אור ברסלב
דברי נחמיה יורה דעה שאלה יג › מהדורא בתרא

דברי נחמיה יורה דעה· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה

שאלה יג · מהדורא בתרא

שאלה יג

הנה בענין הנותן מעות לחבירו בתו"ע (ר"ל שיהי' זה עוסק במעותיו של זה לטובת שניהם) יש ג' אופנים במציאות. א' שמתנה בפירוש שיהי' הריוח וגם ההפסד לשניהם בשוה למחצה או לשליש ורביע כו'. ב' שמפרשים חלקי הריוח למחצה או לשליש ורביע כו' ובהפסד סתמו ולא דברו כלום (או להיפוך אלא שאינו מצוי עכשיו). ג' שסתמו לגמרי ולא דברו כלל בפרטי החלקים לא בריוח ולא בהפסד (אלא שבדרך כלל נותן לו שיעסוק לטובת שניהם). ויש בכ"ז ב' שאלות. א' בענין לכתחי'. אם כל הג' אופנים הללו יש בהם משום איסור א"ר אם לא שיפרשו בתחי' שיקבל המקבל שכר טרחו (בחלק השייך לנותן הנקרא חלק הפקדון וגם כמה יהי' השכ"ט אי סגי בדינר וכה"ג. או צריך בשיעור בפועל בטל בכל יום כו'. או שכל הג' אופנים הנ"ל מותרי' וא"צ כלל להזכיר בתחי' אודות השכ"ט. או שיש מאופנים הנ"ל שאסור ויש שמותר. והשאלה הב' בענין דיעבד. אם לא הזכירו בתחילה משכ"ט. אם שהי' זה בהיתר או שהי' זה באיסור (במזיד או בשוגג) שלא ידעו הדין או שלא שמו לבם ע"ז כו' איך יהי' הדין בזה בעת החלוקה. ואם שוין בזה כל הג' אופני' הנ"ל או שיש חילוק כו'. ויש עוד אופן ד' שמתנים בפירוש שיהי' חלק המקבל בהפסד פחות מחלקו בריוח (אבל להיפוך ודאי אסור לגמרי). וגם ע"ז נופל השאלה. אם זהו היתר גמור וא"צ שיעור בכמה יהי' חלקו בהפסד פחות מבריוח דאפי' בדבר מועט שרי. או שצריך שיעור. וכמה יהי' השיעור כו' (ולענין בדיעבד כו'):

א הנה תחי' ארשום קצת מה שצ"ע בזה בד' הטוש"ע יו"ד סי' קע"ז (ושמש"ה אינו מספיק כ"כ מ"ש כת"ר שהשולחן ערוך לפנינו). א' מ"ש בס"ב הנותן כו' בתורת עסקא דהיינו שחצי האחריות כו' וצ"ע באיזה מציאות מג' אופנים הנ"ל מיירי. דלפמ"ש בח"ד סק"ג לפרש ד' הטור שהוא כלשון השו"ע בזה. מיירי באופן מציאות א' הנ"ל שפירשו הריוח וההפסד למחצה. ולפ"ז מ"ש דהיינו שחצי האחריות כו' ר"ל שפירשו כן (וצ"ע לפ"ז למה לא נזכר ג"כ חלקי הריוח. אלא שיש לומר דסתמא דמילתא כ"ה שמפרשים חלקי הריוח וז"ש בתי"ע כו' ודוחקו וכן נראה שהבינו הפרישה והש"ך סקנ"ב ע"ש (וית' אי"ה). אך לפ"ז צ"ע מ"ש שכל עיסקא פלגא מלוה כו' דזה נאמר בגמ' פ' המקבל (ק"ד ב') וכל הפוסקים על נותן עסקא בסתמא אם כאופן ב' הנ"ל שלא פירשו אלא חלקי הריוח כו' (כפרש"י) או כאופן ג' הנ"ל שסתמו לגמרי כו' (שכן נרא' ברי"ף ורא"ש) ואשמעי' הדין דבסתמא דנין למחצה כו'. אבל בדפירשו הריוח וההפסד למחצה. מאי צריך ואיך שייך לסיים ע"ז שכל עיסקא כו' הרי פירשו בהדיא כן. ונראה דצ"ל לפ"ז דמ"ש שכל עיסקא פלגא מלוה כו' אין הפי' בזה ע"ד הנאמר בגמ' ופוסקים אלא לשון מושאל הוא מלישנא דגמ'. ועיקר הכוונה דאתי לאפוקי דלא נימא גם בדפי הריוח וההפסד למחצה מ"מ כל המעות מבורים. וה"ז מורכב ממלוה ופקדון יחד אבל אין כאן לא פקדון ולא מלוה ממש. וכעין דאמרי' בעלמא וקידושין נ"ט) הני זוזי לא למלוה דמי ולא לפקדון כו' ולפ"ז לא