אור ברסלב

דברי נחמיה יורה דעה· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה

שאלה יד

שאלה יג

תשובה לגדול א' ע"ד שינוי הבגדים:

א. ה. תשובה זו נדפסה בסוף חלק יורה דעה, ואנו העברנוהו למקומו הראוי לו.

הנה לכאור' מה שיש לצדד להקל. הוא מב' (וג') פנים ועם היות שאינם ברורי' ומרווחים כ"כ. אבל מ"מ אין להחליט לחומר' בס"נ כו' (אם לא ממד"ח למאן דס"ל ואולי ית' אי"ה). א' מכח ד' מהרי"ק שפ"ח שהובא להלכה ברמ"א רסי' קע"ח בלי חולק. שכל שאין השינוי מצד צניעות ופריצות כו' מותר לגמרי. וגם הט"ז וש"ך וש"א מודים לזה. דאף שהש"ך פקפק על ראי' א' דמהרי"ק מ"מ משמע שלדינא מודה משאר הראיות דשם (גם ע' סתפ"ל שת"י). זולת הגר"א שם חולק. אבל אין בדבריו הכרח ראיו' שהסוגי' דסנהדרי' (נ"ב ב') תירץ שם בעצמו אליב' דמהרי"ק. דס"ל דבשריפ' ליכא טעם. מש"ה בעינן דוקא דכתיבא כו'. ובסייף אף דאיכא טעם היינו רק נגד קופיץ שמנוולת יותר. אבל מ"מ יש לומר דס"ל לרבנן דאי לאו דכתיב' לא היו דנין כלל בסייף (ולא בקופיץ. אלא מית' אחרת לגמרי כגון חנק דהיא סתם מית' כדפרש"י ד"ה קטל בר חורין שאינה מנוולת ונגד זה ליכא טעם בסייף ולא הוי גמרינן מינייהו. אלא כיון דכתי' כו'). ואדרבה הרי הביא ראי' לפי' זה. דלפשוטו קשה הא התזה לא כתיב. (ר"ל וא"כ אם איתא דאף בדאיכ' טעם יש בי' משום חוקם למה פליגי רבנן אר"י דא' קוצץ בקופיץ דוקא (וגם זה בכלל חרב הוא. ובפרט למאי דמסיק דמעגלה ערופ' נפ"ל סייף והתם בקופיץ). אע"כ הא דלרבנן מתיזין בסייף ולא קוצץ בקופיץ היינו משום דכיון דבזה יש טעם לית בי' משום חוקתיהם אלא דאי לא הוי כתיב סייף כלל היו דנין בחנק (וכה"ג) דבזה ליכא טעם כו'. ור"י יש לומר דבאמת ס"ל דאף בדאיכ' טעם יש בו משום חוקותיהם. ולא קי"ל כוותי' אלא כרבנן. והן אמת דלאו ראי' גמור' היא. דיש לומר ג"כ דהא דאמרי' כיון דכתי' סייף ר"ל בהתזה דוקא). מכח הקרא דואהבת לרעך ברור לו כו' כדמסיק. אבל עכ"פ אין מסוגי' זו הכרח כ"כ לדחות ד' מהרי"ק וסיעתו. (וע"ד מ"ש שד' הר"ן דע"ז תמוהים ע' בחי' הר"ן לסנהדרין שם וצ"ע בכוונתו). ומ"ש דפשט ד' הרי ף אפי' ערקת' כו' ודאי משום רצוע' א' אינו משום פריצות. א"י הרי רש"י כ' ג"כ בהדי' ודרך העכו"ם לקשור כך כו' ודרך ישראל להיות צנועים כו'. הרי דשייך צניעו' ופריצות בשינוי קשירת הרצוע' וה"ה (או כ"ש) בשינוי המראה שלה. וכן הסמ"ג עשין ה' והגמ"י פ"ה מה' יסה"ת כ' דפי' ערקתא רצוע' שנהגו לשנותה משל עכו"ם משום צניעו' כו'. וגם לשיטתו דס"ל דהכל אסור. אלא שאין האיסור כ"א כשעושה כך מצד שלומד זה מהם. (ומזה משמע דמש"ש אבל מלבוש שהיינו לובשים בלא"ה כו' האי היינו אין פי' לשון עבר ר"ל שכבר היינו לובשים מקודם להם או בזמן אחד (והיינו בכל דור שכבר הושוו כו'). אלא אף שהם לבשו מקודם. כל שגם אילו הם לא היו לובשים מכבר היינו לובשים עתה. באיזו טעם שיהי' מותר. כיון שאין אנו לומדי' מהם. וכן משמע מהא דא' בגמ' לא מינייהו גמרינן אלא שממה שתלה הדבר במ"ש הרמב"ם המיוחד להם לא משמע כן קצת וצ"ע). א"כ בהך דערקת'. שאין הישראל עושה כך מצד שלומד מהם כ"א מצד הכרח המאנס. למה יהרג וא"י ואף אם כוונת העכו"ם להעביר על ד"ת. שסוברי' שאסור מ"מ כיון שבאמת אין איסור. צ"ע אם יש לומר בכה"ג דיהרג וא"י משום חה"ש. לפ"מ שסובר העכו"ם. והרי חה"ש דפרהסיא הוא דוקא בפני עשרה מישראל. (גם יכול להודיע להעכו"ם שאין איסור). גם א"כ יש לומר שמטעם זה יהא איסור באמת לעולם ללבוש מלבושי עכו"ם אף שאינו לומד מהם. מצד שיהא נרא' ככופר לפ"מ שסוברי' העכו"ם. ע' תה"ד ססי' קצ"ז במ"ש סוברי' העכו"ם כו' נרא' ככופר כו'. הן אמת דגם על מהרי"ק קשה לכאור'. דמבואר שם דגם לשיטתו דהאיסור הוא דוקא בדבר שיש בו פריצות. נצרך עוד תנאי שעושה כן בכוונה כדי להתדמות אליהם כו'. וא"כ קשה ג"כ בהך דערקתא שעושה רק מהכרח המאנס כו' וכנ"ל. אך יש לומר דמ"ש דדוקא כשעושה כדי להתדמות כו' היינו רק לענין איסור הליכה בחוקותיהם. שהוא מל"ת מה"ת. א"כ דכל שעושה כן מצ"ע ולא כדי להדמות אליהם לא שייך לומר שהולך בחוקותיהם. אבל מ"מ הרי הפריצות מצנע ודאי תיעב' לישראל ואיכ' צד יהודית עכ"פ. ולכן בהא דערקת' דלמהרי"ק היינו שינוי בפריצות. יש לומר דס"ל דגם בשינוי שאין בו כ"א משום מנהג צניעו' בלבד יקדש השם כו' וכדפרש"י. אבל הגר"א דס"ל דערקת' לית בי' משום צניעו' כלל. ומשום חוקותיהם ס"ל (דהכל אסור אבל) דוקא כשלומד מהם. א"כ כשעושה רק מצד הכרח האונס לכאור' אין טעם למה יהרג וא"י דכיון שאינו דרך לימוד מהם. וגם אין בו פריצות מותר לגמרי הוא על האמת וצ"ע. ונראה לכאור' דה"ט משום דהמאנס עפ"י כוונתו להדמות וללמוד מהם וה"ז חוקותיהם כו' והנה מד' מהרי"ק משמע לכאור' שד' רש"י והרי"ף גבי ערקת' וגם ד' הרמב"ם דרפי"א מה' עכו"ם הכל עולים בקנה א'. וצ"ע בזה. דלפה"נ מד' רש"י שכ' כגון שיש צד יהודית כו' אפי' שינוי זה שאין כאן מצוה אלא מנהג בעלמ' יקדש כו'. ש"מ תלת א' לחומר' בענין הדין דיהרג וא"י (דמשמע דס"ל) דאף בכל דבר שאין בו מנוה כ"א מנהג טוב כן. וכ"ה בהגמי' שם בה' יסה"ת בשם הרא"ם ובטור סי' קנ"ז. ותרתי לקולא בענין איסור חוקותיהם, א' כמ"ש מהרי"ק בהדי' דמדהוצרך לפרש כגון כו' משמע דאילו אם שניהם שוין בדרך צניעו' אפי' אם כבר הנהיגו הגוים במלבוש א' והישראלי' במלבוש אחר. אין איסור כלל לישראל ללבוש לבוש הנהוג בין הגוים. והב' דגם אי המלבוש של ישראל הוא בדרך צניעו' יותר הרי משמע מד' רש"י שמ"מ אין בו איסור ממש ללבוש כשלהם משום חוקותיהם שהוא מל"ת ממש אלא אין בזה כ"א משום שינוי מנהג צניעו' בעלמ'. וע"כ (אם לא נרצה לומר דרש"י לית לי' כלל איסור בחוקותיהם ל"ת בענין המלבושי' כ"א כמו דרכי האמורי שבספ"ו דשבת וכה"ג ע"ש בפרש"י דמתני') צ"ל שיש עוד תנאי באיסור חוקותיהם. שיעשה בכוונה כדי להתדמות להם. כמ"ש מהרי"ק שם בריש דבריו כנ"ל אבל הרי"ף שכ' פי' העכו"ם כו' אדומי' וישראל היו עושין (המצוע') שחורו' כדי שלא ילבשו מלבוש עכו"ם כו'. משמע דהיינו משום חוקותיהם הוצרכו ישראל לשנות משל עכו"ם. אלא שמהרי"ק ס"ל דמאי דנקט אדומי' ושחורו' הוא בדוקא לפי שבזה שייך צניעו' ופריצו'. אבל עכ"פ בכה"ג משמע דיש איסור משום חוקותיהם ממש. הגם אם לא יהי' הכוונה להתדמו'. שהרי משמע שהי' הכרח לישראל לעשות שחורו' כדי שלא ילבשו כו' (ולא משום צניעו' בלבד). וה"ז דלא כמ"ש מהרי"ק לעיל בתנאי הב' עכ"פ (ובאמת ברמזי' משמע דגם אדומו' ושחורו' לאו דוקא שהרי סתם וכ' שנוהגין ישראל לשנותה. עם שהרא"ש כ' ג"כ כלשון הרי"ף ובענין הדין דיהרג וא"י משמע דס"ל לקולא ר"ל דדוקא היכ' דאית בי' משום מל"ת ממש דחוקותיהם אבל משום מנהג' בעלמ' הרי