבת גבי י"ח כלים דר"י ע"ש שכתב ובגד הזיעה כו'. וחלוק כו'. ועיין בהגהת הש"ס שם בשם הערוך) אך מ"מ עם שזה הי' נראה נכון בדעת הערוך ורמב"ם ושעכ"פ י"ל דהכי ס"ל לרא"ש וטור. אבל הר"פ מבואר דלא ס"ל לחלק בהכי לדעת העריך כו'. שהרי כתב בפירוש חלוק מפשתן כו'. (ושקורין קאליזע) שע"כ נראה לומר דס"ל דאף דוודאי משמע מערוך דרק אותו בגד הקטן נק' אפרקסותו וממילא משמע דהחלוק אין דינו כן. היינו בימי קדם שהי' להם אותו בגד אז ממילא וודאי אין להחלוק דין בגד דהזיעה. אבל לדידן דאין אותו בגד הקטון נק' אפרקסותו וממילא משמע דהחלוק אין דינו כך. היינו בימי קדם שהי' הערוך ואין עושין אותו ללבוש אלא כו'. הוא שלא לעיכובא וגם יותר נראה דלשון זה הוא לשון הרא"ש וטור עצמם ולא מלשון הערוך (ובסמ"ג והגמ"י אינו) ולהר"פ עיקר טעם הערוך ורמב"ם אינו אלא שלפי שזה מקבל הזיעה ומתלכלך תמיד אינו חשוב להקרא בגד אף אם לא נעשה לכך לבד. וממילא ראוי שעתה שהחלוק דבוק לבשרו יש לו ג"כ דין אותו בגד והרי היא מפסיק (קצת) בין החלוק לבשר. פ"מ יש גם לחלוק דין זה וכש"כ לאותו בגד. וזה וודאי למ"כ מהערוך והוא דוחק גדול מצ"ע. לכן יותר נראה כנ"ל. או דגם המדרש דמשמע שם דאפרקסותו היינו חלוק. היינו במי שאין לבוש אחר מפסיק ואני לא מצאתי אותו המדרש לעיין בו. ועכ"פ הא וודאי לא נ"ל כלל לומר שהמדרש וגם הר"פ קורא חלוק לאותו בגד כו' ואין להאריך בזה כי לא נראה כלל):