הי' שייך בזה איסור רבית כלל כיון דליכא מלוה ממש כלל כו' וע"ז כתב דז"א אלא כל עיסקא פלגא מלוה כו' ר"ל כאילו המעות מחולקים ויש כאן מלוה ממש במקצתן (חלק בכל פרוטה עכ"פ ע' שערים) ומש"ה יש איסור רבית כו'. אבל זה דוחק. אם לא שמפרשי' גם הפי' בגמ' עד"ז. והרי זה דלא ככל הפוסקים (וגם לא יתכן פי' זה בגמ' לפה"נ וית' אי"ה). ולפ"מ דמשמע בבה"ג סק"ח וש"א מיירי בטוש"ע בנותן בתו"ע בסתמא לגמרי באופן ג' הנ"ל. או באופן ב' הנ"ל בדפי' חלקי הריוח בלחוד (וכן משמע בס"ג שכ' במד"א כו' למחצית שכר כו'). ולפ"ז מ"ש דהיינו שחצי אחריות כו' ר"ל דמסתמא כך הדין. וז"ש שכל עיסקא פלגא מלוה כו' ר"ל דהכי קי"ל בגמ' כו'. ומ"מ גם לפי"ז דוחק הלשון שכ' דהיינו שחצי אחריות כו' אסור שכל עיסקא פלגא כו'. דכיון דלפי הנ"ל הך שכל עיסקא כו' הוא נתינת טעם למ"ש דהיינו שחצי אחריות כו' ה"ל לסמוך זל"ז ואח"כ לפסוק הדין דאסור כו' עכ"פ לא נתברר כ"כ באיזה מציאות מהג' אופנים הנ"ל מיירי בטוש"ע. זהו צ"ע א'. ב' צ"ע במ"ש הנותן כו' אסור כו' לפיכך צריך ליתן לו שכ"ט כו' דלכאורה הי' נראה שבא להורות דבסתמא ר"ל בלי הזכרת כ"ט יש איסור ליתן בתו"ע. וא"כ מ"ש לפיכך צריך ליתן לו שכ"ט הי' נראה דע"כ ר"ל דלפיכך כדי שלא יעשה איסור צריך ליתן (או עכ"פ לפסוק) שכ"ט בתחילת השותפות. אבל ממ"ש ע"ז בס"ג במד"א כשלא פסק כו' מבואר לכאורה שז"א אלא שמ"ש צריך ליתן לו שכ"ט לא קאי אתחלת השותפות אלא דאח"כ (בעת החלוקה) צריך ליתן כו'. ולפי"ז צ"ע אם מ"ש ברישא דאסור היינו דוקא בשלא יתן אח"כ שכ"ט אבל כשיתן אח"כ השכ"ט נתקן האיסור למפרע אעפ"י שלא הזכירו מתחי' כלום מהשכ"ט. (וזה צ"ע דהא גם אשומא דרבית יש איסור כדאיתא ס"פ א"נ וד' ס"ב ע"א. ואף ר' נחמי' וראב"י דפרשי' שם דס"ל דוקא בשומא הבא לידי גבוי כו' לפה"נ ז"א אלא לענין מלקות ומשום דה"ל לאו הניתק עשה כו'. ואף בא"ר כי האי המלוה עכ"פ אסור בשומא ע' מ"ל פ"ד מה' מו"ל ה"ב בד"ה כ' הרשב"א כו'). א"ו דמ"ש ברישא דאסור הוא בהחלט ואין תיקון לזה במה שיתן אח"כ שכ"ט כל שלא הזכירו מזה בתחי' אלא דמ"ש לפיכך כו' ר"ל לפיכך בדיעבד אם עבר ונתן כו' צריך ליתן אח"כ שכט' כדי לתקן האיסור להבא ואיסורא דעבד עבד (וגם זה דוחק דפשט' משמע דלאו ברשיעי עסקינן כו' ובפרט במתני' דקתני אין מושיבין כו' אא"כ כו' ודאי לא משמע עד"ז כו'). וקצת יש לומר ג"כ דודאי צריך להזכיר בתחילת השותפות בדרך כלל וסתימות עכ"פ שיתן שכ"ט להסיר האיסור (וכעין מ"ש כת"ר כפי שיתפרשו כו'). ומ"ש בס"ג במד"א כשלא פסק כו' ר"ל שלא פסק דבר קצוב כו'. (וגם פי' זה דחוק ורחוק בכוונת הטוש"ע כמובן. ועכ"פ הרי לא נתברר כ"כ הכוונה גם בזה וזה צ"ע ב'. ג' צ"ע בעיקר הדין שכ' בס"ג שיש חילוק בשיעור השכ"ט בין תחלה לסוף. דבפסק מתחילה אפי' בדינר מותר ובדלא פסק בעי' שיעור כפ"ב בכל יום. דלכאורה לפ"מ דמשמע פשט' (בגמ' ופוסקי' וגם בטוש"ע) דהשיעור דכפ"ב בכל יום הוא מצד איסור רבית. לא הי' ראוי שיועיל תנאי לפחות בדבר איסור וכמ"ש הרמב"ם בה"ד אליבא דרבותיו. אלא צ"ל לכאורה שבאמת מדין רבית