אין ראי' (לפי הנ"ל). אך לפ"ז צ"ע על הטור למה החליט שגם על מנהג בעלמ' יהרג וא"י (בשעת כו') אם להרי"ף ז"א והרי גם אביו הרא"ש כ' כלשון הרי"ף. (ולכאו' עלה ע"ד דס"ל שאין במלבושי' כלל משום חוקותיהם. ומ"ש הרי"ף ורא"ש כדי שלא ילבשו כו' היינו רק שישראל נהגו כן למנהג יהודית בעלמ' ר"ל דאף שאין בשינוי זה משום צניעו' דשניהם שוים לענין הצניעו'. מ"מ זה גופ' שיהי' שינוי והבדל בלבושי' בין ישראל לעמים זהו מנהג טוב עכ"פ וכן משמע קצת לשון הרמזי' שכ' שנוהגין ישראל לשנות' משל עכו"ם. משמע רק מנהג'. ומשמע משום שיהי' שינוי משל עכו"ם ולאו דוקא אדומי' כו' וכנ"ל). אך הרי בסי' קע"ח מבואר דס"ל כהרמב"ם שיש בלבושי' משום מל"ת דחוקותיהם ממש ולוקין ע"ז. ואולי צ"ל דס"ל דה"ד בלבושי' ממש. אבל משום שרצועו' המנעל יהיו שוים אין בזה מלת' ממש רק מנהג טוב (מעין אסמכת' דחוקותיהם) וזש"א אפי' ערקת' כו' ולפי"ז יש לומר שגם רש"י הכי ס"ל ודלא כנ"ל אליבי' דמהרי"ק כו'. והוא מוכרח למהרי"ק (אליבי' דרש"י עכ"פ) מדהביא ראי' מרש"י גם לענין שינוי לבוש ממש ע"ש. אבל אליבי' דהרי"ף אפשר שגם מהרי"ק מש"ש דבאדומות יש להקפיד ר"ל רק מצד צניעו' בלחוד. ולפי"ז יש לומר דלשיטתו הא דאין בזה משים חוקותיהם הוא מחמת תנאי הב' הנ"ל גם להרי"ף. אלא דהטור דס"ל בסי' קע"ח כהרמב"ם נראה דע"כ לא ס"ל כמהרי"ק אלא שמחלק בין רצועו' למלבושי' כו'). והרמב"ם שבפ"ה מהיסה"ת גבי יהרג וא"י לא הזכיר כלל הא דערקת'. אלא כ' לבטל דתם או מצוה מן המצות כו'. דמשמע מצוה ממש אבל לא מנהג בעלמ'. ובפי"א מה' ע"ז גבי חוקותיהם כ' דלא מדמין להם לא במלבוש כו' אלא יהי' הישראל מובדל מהם וידוע במלבישו כו' דמשמע שיש הכרח לישראל להשתנות ממלבושיהם. ולא די במה שלא יהא הכוונה להתדמות להם). הרי דס"ל כנ"ל להרי"ף (ורא"ש) בין בקולא דלענין יהרג וא"י ובין בחומר' דלענין איסור בחוקותיהם. ולא עוד אלא דמשמע ודאי מדבריו בה' ע"ז הנ"ל דמחמיר באיסור חוקותיהם אפי' במלבוש שאינו מורה פריצות כלל. ונרא' דגם מהרי"ק מודה בזה אליבי' דהרמב"ם שלא הזכיר אדומי' כו' כדרך שכ' הרי"ף אלא כללא כייל. ומה שמדייק ממ"ש הרמב"ם אח"כ דלא ילבש במלבוש המיוחד להם. אין כוונתו לדייק דדוקא כשיש בי פריצי' וכה"ג דזה לא נשמע כלל מלשון המיוחד להם. אלא כוונתו לדייק דלא אסר הרמב"ם אלא כשכבר נתייחד להם. ר"ל שכבר הי' עכ"פ איזה זמן שלא נשתנו במלבושם. מאיזה טעם שיהי' (או בלי טעם כלל). אבל אם עדיין לא נתייחד להם (כגון שעתה רוצים העכו"ם לחדש איזה מלבוש. וה"ה או כ"ש בדור שמצאו שמלבושיהם שוים כשל עכו"ם וכמו באשכנז) אין חיוב להשתנות מהם עכ"פ. וזש"ש דלא נאסר אלא כשכבר נתייחד להם ופירשו הישראלי' ממנו משום צניעו' או משום טעם אחר. הרי דלאו דוקא שפירשו משום צניעו' אלא אף מאיזה טעם אחר (אף שאין בו שום צד יהודית). ומש"ש ודין הוא התם שיאסר דכיון שנתייחד להם מפני גיותן ופירשו הישראלי' מפני יהודית אז כשלובשי' הישראלי' נרא' כמודה להם כו' ע"כ מ"ש מפני גיותן ויהודית אינו ר"ל שאותן הבגדי' מצ"ע מורים על גיות או יהודית אלא מפני שכבר נתייחד והורגלו אלו לגוים ואלו לישראלי' ממילא אלו מורים (ומסמנים) על גוים ואלו על ישראלי'. אשר ע"כ ממילא אם יתלבש הישראל באותן הבגדים שכבר נתייחדו והורגלו בהם הגוים הרי הוא מתראה כגוי. לכן נרא' כמודה להם ונמשך אחריהם. וזהו שמסיים. וטעם זה לא שייך אלא בלבוש שנתייחד לכלל אומתם (מחמת גיותן כדפי') אבל הקאפ"א הזאת (שהוא הנדון שלו שכל עיקרו לא בא בשביל זה) שלא נתייחד לכלל אומתם כו' פשיט' דאין זה מלבוש המיוחד להם מאחר שלא נתייחד אלא לחכמי' כו' משמע כוונתו כנ"ל. שכל שנתייחד (מכבר) לכלל אומתם. ממילא מצד זה גופ' נק' המיוחד להם. אעפ"י שאין בו הורא' על פריצות לצד גיות כלל (ודומי' דהקאפ"א כו'). מ"מ ממילא מורה על גוי מצד שכל הגוים הורגלו בו. ולאפוקי הקאפ"א שלא הורגלו בו כ"א החכמי' ס"ל דממילא אינו מורה על גיותו דווקא. ובב"י וכ"מ שם ראיתי שבהעתיקו ד' מהרי"ק הנ"ל שפי' המיוחד להם. שכיון שנתייחד להם מפני גיותן ופירשו הישראלי' מפני יהדותו כו'. מסיים אבל כשאינו מלבוש המיוחד להם עד"ז כו'. מזה משמע לכאור' שר"ל שאף במיוחד להם יש חילוק על איזה דרך נתייחד כו'. ומשמע לפי"ז דפי' מפני גיותן ויהדותן היינו דוקא שהלבוש מצ"ע מורה על צד גיות או יהדות. יכל שאין היחוד עד"ז לא נאסר. אבל באמת האי סיומ' אינו במהרי"ק כלל. אלא כנ"ל וע"כ לפה"נ דגם הב"י במ"ש אבל כשאינו מיוחד להם עד"ז כו'. ר"ל שאינו מיוחד לכלל אומתם. אלא לחכמי' כמו הקאפ"א דאז אינו מורה על גיותן כו' כנ"ל. ונמצא לפי"ז דרש"י ורי"ף ורמב"ם הם ג' דיעות מחולקי' בענין איסור לבושי' משום חוקותיהם. דלרש"י (לפ"מ דמשמע במהרי"ק דלא ס"ל לחלק בין ערקת' לשאר מלבוש דא"כ אין ראייתו מרש"י כלום ע"ש) ס"ל דגם בלבוש שכבר נתייחד לגוים. וגם יש בו משום פריצות. אין בזה איסור בחוקותיהם ממש וכשאינו מכוין להתדמות עכ"פ כו'). ולהרי"ף כל שיש בו משום פריצות יש בו משום חוקותיהם ממש אף אי אינו מכוין להתדמות. ואפי' כשעדיין אינו מיוחד להם. (וכן בדור שכבר הולכי' בשוה כו') שכן משמע מדנתן טעם שהישראל היו עושין שחורו' כדי שלא ילבשו כו' משמע שיש קפיד' בזה שיבדלו לכתחי' ולא ילבשו בשוה לעכו"ם ומשמע דהיינו משום חוקותיהם (באדומו' עכ"פ). (אלא דאין זה מוכרח כ"כ וכנ"ל בהג"ה דיש לומר מ"ש כדי שלא ילבשו כו' היינו רק ממנהג'. אי משום צניעו' כדרך מהרי"ק או דזה שנצרך להשתנו' מהם ברצועות הוא מנהג טוב. כדמשמע להטור ורמזי'. ומשום חוקותיהם ממש אין בזה. למהרי"ק מצד תנאי הב'. ולהטור מפני שהוא רק ברציעו' בלבד כנ"ל. ובין כך ובין כך רש"י ורי"ף שוים לפ"ז וא"ש מ"ש מהרי"ק הן הן ד' רש"י הן הן ד' הרי"ף כו'). ולהרמב"ם כל שכבר נתייחד להם יהי' מאיזה טעם וסיב' שיהי'. אף שאין בו משום פריצות אסור משום חוקותיהם ממש ואפי' אם לא יהא הכוונה להתדמות כו'. וזה אפי' למהרי"ק אבל פשטו' ד' הרמב"ם ממ"ש שיהי' הישראל מובדל מהם וידוע במלבושו כו' כמי שהוא מובדל מהם במדעו כו' יותר משמע שיש חיוב שיבדל מהם במלבושו עכ"פ (וכמו בדיעותיו). וכן משמע בס' המצות שלו סי' ל' מל"ת ש"כ וזה כולו להתרחק מהם ולגנות כל חוקותיהם ואפי' במלבוש. משמע שלא די בשיתרחק מלהיות נגרר אחריהם אלא שצריך לגנות כו'. וא"כ ראוי לכתחי' שיהי' לבושם בשינוי דוקא. והנ"מ (לנד"ד) בענין שעת הגזירה. בשינוי בגדים. הנה לדעת הרמב"ם. ודאי הרי זה כדין ערקת' כו'. גם אי אין בזה משום פריצות כו'. ולדעת רש"י עפ"ד מהרי"ק. תלוי אם יש בהם משום פריצותא דאז אף את"ל דמ"מ אין בזה משום חוקותיהם ממש (מחמת שזה בהכרח וחסר תנאי הב' להתדמות