דברי נחמיה יורה דעה· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה
שאלה כא - ב
(לסי' רע"ט)
לכאורה מ"ש בתשו' שארית יהוד' חי"ד סי' ט"ז בטעמא דמוח"ז רבינו ז"ל שהכריע לכתוב פצוע דכא בא'. דבה' הוא לשון נקיבה ובא' הוא שם דבר. לפענ"ד רחוק שיהי' עיקר הכרעת מוח"ז רז"ל בכתיבת ס"ת רק מצד הדקדוק (שידוע שאינה חכמה ברורה כו') וכמדומה שלא מצינו כזאת בפוסקי'. והרי הרבה מצינו יוצאים מכללי הדקדוק. רק כל האותיות הם על פי הקבלה. מספרי המסורה ודרשות שבגמרא וכה"ג. אלא שגם בהם נמנאים פלוגתות וחילופים ויש לילך בתר רובא. אבל לא להכריע על פי סברות וטעמים (עפ"י דקדוק) גם לא הבנתי הכי לא מצינו שם דבר שהוא בה'. והרי שפכה לפה"נ גם כן שם דבר. (לפמ"ש אה"ע עי"ש). וגם לפירש"י דמשמע שהוא ע"ש קילקול השפיכה. עכ"ז דומה לקלקול דיכה כו') גם מכה לפה"נ שם דבר (בפ' תבוא) גם חולה בה' שם דבר גם על זכר כמו אביך חולה (דריש ויחי) וכה"ג לפה"נ רבים. ובהלכות גיטין ידוע דכל שמות לה"ק הם בה' כו'. גם מה שהביא ראי' ממה שבלשון רבים בא בא' נדכאים כו'. לכאורה (גם מחולה בא לפעמים חולאים) גם בתהלים יו"ד פ' ח' לחלכה כו'. ובפ' יו"ד חלכאים כו'. וכמו תחלואה (דפ' נצבים). וע"ש בפירש"י סד"ה עיני'. ומנחם פתר חלכה כו'. חלכאים כו'. והה' יסוד במלה עכ"ל. משמע שהם משרש א'. והגם שבלשון יחיד יסוד המלה הוא בה' בלשון רבים בא בא'. וצ"ע. גם מ"ש על מה שהניח בצ"ע ממ"ש ונדכה בה'. (וכמו"כ ידכה ישוח כו'. שם בתהלים) שאפשר אינו משרש דכא אלא משורש דך. איני יודע שלפה"נ הכל משורש א'. וכדאיתא בפ' הערל (ע"ה) פצוע בכולין דך בכולן כו' בין שנידך הגיד כו'. הרי הכל א'. (מלשון דיכה שהוא בה' (שבת יו"ט ב') וכמו מדוכה אלא הי' נראה שעיקר יסוד מוח"ז רז"ל הוא פשוט מצד שבכל ספרי המסורה שלנו נמסר בהדיא שהוא בא'. וגם בגמ' פ' הערל שם (וכמה דוכתי) שהובא הפסוק דפצוע דכא (במשנה דע"י א') ובכל הסוגי' הכל נכתב בא'. וכן במשניות ובירושלמי וברי"ף ורא"ש ורמב"ם וטוש"ע שם וכל הפוסקים הכל בא'. וכמ"כ בספרי פ' תצא. ובוודאי אילו הי' נוסח שלהם בתורה בה' היו מביאים כו' (והלא דבר הוא ומנלן לומר דכולם שלא בדקדוק או ט"ס כו') אך ראיתי בס' מסורת סייג לתורה מהרמ"ה ז"ל. שהפריע לכתוב בה'. גם בס' מנחת שי האריך בזה ונוטה דעתו להרמ"ה דמוסמך הוא דוודאי דק שפיר כו'. וספרי ספרד מסייען לי' כו'. ומ"מ נראה שלא הכריע לגמרי אלא נצטער ונדכה ע"ז ע"ש גם בשם או"ת הביא שלא הכריע. ובחומשים שלי ראיתי רובם בא' (ובפרט התנ"ך עם ליטיין המוגה והיינו כמו שהביא המ"ש מהקונקורדנציע כו') ובאחד בפנים נכתב בה' ונרשם ע"ז שבספרי אשכנז נכתב בא' ואם כן הרי אנחנו מבני אשכנזים). והנה הרמ"ה הביא ג' נוסחות מספרי המסורות. א' שכתוב בהם בזה"ל. תלתא. תרין כתי' א וחד ה' כתי' וסי' פצוע. ושפל רוח תשב אנוש. מציעא ה' כתי'. ולפי"ז דאורייתא בא' כתיב. ובנוסח ב' מסיים דאורייתא כתיב ה'. (ומשמע שם שנוסחא א' הנ"ל מצוי יותר) ונוסחא ג' שכולהו כתיבי בא'. (והוא כנוסחאות שלנו) והוכיח הרמ"ה שנוסחא הא' משובשת דלפ"ז דמציעא בה' היינו דכה ושפל רוח. ובכולהו נוסח א' כתי' שם. אע"כ ט"ס מ"ש מציעא וצ"ל פצעא כו'. ואפשר דמש"ה סמך וכתב על הנוסחא הג' דשיבושא היא. דלפי הנ"ל הרי ב' נוסחות מורים דאוריי' בה' ואחרי רבים להטות. אך במנחת שי הנ"ל הובא עוד נוסח דב' כתיב ה' היינו פצוע. ושפל רוח. ואם כן י"ל דאילו הי' רואה הרמ"ה נוסחא זו לא הי' מחליט לשבש הנוסחא הג' ולא לאוקומי בט"ס הנוסחא הא' הנ"ל. דעיקר סמיכתו הוא משום דאי גרסינן בנוסחא הא' מציעא בה' היינו הך דשפל רוח והרי כולהו נוסחי שם בא'. אבל לפי הנ"ל דיש נוסחא שם בה' י"ל דגם נוסחא א' הנ"ל כוותי' ס"ל בהא עם שגבי פצוע פליגי עלה. (דממ"נ גם לפי ההגה"ה דפציעא גרסי' הרי פליגא במציעא כו') ואין סמך (כ"כ) לשבש הספרים בט"ס ואם כן אפשר שהי' מכריע לכתוב בא' (דאף על פי דאופן הנוסחות גם לפי הנ"ל הם שתי' כנגד שתים. מ"מ לפה"נ רוב ספרי המסירות הן כפי הב' נוסחות דבא' כתיב בתוס'. דהנוסחא הב' שברמ"ה משמע מלשונו שרק הוא דק ואשכח (בס' א') וגם הנוסחא שהביא בס' מ"ש הנ"ל דתרין ה' כתיבי היינו שרק הוא מצא בס' כ"י ישן נושן כו'. אבל בספרי הדפוס ובכמה ספרים קדמונים כו' כתב המ"ש שבכולם בא' כתיב והמסורה ע"ז כעין דידן כו' ע"ש
והנה למעשה וודאי עדותו של דודנו ז"ל בעל שא"י בשם מוח"ז רז"ל נאמנה. ואין לנו לנטות מדבריו בפרט ששמעתי שכן נמצא כתוב בתורתו של מוח"ז רז"ל (יהי' מאיזה טעם שיהי') אך זהו לענין לכתוב כן לכתחילה. אבל אם להגיה הס"ת שכתובים בה' עדיין צ"ע. דעם היות שבשא"י שם העיד שצוה מוח"ז רז"ל להגיה ס"ת שהיתה תחילתה כתוב בה' כו' אפשר דהיינו במקום שלא הי' כ"א ס"ת אחת כתובה בה' כדמשמע לשון היתה תחילתה הנ"ל. שהוא לשון יחיד והס"ת שכתובי' בא' אפשר היו רבים כו'. אבל במקום שהרוב הם הכתובים בה' צ"ע איך לעשות. דלהניחם כך כאו"א כמו שהם אינו מתקבל שהרי ממ"נ אלו או אלו פסולי' (לכאורה) דהא אפי' קוש"י פוסל. (בגמ' מנחות כ"ט א' ופוסקים) ולתקן הרוב כהמיעוט ג"כ לא יתכן:
והנה בתשו' מע"צ סי' כ"ט הכריע לכתחילה לכתוב בה' ובדיעבד א"צ תיקון. ונמשך אחריו הגאון ר' זלמן מרגליות ז"ל בתשו' חי"ד סי' ס"ד ובספרו ש"א ש"ו סמ"ד. ולכאורה עלה ע"כ דס"ל עיקר כהרמ"ה אלא דבדיעבד אין מעמידין יסוד כ"כ גם על מסורה ודאית להגי' ס"ת עפי"ז וכמ"ש המ"צ סי' נ"ד שאין אנו עושין חשבון כ"כ ממסורות כו'. הסכימו שאין לפסול שום ס"ת משום חסירות ויתירות כו'. שאין אנו בקיאי' בחסר ויתיר. כדאיתא בקידושין (ל') כו' אבל זה אינו דשם ע"כ ר"ל רק שאין לפסול לענין להוציא אחרת כשמצאו הטעות בשעת קה"ת. אבל אח"כ צריכים תיקון כדמסיק שם בהדי'. וכדאיתא בטוש"ע יו"ד סי' סע"ה ס"ו דפסול. וכמו"כ המ"צ בסי' כ ט לענין ויהי כל ימי נח שכתב ויתיו כתב שבחול יתקנו (אף שהרמ"ה הביא בזה פלוגתא בלי הכרעה ע"ש). וכן הגרמ"ז ז"ל בספרו ש"י ברוב המקומות כתב שאף על פי שאין מוצאים אחרת אבל צריכה תיקון אח"כ. אע"כ דבנ"ד (וכה"ג). ס"ל דאין הכרע כ"כ אם בא' אם בה' (כיון דבמסורה שלנו כולם בא'. וכן בגמ' ופוסקים כו' כנ"ל) רק שמ"מ לכתחי' ס"ל בה'. הואיל ויצא מפי הרמ"ה ז"ל:
והנה לכאורה צ"ע על כולם. וכן עוד על כמה שו"ת ודינים בענינים אלו כי הרדב"ז ח"ד סי' ק"א נתן כלל מד"ע והביא גם כן שכ"כ הרשב"א (והוא במיוחסות סי' רל"ב) שאין מוסיפי' וגורעי' על פי המסורה ולא על פי מדרשי אגדה לפי שנחלקו כו' במחלוקת בן אשר ובן נפתלי כו'. רק מה שנדרש בגמ' דרך עיקר דין כגון קרנות קרנת כתי' וכה"ג באלו יש להגיה ולתקן הספרים. אבל כל מלא וחסר דלא נ"מ לדינא אלא מדרש בעלמא לא יגיה שום ספר עפי"ז ולא על פי מסורה. אלא בכהאי גוונא יש להגיה ולתקן המיעוט אחר הרוב דמקרא מלא אחרי רבים כו'. וכדאיתא במ"ס ג' ספרים נמצאו בעזרה בא' כתוב מעון ובב' מעונה קיימו שנים ובטלו אחד כו' עכ"ל בקצרה. וז"ל השואל מהרשב"א (במיוחסות שם) אם נפסל ס"ת בחסירות ויתירות שיהי' כנגד המסורה שאני אומר אין ספרי המסורה מעולין מספרי התלמוד שא' פלגשם כתיב כו' ואין אנו חוששים לספרי התלמוד לתקן הספרים (שכתוב פלגשים ביו"ד). שכך אני מקובל ממך ואיך ניחוש לספרי המסורה חדשים מקרוב באו ויש י ראיה לקבלתי זו מפ"ק דקידושין דבשני ר"י ורב יוסף לא הוו בקיאין בחסר ויתיר כ"ש אנו. ומי שדרש פלגשם כו'. יש לנו לומר שמצאו כן בספריהם אבל אנו לא ניחוש להם וספרינו נחזיק כמו שהם כו'. וע"ז השיב הרשב"א מדעתי שכן האמת שאין מוסיפים וגורעים כו' כנ"ל. וש"מ תרתי. א' דמשמע דגם על מסורת ודאית (בלי חולק) אין מעמידים יסוד כ"כ להגי' הס"ת עפי"ז דכש"כ הוא מדרשות שבגמ' (שלא לדינא) דאין חוששי' להגיה ספרים עפ"ז. כש"כ שלא ניחוש לס' מסורה דקילי טפי חדשים מקרוב באו כנ"ל. (והכלל דכיון דבשני ר"י א' אנן לא בקיאינן כו'. ש"מ שנשתכחו הקבלה (הלמ"מ) בזה. אם כן אנו מחזיקים שכל הדרישות וס' המסו' (שנתחברו אחר הגמ') הכל לפ"מ שמצאו אז בס"ת שלהם. שהעמידום על חזקתם. (ואם מצאו חילוקים הלכו אחר רובם כנ"ל ממ"ס) וחיברו ס' המסורה עפ"ז רק כדי שלא ישתבשו הסופרים אח"כ בלתי הרגשה כו'. (וכאילו מזכירים ומעוררים להרגיש בשינויי החסר ויתיר ולא יטעו בשגגה) ולכן נמצאים מחולקים כמו בן אשר ובן נפתלי כנ"ל. שוודאי א"א לאדם א' לראות ולעמוד על כל הס"ת שנמצאו בכל העולם אלא שכל או"א כתב מסורה על פי שמצא הוא. ולכן אין להעמיד יסוד כ"כ על כולם כיון שאינו דבר מקובל כלל. ואם כן גם הספרים שלנו אנו מחזיקים לכשירים אף אם הם כנגד הדרשה וכ"ש כנגד המסורה. כי אולי הם נכתבו ונשתלשלו זמ"ז מס"ת ישנים שלא ראו הבעלי מסורה או אותו הדורש שבגמרא (זולת דרשות שבגמרא לדינא אמרינן שוודאי דקדקו וידעו שכ"ה כו') ועוד שמעינן (שבכל מקום ובכל זמן) אם יש שינויים וחילוקים בין הס"ת הנמצאים אזלינן בתר רובא ומתקנן המיעוט כו'. (וצ"ע בענין רוב זה אם אזלינן בתר המדינה או עיר או בהמ"ד. גם אי חשבינן כל הס"ת שיצאו מתח"י סופר א' ליחידים או לרבים. דלפי הנ"ל יש לומר דאזלינן בתר הסופרים לא אחר הספרים. ויש לומר גם כן בטעמא דמילתא בע"א קצת דכיון שאנן לא בקיאין ויש פלוגתא מחזיקין כל החסירים ויתירות בספק אי צ"ל מלא או חסר דאף על פי דכאן לא ידעינן פלוגתא אמרינן אולי מכל מקום אינה כפי האמת. כיון דלא בקבלה הוא. וכפי שכתוב בס"ת זו איתרמי במקרה שכצ"ל האמת ואם כן יש לומר דאזלינן בתר הספרים. דעיקר התיקון הוא רק משום דאין ראוי ונכון שלא יהיו שוים. וכיון שצריכים לתקן כדי להשוותן. המיעוט נגרר אחר הרוב. והיינו לפ"ע גופי הספרים שרוצים לתקנם ולהשוותם כו'):