בדינר (וכ"ש) סגי רק שמדין ממון בעי' שיעור דכפ"ב בלא הותנה (דאמדי' דדעתייהו מסתמא כן הי') וכן משמע לכאורה בכ"מ שכת' בה"ב וז"ל שכיון שהתנה מעיקרא תנאי ממין הוא ואיסור' ליכא כיון ששכר המתעסק יתר על שכרו אפי' כ"ש כו'. ולפ"ז לכאורה אם יתרצה המקבל בדינר (וכ"ש) אפי' אח"כ יהא שרי. אלא שהדבר תמוה דאם מדין איסור רבית סגי בכ"ש למה יהא חיוב יותר מדין ממון. ואיך ולמה יהי' אומדן דעתם ליותר מהצורך מדין רבית. ומ"מ נראה לכאורה דע"כ צ"ל דעם היות דודאי צורך השיעור הוא מדין רבית דצריך לשלם לו עבור טרחתו מבחלק הפקדון כפי השומא דכפ"ב דוקא ואם יפחות הרי יש כאן רבית. מ"מ אם נתרצה בתחילה בפחות הרי יש רשות לאדם להשכיר א"ע בכמה שירצה (ואעפ"י שגם בחנם יש רשות לאדם לשעבד א"ע מ"מ יהי' מיחזי כריבית אבל אפי' בכ"ש יש היכר כו' ודוחק גם לכאורה למה לא יהי' זה בכלל האיסור דלא ישכור ממנו בפחות שברסי' קס"ו וע' ש"ך ססי' ק"ס וצ"ל דכאן קיל טפי כסברת התוס' (בק"ו) דס"ט ד"ה דאמרי אינשי וע' ט"ז סי' קע"ג סקכ"ד ובח"ד סי' קס"ז סק"ב וביאורי הגאון ושע"ד שם). אבל כשלא הותנה מחחי' שוב נתחייב לשלם לו שכ"ט כפ"ב דוקא דאל"כ הרי זה רבית כנ"ל. ואפשר שגם הכ"מ נתכוין עד"ז. ומ"מ גם לפ"ז צ"ע למה לא יהא מהני כשיתרצה המקבל אח"כ בדינר כו'. דהא יש רשות לאדם למחול ממון כו'. ולא דמי למוחל ונותן רבית כו' דכאן כבר נתחייב הנותן ליתן לו שכ"ט כפ"ב כו' אלא שהלה מוחללו המיתר על דינר וה"ז כמחילת ממון בעלמא (אך א"כ נאמר שיכול למחול גם כל השכ"ט שמגיע לו וכו' וצ"ע). ואולי באמת ס"ל דמהני ומ"ש בהתנו מעיקרא לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקטו והעיקר ר"ל שהשיעור הוא דוקא בשניתן העסק בסתמא דשוב ממילא נתחייב ליתן לו שכ"ט כפי השומא דכפ"ב ואם יפחות בע"כ ה"ז רבית כו'. והכל דוחק וצ"ע. ועוד צ"ע ד' (והוא העיקר אצלי) דעכ"פ ממ"ש ס"ב ג' מבואר דבסתמא בלא הותנה צריך ליתן אח"כ שכ"ט כפ"ב ואילו בס"ד פוסק דבסתמא יהי' השכ"ט באופן אחר שיהי' חלק המקבל בריוח יותר מבהפסד. וכ"ה בטור ג"כ במ"ש אח"כ ותק"ח הוא כו'. ואיך שייך ב' דינים ופסקי' מחולקים בסתמא. והגם שבח"ד פי' ע"ז כלומר שהברירה להנותן כו' לפע"ד צ"ע חדא שהלשון לא משמע כן כלל ע"ד ברירה. ועוד שלכאור' זהו דעת הראב"ד שבבעה"ת הובא ב"י ומשמע דקי"ל כהחולקי' עליו (ע' גי"ת שמ"ו ח"ג סס"ז שכ' על הראב"ד דסברא זרה היא כו' עי"ש) גם בסכ"ז משמע בהחלט שדנין לפחות חלק ההפסד כו'. וכן בטור שם בשם רמ"ה. ומ"ש כת"ר שדעת הראב"ד אינו נוגע לכאן למה סתם ולא פי' החילוק דלכאורה היינו הך. גם ראיתי מה שרוצה לחדש דבסכ"ז שאני דמיירי כשחלק המקבל קטן דוקא דבזה לא סגי בשכ"ט כפ"ב כו'. הנה מלבד שאין הסברא מתקבל לפע"ד (דהא השכ"ט נחשב מכללות העסק' ולא דמי להצריכות' שבגמ' כו'. גם כמדומה שלא מצינו מי שיאמר שתקנת' דרבא תילתא באגרא כו' יהי' לה עדיפת כח משכ"ט דכפ"ב דמתני' כו' מלבד כ"ז) מ"ש בסכ"ז כיצד כו' רביע כו' ל"מ כלל שיהי' זה בדוקא אלא משל הי' שהרי עיקר הדין כתב בתחלה בסתם דאם הותנה על חלוקת