כו'. או אף אי לא ס"ל לרש"י כלל בחוקותיהם בבגדי') מ"מ הרי ס"ל דגם במנהג צניעו' בעלמ' כו'. ותלמוד ערוך הוא ערקת' כו'. אבל אם אין בהם משום פריצות לכאור' למהרי"ק שרי לגמרי. (אלא שצ"ע שיש לומר כיון דסוף סוף אנו תופסי' זה (לפה"נ) לאיסור מצד שיש לחוש לדעת הרמב"ם וסיעתו שיש בזה משום חוקותיהם. עכ"פ לא יבצר לדידן למנהג טוב. אשר לרש"י זה דין ערקתא כו'). וכן להרי"ף תלוי אם יש בהם פריצות דאז יש בזה משום חוקותיהם והרי זה כערקתא ואי אין בהם פריצות לא דמי לערקת'. (ואף אי נימ' דמ"מ לדידן הרי זה מנהג טוב כנ"ל. מ"מ לפי הנ"ל ס"ל להרי"ף דוקא במלת' דחוקותיהם ממש הוא דין ערקת' כו'. ואם נאמ' דמ"ש מהרי"ק להרי"ף יש קפיד' ר"ל רק מנהג צניעו'. א"כ ס"ל כרש"י ממש בכל. ותלוי בסבר' הנ"ל). וכ"ז למהרי"ק אבל לפי מה דמשמע מטור ורמזי' אף לרי"ף ורא"ש גם באין בהם פריצות הוי כערקתא (משום דזה גופ' שלא ללבוש כמותם הוי מנהג טוב עכ"פ מעין אסמכתא דחוקותיהם להרי"ף ורא"ש וכ"ש לפי הנ"ל דס"ל לחלק בין רצועו' בלבד דבזה ליכ' רק מנהג טוב כנ"ל (גם באין פריצות). לבין לבושי' ממש דבזה איכ' משום חוקותיהם ממש גם בדליכ' פריצות. וכמ"ש הטור סי' קע"ח כהרמב"ם. ולפי"ז גם רש"י יש לומר דהכי ס"ל. ונמצא לפ"ז שכמעט אין פלוגת' בין רש"י ורי"ף ורמב"ם (ולכולם לחומר' בנד"ד) רק דלרש"י ורי"ף ליכא ברצועו' כ"א ממנהג'. ונשמע מזה חומר' בכל מנהג טוב שדינו כערקתא. משא"כ להרמב"ם דין רצועו' כדין לבושי'. ולכן לא נשמע מערקתא כ"א בביטול מצות ל"ת ממש. ולא במנהג' כו' אבל בענין שינוי בגדי' (ורצועו') כולם שוים (לדינא). והנה הכ"מ בה' יסה"ת וב"י סי' קנ"ז כשהתמי' על הרמב"ם דמשמע דס"ל דוקא מצוה ולא מנהג כו' כ' וז"ל ואפשר שהי' מפרש ערקתא כפי' הרי"ף שהיו רצועו' ישראל משונות כדי שלא ילבשו מלבוש עכו"ם שזו מל"ת היא כמ"ש בפי"א מה' עכו"ם עכ"ל. ומשמע לכאור' דבגוונ' דהרי"ף פשיט' לי' שזו מל"ת היא לכ"ע. ובגוונ' דפרש"י אף להרמב"ם אין בו כ"א ממנהג יהדות. (דאל"כ לא הי' מקום תימ' כלל על הרמב"ם והל"ל דהרמב"ם ס"ל דערקת' מל"ת היא). ואין בזה חילוקי דיעות כלל לדינא. רק בפי' המציאו' דערקתא הוא שחולקי' (והנ"מ לדינא נמשך רק לענין יהרג וא"י בדברי' אחרים אי דוקא במצוה או גם בכל מנהג כו'). ולפ"ז דבריו סתומי' ביותר ומחוסר הבנה. מה כוונתו בחילוק הפי' במציאו'. ויש לומר בכמה אופני' אבל הכל דוחק. א' שלרש"י השינוי היא באיכות הקשיר' בלבד. ובזה ס"ל דלכ"ע אין בו משום מל"ת ממש. ולהרי"ף שהוא שינוי מראה. חשיב' כמתדמה להם במלבוש ממש. והוא דוחק שהרי ממה שהביא מהרי"ק ראי' ממ"ש רש"י כגון כו' דבליכ' צד יהדות אין איסור בלבוש שרגילי' העכו"ם כו' הרי דלא ס"ל לחלק בין שינוי קשירת הרצוע' לבין מלבוש ממש (והב"י ראה דבריו ואין סבר' דפשיט' לי' שלא כדבריו. בסתימו' ופשיטו' כ"כ). והב' דס"ל כתנאי הב' דמהרי"ק דגם בצד יהדות בעי' שיכוון להתדמו' דוקא. לכן למאי שפרש"י שהישראל עשו בע"א מצד צניעו' בלבד אף אם יכריחם לעשות כהגוים אין כאן כ"א העדר הצניעו' ולא מל"ת. אבל הרי"ף שפי' ששינו כדי שלא ילבשו כו'. והיינו שלא יתדמו. לכן אם יכריחם לעבור ע"ז היינו שיתדמו והוי מל"ת כו' וג"ז דוחק גדול. דמאי נ"מ בתחילת המחשב' במה שפירשו מהם סוף סוף עתה שיעשו כמותם מצד ההכרח ואונס הרי אין הכוונה להתדמו' ואף אם המאנס כוונתו שיתדמו מ"מ כיון שאין כוונת הישראל כן נרא' דליכ' מל"ת (למהרי"ק הנ"ל). וע' ר"ן בחי' לסנהדרין ס"א ב' מ"ש בשם הר"ד דגם בע"ז הא דא' יהרג וא"י פ"ד כשמכריחו לומר אלי אתה. אבל בסתם כיון שעושה מיראת מות ודאי לא קיבלה באלוה כו'. ואף למ"ש התוס' שם ד"ה רבא בשם י"מ דמשמע דבסתם עובד (אפי' ע"י הכרח המאנס) יהרג וא"י והיינו משום דכמדעתו דמי וכ"ה בהדי' בתוס' דשבת ע"ב ב' ד"ה רבא. מ"מ במפרש דמיראה קעביד דפטור לרבא יעבור ואל יהרג. א"כ גם הכא הרי אפשר לפרש כו'. ועוד דגם בסתם הא דהתם יהרג וא"י היינו משום דס"ל דבע"ז הגם שבאמת לא קיבלה באלוה חייב (כל שאינו ניכר). כמ"ש בתוס' דשבת שם (וכדמשמע פשט' דמתני' דסנהדרין שם ס' ב' אחד העובד כו' ואחד המקבלו כו' משמע דעובד אפי' אינו מקבלו). אבל כאן אם תלוי בכוונה להתדמות דוקא ודאי נרא' דהכרח המאנס אינו פועל שינוי בכוונת המלבוש. (ולכן גם לתי' א' דתוס' שם ורמב"ן שבחי' הר"ן דמשמע דגם מפרש לא מהני התם לענין יהרג וא"י כנ"ל דהיינו הכל משום דבע"ז גם בלא קיבלו באלוה יש מל"ת. ומשא"כ הכא אי בעי' כוונה דוקא כו' כנ"ל). א"ו נרא' דהכא הא דבשעת הגזיר' או בפרהסיא יהרג וא"י אי בעינן דוקא העברת מצוה ממש ע"כ היינו משום דגם בלי כוונה להתדמו' יש מל"ת דחוקותיהם. וכדמשמע באמת ברמב"ם דרפי"א מה' עכו"ם וכדלעיל. וא"כ גם במציאו' שבפרש"י יש מל"ת להרמב"ם. (ותו דלפמ"ש מהרי"ק דהרי"ף בדוקא נקט אדומות כו' הרי גם להרי"ף יש לומר שפירשו ישראלי' משום צניעו' כפרש"י ועוי"ל בפי' הכ"מ וב"י פי' ג' שהחילוק במציאו' בין רש"י לרי"ף הוא דלרש"י יש לומר שמיירי במקום דליכ' עכו"ם ואולי בכה"ג לא שייך באוקותיהם. והרי"ף שכ' כדי כו'. מיירי במקום שיש עכו"ם כו' (וצ"ע בפריש' ואינו תח"י) אופי' ד' דלרש"י מיירי שבלא"ה יש שינוי והבדל בין הישראל לעמים באיזה מלבוש. לכן די בזה לענין חוקותיהם ע' מהרי"ק. והרי"ף מיירי דשאר המלבושי' היו שוים רק הרצועו' היו משונות כדי להבדיל כו' וז"ש כדי שלא ילבשו כו' ובכה"ג הוי מל"ת (אך לפמ"ש מהרי"ק דהרי"ף בדוקא נקט אדומות כו' לפה"נ בכה"ג הגם שבלא"ה כבר ים הבדל. שייך קפידא דחוקותיהם וית' אי"ה. אלא שהכ"מ וב"י כאן לא העתיקו מד' הרי"ף אדומות כו' כ"א משונות סתם נרא' דלא ס"ל (כאן) כמהרי"ק בזה. וא"ש ולכאור' פי' זה היותר נכון קצת כו') וכיון שהכל דוחק יש לומר ג"כ פי' ה' שלשונו דחוק ואין כוונתו שהחילוק הוא רק במציאו' אלא כפשוטו שמחלקים בדין כדלעיל והיינו דלהרמב"ם גם בגוונ' דרש"י יש מל"ת. אלא לפי שברי"ף נזכר כדי שלא ילבשו כו' דמוכח דס"ל איסור גם ברצועו' לבד מצד שמתדמ' לגוי ולא כדפרש"י רק צניעו' לכן תלה בו (שברמב"ם דרפי"א דעכו"ם לא כ' כ"א מלבוש ממש). ולפי שברי"ף אין ראי' דר"ל מל"ת ממש דיש לומר רק איסור או מנהג טוב שלא להתדמות כנ"ל להטור, לכן כ' זה רק דרך אפשר (ושיעור הלשון בכ"מ וב"י. ואפשר דמפרש כהרי"ף שכ' כדי כו' ור"ל שזו מל"ת כמ"ש הרמב"ם רפי"א דעכו"ם במלבוש ויש לומר דה"ה ברצועו' כו'). ולכל הפירושי' בנד"ד נוטי' לחומר' זולת פי' הד' דלפ"ז יש צד קולא בנד"ד אם ישאר הבדל באיזה לבוש. וית' אי"ה אבל לפי' א' הרי בנד"ד בלבושי' ממש. ולפי' ב' הרי בנד"ד כוונת המאנם ודאי להתדמות ולפי' הג' הרי אנו ביניהם. ולפי' ה' הרי להרמב"ם הכל מל"ת:

