דברי נחמיה יורה דעה· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה
שאלה י
סימן קה (א) ס"ק ט' הא שהמציאו ר"י וסיעתו שאין מתפשט מחתיכה לחתיכה בלי רוטב. לכאורה היינו החילוק בין צלי למבושל. והרי גם באותה חתיכה אמרי' אינו מתפשט בכל החתיכה רק כ"ק (או נטילה) וכאן נאמר סברא הנ"ל רק לענין מחתיכה לחתיכה. אבל באותה חתיכה מתפשט בלי רוטב וגם מחתיכה לחתיכה רק בבלוע דוקא כו'. וה"ז כממיצע, ויש בזה ב' סברות א' פי' הרא"ה וריטב"א ור"ן דצלי הוא בלי קדירה ומים כלל. ואז רק כ"ק. ובישול היינו בתוך המים. ואז מתפשט בכל. ובקדירה למעלה מן הרוטב. הוא הממוצע הנ"ל. (אך לפמשי"ת אי"ה דלדידהו גם בלי ניעור כלל חתיכה נעשה נבילה כו' וי"ל ג"כ דהבלוע יוצא ג"כ א"כ לפ"ז אין כאן ממוצע כו' ויתבאר אי"ה) (ולכאורה גם בזה י"ל ב' סברות אם מצד שעכ"פ למטה יש מים. ומעלה הבל וליחות קצת. וכן משמע בר"ן וגם בבד"ה דצ"ט סע"א. או מצד שמוגבל ומסובב בדופני הקדירה כו' (וכ"מ בבד"ה ד' ק' ע"ב) וכ"מ (קצת) בריטב"א ק"ח במתני' שלא הזכיר אלא מטעם קדירה). והחילוק מובן בצלי קדר דסתם צלי היינו צלי אש בלי קדירה כלל והב' פי' הרשב"א (במה"ב דקי"א סע"א) וסה"ת (הובא שם) והג"א דלמעלה מרוטב הוא צלי אש ממש אלא דחלב הוי איסור המפעפע שדינו גם בצלי מתפשט וגם בזה יש ב' אופנים. א' דחלב הוא כשומן ממש. והכל בצלי מתפשט רק באותה חתיכה שנגע בה. אבל מחתיכה לחתיכה אינו מתפשט בלי רוטב (דהיינו בישול) וכן משמע במה"ב שם. אלא דלפ"ז קשה מדברי תה"א ד"ק ע"א שכ' בהדיא דאיסור מפעפע מתפשט מחתיכה לחתיכה גם בלי רוטב. אלא צ"ל דחלב אינו ממש כאיסור המפעפע אלא ממוצע. ר"ל דמתפשט באותה חתיכה ולא מחתיכה לחתיכה (אלא שלפ"ז מלבד דלא משמע כן מדברי מה"ב שם ובד' צ"ה סע"א גם צ"ע מנלי' להרשב"א (בד"ק) להוציא דין חדש מדעתו ולומר דאיסור שמן מפעפע גם מחתיכה לחתיכה בלי רוטב מאחר שגם חלב ע"כ מפעפע מדאוסר כל החתיכה ומ"מ אינו הולך מחתיכה לחתיכה. מנלן לחלק במפעפעין גופייהו. אלא שי"ל דחלב לאו מצד דחשיבא דבר שמן מפעפע אלא מצד שהוא דבר לח (ונמצא ה"ז כעין בישול בחתיכה זו) אלא דלפי שהוא דבר מועט ואין הבשר מכוסה בו ע"כ אינו מתפשט מחתיכה לחתיכה (וכמעט ה"ז כמקצתו בתוך הרוטב שיש דיעות כו') והחילוק לדינא ממילא מובן כמו במים אסורים וכה"ג שודאי אינו מפעפע מצד שמנוני'. אבל אי מצד לח כו'. גם יש לעיין דבריטב"א דקי"ח א' ד"ה כיון משמע דלפי' ר"י דכ"ק מיהו אוסר בחתיכה הב'. והט"ז בשם רש"ל החליט סי' ק"ה סקי"ד דגם כ"ק אינו אוסר ואולי תלוי בסברות הנ"ל בטעם הממוצע ויתבאר אי"ה):
ב הר"ן פג"ה (רצ"ד א') גבי גדי שצלאו בחלבו. הביא בשם הרא"ה דצלי שמן גם ס' לא מהני. וכ' דלפ"ז ה"ה במליחה ובשם רמב"ן כ' (בסמוך) דבמליחה שמן ככחוש ודי בקליפה. ובפ' כ"ה (ש"ב ב') גבי דג טמא כו' כתב להיפוך בשם הרמב"ן דגבי מליחה (גם בכחוש) אסור בכולי' ומשמע שגם ס' לא מהני. ובשם הרא"ה כ' דסגי בנטילת מקום עכ"פ. אמנם מ"ש בשם רמב"ן ראיתי גם במה"ב (צ"ב ב') שהביא סתירה זו. וס"ל שחזרה היא ע"ש. אך בד' צ"ה סע"א משמע שעל האמת ס"ל לרמב"ן כהרשב"א א"כ ע"כ מ"ש רמב"ן פ' כ"ה שבר"ן דכולי' אסור ר"ל עד ס' (ובב"י סי' ע' מפורש שרמב"ן כהרמב"ם פט"ו דלא מהני ס' וצ"ע). ומ"ש המה"ב ד' צ"ב הנ"ל דלא ראה לא' מהראשונים שא' כן ע"כ היינו משום שמדברי רמב"ן משמע דגם בכחוש הדין כן (ובאמת צ"ע א"כ ה"ז כרבינא גבי אטמהתא) שוב ראיתי דעיקר דברי רמב"ן נאמר רק לענין דלא אמרי' במליחה תתא' גבר וכשרק העליון מלוח יהי' סגי בקליפה כמו בחם לתוך צונן. וע"ז כ' דבמליחה הוי כשניהם חמין וא"כ נראה ודאי דבס' סגי עכ"פ. ומ"ש במה"ב שלא ראה מא' מהראשונים כו' נראה דהיינו לענין הסברא דליהוי כשניהם חמין. אבל לענין למה לא סגי בקליפה כדין מליחה לא איירי רמב"ן. וס"ל לרשב"א דגם רמב"ן מודה כאן דמיירי בשמן וחזר בו כו' (והרא"ה אפשר דס"ל דרמב"ן ר"ל דלא סגי בקליפה כחם לתוך צונן אבל בנטילת מקום סגי. ואולי הא דבעינן נטילת מקום כאן דוקא הוא משום הציר ע' ר"ן). ויש לעיין במה"ב ד' ע"ב וד' ע"א רע"ב שנרא' כמסכים לרמב"ן ומתמי' על רא"ה דסגי בקליפ' ולא הזכיר שם במה"ב דאייר בשמן כו'. אך הסתירה שבדברי הר"ן בשם הרא"ה. לפ"מ שנראה מד' בד"ה אין כאן סתירה. דגבי צלי ס"ל דלא מהני ס' בשמן כמ"ש דקי"א ב' אבל גבי מליחה ס"ל דסגי בקליפה גם בשמן כמש"ש ע"א. דאין דין מפעפע במליחה רק בצלי ור"ל דהכל בקליפ' וכמבואר מד' ד' צ"ח סע"א. דשם איירי בכזית דתרבא דהוי איסור שמן וכ' קליפ'. ומ"ש בכמה דוכתי מהם ד' צ"ה סע"א וסע"ב דאין דין ס' בצלי ומליחה ע"כ אעפ"י שכללם יחד אין הכוונה ע"ד א'. אלא דהא כדאיתא והא כדאיתא דבצלי אין דין ס' ר"ל דלא מהני במפעפע כו':
ובמליחה אין דין ס' ר"ל דגם במפעפע די בקליפ'. וכן צ"ל בד' קי"א ע"ב שכ' ג"כ אבל בצלי ומליחה אין בו דין ס' ר"ל כנ"ל. ומה דסיים שם דכל דאיכא פיעפוע הכל אסור ע"כ קאי רק אצלי ומשום דעיקרו קאי התם גבי בישול. וכתב להפריש בע"י האור גופ' בין בישול לצלי. אלא שדרך אגב כשכתב שאין דין ס' כלל גם במליחה לפי שכן הוא האמת לפי דעתו שגם במליחה לא שייך ס' ור"ל דלענין זה דלא שייך ס' שניהם שוין (כיון שאין מתפשט בשוה כ"א ע"י רוטב) אלא דזה אסור לגמרי וזה בקליפה סגי. וכן מבואר בדבריו בכמה דוכתי שמחלק בין צלי למליחה במפעפע עי' ד' צ"ה רע"א דלא נאמרו הדברים (דשמן מפעפע) אלא ע"י האור (והיינו ע"כ בצלי דבבשול אין חילוק בין כחוש לשמן) ולא במליחה. ודברי הר"ן דפג"ה שסיים אחר ד' הרא"ה בצלי. דלפ"ז ה"ה במליחה וכן כתב שם גבי הנהו אטמהתא דלדברי מי שאומר דלצלי ומליחה לא משערי' בס' כו' וכוונתו על הרא"ה הנ"ל. וכן גבי דיקולא כתב דמשם למדנו דלא כהרא"ה (והיינו במליחה לפי' דדיקולא היינו סל) צע"ג, שמדברי הרא"ה בבד"ה נראה מבואר בכמה דוכתי שמחלק בין צלי למליחה (מהיפוך להיפיך) כנ"ל. שוב ראיתי בריטב"א פג"ה שם דס"ל כהר"ן אך לא הזכיר שם הרא"ה. ודברי הר"ן דפ' כ"ה א"ש מ"ש בשם הרא"ה דשם קאי במליחה (לכן אף אי מיירי בשמן הדין כן להרא"ה. אלא דשם משמע פשטא דאיירי בסתם דג ובשר בכחוש. ובזה איני יודע למה פרט הרא"ה דוקא דלפה"נ כל הפוסקים הושוו דמליחה בכחוש סגי בקליפ' (או בנטילת מקום) ומוכרח בגמ' גבי אטמהתא דרב אחא ומר בר ר"א שרי כו'. ולא הובא ד' רמב"ן הללו לא בחידושי הרשב"א ולא בריטב"א ולמה הי' לי' להר"ן להביאו כלל (וכ"ש שגם רמב"ן חזר בו כו') גם מ"ש בשם הרא"ה שם שמצריך נטילת מקום צ"ע דמשמע (בד' קי"א ב') דזה רק בצלי כחוש אבל במליחה נראה בכמה דוכתי בדבריו דסגי בקליפ'. (ועי' ג"כ דע"א ע"ב):
ג בעובדא דדיקולא (צ"ח) בדרך כלל יש ב' פי'. אם דיקולא היינו קלחת כדפרש"י והיינו בישול או פי' דיקולא סל והיינו מליחה. והנה אם הפי' סל, לכאורה איך שייך שיעור ס' הרי קי"ל כרב אחא (צ"ז) דמליחה רק כצלי וצ"ל דהיינו לפי דתרבא היינו איסור שמן (ולא בחלב כחוש כו') וא"כ מוכח מכאן כהרשב"א בתה"א דצ"ה וסיעתו. דמליחה כצלי דבשמן בעי' סי' ועדיין אולי רק בחתיכה א'. אבל החתיכה לחתיכה י"ל דגם בדבר שמן אינו מפעפע בלי רוטב דוקא (ע"ל אות א') וכאן דסבר ר"א לשעורי' במאי דבלע דיקולא משמע דעכ"פ כל החתיכות שבדיקולי מצטרפי'. א"כ נשמע מכאן גם סברת כדעת הרשב"א (שבד"ק) שבדבר שמן מפעפע גם מחתיכ' לחתיכה בלי רוטב (גם בבלוע). אמנם לפי' דיקולא קלחת. ולכאורה ודאי הפי' הפשוט בכ"מ דיקולא ס"ל. ולמה הוציאו כאן מפשוטו ע"כ משום דמליחה אין הדין כנ"ל. אלא דאיך יהי' הדין בכה"ג דמליחה. יש בזה חילוקי סברות. ויש לעיין בד' הפוסקים שפירשו בזה בטעמו דרש"י למה מיאן לפרש דיקולא סל. שאין כולם בסגנון א'. ומובן שכ"א לפי דעתו בדין מליחה בכה"ג. כך פי' טעם המיאן דרש"י. והנה יש פי' שנוים א' לפ"מ דמשמע מתוס' ד' ק' ע"א ורא"ש ספג"ה. דהיינו מצד קוש' הר"א שנאמר חתיכה נעשה נבילה כו' וגם בזה יש ב' פי' א' דר"ל שהי' הדין נותן דאם אין ס' בחתיכה שנגע בהחלב. יהי' נ"נ ובעי' ס' בשאר החתיכות כנגד כל החתיכה. וכ"ה בתוס' ובסה"ת בהדיא. והב' לפ"מ דמשמע במה"ב ד' צ"ח סע"א שהי' הדין נותן דגם ס' בשאר חתיכות כנגד כל החתיכה הא' לא מהני (אם לא ס' באותה חתיכה נגד החלב כו'). ונמצא לפ"ז יש כאן ב' דיעות במליחה כה"ג דכזית' בדיקולא ועוד יש פי' ג' בחידושי הרשב"א (פי' ראשון) דבלא רוטב אינו יוצא מחתיכה לחתיכה לא לאסור ולא להתיר להצטרף לס' כו' (ומשמע דבאותו חתיכה מתפשט. וכשיטתו בתה"א ד' צ"ה. אבל לא כשיטתו שם ד' ק' לכאורה. אלא כדמשמע במה"ב ד' קי"א כנ"ל אות א' אם לא שנאמר דהאי כזית דתרבא כחוש הוי וס"ל דבכה"ג דומה לחלב וכפי' הנ"ל אות א' שזה ממוצע בין כחוש גמור לשמן גמור. אך א"כ קשה שהרי בת"ה ד' צ"ד סע"ב הסכים לפר"ת דחלב כחוש בצלי ומליחה סגי בקליפה (או נט"מ) וכן הסכים בחידושיו ד' צ"ו. וא"כ כאן דמשמע שבא ע"ז רק מצד דאינו יוצא מחתיכה לחתיכה אבל באותו חתיכה משמע דמתפשט ע"כ משום דסתם חלב הוי שמן גמור ומוכח דס"ל כאן כדמשמע במה"ב דקי"א ולא כשיטתו בת"ה ד' ק' כנ"ל נראה דזוהי שיטתו ג"כ בת"ה ד' צ"ח ויתבאר אי"ה. הפי' הד' הוא פי' הב' שבחידושי הרשב"א וכפי' הר"ן וגם בריטב"א פי' הא'. דרש"י אזיל לשיטתו דמין במינו לא בטיל כר"י כו' ולפ"ז משמע דלפ"מ דקיי"ל כרבנן. הדין נותן להצריך ס' בכל החתיכות נגד החלב בלבד. וכנ"ל להמפרשים דיקולא סל (ומיהו ברשב"א איתא בפי' זה בשלא נודע כו' משמע דר"ל דאילו יודע באיזה חתיכה נגע אין לאסור האחרות כלל. וה"ז כנ"ל לפי' הא' דשם דאפי' שמן אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה. אך בריטב"א ור"ן ליתא תנאי זה בשלא נודע כו' משמע משום דס"ל דמפעפע מחתיכה לחתיכה לאסור שאר החתי' ומסתמא ה"ה להצטרף לבטל הח"ב בס' לדידן כנ"ל להמפרשי' דיקולא סל. וכ"ש הר"ן דמסיק בהדיא דעתו דדיקולא סל וכרבנן כו'). הפי' הה' הוא פי' ב' דריטב"א