הריוח ולא על ההפסד כו'. משמע דאין חילוק אם יהי' חלק המקבל רב או מעט. ומה גם שיסוד דין זה הוא מהרמב"ם כמבואר בב"י ושם הוסד יסוד הדין בתחלה בשהותנה שיהי' חלק המקבל ג"ח בריוח כו' ע"ש. וגם בטור בשם רמ"ה נזכר הדין על פלגא באגרא כו'. ועוד יש כמה ספיקות וצ"ע בד' הטוש"ע כמו בענין יש לו ע"א וכה"ג אלא שאין להאריך. וכללו של דבר שלפע"ד קשה להתחכם ולעמוד על דינים אלו מתוך ד' הטוש"ע ואחרונים. לכן ההכרח לעיין מעט בגמ' וראשונים כו' האי ואולי כו':

ב הנה מקור דיני' אלו בפ' א"נ (ס"ח א') ממתני' אין מושיבין חנווני כו' עד עובדא דר' אליעזר מהגרוניא (ס"ט) ובפ' המקבל (ק"ד ב') אמרי נהרדעי האי עסקא פלגא מלוה כו' ע' כל הסוגי' שם ושם בגמ' ופוסקים (והגם שיש לפה"נ כמה דברים שם שצ"ע ודקדוק לא אכתוב אלא מה שנוגע לענייני' הנ"ל). והנה תחי' יש לראות באיזה מציאות מהג' מציאו' דלעיל איירי הסוגיות הנה מפרשי' במתני' הנ"ל ובהך דנהרדעי הנ"ל נראה מבואר דהכל מיירי במציאות ב' דלעיל דהיינו שמפרשים חלקי הריוח למחצה ובהפסד סתמו (וכן משמע פשטא דמתני' דקתני למחצית שכר). ואשמעי' דכיון שפירשו הריוח למחצה מסתמ' גם בהפסד שסתמו דעתם שיהי' למחצה והרי זה פלגא מלוה ולכן אסור בלא שכ"ט כו'. וכן משמע מד' התוס' דממ"ש בד' ס"ח סד"ה אבל מבואר דמתני' מיירי במציאות הנ"ל ע"ש. וממ"ש פ' המקבל שם מבואר דס"ל דשם מיירי בגוונא חדא עם מתני' מדהוצרכו לפרש מה חידשו נהרדעי יותר ממתני' (וגם בתירוצם משמע רשם פקדון ומלוה הנזכר בד' נהרדעי הוא רק לענין ההפסד כי') ולפ"ז שיעור הלשון בהך דנהרדעי האי עיסקא ר"ל שפירשו השכר למחצה ובהפסד סתמו (ואולי לפי שהי' הנהוג כן לכן נקרא זה עיסקא סתמא בגמ') הדין שיהי' פלגא מלוה כו' ר"ל גם לענין ההפסד יהי' למחצה. ומש"א שם בטעמ' דמילתא עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללוה וניחא לי' למלוה. נראה דר"ל דניחא להו שיהי' חלקי ההפסד כחלקי הריוח (ואמדי' דמסתמ' דעתם כן). וא"כ הא דהחליטו הדין פלגא מלוה כו' לענין ההפסד היינו דוקא בשהותנה בריוח כן (שכן הי' הנהוג כנ"ל) ושממילא נשמע להיכ' שהותנה הריוח בע"א לשליש ורביע כו' דינא הוא שגם חלקי ההפסד יהא כן. ועיקר הענין לפ"ז שבא להורות (שעשו תקנת' מילתא דניח' לי' ללוה וניח' לי' למלוה) שיהי' דין ההפסד שסתמו כדין הריוח שפירשו החלקים. (ומה שלכאור' קשה איך שייך להורות ולתקן כן הרי אדרבא דבר זה גורם איסור מצד רבית כמבואר במתני' ופרש"י שם נראה פשוט שיש לומר דבאמת ע"כ מיירי בשנותן לו שכ"ט כו' (וכנזכר ברי"ף ורא"ש). ומה שלא נזכר מה בגמ' ורש"י כאן היינו דלא איירינן הכא בפ' המקבל בדיני רבית כ"א בדיני ממון. וסמכו בזה אמתני' דפ' א"נ) ולפ"ז היכא שסתמו גם חלקי הריוח אלא נתן סתם בתו"ע כמציאו' ג' דלעיל לא נתבאר דינו. אמנם מד' הרי"ף ורא"ש פ' המקבל משמע דמיירי שם במציאות זה שסתמו לגמרי (והגם שודאי א"ל שנתן לו בשתיק' לגמרי דא"כ אמאי קרי לה עיסקא (ודילמא מתנה הוא ע' ח"מ סי') (יתיר אאמר"ו הגזצ"ל לא ציין איזו סי' הוא בח"מ. ונראה דכוונתו בסי' רל"ב סק"א כולם מתנה כו' ע"ש וסמ"ע הביא שם כ' בש"ג מי שהלוה לחבירו כו' דשמא מתנה כו' ע"ש. ולכאו' יש סתירה לזה מס"ס רמ"ו בהג"ה האומר לחבירו אכול עמי (סתם) כו' לא אמרי' מתנה קא יהיב ע"ש. ואולי י"ל דבסי' רמ"ו מיירי שזה תובע ע"כ) אלא ר"ל שנתן לו בתו"ע דהיינו שדיברו דברים שמשמען שיהי' המקבל מתעסק במעותיו של זה לטובת שניהם כו' ולא פירשו החלקים כלל). וזה נק' בגמ' עיסקא סתם (שאולי כן הי' הנהוג). וע"ז אמרי נהרדעי האי עסקא ר"ל סתומה כנ"ל דינא הוא פלגא מלוה כו' ר"ל הן הריוח והן ההפסד יהי' למחצה וע"ז א' עבוד רבנן מילתא דניחא לי' כו' ר"ל דמסתמ' ניחא לי' שיהי' הריוח וההפסד למחצה. וז"ש הרי"ף דעבוד רבנן כו' דאי איתניס כו' ואי איכא רווח' כו' הרי דתקנתא דרבנן הוא גם לענין הריוח וע"כ היינו בדלא פירשו הם. ויותר מפורש בד' הרא"ש שכתב הנותן כו' להתעסק בו בסתם תיקנו חכמים שיהי' חצי מלוה ואחריותו כו' וגם הריוח כו'. וכ"כ עוד עבוד רבנן כו' שחולקין ביחד הריוח וההפסד כו' הרי כנ"ל. (ולענין איסורא דרבית כתבו בהדיא שיתן שכ"ט כו'). ולפ"ז היכא דפירשו חלקי הריוח כמציאות ב' הנ"ל צ"ע מה דינו. והגם דאם פירשו הריוח למחצה ודאי ראוי שגם בהפסד יהי' כן דלא גרע מסתומה לגמרי. ועוד דעם היות שבהך דנהרדעי מיירי להרי"ף ורא"ש בסתומה לגמרי מ"מ במתני' דפ' א"נ (ששתקו) מסתמא גם לדידהו מיירי בדפירשו הריוח למחצה כדמשמע פשט' דקתני למחצית שכר כו' אבל אם פירשי חלקי הריוח בע"א לשליש ורביע צ"ע. דבשלמא אי גם הך דנהרדעי מיירי ג"כ בדפירשו חלקי הריוח למחצה שלפ"ז נראה מ"ש א' דעבוד רבנן מילתא דניחא להו כו' היינו דניחא להו שיהי' חלקי ההפסד כחלקו השכר כנ"ל לפרש"י ותוס' ממילא נשמע דה"ה בדפירשו חלקי הריוח בע"א גם בהפסד כן שתלוין זב"ז. אבל אי הך דנהרדעי מיירי בסתומה דלפ"ז נראה דהא דא' דניחא להו כו' היינו שגוף הדבר מצ"ע בין בריוח ובין בהפסד ניחא להו שיהי' למחצה וע' שט"מ פ' המקבל בשם הר"ר יונתן). א"כ לכאורה יש לומר דאף שפירשו חלקי הריוח בע"א. ההפסד כדקאי קאי דניחא להו למחצה (ולפי"ז אם פירשו הריוח תילתא אי פחות לניתן. יהי' הדין שא"צ שכ"ט כו'. ולהיפוך שפירשו פחות ממחצה ריוח למקבל לא יועיל בזה אפי' שיתן שכ"ט כו') ומ"מ אין זה מוכרח דיש לומר דאעפ"י דבסתומא אמרי' דניחא להו שיהי' הכל למחצה אבל בדפירשו חלקי הריוח בע"א גם בהפסד ניחא להי שיהי' כן ולכן לדינא הי' נראה דהיכא דפירשו חלקי הריוח לשליש ורביע וכה"ג וכ"ש למחצה. דיינינן שגם להפסד כן הם החלקים (ויתן שכ"ט כו'). שכ"ה לפרש"י ותוס' ומהרי"ף ורא"ש אין הכרע כו' כנ"ל. ובסתמא לגמרי דיינינן שהריוח וההפסד יהי' למחצה (ושיתן שכ"ט) שכ"ה להרי"ף ורא"ש ומפרש"י ותוס' אין ראי' להתיר. שוב ראיתי בתשו' הרי"ף שבשט"מ פ' א"נ ודקכ"ג ע"ב) שנראה שמפרש הך דנהרדעי ג"כ ע"ד פרש"י הנ"ל דמיירי שפירשו חלקי הריוח למחצה. וביאר בהדיא דל"ד למחצה אלא שהעיקר רצו להודיענו שהשיעור שיקח המתעסק בי השכר היא מה שיהי' בתורת מלוה כו' ואם הסכימו על חצי בריוח כי' ומי שאינו רוצה לתת מהריוח כ"א השליש או הרביע אין לו בתורת מלוה אלא שליש כו' עכ"ל. ונרא' דזהו ממש כנ"ל לפרש"י וכ' שם דגם במתני' דקתני למחצית שכר אין הכוונה החצי בשוה אלא איזה חלק שיהי' ר"ל למחצה ולשליש ורביע כו' ע"ש. וכן ראיתי שכ' (תשו' זו) בעיטור אות ק' (דל"ה ע"א) ואות כ' כים (דע"א ע"א). ומעין זה ברמב"ן (ד' צ"ט) וז"ל אותו חלק שחולק המקבל השכר במלוה גבי' כו'. ובשט"ז פי המקבל בשם רמ"ך ואי קבלי' כו' למשקל תילת' דרויחא א' פסיד נמי לא דארי אלא תילת' כו' יצריך נמי למיפסק לי' אגרא כו'. וכיון שכ"כ פוסקי' אלו הרי משנתבאר בדפירשו חלקי הריוח נרא' ודאי אמת נכון. אבל מה שנתבאר בסתומ' לכאור' כיון שהרי"ף בתשו' נראה דמפרש הך דנהרדעי כפרש"י ע"ש. דמשמע קצת דבסתומ' איני כן. דבתחי' פ' המשנה כנ"ל והקשה ע"ז דא"כ למה א' נהרדעי פלגא כו' ותירץ דלאו דוקא אלא רצו להודיענו כו' כנ"ל ואם אית' ה"ל לאוקמ' בסתימ' כו'. לכן עלה ע"ד אולי גם בד' הרי"ף בהלכו' מש"ש ואי איכ' רווח' כו' יש לדחוק דאינו ר"ל מכח תק"ח בסתומ'. אלא דאיירי בדפירשו חלקי הריוח וכ' זה דרך אגב להסביר הא דניח' לי' ללוה ומלוה. אבל ז"א דהא אסבר לה להא דאי איכ' רווחא כו' דאמרי' פקדון ברשות' דמרא קאי וכמאן דאיעסק בי' איהו דמי. ואי איירי בדפירשו הריוח מאי צורך לה"ט. והגם שלפי הגי' בנמ"י שסיים ולא מתחזי כרבית במאי דשקיל מיני'. לכאור' הי' נרא' דיש לומר דמ"ש דאמרי' פקדון ברשות' דמרי' כו' אלמטה קאי ליתן טעם דלא מיחזי כרבית מה דשקיל הריוח מחלק הפקדון דברשות' דמרי קאי וכמאן דאיעסק איהו דמי. אבל פשוט שז"א דלא מהני האי טעמ' כלל וצריך ליתן שכ"ט וט"ס בנמ"י (שמצוי בו יותר מברי"ף) במ"ש במאי דשקיל כו' וצ"ל משום דשקיל אגרי' כמ"ש הגי' ברי"ף. וא"כ מ"ש דאמרי' פקדון כו' הוא נתינת טעם לגוף הדבר שנוטל פלגא ברווח'. וע"כ בסתומ' מיירי. וד' הרא"ש יכריעו שמדבריו ודאי משמע דבסתומ' מיירי כנ"ל. וכן משמע בהדי' מד' השערים ש"ח ז"ל שכתב להסביר להא דניח' לי' ללוה ולמלוה. דאילו הי' כולו מלוה הי' הריוח וההפסד ללוה כו' ואילו הי' כולו פקדון הי' הריוח וההפסד למפקיד כו' לכן מיצעו חכמי' כו' שיחלקו הריוח וההפסד עכ"ל. ומעין זה הם ד' הסמ"ג עשין פ"ב (דנ"ז סע"א) הרי שהתקנה היתה גם לענין הריוח והיינו בסתומ'. וכן משמע בהדי' ברמב"ם פ"ו מה"ש ושותפין הב' שכ' תק"ח שכל הנותן מעות לחבירו להתעסק בהן יהי' חצי כו' ע"ש דמשמע שנותן בסתימו' וכמ"ש הכ"מ שם (ומש"ש שכן פרש"י לא דק בזה מפני שעיקרו אתי לאפוקי דלא נימא דר"ל שיש חיוב ליתן דוקא למחצה ולא בע"א. שבאמת כן משמע לכאור' פשטו' הלשון ברמב"ם וגם בגמ' ובפרט בהא דאמרי' עבוד רבנן מילת' דניח' לי' כו' וכן משמע קצת מד' הר"ר יונתן שבשט"מ שפי' כן. אלא שאין כן דעת כל הפוסקי'. וע"ז כ' הכ"מ שכן פרש"י ר"ל לענין שאין הכוונה לומר שיש חיוב כו' אלא שכן הדין אם נתן בסתמ'. אלא שלרש"י היינו בדסתם בהפסד בלחוד ולהרמב"ם בסתומ' לגמרי) לכן נרא' דגם ד' הרי"ף בהלכו' ודאי מתפרשי' עד"ז וכפשוטו. (וגם בתשו' מה שלא תירץ עכ"פ דהך דנהרדעי מיירי בסתומ' אולי זה רק מפני דלא ניח' לי' לאוקמי דוקא בכה"ג דס"ל (שם) שאין דרך כ"כ ליתן בסתומ' לגמרי. אבל לדינא מודה. ואפשר ס"ל דנהרדעי בכל עסק' קאמרי וכולל ב' המציאו' כו'). עכ"פ לדינ' נרא' נכון כמו שנת"ל בב' המציאו'. כיון דיש הרבה פוסקי' שמפרשי' במציאו' זה והרבה במציאו' זה ואינם סותרים זא"ז אלא דמר א' חדא כו'. ולא מצינו חולק והגם שראיתי בריטב"א פ' א"נ שכ' אמתני' וז"ל אין מושיבין כו' פי' למחצה שכר ולמחצה הפסד. ומעין זה הוא בשט"מ בשמו. נרא' דע"כ אינו ר"ל דמיירי דוקא בדפירשו בהדיא השכר וההפסד למחצה. אלא בא ליתן טעם לעיקר הדין דאיסור רבית בזה ור"ל דגם בדסתמו בהפסד מ"מ דינא הוא דהכל למחצה ושמש"ה אסור כו' ותדע שהרי בשט"מ סיים ע"ז משום דסתם עסק' פלגא מלוה כו' וכן אח"כ כ' והוי יודע שאין דין זה אלא בסתם עסק' כו'. וגם בריטב"א כ' אבל מקבלי' עגלים מבואר בהדיא דבשאר עסקים בסתמ' מקבל אחריו' למחצה וכסברת התוס' דלעיל. אע"כ הפי' כנ"ל:

כלל הדברים המובן מהנ"ל. דמתני' (לכ"ע) מיירי במצאו' ב' הנ"ל בדפירשו הריוח למחצה ושה"ה לשליש ורביע כו'. והך דנהרדעי. י"מ לה ג"כ במציאו' הנ"ל. וי"מ לה המציאו' ג' הנ"ל היינו בסתומ' לגמרי וכלל הדיני' בזה הנה במתני' תרתי קמ"ל. א' (והוא העיקר) אתי לאורויי דכשא' נותן מעות לחבירו שיתעסק בהם (בחנות וכה"ג) ושיהי' זה בשותפו' למחצה ושליש כו' בריוח ובהפסד בשוה. יש בזה איסור רבית, דהחלק ששייך הריוח וההפסד למקבל הרי זה מלוה. ואידך הוי כפקדון (ולא אמרי' דה"ז כמורכב לא למלוה דמי ולא לפקדון דמי כנ"ל אות א'). ונמצא שעוסק בחלק הפקדון בשביל חלק המלוה. ולכן אסור. אא"כ נותן לו שכ"ט כו'. ודין זה הי' יכול להשמיענו במציאו' א' שבשאלה בדפירשו הריוח וההפסד למחצה ושליש כו'. אלא (שדרך אגב) בא להשמיענו דין ב' שגם במציאו' ב' הנ"ל דינא הוא שגם חלקי ההפסד ממילא יהי' כחלקי הריוח ושע"כ שוב דינו שוה למציאו' א' הנ"ל. ולפ"ז הך דנהרדעי להמפרשים לה במציאו' ב' הנ"ל הרי לכאור' לא חידשו כלום נגד מתני'. ולכן נדחקו בזה התוס' שם (דממתני' ה"א דבמציאו' ב' הנ"ל הוי חלק ההפסד למקבל טפי מחלקו בריוח אלא שאינו מגיע להשיעור דפלגא ותילת' כו'. ולולא דבריהם ז"ל הי' נראה דיש לומר דבאמת לא חידשו והוסיפו כלום. אלא הוציאו זה מהמשנה (וכעין טעמ' דמתני' קמ"ל) ונקטו כאן פ' המקבל רק מה שנוגע לדיני ממון והעיקר כדי לסיים ע"ז דהשתא דאמרי' פלג' מלוה אי בעי למשתי בי' שכרא כו'). ולהמפרשים לה דמיירי במציאו' ג' הנ"ל. טובא קמ"ל. ר"ל דבסתומ' לגמרי דינא הוא שיהי' הריוח וההפסד למחצה (שזה דין חדש ולא נשמע כלל במתני') ושממילא גם זה שוה למציאו' א' וב' הנ"ל לענין איסור רבית דהכל אסור אא"כ נותן שכ"ט. ולדינא נרא' דמר א' חדא כו' ולא פליגי (או דבתרווייהו מיירי כו') ולכן כל הג' מציאות הנ"ל חל עליהם דינא דמתני'. שיש בהם איסור א"ר אא"כ כו':