כלל הדברי' שבהך דערקתא רבו הפיר שי'. ורובם נוטי' לחומר' בנד"ד. אלא שמ"מ יש קצת צדדי קולא מב' פנים. א' בשנא' דה"ד בשיש צניעו' ופריצות בדבר (אם באיכו' הקשיר' או באדומית כו'). וגם בזה ב' אופני' אם דאז יש ג"כ מל"ת דחוקותיהם ממש וכדמשמע בכ"מ וב"י שכן כוונת הרי"ף למל"ת ממש. וכדמשמע ברמ"א סי' קע"ח דקאי על איסור חוקותיהם שברמב"ם וטור. וכ' וכ"ז כו' אדומו' כו' שזהו ד' מהרי"ק בפי' הרי"ף. וע' לבוש וט"ז סק"ה). ולפי"ז אין הדין דיהרג וא"י כ"א במל"ת ולא במנהג. וא"כ ודאי יש צד קולא בנד"ד בלבושי' שאין בהם משום צניעו' ופריצות. או אם דאז בשיש צניעו'. הוא דיהרג וא"י הוא משום המנהג צניעו' בלחוד כדפרשינו אשר לפ"ז עדיין אין בנד"ד צד קולא ברורה כ"כ. דיש לומר דלדידן גם באין פריצות. מ"מ זה גופ' ללבוש לבושי עכו"ם נמנע ממנהג' עכ"פ (לחוש לד' הרמב"ם וכה"ג). מלבד שיש לומר שד' רש"י אינם כ"א ברצועו'. אבל בלבושי' יודה שיש מל"ת בכולם כדמשמע מהרמב"ם (וכנ"ל שכן משמע בטור ורמזי' אליב' דרי"ף ורא"ש ג"כ). ונמצא שלפי' הרי"ף יש יותר צד קולא מלפי' רש"י (וכ"ז למהרי"ק ורמ"א. וכבר נת' שעפ"י הטור ורמזי' משמע דז"א. ושגם למהרי"ק אין כן דעת הרמב"ם וד' רמ"א שמרכיב ד' מהרי"ק בפי' הרי"ף עם ד' הרמב"ם צ"ע לכאור'). ובלא"ה מ"ש וכ"ז כו' אבל כו' רופא כו' לכאור' קשה הדיוקים דריש' וסיפ'. ויש לומר שדיוק דסיפ' דוקא ר"ל דוקא מלבוש מיוחד לרופא שרי אבל לא המיוחד לכלל אומתם אף שאין בו פריצות כנ"ל אליב' דמהרי"ק להרמב"ם. אלא שפשטות ד' רמ"א משמע שדיוקא דריש' דוקא לכאו', וצ"ע). אמנם צד קולא הב' הוא מש"ל בפי' ד' הכ"מ וב"י פי' ד'. דלפ"ז כל שנשאר איזה בגד בשינוי והבדל מהעכו"ם סגי אפי' להרמב"ם. וכמ"ש מהרי"ק בהדיא דלכל הפירושי' פשיט' שלא עלה ע"ד הרמב"ם שיצטרך לשנות כל המלבושי' כי מאחר שניכר ומובדל כו' פשיט' דאין צריך יותר עכ"ל. והנה לכאור' צד קולא זו הוא יותר פשוט בדין מאחר שמפורש במהרי"ק שכ"ה לכל הפירושי'. וגם מועלת יותר בנד"ד. היינו דלפ"ז לכאור' גם בבגדי' ששייך בהם צניעו' ופריצות שרי (מה שבאמת דבר זה צריך ביותר בנד"ד דמאן נוכח דלא שייך בהם פריצות כו'). אבל נראה דז"א. דמהרי"ק לא כ"כ אלא להרמב"ם. והוא דכבר נת' דגם הוא אין כוונתו להשוות דעת הרמב"ם עם מ"ש אליבי' דרש"י והרי"ף דדוקא ביש פריצו' כו' (כדמשמע לכאור'). אלא ולהרמב"ם אף באין פריצות כל שכבר נתייחד להם (עכ"פ). אסור משום דנראה כנמשך אחריהם להתראות כגוי. ולכן לענין זה ס"ל דפשיט' דסגי בשינוי קצת בבגד א' דכיון שניכר ומובדל מהם א"צ יותר. אבל לפמ"ש הוא אליבי' דרש"י ורי"ף דאין איסור כ"א בשיש פריצות. יש לומר דגם בבגד א' דפריצות אסור דלרש"י שהאיסור הוא מצד מנהג הצניעו' גופ' ודאי דגם בבגד א' יש להקפיד על פריצות. ואף להרי"ף אפי' אם נא' דאז יש בזה ג"כ מל"ת דחוקותיהם מ"מ כיון שנמשך זה מצד (בחירת) הפריצות שלהם. נרא' ג"כ דגם בבגד א' שייך קפידא זו. ומ"ש מהרי"ק לכל הפירושי' כו' ר"ל כלפי מש"ש בשם האוסרי' הקאפא שנשענים על ד' הרמב"ם. והיינו שסוברי' שהרמב"ם מחייב שעכ"פ יהי' הבדל כו' ודלא כמ"ש הוא דלא אסר אלא מה שכבר מיוחד להם. וע"ז כ' דלכל הפירושי' ר"ל גם אם נאמר כפי' האוסרי' הנ"ל בהרמב"ם. מ"מ בשינוי לבוש א' סגי לענין שלא יהא מדמה להם. וז"ש דלכל הפירושי' לא עלה ע"ד הרמב"ם כו'. הרי דאליבי' דהרמב"ם קאי וע"כ דלכל הפי' שכ' ר"ל הפי' ברמב"ם. אבל לפי' רש"י ורי"ף נרא' דגם בבגד א' דפריצות אסור דזיל בתר טעמ' דפריצות כנ"ל. אמנם להרמב"ם נרא' דגם ביש פריצות אין נוהג דין נהרג וא"י כל שנשאר איזה בגד בשינוי להבדיל מהגוי שהרי מצד המנהג דצניעו' ודאי לא ס"ל דיהרג כ"א בביטול מצוה ממש דוקא כנ"ל. וגם הסבר' דע"י הפריצו' יהי' ממילא נכלל במל"ת דחוקותיהם ג"כ נרא' דלא ס"ל. כיון שאין זכר ורמז לזה בדבריו רק ענין דערקתא לדידי' היינו בשכל הלבושי' שוים. ורק השינוי הוא בהרצועו' כו' (וכנ"ל בפי' ד') שהטעם בזה מצד שנרא' כנמשך אחריהם להתדמות להם. וא"כ אין חילוק לדידי' בין יש פריצות א"ל. ונמצא שהרמב"ם עם רש"י ורי"ף לכל א' יש קולא וחומר' ולא ראי זה כו'. ר"ל דלהרמב"ם כל שנשאר היכר והבדל אין דינו יהרג כו' גם בבגדי פריצות. ובשלא נשאר הבדל גם אי אין פריצות דינו כהא דערקת'. ולרש"י ורי"ף (לפ"ד מהרי"ק) כל לבוש דפריצות דינו כהא דערקתא אף אם נשאר הבדל. ואם אין פריצו' אף כל הבגדי' שרי. ונמצא לפ"ז זכינו לדין בנד"ד. דעכ"פ אם ישאר היכר והבדל (אפי' רק כשינוי ברצועו' המנעל). אז בלבושי' שאין בהם פריצות בין למר ובין למר שרי. (ונודע מ"ש רמ"א בח"מ סי' כ"ה שאף שאין הרבים מסכימים מטעם א' מצטרפי'. אך הרי הש"ך ביו"ד ססי' רמ"ב חולק ע"ז (בדאוריי') הגם שבתשו' ש"א רסי' ס"ח דוח' דבריו. אבל האחרוני' בח"מ נרא' שמסכימי' להש"ך וכ"ה בד' מוח"ז רבינו ז"ל בקו"א לה"פ סי' ת"מ סי"ג (וע' גמ' דעירובין ד"ז גבי מבוי עקום. ומ"ש בזה הפ"מ על מ"א ססי' תנ"ג). מיהו נראה דהיינו דוקא כשהפלוגת' היא בצדדי הקולא. דאם ננקוט חומר' דמר ודמר עכ"פ. יוצא חומרא בהנדון. אבל כאן שהפלוגתא היא בעיקר טעם האיסור (דחוקותיהם). והקולות נמשכין ממילא למר בהא (באין פריצות) ולמר בהא (בשנשאר היכר). וא"כ אף אם ננקוט חומרי דתרווייהו (ר"ל דבין מצד פריצות ובין מצד שמתדמ' (בכל הבגדי' כגוי נוהג חוקותיהם) מ"מ בנדון שחומרי דתרווייהו ליכא (כגון באין פריצות וגם נשאר היכר) נרא' דפשיט' שיש להקל (אף אילו הי' יחיד מי שחולק ומחמיר גם בכה"ג) כ"ש שלפה"נ לא נמצא חולק ומחמיר גם בכה"ג. דגם לפי הנ"ל עפ"י ד' הטור ורמזי' ג"כ יש לומר שזה דוקא בכל הבגדי' והגם שלכאור' לפמ"ש בס' המצות להרמב"ם להתרחק ולגנות כו' לכאורה יש לומר דגם בבגד א' ואין פריצות שייך לומר שצריך לגנות כו'. וכן משמע קצת ממ"ש לא במלבוש ולא בשער וכיוצא. דמשמע דאין מדמין אפי' בדבר א' מ"מ כיון שמהרי"ק כתב בהדי' דלכל הפי' ברמב"ם (עכ"פ) בהיכר קצת סגי ולא מצינו חולק בהדיא ודאי נרא' דאין לחוש בס"נ כו'). ואם ח"ו כל הבגדים. וגם יש פריצות (כא' עכ"פ). לכאור' לכ"ע ה"ז כדין ערקתא. ואם בכולם אין פריצות. או יש פריצות ולא כולם. תלוי בפלוגת כנ"ל דלא ראי זה כו':

והנה לפ"ז אם הגזרה ח"ו בכל הבגדי' וגם בהסרת הכיסוי (הנק' יארמילקע. וקצוצי הפיאות) לפה"נ אין היתרים הנ"ל מועיל כלום) דלכ"ע ה"ז כערקת'. דבהסרת הכיסוי הנ"ל (דודאי לפעמי' יהי' בגלוי הראש) ודאי יש צד יהדות עכ"פ. לא מיבעי לדעת הב"י בא"ח סי' ח' דמשמע דאיסור' ממש איכ' בגילוי הראש. וכן משמע בשו"ע שם סי' ב' ובמ"א שם סק"ז לפי הגי' שלפנינו) בהלכ' ד"א עכ"פ) וסי' רפ"ב סק"ח. וכן הסכים בסי' מ"ט ס' ב' (וע"ש שכן דעת כה"ג) וכן משמע ברמזי' דפ"ק דקדושין (סי' מ"ו) כמ"ש הבה"ט בשם יד אהרן (וכן משמע לכאור' במס' כלה זה שגילה את ראשו רא"א ממזר כו') וע' בכור שור לשבת ד' קי"ח ב' מחמיר ע"ש. ואף לפ"מ שחולק הד"מ שם סי' ח' דליכא איסור ממש. וכן משמע בשו"ע סי' צ"א ס"ג וסי' קנ"א ס"ו וסי' רפ"ב ס"ג בהג"ה וכמ"ש מ"א סי' צ"א סק"ג דמ"ש סי' ב' היינו מד"ח. וכמ"ש הכלבו (ד"ו ע"ב) בשם הר"מ הובא בב"י שם וכ"ה בתשב"ץ קטן סי' תקמ"ט וכן משמע בגמ' דקידושין דל"א דרק ר"ה בדר"י לא מסגי כו' כדמשמע לשון תיתי לי כו' וכמ"ש בס' בר"י ס"ב והיינו שכ' מהרא"י סס"י ר"ג דלא אשכחן להדיא לאיסור (והא דאמר בג' דל"ג כמה חציף כו' אדרב' משמע שם שלא הקפיד אלא משום שלא כיסה כשחלף קמי' וכדמסיק דגיסי בהו רבנן ע"ש. וכן הך דמס' כלה נרא' דהקפיד' הי' רק במה שגילה לפניהם והרי זה שכיסה כו' משמע דמעיקר' הי' בגילוי ולא הקפידו עלי' כלל. ובההיא דנדרי' דל"ב אית' זימני דמיכסו וזימני דמגלו כו' משמע דאין קפיד' לסתם אדם עכ"פ. גם הרמב"ם פ"ה מה' דיעות ה"ו כתבי גבי ת"ח כו'). מ"מ כיון דלכ"ע עכ"פ מד"ח הוא שלא יהא בגילוי (אפי' בבית ובעמיד' ע' בכ"ש שם). וכדאי' בסוף שבת קנ"ו ב' כסי כו' דתיהוי עלך אימת' דשמיא כו'. שוב ממילא דינו לנד"ד כערקת' ר"ל דלרש"י הרי גם במנהג יהדות בלחוד דינא הכי. ולהרי"ף ורא"ש לפ"ד מהרי"ק ורמ"א שוב ממילא עתה שיש בזה הפרש והבדל בין ישראל לעמים מצד צניעו' יש ל"ת דחוקותיהם. וכמ"ש הט"ז בא"ח ס"ח סק"ג (ע"ש במ"ש כ"ש בחוק זה כו' מורה על י"ש כו' (ואולי) ר"ל דכה"ג אף למהרי"ק ורמ"א יש ל"ת דחוקותיהם. וכ"ה בשו"ע מוח"ז רבינו ז"ל במה"ת ססי' ב' וע"ש שהוסיף עוד דגם מצ"ע א"כ איסור ממש לדידן שנוהגין כולם בכיסוי ומשא"כ בימיהם שרוב העם (ר"ל זולת ת"ח) היו רגילי' לילך פעמי' הרבה בגילוי כו' (ואולי נלמד מגמ' דנדרי' הנ"ל וכדמשמע נמי מהך דמס' כלה קידושין דל"ג דזולת בפני רבנן אין קפיד' כלל כנ"ל והי' דרכם בגילוי כו'):

אך בענין הפיאות. הנה לכאור' נרא' שמעיקר הדין מצ"ע אין שום איסור כלל לקצצם ולקצרם. שהרי לדיע' א' (בסתם) סי' קפ"א ס"ג אינו חייב אלא בתער. ור"ל דבמספרי' אפי' כעין תער (סמוך לבשר) מותר לכתח'. כמש"ש ס"י גבי זקן. דלדיע' זו דינם שוה. וכ"ה בטור ורמב"ם כאן בהדיא וכמ"ש הב"י כאן ושם דמתני' דקתני אינו חייב לאו דוקא כו' (וכ"ה בריטב"א דמכות דכ"א ע"ש סוף הסוגי' (דסיים דע"כ) הנזהר ה"ז משובח). וגם בלשון הר"ן במתני' שם אית' דבמספרי' מותר). ואף לדיע' ב' שלא בכעין תער עכ"פ משמע דשרי לכתחי' לכ"ע וכ"ה בהדיא בב"י לקמן גבי זקן וז"ל דאי לאו כעין תער מודים התוס' ורא"ש דשרי אף בראש כו' ומשמע שאין שום חשש בזה כלל. וכן משמע בריטב"א דרק בכעין תער הנזהר ה"ז משובח (ומשמע דהיינו לחוש לדעת התוס' כו' ע"ש). משמע דשלא כעין תער אין שום מקום כלל לחוש (לכ"ע). וע' שט"מ לנזיר מ"א א' ומכאן יש ללמוד שאסור כו' (והיינו כד' התוס') וסיים ומיהו דוקא סמוך לבשר וכן משמע בשו"ע שהרי רק בכעין תער כ' שיש לחוש להי"א משמע דבלא כעין תער מותר לכ"ע. ומ"ש בשו"ע סס"ט לא תגע בו יד היינו בתער או במספרי' כעין תער דוקא וכ"ה בב"י שם בהדיא וכן בלבוש. ומש"ש שיעור הפיא' מכנגד שער של פדחתו ועד למטה מן האוזן כו' דנרא' דהיינו שיעור האורך (ומש"ש וכל רוחב מקום זה ע"כ ר"ל דבמשך אורך זה אסור כל הרוחב שבו וע' לבוש שכ' וכל אורך מקום זה עם הרוחב כו'). ר"ל דכל השערי' היוצאי' במשך אורך זה הם בכלל הפיאות ואסור להעבירם מעיקרם אבל לא איירי באורך גוף השיעור:

ולפ"ז דמשמע שאין שום שיעור לדבר כלל. ואין שום חשש איסור כלל (אפי' ממד"ח) לקצצם במספרי' שלא כעין תער (דהיינו שלא בסמוך לבשר) וכנ"ל. אלא שכ"ק שי' העיר חומר' מתשו' הרשב"א סי' ק"ו דלפה"נ ס"ל גבי בית השחי ובה"ע דגם במספרי' שלא כעין תער אסור. ופשיט' לי' לכ"ק שי' דהפיאות ודאי לא קילי מבה ש ובה"ע. ולפי"ז יש להעיר ג"כ ממ"ש הסמ"ק סי' ל"ג להחמיר לבעל נפש (עכ"פ) שלא להעביר שער בה"ש ובה"ע אפי' שלא בכעין תער. (וצ"ע שלא הובא זה בשו"ע ואחרוני' ולא נמצא כזה בשום פוסק זולתם לפה"נ. וע' לבוש בפשיט' דמותר וכן בב"י). וא"כ ה"ה בפיאות. אך לא משמע כן מדלא הזכיר הסמ"ק כזאת בסי' ע"א גבי פיאות (ובסי' ע' גבי זקן). גם א"כ קשה ד' השו"ע אהדדי:

דכאן בסי' קפ"א הביא ב' דיעות בכעין תער. ושרק יש לחוש להי"א. ואילו ברסי' קפ"ב גבי בית השחי ובה"ע סתם והחליט דמכין מכ"מ. וכ"ש שקשה ד' הרמב"ם שגבי פיאות ס"ל שמותר גם בכעין תער (כמ"ש הטור בשמו) וגבי בה"ש ובה"ע ס"ל דמכין מכ"מ. (לפמ"ש הב"י רסי' קפ"ב בפשיטו' דהרמב"ם כהרא"ש דסוף מכות ס"ל. אבל בלשון הרמב"ם צ"ע ויש לומר לכאור' דקאי בתער לחלק בין פיאות וזקן דלוקין מדאוריי'. לבין בה"ש ובה"ע דאינו אלא מד"ס וכל"ק דר' יוחנן. וס"ל שבה"ש וב"ע שוים עם כל הגוף וכדיע' א' שבטור וז"ש משאר הגוף כגון בה"ש כו' משמע שהכל שוה ומש"ש ומותר כו' שאר אברים במספרים. גם בה"ש ובה"ע בכלל זה) ועוד דלסברת כ"ק שי' גם בזקן יש לומר דלא קיל מבה"ש ובה"ע. והרי בזקן פשוט בסי' קפ"א ס"י דאפי' בכעין תער מותר ואפי' בתער ממש שלא במקום הה' פיאות מעיקר הדין שרי לכתחי' שהרי רק מחמת חילוקי הדיעות במקומי הה' פיאות כ' הרא"ש וטוש"ע שי"ש יצא את כולם ולא יעביר תער על כל זקנו כו' משמע דלולא זאת הי' מותר אפי' לי ש. ואילו גבי העברת שער בה"ש ובה"ע הרי החליט ברסי' קפ"ב דבכעין תער מכין מכ"מ ובתער ודאי תלמוד ערוך הוא (נזיר נ"ט) דאסור ולוקין אלא דלל"ק דר' יוחנן היינו מדרבנן ולל"ב היינו מדאורייתא ממש. וסמ"ג (מל"ת סי' ס') וסמ"ק (סי' ל"ג) פ' כל"ב (וכ"ה בלבוש בפשיטו'). עם שהסמ"ק גופ' גבי זקן בסי' ע' כ' רק טוב שלא להעביר תער כו' (שלא במקום הה' פיאות). אע"כ לומר דאיסור דבה"ש ובה"ע שהוא משום לא ילבש גבר שמ"א לא שייך כלל בזקן ופיאות וכל שאין הדין נותן לאסור בהו משום ל"ת דגופייהו אין לבוא עליהם משום תיקוני אשה כלל וטעמ' דמילת' יש לומר דהא גם בשער בה"ש ובה"ע אי' בנזיר שם דא"ל רב לר"ח והא קא גדיל (ומצערו וליכ' משום תיקוני אשה) וא"ל גבול יש לו כו'. א"כ בשערו' הפיאות והזקן שדרכם לגדל אין בהם משום תיקוני אשה כלל. אך לפ"מ שהוכיחו התוס' שם דרב קאי אמספרי' וכגי' בה"ג (דהר"י טוב עלם) דאי כגי' שלנו דגם בה"ש ובה"ע אין איסור כ"א. בתער מאי קאמר רב והא קא ל יטלנו במספרים. משמע לכאור' דטעמ' דקא גדיל אינו מועיל כ"א להתיר במספרים. וא"כ אכתי אינו מתורץ הא דבזקן שלא במקום הה' פיאות מותר אפי' בתער כנ"ל אך בתוס' דהחולץ (מ"ח סע"א) ורא"ש פ' מ"ח (סי' ח') תירצו בשם ר"ת הגי' שלנו. דכל שגדל יותר מדאי אפי' בתער אית לן למישרי דכיון שאינו עושה אלא להנצל מצער ולא משום יפוי לא דמי כלל לתיקוני אשה. ולפ"ז שפיר יש לומר דה"ט דזקן שלא במקום הה' פיאות. ובאמת אף לפ"מ שרצו התוס' להוכיח כגי' בה"ג כנ"ל יש לומר דהיינו דוקא משום דאי כגי' שלנו במספרי' אין בהם כלל משום תיקוני אשה אז ס"ל דאין סבר' שיועיל טעמ' דקא גדיל להתיר בתער כיון דאפשר לגלח במספרי' בהיתר גמור. אבל אחר האמת לגי' בה"ג דגם במספרי' יש משום תיקוני אשה. יש לומר דהא דפריך והא קא גדיל. ר"ל דגם בתער יש להתיר כיון דסוף סוף א"א להנצל מצער בדרך היתר גמור כו' (וכן משמע בתוס' דנזיר שם במש"ש והא קא גדיל והואיל וסופו ליגדל כו' ע"ש דלכאור' זהו ע"ד פר"ת הנ"ל. והרי הם קיימי בהוכחתם כגי' בה"ג. אלא משמע דגם לבה"ג הקושי' והא קא גדיל היינו להתיר גם בתער ומ"ש הואיל וסופו ליגדל כו' ר"ל כיון שאתה אוסרו אפי' במספרי' כו'). וא"כ לכ"ע א"ש הא דבזקן שלא במקום הה' פיאות אפי' בתער שרי היינו מטעמ' דקא גדיל כו'. וכ"ש שא"ש דמה"ט אין לאסור בזקן במספרי' כעין תער משום תיקוני אשה אף לפ"מ דקי"ל בבה"ש ובה"ע לאיסור (וכגי' בה"ג הנ"ל). והיינו מטעמ' דקא גדיל. וה"ה והוא הטעם גבי פיאות להמתירים בכעין תער. ומעתה ממילא ה"ה (וכ"ש) שאין להביא ראי' מתשו' הרשב"א וסמ"ק הנ"ל המחמירי' בבה"ש ובה"ע גם שלא בכעין תער (משים תיקוני אשה) שיהי' חשש ג"כ גבי פיאות. דבכה"ג ודאי מועיל הטעם דקא גדיל כו'. ומלבד שאין להעמיד יסוד כ"כ על תשו' הרשב"א זו שהיא מוטעה בט"ס כמובן למעיין שם. ובמפתחות ראיתי הגי' כעין תער ע"ש בדיני טומא' וטהרה (דקצ"ב). אלא שלפה"נ הגי' שבפנים שלא כעין תער היא עיקר ע"ש). (ועוי"ל בקצר' בטעמ' דמילת' שאין האיסור דתיקוני אשה נוהג בזקן ופיאות. משום דזקן לא שייך באשה כלל. וגם הפיאות אין מדרך האשה לגלחם ואדרב' הרי גילוח הראש (בכלל) הוא מעדי האיש דוקא והאשה שגילחה ראשה לוקה כדאיתא ברמב"ם וטוש"ע סי' קפ"ב ס"ה). ועכ"פ איך שיהי' הטעם אבל הדין (הי') נרא' דין אמת שבזקן ופיאות אינו נוהג כלל האיסור דתיקוני אשה. אלא שמצאנו אחד קדוש הוא הרר"י שבב"י גבי זקן שכ' לאסור. תחת הגרון בתער כדאסרו חכמים להעביר תער בכל הגוף משום שדומ' לתיקון הנשים. והגם שהגר"א ז"ל כ' עליו שלא נרא' דבריו דמ"ש מכל המקימו' הזקן שלא במקום הפיאות כו' ולא אסרו אלא בגוף שאינו גדל כ"כ כו'. והיינו כנ"ל. יש לומר שהרר"י ס"ל באמת גם בכל מקומו' הזקן לאסור מטעם זה. כי הגם שעל מ"ש הרא"ש שי"ש יצא ידי כל הדיעות כו' אשר כבר נתבאר שמזה מוכח דלולא זה הי' מותר גם לי"ש סיים הב"י שכ"כ ג"כ הרר"י בשה"ת. ראיתי בשה"ת סי' ע"ח שלא נזכר שם ירא שמים אלא משמע שבא להוכיח אותם שאינם שומרים עיקרי המצות ע"ש סי' ע"ז. וע"ז כ' שאותן המניחי' רק חוט השער הם משחיתים עיקרי הפיאות שלא נודע מקומם כו'. ויש לומר דחמיר' לי' נקט אבל גם בלא"ה יש איסור מד"ס גם שלא במקום הפיאות. אמנם הן לו יהא כן. הרי אינו אוסר כ"א בתער ומדמה לה לשאר איברים. דאסורי' בתער לגי' בה"ג. אבל במספרי' (אפי' כעין תער) מותר לכ"ע ובזה יש לומר דס"ל שאין להקל בזקן יותר מטעמ' דקא גדיל ומצער. כיון שיכול לגלח במספרי' (בהיתר גמור כנ"ל) וכסברת התוס' הנ"ל דמהא דפריך רב והא קא גדיל מוכח דבבה"ש ובה"ע גם במספרי' אסור משום תיקוני אשה. ובזה ודאי מהני טעמ' דקא גדיל להתיר במספרי' עכ"פ ולכן מודה הרר"י שאין לדמות זקן לבה"ש ובה"ע ולאסור גם במספרי'. ולפ"מ שנתבאר לעיל שגם לפי הוכחת התוס' הנ"ל יש לומר דאחר האמת שבה"ש ובה"ע אסורי' גם במספרי'. הא דפריך רב והא קא גדיל היינו להתיר גם בתער כיון דסוף סוף אינו יכול לגלח בהיתר. יש לומר דהחומר' שהחמיר הרר"י בתער גבי זקן נמשך דוקא ממה שמדמה זקן לענין תיקוני אשה לשאר אברים ולא לבה"ש ובה"ע. ר"ל דאם הי' הדין נותן לדמות זקן לבה"ש ובה"ע שגם במספרי' שייך משום תיקוני אשה אז הי' ראוי להתיר גם בתער מטעמ' דקא גדיל. אלא לפי שבאמת ס"ל דזקן דומה רק לשאר אברים (וכדמוכח נמי ממ"ש שהוא מדרבנן ואילו בבה"ש ובה"ע ס"ל שהוא דאוריית' כמש"ש סי' ק' ע"ש). ובמספרי' הוא היתר גמור. מזה נמשך שאינו מועיל בזקן טעמ' דקא גדיל להתיר בתער כו'. ועוי"ל דהרר"י לא החמיר כ"א תחת הגרון שאפשר שם השערות קצרים. אבל בשאר מקומו' דזקן (שחוץ מהה' פיאות) מודה דמותר מעיקר הדין וכדמשמע מד' הב"י שהרר"י והרא"ש אמרו דבר א'. והיינו מטעמ' דקא גדיל. ואעפ"י שהרר"י מדמה זקן לשאר אברים דבמספרי' היתר גמור. מ"מ יש לומר דס"ל כר"ת הנ"ל. והגם שד' ר"ת אינם אלא לפי גי' שלנו. אבל הרר"י שאוסר בכל הגוף בתער ע"כ ס"ל כגי' בה"ג. וא"כ לכאור' בה"ש ובה"ע ע"כ אסור גם במספרי'. ואין ראי' מגמ' שיועיל טעמ' דקא גדיל כ"א בכה"ג. ז"א דגם בגי' בה"ג יש ב' גי'. ויש לומר דהרר"י ס"ל כהגורסין אלא במסקנ' (ע' תוס' וש"פ) דלפ"ז בה"ש ובה"ע שוים ל הגוף דבמספרי' מותר ובתער אסור ומוכח דגם בכה"ג מועיל טעמ' דקא גדיל וכר"ת הנ"ל (ומה שמדמה זקן לשאר אברים ולא לבה"ש ובה"ע אפשר דהיינו לענין שאינו אסור כ"א מדרבנן). ומ"מ יותר נלפע"ד דס"ל להרר"י כרוב הפוסקי' דבה"ש ובה"ע גם במספרי' אסור ובדיוק מדמה זקן לשאר אברים דיקא דרק בתער אסור. ולכן גם בכל מקומו הזקן ס"ל דלא מהני טעמ' דקא גדיל וכדלעיל:

כללא דמילת' כיון שבגמ' ורוב הפוסקי' לא מצינו שום הזכר' מענין איסור דתיקוני אשה לגבי זקן ופיאות. והמחמירי' בפיאות בכעין תער היינו מצד הלאו דבל תקיפו דס"ל דלא ילפי' מזקן שאיסורו בהשחת' דוקא. והרר"י שהזכירו לענין תחת הגרון הרי התיר בהדיא במספרי' (והיינו ודאי אפי' בכעין תער שהרי מדמה לה לשאר הגוף דלכ"ע שרי ותלמוד ערוך הוא וגם ע"ז גמגם הגר"א ז"ל. ויש לומר שגם הוא לא א' אלא תחת הגרון בלבד שהשערות קצרים כנ"ל). וגם בבה"ש ובה"ע שנזכר בגמ' באיסור דלא ילבש גבר שמ"א. יש מתירי' במספרי' אפי' בכעין תער. ועכ"פ שלא בכעין תער לא נזכר שום דיעה להחמיר בטוש"ע וב"י ואחרוני' ועב"י. לכן אף אם יש לחוש לד' תשו' הרשב"א וסמ"ק הנ"ל המחמירי' בזה בבה"ש ובה"ע. מאין הרגלים להוסיף חומר' וחשש (מעיקר הדין) גם בזקן ופיאות. מד ד' כל הפוסקי' (וסמ"ק גופ' כנ"ל) ונגד המוכח בגמ' דמועיל טעמ' דקא גדיל לענין תיקוני אשה להתיר במספרי' עכ"פ אפי' בכעין תער (לכ"ע) וכ"ש בשלא כעין תער. ואין להאריך יותר. אמנם כ"ז מדינא דגמ' ופוסקי'. אבל עפ"י האריז"ל כבר הובא בלחה"פ ובל"י (וחוקי דעת) שהחמיר הרבה בזקן וגם שהי' מניח הפיאות שיגדלו עד שיכניסו למטה במקום שער הזקן ממש שאז דוקא הי' חותכן שם. (וצ"ע במ"ח מס' יום הששי פ"ה סוף מ"ד ואולי ט"ס וצ"ל שתכנס. שוב ראיתי גם בס' נגיד ומצוה הגי' לא (הניח כו') וצ"ע שאין הלשון מכוון לפ"ז). וא"כ לכאור' לנד"ד חשיב צד יהדות עכ"פ. אלא דצ"ע דלפה"נ אף לפרש"י וסיעתו בערקת'. היינו דוקא במנהג שנהגו בו כלל ישראל עכ"פ. אבל במנהגי האריז"ל לאו כ"ע חוששין לזה:

[קונטרס זה שייך לסימן קפ"א קודם סימן ק"צ].

א. ה. בספר המקורי נדפס בטעות בסוף חלק יורה שעה, ואנו העברנוהו למקומו הראוי לו.

תוכן העניינים

דברי נחמיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה