דברי נחמיה אורח חיים· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה
שאלות ותשובות · סימן מו
(לסי' תקפ"ב)
ע"ד שנדברנו אמש שיש להסתפק ולהתלמד בדברי הגאון מוה"א אבלי אב"ד דווילנא נ"י המובא בספר ח"א כלל כ"ד ס"י כיון שנוגע למעשה מענינא דיומא אמרתי לפרש ולבקש את כת"ר שישאל את פיו הק'. והוא יעמידנו ע"ד אמת להלכה ולמעשה. והוא שלכאורה כעין סברא זו כבר הוזכר בתר"י פרק תפלת השחר לענין טעה ולא הזכיר של ר"ה בערבית שי"א דכר"ח דיינינן לה אבל מסיק דיותר יש לנו לדון ר"ה כמו יו"ט מלדון אותו כמו ר"ח והובא לשונו ג"כ בב"י סוף סימן תקפ"ב וכ"פ הפר"ח שם. וא"כ הי' נראה דה"ה בנד"ד לענין המלך הקדוש. ולכאורה י"ל שגם הי"א הנ"ל לא אמרו אלא במעין המאורע דר"ה שדומה לעין המאורע דר"ח אבל המלך הקדוש י"ל דל"ד לזה כלל ובאמת יש להתבונן בעיקר סברת הגמ' גבי ר"ח דבערבית אין מחזירין לפי שאין ב"ד מקדשין את החודש אלא ביום מה הכוונה בזה הכי נאמר שמפ"ז אין דין ר"ח כלל בלילה זה לא נראה כלל וכש"כ שלא יתכן לומר כן ביו"ט דר"ה דפשיטא דלילו כיומו לכל מילי מדאורייתא ואף בזמן שהיו מקדשין עפ"י הראי' היו נוהגין קדושה גם בליל א' משום שמא יבואו עדים ביום מחר ונמצא למפרע שהי' הלילה יו"ט:
כדפירש"י פרק ד' דר"ה (ד"ל ב'). וכש"כ עתה דסומכין על חשבון הקביעות שבידינו והראשון עיקר והלילה הולך אחר היום שלאחריו כבכל שבתות וימים טובים ובאמת גם בכל ר"ח הלילה והיום שוין בקדושה לעולם ע' תוס' פ"ק דר"ה (ד"כ ב') די"א דפי' מש"א שם צריך שיהא לילה ויום מן החודש היינו שיהי' סדר הקידוש לילה ויום כו' וע"ש בסיום דבריהם שכתבו דליכא מ"ד שמחשיכה לא חייל יו"ט ור"ח עכ"ל הא דאין ב"ד מקדשין בלילה אינו אלא לענין גוף אמירת הב"ד מקודש שאין מקדשין באמירה זו בלילה (מגזירת הכתוב) אלא ממתינין בזה עד מחר ביום. (וכן לענין נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה כו' שברפ"ג דר"ה) אבל מ"מ כשמקדשין אח"כ ביום חלה הקדושה למפרע מבערב כנ"ל ותלמוד ערוך הוא בפ"ק דמגילה (ד"ה א') ימים אתה מחשב לחדשים ואין אתה מחשב שעות לחדשים (וע' רמב"ם ריש פרק ח' מהלכות קידוש החודש). והן אמת די"ל דאף דכשמקדשין ב"ד ביום ממילא נתקדשה גם הלילה שלפניו מ"מ בלילה כ"ז שלא קדשוה עדיין לא חלה אז הקדושה כלל (ואף אם כבר באו עדים שאין הראי' קובע אלא ב"ד שאמרו מקודש הם שקובעי' כמ"ש הרמב"ם פ"א מהקדה"ח ה"ח). ומה שפירש"י בפ"ד דר"ה שהיו נוהגין קדושה גם משחשיכה דליל א' כנ"ל היינו רק לענין איסור מלאכה וכדפירש"י בפ"ק דביצה (ד"ד סע"ב) בהדיא וי"ל דדוקא לענין זה קאמר משום דכיון דאם יקדשו ב"ד מחר ממילא תתקדש גם הלילה שלפניו ונמצא דלמפרע עשו איסור (דאורייתא) במלאכה לכן גם שנא באו עדים עדיין בלילה נהגו איסור מלאכה משום ספק זה שמא יבואו ויקדשו ב"ד ביום מחר (וכעין שמצינו בזבה קטנה שאסורה לשמש בשני שלה שלא תראה ותסתור למפרע כו' וכדתנן סוף נדה הרי זה תרבות רעה כו' וכן בזבה שטבלה ביום ז' (שם דס"ז ב') שמא תבוא לידי ספק ועב"י יו"ד סי' קפ"ג שכתב שאיסור זה מה"ת שאדם מוזהר שלא יביא א"ע לספק כו' אבל לענין ש"ד כמו תפלה (וקידוש וכה"ג) י"ל דבאמת לא נהגו קדושה כלל בלילה א' ותדע שהרי גם בתמיד של שחר היו אומרים שיר של חול (וכן אף בתמיד של בין הערבים כשנשתהו ולא באו איכא מ"ד שהיו אומרי' שיר של חול ואיכא מ"ד שלא היו אומרי' שירה כל עיקר אז מספק אבל לכ"ע שיר של יו"ט לא אמרו) כדאיתא כ"ז בפ"ד דר"ה שם. וע"כ לחלק בין זה לאיסור מלאכה בא' מתרי גווני היינו או לפי שאיסור מלאכה דאורייתא חששו לספק משא"כ לענין השיר אף דעיקר שירה מה"ת כדאיתא בערכין (די"א) מ"מ פרטי חילוקי השירים לחול וליו"ט מד"ס. כמ"ש הפי' שם (ומ"ד דבתמיד של בין הערבים לא אמרו שירה כלל. באמת הוכיח מזה הר"מ אלשיך שפי' שם דשיר של בין הערבים אינו מעכב כמו של שחר וד' הפ"י ע"ז אינו מובן לכאו') א"נ והוא העיקר שבכה"ג דשיר א"א לתקן ולצאת ידי הספק דכמו שיר דחול לא שייך בי"ט כך שיר די"ט לא שייך בחול וממ"נ מידי חשש ספק לא יצא ערש"י (שם) רדל"א. ע"כ בשחרית דרוב פעמי' אין העדים מקדימין כ"כ לא תיקנו שיר של יו"ט. (ואף אם אירע שהוקדש החודש קודם כו' כן פירש"י בביצה וצ"ע ואפ"ל) ובבין הערבים פליגא כנ"ל משא"כ בכעין דאיסור מלאכה ודאי יש לצאת ידי חשש הספק ולפרוש ממלאכה כנ"ל (מזבה) (ומשמע אף ממלאכה דרבנן כו') ולכן ענין התפלה ה"ז דומה לשיר לב' הסברות הנ"ל (ולפי"ז גם בשחרית כו' וצ"ע גם בקידוש י"א דאוריי' עמ"א תקצ"ג סק"ג וברע"א בפ"מ) יש לעיין ברמב"ן פ' אמור הובא ב"י סי' תפ"ז (דר"י רע"ג) לכאורה שייך לזה להבין ענין הטעם דלפי שאין מקדשין בלילה אך כו' היינו דה"ה ר"ה הוא כעין קידוש כו':