דס"ל לרש"י כמ"ש הוא לעיל דע"י מליחה וצלי בלי רוטב אין שום איסור מתבטל בס' אפילו לרבנן עכ"ל. ונראה דאין ר"ל מצד דבלי רוטב אינו יוצא מחתיכה לחתיכה או דגם בחתיכה עצמה אין דין ס' בצלי ומליחה אלא קליפה (בכחוש) דא"כ מה זה שכ' ואפילו לרבנן (וגם לא הל"ל אינו מתבטל לשון חומרא דעיקרו דמילתא דאינו יוצא מחתיכה לחתיכה לקולא איתמר כו'). אלא כוונתו למש"ש לעיל ד' צ"ו גבי גדי שצלאו בחלבו דגם ס' לא מהני בצלי ומליחה בשמן. וכשיטת הר"ן דפג"ה בשם הרא"ה כנ"ל אות ב'). ולפי"ז משמע ג"כ דאילולי סברא זו (וכמו לדידן שלא קיי"ל הכי) הי' מצטרף הכל לס' דמפעפע מחתיכה לחתיכה כו' כנ"ל. אך א"כ אינו מובן מה שסיים שם הלכך אם החלב נודע מקומו בקליפה (או בנ"מ) סגי. דאם הפי' כפשוטו דסגי בקליפ' באותה חתיכה במקום שנגע החלב ודאי קשה טובא (לפי הנ"ל דאפי' ס' לא מהני) אלא שצ"ל דר"ל קליפה בחתיכה שנגע בחתיכה הראשונה. וא"כ ס"ל דאינו מפעפע מחתיכה לחתיכה. (רק דס"ל דמ"מ כדי קליפ' אוסר עי' סי' ס"ט סי"ח וכ"ה בסה"ת סי' נ"ב. ומ"מ צ"ע למה. ומ"ש ביה"ג שם כדין ב' חתיכה הנוגע זה בזה צ"ע דזהו בגוף איסור אבל בבלוע ע' ט"ז סי' ק"ה סקי"ד. אך ל"ד דמחל"ח אינו יוצא כלל. אבל בסי' ס"ט בחתיכה אחת וחצי' מלוח דין הוא לאסור כ"ק כו') וכן משמע דעתו ד' ק"ח א' ד"ה כיון ע"ש) ולפי"ז נראה יותר דגם בפי' הא' ס"ל הכי. והאי סיומא הלכך כו' אתרווייהו קאי דבתחילה פי' ב' סברות אמאי דהוצרך רש"י לפרש קלחת ואח"כ סיים היוצא לדינא לענין מליחה בסל. לרש"י דביודע מקומו אין לאסור רק החתיכה א' וכ"ק בחתיכה שנגע ואם לא נודע (דהכל נכנס בספק כמ"ש בחידושי הרשב"א) הכל אסור ולא מהני ס' אי כר"י או אפילו לרבנן כנ"ל. (ומ"ש ואסור לבשל בקדירה של רוטב כדי שיתבטל. י"ל אפי' לפי הא' כר"י הרי אמרי' סלק את מינו כו') ונמצא דגם הריטב"א ס"ל כנ"ל לחדושי הרשב"א. רק הר"ן ר"ל כנ"ל להמפרשי' דיקולא סל (אפי' אליבא דרש"י). ועוד פי' ו' לפמ"ש המרדכי (סי' תר"פ) בשם סה"ת (במסקנא) דבמליחה הי' די בקליפה לבד ולא שייך ס' כלל. ולפי"ז צ"ל דחלב כחוש הי' או דס"ל כרמב"ן שבר"ן פג"ה ות"ה (דצ"ה) דמליחה גרוע מצלי כו'. אבל לגי' שלפנינו בסה"ת משמע דר"ל כפי' הא' דחידושי הרשב"א. ומ"ש אין לשער בסל ר"ל בשאר החתיכות שבסל או שצ"ל בס' והכל א' דר"ל אין להצטרף שאר החתיכות משום דאינו מפעפע מחתיכה לחתיכה וכנ"ל להרשב"א בחידושיו:
ד ועתה נדבר ונפרש יותר היוצא לדינא לחלוקי דיעות הנ"ל. והנה להמפרשי' דיקולא סל לכאור' ע"כ ס"ל דמליחה בדבר שמן מפעפע מחתיכ' לחתיכ' (כסברת הרשב"א בת"ה ד"ק). והיינו אף גם להצטרף כולם לבטל האיסור בס' והרי דינו כבישול וניעור (מתחילה ועד סוף). ואעפ"י שהתוס' ד"ק כתבו כמסתפקים גם אי דיקולא סל. אם חלב מפעפע מחתיכ' לחתיכ' א"ל. וכ"ה לשון הרא"ש ספג"ה ושאר פוסקים. (וזאת לכאורה ודאי שאין כוונתם דבכל דבר מספק' להו כדמשמע לכאורה ממ"ש אם אין חלב מפעפע כמו שפי' לעיל וכיוונו ע"כ למ"ש לעיל דצ"ו ב' ד"ה אפי' דמיירי גבי דם. אבל הרי שם פשיט' להו. אלא כוונתם דרק בחלב מספק' להו וכן משמע בהדיא בסמ"ג לאוין קמ"א ע"ש דל"ד ע"א שכ' אם נאמר דחלב כחלב כו'. אך בסה"ת מביא ראיה מחלב לחלב וכן במהר"מ שבמרדכי ספג"ה וע' תשו' מהר"מ בתשו' מיימו' לה' מ"א סי' י"ו דממ"נ כו' ועוד הרי הוכיח ר"י כו' משמע דממ"נ שבתוס' הוא רק דרך קוש' על הר"א אבל באמת ס"ל לר"י דחלב כחלב). ע"כ אין הפי' כפשוטו דבאמת מספקא להו גם אי פי' דיקולא סל. שהרי זה א"א דאם אינו מפעפע איך שיערו בס' (ודוחק לומר דלפ"ז יתפרש שרק באותו חתיכ' שיערו. דכל כה"ג ה"ל לפרש ולא מצינו פי' זה בשום פוסק גם א כ בפשיטות ה"ל לדחות ראיות הר"א דאף אי חתיכ' נעשה נבילה מ"מ שייך ס' באותה חתיכה נגד החלב. גם לכאור' א"כ גם בדיקולא אינו מפעפע כו' אלא דז"א לפמ"ש בחידושי הרשב"א דע"כ כלי שאני מהא דדגים שעלו בקערה כו') ונראה דצ"ל דלאו דרך ספיק' ממש כ"כ אלא שבאו לדחות ראיית הר"א דלא אמרינן חנ"נ כו'. וע"ז כ' דאין ראי' דאי אין מפעפע כו' ור"ל דא"כ לא תיקן הר"א כלום דגם אי אין חנ"נ ק' דאותה חתיכ' אסור' ולא מהני צירוף ס' בכל החתיכ'. ושאר חתיכ' מותרי' בלא ס'. ואם מפעפע כו' ר"ל כיון דע"כ לומר דמפעפע. א"כ אם מפעפע לאסור בדין הוא ג"כ שיצטרפו לבטל כו'. ומיהו מ"מ גם לפ"ז לא פשיט' להו דמפעפע מחתיכ' לחתיכ' כ"א מכח ההוכח' הנ"ל. והרי הוכח' זו אינה כ"א אחר ההנחה דדיקולא היינו סל. אבל אי קלחת לא מוכח עכ"פ מידי. והרי בגוף הפי' דדיקולא לא החליטו. אדרבה משמע שנוטים לפרש"י רק כתבו דרך את"ל דפי' סל ג"כ אין ראי'. וכן משמע בדצ"ח ד"ה דנפל. ומעין זה הוא לשון הרא"ש. וכעת לא ראיתי מי שהחליט דפי' דיקולא סל זולת הר"א שודאי החליט שדיקולא של וכמ"כ הר"ן (וכן משמע מסמ"ג):
והנה להר"א צ"ע דאם נאמר דדעתו דחלב מפעפע מחתיכ' לחתיכ' גם לענין להצטרף לבטל. וה"ז כבישול גמור וניער כו'. א"כ איך הוכיח מזה דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורי' הרי גם בבשר בחלב דודאי חנ"נ מ"מ בניער מתחי' ועד סוף לכ"ע מצטרף הכל לבטל בס' החלב (ואף ר"י רק משום גזירה דילמא לא ניער יפה כו'). וגם התוס' למה לא דחו ראייתו מכח זה. ולמה להם לבוא ע"ז מכח הראי' מחתיכ' א' דלא אמרי' דחצי חתיכ' תיאסר תחילה ויהי' נ"נ כו' דע"ז יש דיחוי לפי' הרא"מ כו'. ולמה לא באו ע"ז מכח צירוף כל החתיכו' בניער כנ"ל. ונראה דצ"ל דס"ל להר"א וכמ"כ להתוס' דניער שאני. דע"י הניעור מיד שנופל הטיפ' אין הטיפ' נבלעת בתוך החתיכ' יותר מבכל הקדירה אבל כאן אעפ"י שמפעפע מחל"ח מ"מ תחילה נבלע בחתיכ' שעליו החלב. ואח"כ נפלט מאותה חתיכ' לאחרות. וא"כ שייך לומר שמיד שנבלע בה חנ"נ אף שאח"כ תפליט מחל"ח ויתפשט בכולם ויהי' חתיכ' זו שוה לכל החתיכ'. אשר ע"כ אי לא אמרי' חנ"נ הכל מצטרפי' לבטל מ"מ אי אמרי' חנ"נ יהי' אותה חתיכ' שהי' בה טעם מתחילה נעשה נבילה כו' ומשא"כ בניער מיד אין כאן תחילה וסוף דכולם בולעים מגוף הטיפ' בשוה ולא מחתיכ' לחתיכ' כו' ולכן הוצרכו התוס' להביא ראי' מהא דחצי חתיכ' דגם אם קיבל איזה מקום טעם תחי' אם אח"כ מתפשט מחתיכ' לחתיכ' (בשוה) לא אמרי' מתחילה מיד שקיבל הטעם חנ"נ. כיון דסופו להתפשט כו'. והנה לפ"ז לבד שנשמע מהר"א דס"ל חלב מפעפע מחתיכ' לחתיכ'. ומצטרף הכל לבטל כו'. נשמע ג"כ דס"ל (פי' חדש) בסוגי' דטיפת חלב דפי' ניער מתחילה. ר"ל בעוד שעדיין לא נבלע' הטיפה כלל באותה חתיכ'. ובזה א"ש הלשון דאמרי' שם (קט) דאי ניער מתחי' ועד סוף הא לא בלע כלל. ואם פי' ניער מתחילה היינו קודם שיתפשט הטיפ' בכל אותה חתיכ' (כדמשמע משאר פוסקים) מה הלשון לא בלע כלל. דודאי בלע אלא דמתפשט בכל הקדירה (בשוה). ולפי הנ"ל דבעי' ניער קודם שנבלעה הטיפה אלא עודה בעין כו'. א"ש. (וגם א"ש קצת מאי דהוי קש' לי כמה שיעור מיד ולמה לא נאסר תיכף כשנפלה כו'). ולכאורה הי' נראה דלפ"ז דהא דאמרי' מתחילה ועד סוף הכל קאי על הבליע' ר"ל תחילת הבליע' וסופה. ע' ביה"ג סק"י. וניער בסוף ולא בתחילה ג"כ על הבליעה קאי ור"ל דכל שמקצת הטיפ' נבלע' קודם שניער אף שמקצת' נבלע' לא מהני ניער דמיד אותו מקום שנבלע בו המקצת נ"נ. אך א"כ הא דאמרי' לא ניער לא בתחילה ולא בסוף יהי' הפי' שלא ניער עד שיגמר בליעת הטיפ' במקומ'. וזה לא יתכן דאיך א' מבלע בלע ולא פליט. ור"ל דלא נאסרו האחרות. והרי ודאי אם ינער אחר הבליע' ג"כ פליט. א"ו ע"כ האי בסוף ר"ל כל משך הבישול. (וגם אי הפי' ב חילה הוא קודם שיתפשט בכל אותה חתיכ' (כדמשמע משאר פוסקי') ג"כ האי בסוף אין ר"ל בסוף אותו ההתפשטו' דודאי אף אם לא ניער במשך ההתפשטות באותה חתיכ' עד סופ'. אם ניער אח"כ הרי יפליט. אע"כ לכל הפי' האי ניער או לא ניער בסוף ר"ל אח"כ. והיינו כל משך הבישול. וזהו שהקש' הטור שפיר דכל שניער בתחילה אף שלא ניער בסוף הבישול סגי ואינו מובן כ"כ מ"ש ביה"ג סק"י. אך י"ל דר"ל דבגמ' האי סוף ר"ל אח"כ ובאמת גבי ניער מתחילה ועד סוף בכדי נסב' אלא איידי דמעיקר' בלא ניער בתחילה הרי (גם להר"ן לפי הס"ד כו') שם יש נ"מ אי ניער אח"כ אי לאו נקט נמי בסיפ' ניער מתחילה ועד סוף אף דבניער מתחילה שוב אין נ"מ בניער דסוף אבל הרמב"ם ולפי פי' הא' דמ"מ דאף בלי ניער כלל מיירי בריש') לא הוי לי' להזכיר כלל ניער דסוף אלא דלישנ' דגמ' נקט כו'. והנה לכאור' קש' על פי' הנ"ל בניער מיד. דא"כ איך כ' התוס' דניער לאו דוקא. ובמקצת החתיכ' בתוך הרוטב סגי. וצ"ל שהתוס' בעצמם באמת לא ס"ל כפי' הנ"ל. אלא דכאן לשיטתו של הר"א הוצרכו לדחות ראייתו עפ"י דרכו. דמגמ' בניער אין ראי' דמקצתה ברוטב סגי וי"ל דבעי' ניכר בעוד שהטיפה עדיין בעין כו' גם מהר"ן אף דהסכים ג"כ דפי' דיקולא סל. אין ראי' ממנו רק לענין דחלב מפעפע מחתיכה לחתיכ' ומצטרפי' כל החתיכו' לבטל החלב. אבל לענין פי' ניער לא משמע מכאן כלום איך דעתו (והא דלא אמרי' כאן חנ"נ יש בזה כמה צדדי' אי כמ"ש התוס' או בע"א ויתבאר אי"ה. ואפשר נמי משום דלשיטתו ס"פ כ"ה לא אמרי' חנ"נ גבי מליחה כו'. ועכ"פ לכאורה ליכא למשמע מיני' כאן לעניינו חנ"נ וניער כו'):
ה ונמצא להר"א בדיקולא סל ע"י מליחה. אם נפל חלב על חתיכ' א'. מצטרף הכל לבטל דמפעפע מחל"ח בשוה כו' אך דוקא בשאר איסורי'. דס"ל דלא אמרי' כלל חנ"נ בשאר איסורי'. אבל בבב"ח כה"ג באיסור שמן וכגון חמאה כו') או לדידן דגם בשאר איסורי' חנ"נ. נשמע ממנו דס"ל דאם ליכ' ס' באותה חתיכ' שנפל עלי' חנ"נ ובעי' ס' בכל הסל נגד כל אותה החתיכ'. (דכיון שאותה חתיכ' בולעת תחילה נעשה נבילה אעפ"י דאח"כ מתפשט בכל הסל בשוה דאל"כ גם בשאר איסורי' דלא אמרי' חנ"נ האיך מצטרפי' הכל ולענין קוש' התוס' דא"כ גם בחתיכ' א' נימא דמקצתה במקום שנופל עליו החלב בולע תחילה ונעשה נבילה כו'. צ"ל דס"ל כהרא"ם כו'. או אפשר דס"ל מצד שיש הפסק מעט בין חתיכ' לחתיכ' כמשי"ת אי"ה. ולפי"ז אין הכרח לומר בהא דניער מתחי' ועד סוף דהיינו שאינו נבלע כלל באותה חתיכה יותר מבכל הקדירה כנ"ל. אלא אעפ"י שנבלע באותה חתיכה תחי' וממנה מתפשט בכל הקדירה מ"מ ע"י הניער מתפשט מחתיכה לחתיכה בלי שהיי' ועיכוב כלל כו'). והנה גם לפרש"י דיקולא קלחת אם נאמר דהיינו מצד קוש' הר"א כדמשמע מתוס' ורא"ש. א"כ יהי' הדין בין בבב"ח ובין בשאר איסורים. ג"כ כנ"ל. דאם ליכא ס' באותה חתיכה חנ"נ ובעינן ס' בכל הסל. (וא"כ יסבור רש"י לפ"ז בכל הפרטי' הנ"ל כהר"א הן בענין דחלב מפעפע מחתי' לחתיכה בשוה כו' והן לענין פי' דניער מתחי' ועד סוף אם כדלעיל דהיינו שלא נבלע כלל באותה חתיכ' כו'. (וא"ש לשיטתו דמקצתה ברוטב לא מהני כלום) או כנ"ל בסמוך דבב' חתיכ' יש הפסק ועיכוב מעט. ומשא"כ בניער מתפשט מחל"ח בלי עיכוב כו'). וכ"ז לפ"מ דמשמע מתוס' ורא"ש דלפי קוש' הר"א. הדין נותן כנ"ל. אבל לפ"מ דמשמע במה"ב. דקוש' הר"א היינו דאם נאמר חנ"נ יהי' הכל אסור ולא מהני ס' דאף באלף לא בטל אף לרבנן דר"י. ולכאורה נראה דס"ל למה"ב דהר"א ס"ל דאין חלב מפעפע מחתיכ' לחתיכ' כלל. אלא דס"ל דכיון דאמרי' דחנ"נ. ואפשר לסחוט אסור גם המוהל דהיתר עצמו בלי תערובות האיסור הבלוע ג"כ אוסר. ולכן אעפ"י דע"י מליחה (בלי רוטב) אפי' איסור שמן אינו יוצא מחתיכ' לחתיכה מ"מ כיון דאותה חנ"נ. ה"ז כנבילה ממש ואוסרת החתיכ' הסמוכה מחמת פליטת מוהל של עצמה. וכן אותה חתיכ' שני' לשלישי' וכן לעולם. וע"ז מקשה דבאמת אפי' בבב"ח לא אמרי' דחנ"נ לאסור ע"י פליטת המוהל של עצמה. אם לא ע"י תערובות פליטת האיסור הבלוע וכיון דהבלוע אינו יוצא מחתיכה לחתיכ' אינו אוסר האחרות. אבל באמת כל דבריו ז"ל מחוסרי' הבנה. (מלבד שתחי' אומר שאפי' הן אלף כו' ואח"כ אומר היכא דליכא בכולהו לבטולי כו' עי"ש ולזה י"ל בדוחק דר"ל דבעי' בכל א' ס' נגד החתיכ' הנוגעת בה. ר"ל בשני' נגד הא' וכן בשלישי' נגד השני' כו' ודוחק. גם) דמשמע מדבריו דלדידי' ניח' דסגי בס' בכל החתיכ' נגד החלב לבד. ואמאי כיון דאינו יוצא מחתיכ' לחתיכ' כלל. וגם להר"א איך הוי ניח' ליה (אילולא קושייתו דלא אמרינן חנ"נ לענין פליטת עצמה). והרי אף אי לא אמרי' חנ"נ כלל בשאר איסורי'. אבל כיון שאינו יוצא מחתיכ' לחתיכ' איך שיערו בכל הסל. ולכאור' ע"כ לדחוק דחדא מן הקושיו' נקט. דבאמת לדידי' ע"כ דיקולא קלחת. כמ"ש בחידושי הרשב"א דאי סל לא ה"ל לשאר כלל בס' בכל הסל דאין שאר החתיכו' מצטרפי' כיון דאינו יוצא מחתיכ' לחתיכ' כלל. אלא דכלפי ד' הר"א דניחא לי' דיקולא סל (ולא דקדק כעת למה מצטרפי' כל החתיכ'). אלא רק לענין קושייתו וראייתו דלא אמרי' חנ"נ בשאר איסורי' דאל"כ הי' הכל אסור. בזה קא עסיק כעת דזה הוי ניח' אולי הוי אמרי' (בב"ח) דחנ"נ לאסור גם בפליטת מוהל של עצמה בלבד. אלא דגם זה אינו כדמסיק. אבל על האמת ס"ל לרשב"א דע"כ דיקולא קלחת. ולכן שיערו בס' נגד החלב. ואולי יש איזה ט"ס במה"ב באופן דמסקנתו ע"ד הנ"ל דע"כ דיקולא קלחת. שהרי סיים וכן מצאתי בסה"ת. וע"ש בסה"ת מסיק דלכך הוצרך רש"י לפרש דיקולא קלחת כו' ע"ש. הגה' המחבר ונ' דיש עוד ישוב לד' מה"ב לפ"מ דנזכ' במה"ב (דצ"ה רע"ב) ובחהרש"א דאם נמצא חלב נמלח עם חתי' מרובות ולא נודע באיזה מהן נודע בשעת מליחה כו' אם אין ששים בכולם נגד חתי' החלב. והרי דס"ל דה כ' דלא נודע כו' מצטרף הכל לבטל אע"ג דהיכ' דנודע לא היו מצטרפות כל החתי' מכיון שלא נודע וכולן בספק מצטרפות. וא"כ אפשר לומר דאם לא אמרי' חנ"נ (אף לר"א דבלועת היתר בעצמו אוסר) ניח' דשערו בס' בכל הדיקולא דאיירי שלא נודע באיזה חתי' נגע דכיון דלא נודע באיזה חתי' נפל אינה נ"נ וע' בש"ך סי' קי"א סקי"ז ונכנס הכל בספק מצטרפי' כל החתי' לבטל החלב וכן להמחבר דאף דחנ"נ אף בש"א מ"מ וכיון דאין בלוע ההיתר בעצמו אוסר ובליעת איסור אינו נפלט ע"כ) מצטרפי' כל החתיכו' לבטל החלב כו'. אבל להר"א (דס"ל דבלוע ההיתר עצמו אוסר) אי אמרי' דחנ"נ. א"כ אף דאינו יודע באיזה חתיכ' נגע מ"מ כיון דיודע דנגע בחתיכ' אחד א"כ אותה חתיכ' אוסר השאר שבסל. ואע"ג דלהמחבר אמרינן דהטעם דמשערינן בכל הסל היינו משום דכיון דלא נודע כו' היינו דוקא היכ' דרוצים אנו לידע דבר זה והיינו היכא שנ"מ לנו בידיעה הזה) ואינו יודע אז אמרי' דלא נ"נ אבל להר"א דאין נפקותא כלל בידיעה הזה דבאיזה חתיכה שיהי' נגע נאסרו כל החתיכו' (אי אמרי' חנ"נ) אף היכ' דלא נודע אמרי' דהחתי' שנגע נ"נ ואוסרת שאר חתיכו'. אבל לפה"נ הוא דוחק גדול לחלק בזה. ולהפי' א' דבחה"ר דמשום דאין בלוע יוצא מחתי' לחתי' בלא רוטב כו'. שמעינן דבמליחה בכה"ג נאסרה החתיכ' שנפל עלי' אם אין בה ס' כנגד החלב (ואע"ג דכשיצטרפו כל החתיכ' יהי' ס' נגד החלב אינו מועיל) ושאר החתיכ' מותרין. אע"ג דאף לכשתצטרף אותם ג"כ לא יהי' ס' נגד החלב מ"מ מותרות דלא נפלט החלב כלל מחל"ח (ואע"ג דפליטת חתיכה עצמה בלא החלב נבלע בחתי' השני כ"ק לכה"פ מ"מ כיון דהחלב אין מתפשט אינו אוסר פליטת ההיתר עצמו. והנה לפ"ז ק' לכאו' מד' תוה"א ד"ק שכ' ומ"מ כו' שאם החתי' בלוע מאיסור כו' כגון שבלעה מחלב שמן כו' שהיא אוסרת שאר החתיכ' כו' ע"ש]. ואיך שיהי' לפה"נ אין לעמוד על יסוד דברי מה"ב בזה. (דאין דבריו ז"ל מובנים וגם יש בהם ט"ס לפה"נ). גם דברי הבד"ה אינם מובנים (בכעין זה) דאיהו אזיל לשיטתו דס"ל דגם באיסור שמן אינו אוסר במליחה רק כ"ק כמ"ש ר"ד צ"ה. אבל איך ניחא לי' עד"ז ד' הר"א. דא"כ איך שיערו בס' בכל הסל. אם לא שנאמר דס"ל דלהר"א הא דשיערו בס' היינו באותה חתיכ' וכנגע בה החלב) נגד החלב. ועז"כ דאילו הוי אמרי' חנ"נ. הי' צריך ס' נגד הזית ונגד כ"ק כו'. אבל גם זה אינו נכון. שכבר הודה הרא"ה עצמו לעיל דצ"ז ב' דזו טענה לצלי שמותר בקליפ' ולא אמרי' דכל קליפ' תאסור קליפ' הסמוכה וכן לעולם כו' והיינו משום דאין הנאסר יכול לאסור כו'. וכ"כ לקמן דק"א ע"א דשיעור זה קצוב כו' וא"כ אף כאן אף אם חנ"נ בשאר איסורי' א"צ ס' נגד הקליפ' כיין דהבלוע אינו מתפשט ע"י מליחה יותר מכ"ק (גם בשמן לדידי'):
ו אך גם דברי ת"ה עצמו אינו מובן שדחה ראייתו של הר"א משום דגם בבב"ח בכה"ג לא הייתה אוסרת שאר החתיכ' בלי רוטב. דמשמע דלא אסיק אדעתי' כלל (כאן) לומר דחלב מפעפע מחתיכה לחתיכ' בלי רוטב. א"כ בפשטו' ה"ל להקשות (דע"כ דיקולא קלחת. דאי סל) איך מצטרפי' כל החתיכ' לס'. ולא עוד אלא שמשמעות דבריו (גם בת"ה) דבאמת ס"ל דדיקולא סל וניח' הכל לפ"מ דס"ל דאינו יוצא מחתיכ' לחתיכ' בלי רוטב ולא אמרי' בכה"ג חנ"נ. ואיך ולמה שיערו בכל הסל. לכן נלפע"ד דכאן אזיל לשיטתו בפי' הב' שבחידושי הרשב"א דהא דהוצרך רש"י לפרש קלחת היינו משום דאזיל לשיטתו שפ' כר"י. וא"כ לדידן דקי"ל כרבנן א"ש דיקולא סל וכמ"ש הר"ן. אלא דכבר נתבאר דהרשב"א שם התנה ומוקי לה בלא נודע. והיינו דבנודע ס"ל דאין שאר החתיכ' מצטרפי' לא לאסור ולא להתיר דאין מפעפע מחתיכ' לחתיכ'. רק בלא נודע ס"ל כיון שכולם בספק מצטרפי' ג"כ להתיר וכ"כ בהדיא במה"ב לעיל ד' צ"ה רע"ב וכן אם נמצא חלב מפעפע נמלח עם חתיכו' מרובות ולא נודע באיזו מהם נבע כו' ששים בין כולם כו' ע"ש. ונראה דכ"כ מכח הך דדיקולא. גם דומ' זה לכאו' לההיא דב' קדירות שנפל איסור לא' מהם ואינו יודע לאיזו כו' דלקמן ד' קי"ד א' וטוש"ע סי' קי"א ס"ז (ולפ"ז ב' קדירו' לאו דוקא דגם אי רובא דהתירא לא דמי ליבש ביבש. וכן משמע בהדיא ממש"ש ואפי' הן מאה עי"ש. אבל בשו"ע סי' ק"ה ס"ט דבכה"ג חד בתרי בטל. וצ"ע לחלק ויתבאר אי"ה). וא"כ נראה פשוט דכאן בת"ה ס"ל ג"כ דגם הר"א ס"ל דאין חלב מפעפע מחתיכ' לחתיכה אלא דהא דדיקולא סל דמיירי בלא נודע. וכולן בספק לכן מצטרפי'. אלא דאילו אמרי' חנ"נ ס"ל להר"א דגם בכה"ג דלא נודע. הי' הדין נותן דאם ליכא בכל א' מהחחיכ' ס' נגד החלב. חנ"נ (בכל מקום שהיא) ודלא כמ"מ שהובא בש"ך קי"א סקי"ז) ואוסרת שאר החתיכו' ע"י פליטת עצמה (אם עד ס' כפשוטו או דלא מהני ס' כמשי"ת). וע"ז השיב הרשב"א דאין פליטת עצמה אוסרת כלל כיון שאין הבלוע יוצא מחתיכ' לחתיכה וא"ש הדין גם אי דיקולא סל כנ"ל בלא נודע וכדמסיק בחידושי הרשב"א בפי' ב'. והרא"ה לא דקדק כלל על גוף הדין. דבאמת ס"ל דעובדא זו פי' בע"א כדמסיק והיינו משום דאי כפשוטו ובמליחה ס"ל דלא ה"ל לשאר בכל הסל כיון שאינו מבליע כלל ע"י מליחה רק כדי קליפ'. וכמ"ש לעיל ד' צ"ה סע"ב בהדיא עי"ש. אלא כיון שראה שהרשב"א לא אתי עלה כ"א מכח דליכא למימר בכה"ג חנ"נ ואוסרת כו' (ומשמע דהא דמצטרפי' לבטל ניח' ליה ולא ידע הטעם ולא חש לדקדק בזה. דבאמת לדידי' לא ניח' זה וכדלעיל. אלא כיון דהרשב"א ניחא ליה זה וממילא אם מצטרפי' לבטל ה"ה או כ"ש דנאסרי' כשאין בהם ס'. אלא דסבר דהרשב"א ק"ל שאין לאסור כלל גם החתיכ' שנגע בחלב בלי רוטב. וכשיטתו דהרא"ה דס"ל באמת דגם באיסור שמן לא נאסר במליח' רק כדי קליפ'. וא"כ לא שייך לומר כלל חנ"נ). וע"ז השיב דמשום הא לא איריא דכדי קליפ' מיהו נאסר ונ"נ כו'. ואעפ"י שאיהו מודה דמ"מ אותה כדי קליפ' אינה אוסרת אחרים וזהו הטענה דצלי וכנ"ל מ"מ כיון דהר"א והרשב"א ניח' להו דמצטרפי' כו' כנ"ל. והרשב"א במה"ב לפי שלשיטתו באיסור שמן גם במליחה מבליע בכל אותה חתיכ' עכ"פ. ע"כ הי' כמסתפק בד' הרא"ה לומר דכדי קליפ' דקאמר היינו בחתיכ' השני' שנגע בה הראשונה. וע"ז כ' חדא דהבלוע אינו יוצא מחתיכ' לחתיכ' ואינו אוסר אפי' כדי קליפ' בשני'. ועוד דלדבריו (דאוסרת השני' כדי קליפ') א"כ גם אותה קליפ' תאסר קליפ' הסמוכה וכן לעולם וכולה נאסר. ועוד דאפי' את"ל כו' ר"ל דאף אם הפי' בד' הרא"ה כדי קליפ' בחתיכ' הראשונה שנגעה בהחלב. (ר"ל וא"כ לק"מ הב' קוש' הראשונו') (אכתי קשה) מנלן דבכזית בלחוד שיערום כו'. ועוד דאם זה עלה בדעתו כו' ר"ל אם הפי' כדי קליפ' מחתיכ' הראשונה כנ"ל הא גופ' קשי' דיותר ה"ל להקשות בכל החתי' הראשונה כיון דבאמת (לשיטת הרשב"א) כל החתי' נאסר בחלב המפעפע. ומה שהזכיר כאן גם עוד בקליפ' חברתה הוא שלא בדקדוק. רק נמשך לפ"מ דס"ל בכוונת הרא"ה כדי קליפ' מהשני' כו'. ושוב מבאר דברי הרא"ה דעיקר קושייתו דאם חנ"נ בשאר איסורים הדין נותן דהכל אסור (כל שאין ס' בראשונה) ולא מהני ס' בשאר החתיכ' גם נגד כל חתיכ' הא' משום דכיון דהחלב אינו מתפשט כ"א בחתיכ' א' ושוב נעשה נבילה ואוסרת בפליטת עצמה כדי קליפ' עכ"פ במליחה. ואותה כ"ק אוסרת כ"ק וכן לעולם (ואעפ"י דא"כ יקשה נמי גבי כ"ק דצלי כו'. הרי באמת להר"א ניח' דלא נזכר צלי כ"א בשאר איסורי' וניח' לי' דלא אמרי' חנ"נ. והי' יכול להביא ראי' גם משם וחדא מינייהו נקט כו'). וע"ז השיב דאילו הי' הפי' בחנ"נ שנעשה כנבילה ממש לאסור בפליטת עצמה בלבד הי' הדין עמו. אבל ז"א דגם בבב"ח כו' וא"ש הדין דדיקולא סל דמצטרפי' בלא נודע כו' וחנ"נ ליכא למימר בכה"ג בלי רוטב כו'. ואחר כל הטורח עדיין לא א"ש מ"ש אם אין בחתיכות לבטל את שתיהן כו' היכא דליכא בכולהו לבטולי אא"כ כו'. אם לא שנגי' באופן דאפי' יש בכולם לבטל את שתיהן (בצירוף מה שבלע דיקולא כו') מ"מ כולם אסורים. (אבל א"ל שנגי' מ"ש בתחי' אפי' הן אלף ואפי' למ"ד כו' באופן שבאמת סגי בס' נגד חתיכ' הראשונה עם החלב. דלפ"מ שכתב דאם היינו אומרים שנעשה כנבילה ממש לאסור בפליטת עצמה הי' הדין עם הר"א כו'. נראה דראוי להיות באמת נאסר הכל ולא מהני ס' כיון דהבלוע אינו יוצא מחל"ח רק פליטת עצמה. וגם זה רק כדי קליפ' במליחה (בכחוש כסתם בשר) דבכה"ג משמע מדברי כל הפוסקים דבצלי הי' הדין נותן דקליפ' אוסרת קליפ' הסמוכה וכן לעולם אילו הי' חנ"נ לאסור בפליטת עצמה שמזה הוכיחו הפוסקי' דאין הנאסר יכול לאסור במקום שאין האוסר הולך מעצמו. ולומר דכאן בלא נודע באיזו חתיכ' נגע מועיל בכה"ג. לא נראה דזה לא מהני אלא היכא שאין מקום לומר שהאיסור יאסור כולם וכיון דיש ס' בכולם) אלא שהחסרון הוא שאין כל ההיתר מעורב יחד בזה אמרי' כיון שהכל מוטל בספק (ודרכם להתערב) הרי הן כמעורבין יחד. אבל כאן הרי יש סברא שיאסרו כולם. מצד שכל כדי קליפ' נ"נ ואוסר בפליטת עצמו כ"ק וכן לעולם. וא"כ אפי' בנודע באיזו נגע הי' הדין נותן לאסור כולן כו' לאו היינו מצד שאינן מעורבי' אלא אדרבה כל קליפ' מתערבת ואוסרת חברתה כו'. וא"כ מה יועיל בזה הצירוף שמוסיף מצד שלא נודע הרי גם בנודע מעורבים ועירובן אוסרם כו' משא"כ כשנודע החסרון מצד העדר צירופם כו'. ולדינא אין נ"מ בד' המה"ב ר"ל במה שפי' דברי הר"א. דאי הר"א ס"ל שכל שחנ"נ אוסר בפליטת עצמו בזה ודאי לא קי"ל הכי דכל הפוסקי' הושוו בזה דאין הנאסר כו'. ודעת הרשב"א עצמו הוא דם ל דאין חלב מפעפע מחל"ח לא לאסור ולא לענין שיצטרפו לבטל. אלא דבלא נודע ס"ל דמצטרפי'. וכ"ה דבריו בחידושיו וכדלעיל. ודעת הרא"ה הוא ג"כ דאינו מפעפע אלא דמוסיף דס"ל דגם בחתיכ' א' אין חלב מפעפע במליחה ואינו אוסר אלא כדי קליפ' בלבד. והנה איך שיהי' נראה מבואר דהרשב"א בחידושיו וכמ"כ במה"ב כאן (וכן בד' קי"א) לא אזיל בשיטתו שבת"ה ד"ק דנרא' לו דאיסור שמן מפעפע מחתיכ' לחתיכה כו'. וצ"ע. ולכאור' עלה ע"ד אולי בד' ק' לא אמר אלא לענין לאסור. אבל מ"מ אין מצטרפי' לבטל כו'. אבל מד' בחידושיו וגם כאן משמע בהדיא דגם לענין לאסור אחרות ס"ל דאינו מפעפע מחל"ח כו'. וביותר קשה לכאור' עכ"פ למה לא תירץ ד' הר"א עפ"י סברתו שבד' ק' שמפעפע מחתיכ' לחתיכ' ולא קש' מידי מה שהקשה כאן מהא דלא ניער דהתם חלב אינו דבר מפעפע גמור כמו חלב וכה"ג (דלפמ"ש בד' ק' ע"כ לומר כן וכמשי"ת אות א') אך י"ל בזה דלשיטתו (גבי דין לא ניער כלל) אילו הי' חלב מפעפע מחתיכ' לחתיכ' שוב אא"ל חנ"נ. וכסברת התוס' דממ"נ כו':
ז מעתה נרשום בקצרה חילוקי דיעות הנ"ל לדינא בחלב שנמלח בסל עם הרבה חתיכ'. א' דעת הר"א לפ"מ דמשמע מתוס' ורא"ש ושאר פוסקים ס"ל דחלב מפעפע מחתיכ' לחתיכ' ולכן אם יש ס' בכולם נגד החלב הכל מותר וא"ל הכל אסור. ודוקא בשאר איסורי' דלא אמרי' חנ"נ אבל בבב"ח וכגון חמאה (וכן לדידן נשמע גם בשאר איסורי'). דחנ"נ ס"ל דאי ליכא באותה חתיכ' שנגע בה (החמאה או לדידן חלב) ס', בעינן ס' בכל החתיכ' נגד חתיכ' הא'. (והא דניער בתחי' ע"כ הפי' בעוד החלב בעין כו' כנ"ל). ב' הר"א לפ"מ דמשמע במה"ב ס"ל. דאין מפעפע מחתיכ' לחתיכה ולכן בנודע בעינן ס' באותה חתיכה שנגע בה. והשאר מותר לגמרי, ובלא נודע הכל מצטרפים. וכ"ז בשאר איסורים. אבל בבב"ח (וכן לדידן בשאר איסורים) ס"ל (בין נודע ובין לא נודע) אם איכא ס' באות ח' הכל מותר. ואי ליכא הכל אסור אפי' הן אלף דס"ל דאעפ"י שאין האיסור הבלוע מפעפע מחל"ח. מ"מ פליטת ההיתר עצמו אוסר היכא דחנ"נ. ולכן כיון דע"י מליחה אינו מבליע מחל"ח שהן כחושי' אלא כ"ק (זה גרע) דאותה קליפה נאסר (שהרי בה ליכא ס') ונ"נ ואוסרת עוד כ"ק ע"י פליטת עצמה וכן לעולם (ולא משכחת איסור כ"ק לדידי' כ"א בכחוש ובשאר איסורים מצד שא"א בש"א חנ"נ כו'). והגם שלפ"ז הא דלא ניער הוי תיובתי' כמ"ש בת"ה. ע"כ לומר לפ"ז דאיהו ס"ל כשיטת רא"ה ור"ן שם דלמסקנא דחנ"נ גם בלא ניער כלל אוסר (ואע"ג דהתם ודאי עכ"פ מהני ס' נגד אותה חתיכה העליונה לרבנן דר"י י"ל דזהו דוקא בבישול דמה שנפלט מחל"ח (פליטת עצמו עכ"פ) שוב מתפשטת בכולם בשוה ע"י הרוטב משא"כ הכא כו'. וזהו שהרא"ה הסכים וכ' דאי משום הא לא איריא כו' דלשיטתו ליכא ק"ו משם. וממה שגם הוא כ' לעיל דצ"ז ב' דזהו הטענה לצלי כו' ל"ק דכ"כ לשיטתו דגם בש"א אמרינן חנ"נ. אבל להר"א י"ל דהטענה לצלי הוא רק משום דל"א חנ"נ בש"א כנ"ל והא דעל האמת לא הסכים להר"א הוא משום דס"ל דבמליחה ל"ש כלל ס' גם בשמן ובודאי גם בלא נודע כיון שאינו מפעפע כ"א כדי קליפה) וקו' הרשב"א הוא לפי שיטתו דהא דלא ניער כלל קאי גם במסקנא כו' ג' רש"י שפי' קלחת לפ"מ דמשמע מתו' ורא"ש (וכ"ה בהדיא במרד') שפי' כן מכח קושיות הר"א דנימא חנ"נ (וע"ד הנ"ל בשיטה א' דניבעי ס' נגד ח' הא') א"כ ס"ל לדינא גם בש"א ככל הנ"ל בשיטה א' לענין בב"ח (וכנ"ל שם לדידן. וגם בהא דניער ע"כ לומר דס"ל כנ"ל שם). ד' פי' הא' שבחה"ר (לרש"י) ולדינא ס"ל כנ"ל בשיטת הב' להר"א אלא דגם בבב"ח (וכן לדידן בש"א) דינא הכי. משום דכיון דא"י מחל"ח ל"ש חנ"נ דאין הנאסר כו'. ה' פי' הב' דחה"ר (לרש"י) והוא פי' א' דריטב"א לפמשנת"ל. ולדינא הגם דלפ"ז ס"ל לרש"י דהכל אסור לגמרי ולא מהני ס' גם בחתי' הא'. אבל זהו לשיטתו דפי' כר"י אבל בהא ודאי לא קי"ל כוותי'. ונשאר הפי' דיקולא סל כהר"א ומ"מ לדינא הכל כנ"ל לפי' א' שלו. אלא דלפי' א' משמע לי' דמיירי העובדא בנודע ולפי' ב' בלא נודע (ואפשר דהאי וא"נ שבחה"ר פי' כמו ואת"ל (או ואפי') והכל פי' א' ור"ל דבין אי מיירי בנודע ובין בלא נודע הכל לא יתכן כו'). אבל לדינא (לרבנן) הכל כנ"ל לפי' א'. ו' פי' הר"ן שעם היות שגם הוא פי' בטעמו דרש"י ע"ד פי' הב' דרשב"א ופי' א' דריטב"א. אבל הר"ן לא הזכיר כלל לא נודע ומשמע דס"ל דגם בנודע הדין נותן לשער ס' בכל הסל (לרבנן). וע"כ ס"ל לדינא כנ ל בשיט' א' בש"א אלא דאיהו דס"ל דגם בב"ח (וכמ"כ לדידן) דינא הכי (וא"כ לדידי' זה דומה לניער בתחילה דלקמן. וע"כ פי' ניער בתחי' כפשוטו ולא כנ"ל כו' והא דלדידי' גם בלא ניער כלל אמרינן חנ"נ (ולית לי' לכאורה הממ"נ שבתו') ית' אי"ה דיש לחלק. גם י"ל דאזיל לשיטתו דבמליחה ל"א כלל חנ"נ כו'). ז' התו' ורא"ש עצמם לפמשנת"נ ונראה דמספקא להו אי מפעפע מחל"ח ואז ס"ל דדינא הוא שיהיו מצטרפות הכל. וגם בבב"ח כנ"ל להר"ן או דאין מפעפע מחל"ח ואז דינא הוא דבעינן ס' באותה חתי' וא"ל חנ"נ ובמונן ס' נגד ח' א'. והספק הוא מצד פי' דיקולא אי קלחת אי סל כדלעיל. ח' פי' ב' דריטב"א דלאותה ח' ל"מ ס' ואחרו' א"צ רק קליפה במקום שנגע בח' א' והיינו דס"ל כהרא"ה שבר"ן פ' ג"ה וס"ל דמחל"ח אין מפעפע כו' כנ"ל. ט' לפ"מ דמ' מבד"ה דס"ל דבמליחה אין חילוק בין כחוש לשמן ואינו אסור רק כדי קליפה מחתיכה הח' כו'. (הגה' המחבר ומעתה יש לעיין בד' המרד' דספג"ה (סוף סי' תרע"ט ותר"פ). שתחי' כ' דמה שלא פרש"י סל הוא משום (קו' דהר"א) דחנ"נ ובעי' ס' חתי' כנגדה. והיינו כדיע' ג'. וע"כ כ' ומסברא זו דרש"י פ' הר"י מווינא כו'. והיינו דאעפ"י דס"ל דמפעפע מחל"ח. מ"מ אחרי' דאות' שבלעה תחי' חנ"נ (ודלא כהממ"נ שבתו'). (ולפ"ז מש"ש חלב דבוק כו' ע"כ לאו דוקא דבעובדא דדיקולא לא הי' דבוק). וא"כ צ"ע מ"ש אח"כ וכן הורה לו הר"ש כו' והטעם כו' דלפי טעם זה מ' דס"ל מעיקר הדין כדיע' א' הנ"ל. (כדעת הר"ן. או כהממ"נ דתו') ורק משום חששא דמסתמ' נמלח' לבדה תחי' (וזה אפשר דווקא כשהחלב דבוק). והרי בעובדא דדיקולא נפל החלב אחר שכבר נמלחו כולם בסל ומונחי' יחד. ול"ש חששא הנ"ל כלל. ועכ"ז מיאן רש"י לפרש סל. ודוחק לו' במ"ש ומסברא זו דרש"י היינו רק במאי דמ' מרש"י עכ"פ דאמרי' חנ"נ בש"א. (אבל לא בכל הדין שנשמע מפי'). (ולכן סיים ע"ז אבל הר"א פי' כו') דלמ"כ גם איך ולמה ינקוט רק פלגא דדינא מרש"י. לכן נ' דיותר יש לדחוק ולו' דמ"ש דמסתמ' החתי' נמלח' לצד מתחי' ר"ל שקיבל הטעם תחי' כו' ואולי יש איזה ט"ס באופן שהפי' כנ"ל. גם י"ל שטעם זה הוא מד' הר"ש. אבל הר"י שפ' מכח סברא דרש"י הוא כפשוטו דס"ל כדיע' הנ"ל. וראיתי בתשו' רמ"א ססי' צ"ה שהשיב למי שהקש' לו קו' הנ"ל. דמצינו לתרוצי דמ"ש והטעם כו' הם ד' הר"ש כו' וכנ"ל. ומסיק אבל האמת כי הכל ס' אחת. והוא תמוה לפע"ד דאיך שייך טעם זה בהא דדיקולא כנ"ל. וכל דבריו הולכי' כאילו מ"ש המרד' מסברא זו דרש"י כו' הי' ממ"ש (בשם) רש"י בענין איסור דבוק (גם בבישול). אבל הרי מבואר במרד' דקאי אהא דהוצרך רש"י לפרש דיקולא קלחת ולא סל. ובזה ל"ש כלל טעמ' דחששא הנ"ל (וע"ש בסי' קי"ג ש' י' דמבואר כן מד' השואל). וצ"ע. (ומש"ש דבלא"ה אין טעם לרש"י דממ"נ כו' והיינו הממ"נ שבתו'. אבל הרי לשיטת הר"ן וסיעתו גבי לא ניער כלל ע"כ לא ס"ל ממ"נ זה וית' אי"ה).