ג כ"ז מה שהי' נראה דרך כלל. ועתה יש לראות בפרטי הדברים שלפה"נ יש ספיקות ופלוגתות היינו בענין שיעור השכ"ט כמה הוא. ואם צריך דוקא ליתן או לפסוק השכ"ט בתחילת השותפו'. או דסגי אם יתן לבסוף. ואם יש חילוק בהשיעור בין כשיספוק תחילה לבסוף. גם אם יש חילוק בין ענייני מציאו' העסקים. וענין יש לו עסק אחר כו'. והנה המקור בגמ' מה שגורם להטיל ספיקו' וחילוקים ופלוגתות הוא. א' שבגמ' אמתני' הנ"ל בתחי' אמרי' בהחלט שהשיעור הוא כפ"ב של אותה מלאכה דבטיל מיני' (ויש בזה פירושי' שוני' בפוסקי'). ושוב אית' ת"ר כמה הוא שכרו בין מרובה ובין מועט דר"מ ר"י אומר אפי' כו' טיבל בציר כו' רשב"י אומר נותן לו שכרו משלם. וא"כ נולד ספק כמאן הלכה וכמאן אתי' מתני' ובזה תלוי הפי' בהא דאמרי' כפ"ב של אותה מלאכה כו' ובהא דא' ר"מ בין מרובה כו'. שכ"ז לשון מסופק וסובל פירושים שונים. ב' דבגמ' איתא עוד היתר חדש דא' רבא גבי עובד' דרב עיליש אי פלגא באגר תרי תילת' בהפסד ואי פלגא בהפסד כו'. דמזה נשמע לכאורה דכל שפירשו פלגא באגר' בלחוד ממילא דנין מסתמא דבהפסד יהי' ב' תילת' לנותן ותילת' למקבל וא"צ לשכ"ט. וא"כ זה סותר לגמרי למה שנת"ל עפ"י מתני' והך דנהרדעי דבכה"ג (שזהו מציאו' ב' דלעיל) דנין שגם בהפסד יהי' למחצה ושיתן שכ"ט כו'. וכ"ש אי נימ' דמהך דרבא נשמע דגם בסתומ' לגמרי (מציאו' ג' הנ"ל) דנין כן כדמשמע מקצת פוסקי'. א"כ מלבד שזה סותר לדינא דמתני' ודנהרדעי שנת"ל אלא שיש בזה גופ' ספק וצ"ע כיון שיש כאן ב' אופני' אי פלגא באגר ותילת' בהפסד למקבל או להיפוך א"כ איך נדון ולמי ניתן הבריר' כו'. ג' דשוב אית' בגמ' דגם בקוצץ דינר וריש עיגלא לפטומ' סגי ולפעמי' מותר שליש כו'. והרי זה ודאי קולא גדולה נגד דינא דמתני' (וגם נגד הך דרבא). ונראה דמכ"ז נמשך השערורו' ודעות שונו' שבפוסקי'. ואכתוב תחי' דעת הרי"ף ראש המדברים) בכ"ז. הנה בענין ספק א' הנ"ל. כ' בהדי' דהלכה כר"מ דסתם מתני' כוותי' כו'. ומהיות דכפ"ב דמתני' משמע שצריך ליתן איזה שיעור בכל יום ויום כו' (כדרך הפועלי') הוצרך לפרש דגם ר"מ לאו בכולהו יומי דשותפות' קאמר אלא בכל יום כו'. ומהיות עדיין לכאור' קשה לזווג הך דכפ"ב דמשמע שהוא דבר שיש בו שיעור עם הא דא' ר"מ בין מרובה ובין מועט דלכאורה משמע שא"צ שיעור כלל אלא תלוי כפי שיסכימו כו'. התיקון לזה מובן קצת ממש"ש בהלכו' וביותר ממ"ש בתשובתו שבשט"מ והובא ג"כ במלחמות בקצרה. דפי' כפ"ב מאות' מלאכה כו'. היינו כפי שהי' מתרצה ליקח בעד אות' מלאכה שהי' עוסק בה תחי' בעת שהי' יושב בטל כו'. ולפי שזהו דבר שא"א ליתן לזה גבול ידוע שתלוי לפ"ע המלאכה שהי' עוסק בה. וגם לפ"מ שהוא אדם שיש שיתרצה ליקח דבר מועט ולא ישב בטל ויש כו'. ע"ז א' ר"מ בין מרובה כו' דמשמעו כפי שיסכימו כו' אבל הסכמ' זו יש בה שיעור ואומד (שצ"ל) לפ"ע המלאכה (ולפ"מ שהוא אדם). וז"ש בהלכו' כדפסקו ומתנו אהדדי (שזהו לפ"מ שהוא אדם כו') לפום ההוא עבידתא כו'.

עד כאן מצאנו שכתב מהדורא תניינ' ולא נשלם. ושינה הדברים בסדר אחר. והגם שכל הדברים נאמרו במהדור' קמא. עכ"ז לא חדלנו להדפיס גם זה. יען שמסודר ומובן יותר. ויהי' כעין הקדמה ופתיחה לגוף הדברים הנאמרים במהדורא קמא. ומעתה נתחיל מראשית מהדורא קמא:

תוכן העניינים

דברי נחמיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה