אור ברסלב
דברי נחמיה אורח חיים שאלות ותשובות › סימן כו

דברי נחמיה אורח חיים· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה

שאלות ותשובות · סימן כו

סימן כה

(לסימן שמ"ה)

בענין הפלוגתא בין הט"ז להמ"א אם עובי הכתלים מצטרפין להחלל לרוחב ד'. הנה לכאורה פשוט כיון דר"ח ורי"ף גבי כוורת (פ"ק דשבת ד"ח א') ס"ל בהדיא דאין מצטרפין וכן משמע ודאי מפשט דברי רש"י שבב"י שכתב וחללו ד'. וכן משמע ודאי מלשון הרמב"ם שכתב וביניהם כו' וכן הוא ג"כ לשון הטוש"ע סי"ט. (ולשונם כאן שכתב ויש בו ד' מתפרש שפיר דקאי על מקום המוקף דרישא כמ"ש אהע"ו). ומ"ש הט"ז מד' התוס' ורא"ש גבי כוורת כבר כתב התו"ש דכיון דהתוס' פ' חנון (ע"ח.) כתבו בפשיטות (דרך אגב). דתוכו נחו רה"י רק ע"ג הוי רה"י. משום דאי בעי כו' וכן הוא בריטב"א שם. וכן משמע בהדיא בתוס' דפ' הזורק (דצ"ט סע"ח). ע"כ גם דברי התוס' (ורא"ש) דפ"ק דשבת יתפרשו רק נענין דהוי ע"ג רה"י אבל תוכו לא. וגם הפ"מ הסכים להתו"ש וכתב דיפה כתב וכן כתב ג"כ בס' אהע"ו. (ומ"מ מה שכתבו על הב"ח וט"ז שדבריהם תימה ושגגה הם לכאורה אינו מובן דוודאי פשטות דברי התוס' דפ"ק דשבת משמע גם נענין תוכו חמרו ואי משום דפ' חנון נא כתבו כן כבר נודע דהתוס' נחו מרועה א' ניתנו ולפעמים פליגי אהדדי ואעפ"י דכל שנוכל לומר דל"פ ודאי טפי עדיף וכמ"ש בכללי כנה"ג סי"ט מ"מ לא שייך ע"ז לומר דבריהם תימה ושגגה על שהב"ח וט"ז תפסו דברי התוס' דשבת כפשוטן וסברי דפליגי על התוס' דפ' חלון ומ"ש האהע"ו מלשון המשנה ר"פ הזורק (צ"ט) חוליות הבור הנותן ע"ג כו' נראה ג"כ דנח מכרעת כלל דהא עיקרא מילתא דר' יוחנן אגובה אתמר. ויליף נה ממתניתין הנ"ל (וכדפירש"י ותוס' פ' חנון שם). והרי בצירוף לגובה ס"נ להתוס' דל"מ כ"א למהוי תוכו רה"י ולא ע"ג כמבואר בדבריהם שם (ושם). וא"כ ע"כ על גבן שבמתניתין נחו דוקא (ונקט הכי משום סלע דתני נמי התם) ואף לפי דברי התוס' דפ' הזורק דמשמע דר"ל דיתורא דמתניתין איירי רק בצירוף הרוחב דאלו לענין הגובה לא הוי אתי שפיר לשון על גבן כו' ע"ש י"נ דהיינו רק משום דלענין הגובה ס"נ דלא הוי רה"י כ"ח תוכו ולא ע"ג אבל ברוחב אף אם נאמר דגם רחבו יהוי רה"י לא קשה מידי לשון ע"ג שבמשנה כיון דעכ"פ גם ע"ג ודאי הוי רה"י (ובזה בפשיטות י"ל דנקט הכא משום איידי דסלע. אלא שבגובה ס"נ לתוס' דשם דנ"ש לומר דנקט דרך איידי דבר שאינו אמת. גבי חוניא שע"ג אינו חייב והתוס' דפ' חלון ע"כ ס"ל דגם בכה"ג שייך למיתני דרך איידי וטעמייהו נראה דהגם דזה ודאי דוחק גדול מ"מ לא ניחא להו כמ"ש בפ' הזורק דנא קאי כ"א ארוחב דבאמת ג"כ דוחק גדול (ביותר). ונגד פשטות דברי הגמ' דאמרינן מסייע ני' נר"י כו'. מצטרפין לעשרה והיינו בגובה. ובאמת שלפ"ד התוס' דפשיטא להו דבצירוף נגובה ל"מ לענין ע"ג ודאי נא ימלט מתני' וגמרא הנ"ל מדוחק גדול כנ"ל ולכן באמת נראה יותר כדעת ריטב"א שם דס"ל באמת דגם בצירוף נגובה מהני ג"כ לענין ע"ג ע"ש שכתב ע"ז כדקתני בהדיא דהנותן ע"ג חייב ור"ל דזה עכ"פ ההכרח שהדין המפורש במתניתין יהי' אמת גם נענין צירוף בור וחולייתו. ואז אין קפידא אם אינו בדיוק מה דתני ע"ג דוקא והרי בצירוף לגובה ודאי עכ"פ גם תוכו הוי רה"י (לכ"ע) והיינו דבזה י"נ דנקט הכי דרך איידי דסלע כנ"ל ואי קשיא למה באמת יהי' מועיל הצירוף בגובה לענין ע"ג דבזה ודאי נא מצינו הסברא דאי בעי כו' דגם אם יניח מידי מאי מהני מאחר שאין החוליא גבוה י' מבחוץ. וכמ"ש התוס' בריש דבריהם שם בפ' חלון ולכאורה הי' נראה דזה דומה לגידוד חמשה ומחיצה חמשה דקיי"ל דמצטרפין לפי' התוס' דפ"ק דשבת כם דהיינו נענין תל בר"ה גבוה ה' ועשה עניה מחיצה ה' (וכ"כ בסוכה ד"ד ב' ובגיטין דט"ו ב') וא"כ הרי תוך המחיצות אין שם גובה יו"ד. ומ"מ הוי רה"י ע"י צירוף הגידוד שיש גובה יו"ד מבחוץ. וא"כ ה"ה כאן י"ל לכאורה להיפוך דאף שמצד חוץ אין החוליא גבוה יו"ד מ"מ הוי ע"ג רה"י ע"י צירוף הגידוד דהיינו תוך הבור למטה. והרי יש שם גובה יו"ד בצירוף הגידוד (דלמטה בבור) עם המחיצה שלמעלה אך באמת זה אינו דלא דמי כלל דבשלמא התם בעשה מחיצה ה' סביבת התל כיון שמבחוץ יש גובה יו"ד בכל הסביבה כשנאמר גוד אסיק ר"ל חוד החיצון כיש שם גובה יו"ד הרי נמצא גם תוך התל מוקף מחיצה יו"ד בכל צדדיו משא"כ כאן אף אם נאמר גוד אסיק ר"ל חוד הפנימי דשם יש גובה יו"ד הרי מ"מ לא יהי' ע"ג החוניא היקף מחיצות מכל סביביו רק מצד הפנימי בלבד ועיקר החוליא נשאר מבחוץ כו' אמנם באמת נראה דלא קשה מידי להריטב"א א דהטעם בזה פשוט משום הק"ו שבגמרא דפ' הזורק שם ע"ב לענין ע"ג הכותל שאין בו ד' דמ"מ הוי רה"י משום דלאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ"ש. וה"ה והוא הטעם כאן באין גבוה יו"ד מבחוץ מ"מ כיון דלאחרים עושה מחיצה דהיינו לתוך הבור שע"י חוליא זו נשלם מחיצתה לגובה יו"ד (והיא רחבה ד' לעצמה לא כ"ש והן אמת שהתוס' שם ד"ה לאחרים כתבו דבזה ל"ש הק"ו כיון שאין החוליא עצמה גבוה יו"ד אבל אין דבריהם מובנים לפענ"ד כלל מה טעם יש בזה מה בין חין גבוה יו"ד נבין אין רחב ד' שניהם הם מתנאי רה"י בשוה. וכי היכי דבחסר תנאי הרוחב ד' אמרינן דמהני הק"ו לעשותו רה"י כן י"ל להיכי שחסר תנאי הגובה יו"ד דמ"מ מהני הק"ו לשויי רה"י ונראה דצריך נדחוק דהתוס' ס"נ דהק"ו לבד לא הי' מועיל כ"א בצירוף הסברא שהזכיר בעל האיבעי' שם דרה"י כמאן דמליא דמי כו' ע"ש. וזה נ"ש נענין הגובה א"נ ס"ל להתוס' דלא אמרינן הק"ו אנא היכא שהכותל לבדו עושה מחיצה לאחרים ומשא"כ גבי חוליא שאינו עושה מחיצה לאחרים כ"א ע"י צירוף כותלי הבור דלמטה (ואולי לזה כיוונו התוס' במ"ש שאין החוליא עצמו גבוה יו"ד ר"ל א"כ אין הוא עצמו מספיק גם לאחרים דהיינו להבור כ"א ע"י צירוף כותלי עצם הבור כו' וכ"ז דוחק ואיך שיהיה עכ"פ הריטב"א וודאי נראה די"ל דס"ל דשוין הן וגם בזה מצד הק"ו נעשה רה"י גם ע"ג החוניא. שוב ראיתי בסוף דברי ריטב"א שהקשה ממתניתין דבור ברה"ר כו' וז"ל וז"נ אעפ"י שהחוליא חשיבא רה"י (ע"ש ט"ס תיבת לא) כו' כיון שעושה מחיצה לבור כו' ולכאורה אין הבנה למ"ש כיון שעושה כו' מה טעם יש בזה אבל נראה פשוט שכוונתו להק"ו דפ' הזורק כנ"ל וכמדומה שבתחילת דבריו שם שבלא"ה יש שם ט"ס כנראה למעיין שם שחסר הרבה אפשר שהי' כתוב שם בפירוש סברא זו בטעם הדבר וא"כ קיצר לבסוף כו' הארכתי בזה חוץ לענינו ועכ"פ מבואר מכל הנ"ל דהראי' שהביא אהע"ו מלשון על גבן דמתניתין דפ' הזורק לא מכרעא כלל לדחות דברי הב"ח וט"ז וכ"ש שאינו מספיק לומר עפי"ז לשון שגגה יצא מהשליטים כו' ונראה דצ"ל דעיקר טעמם של התו"ש ואה"ע דפשיטא להו כ"כ שהתוס' פ"ק דשבת לא קאי כ"א לענין ע"ג הוא משום דכיון דהתוס' לא באו ע"ז כ"א מטעמם דאי בעי למינח עלי' מידי ס"ל לתו"ש ואהע"ו דהאי טעמא לא שייך כלל כ"א לשיהי' ע"ג רה"י ולא לענין תוכם כלל שהרי רק ע"ג חזי למינח מידי ולא בתוכו (שאינו רחב ד'). והגם דלכאורה י"ל דכיון דע"ג הוי רה"י (והיינו ע"פ כל הרוחב ר"ל גם כנגד החלל). והרי קיי"ל שרה"י עולה עד לרקיע וכמו"כ יורד עד התהום (כמ"ש בע"ג די"א ב'). וממילא גם למטה הוי רה"י אף שאין שם תנאי הרה"י. ס"ל לתו"ש ואה"ע (ותלמוד ערוך הוא בעירובין (דל"ד ב') דזה אינו כיון שגם למעלה אינו רה"י כ"א מצד דאי בעי כו':

והרי אז כשיניח מידי יהי' אותו דבר מפסיק ויהי' דומה לבית שאין תוכו יו"ד וקירויו משלימו ליו"ד דאעפ"י שע"ג רה"י ל"מ לשויי' לתוכו רה"י מצד שרה"י עולה כו' ויורד כו' והיינו ע"כ משום שהתקרה מפסיק כו' וה"נ דכוותה. (ובאמת שכ"מ לכאורה סברת התוס' דפ' חלון שכתב תוכו לאו רה"י וע"ג רה"י משום דאי בעי כו' הרי ס"ל בפשיטות דהאי טעמא לא שייך כ"א לע"ג ולא לתוכו). וא"כ גם התוספות דפ"ק דשבת שכתב הטעם דאי בעי כו' ע"כ ר"ל רק לענין ע"ג):

ונמצא לפי"ז כל הראשונים הושוו דל"מ צירוף הכתלים לענין תוכו עכ"פ וכמ"ש התו"ש דכ"ע מודו בהא וכ"ד המ"א וכל האחרונים זולת הט"ז שהוא יחיד בדבר וא"כ להלכה וודאי דאין לחוש לדבריו. (בפרט שהפ"מ רוצה להעמיס גם בכוונת הט"ז דקאי רק לענין ע"ג) ושפיר החליט מוח"ז רבינו ז"ל דבעינן חללו ד"ט. אמנם מה שהחליט בט"ז לענין ע"ג הכתלים דהוי רה"י ע"י צירוף לכאורה צ"ע דהגם דהתוס' וודאי הכי ס"ל וכ"ד הרא"ש פ"ק דשבת והריטב"א פ' חלון. אבל הרי הרי"ף ור"ח לכאורה ודאי ס"ל דגם על גביו לא מהני צירוף דאל"כ הוי פטור גבי כוורת כיון דהו' רשות בפ"ע ע"ג עכ"פ וכמ"ש התוס' שם פ"ק דשבת ד"ה כפאה על פיה כו' וכ"מ מסתימת הרמב"ם וטוש"ע (ומ"א וט"א) לפי הנ"ל דלענין תוכו עכ"פ ס"ל דל"מ צירוף ובס"ג פרטו כתלים המקיפים רה"י על גביהם רה"י כו' (וכעין זה לשון הרמב"ם פי"ד ה"ג וכתב ג"כ הק"ו כו' עפ"מ). משמע דוקא כשהתוך רה"י אז גם הכתלים רה"י אף דלית בהם ד' ומשא"כ כשאין תוכן רה"י כו' וצ"ע דס"ל לרבינו ז"ל כיון דלפירש"י ותוס' פ' חלון מבואר בהדיא בגמ' דמהני צירוף לענין ע"ג עכ"פ. ופירושם נראה מוכרח (דאגובה יו"ד לא שייך כלל לא הק"ו הא נא מישתמש לי' ולא התירוץ כיון דאי בעי כו'. כמ"ש התוס') ולא מצינו פירוש אחר בשום פוסק (ואף הרמב"ם שיש לו גירסא ופי' אחר בעיקר דין היחידות דשם הוא כמ"ש שם פי"ד ה"ט מ"מ הא דאמר בסוף הסוגיא לא שמיעא לך הא דאר"י כו'. ר"ל שמפרש ג"כ כפירש"י ותוס' בשגם שכבר כתב המ"מ שם שכל הראשונים והאחרונים לא ס"ל כהרמב"ם). א"כ יש לנו לומר דכ"ע מודים בהא והיינו שגם הרי"ף ור"ח ע"כ לא קאי כ"א על תוך הכוורת וס"ל דכל שאין תוכם רה"י אעפ"י שע"ג רה"י לא חשיב כזורק רשות וחייב ורק בזה פליגי על סברת התוס' ד"ה כפאה על פיה הנ"ל כ"ז הי' נראה לכאורה אך באמת לפענ"ד (גם) מה שהחליט לענין תוכו דמצטרפין צ"ע. דלפענ"ד אין הכרע בדבר וראשונה אומר שמה שעיקר היסוד הי' אצלו שעכ"פ רי"ף ור"ח ס"ל בהדיא הכי (לענין תוכו עכ"פ). עתה ראיתי בדברי הרמב"ן במלחמות שם שכתב בטעמא דרי"ף לפי שכוורת לא מנח עליו מידי משום דמיקלקלי כו' ע"ש א"כ הרי אדרבה לכאורה לפי"ז משמע דאלו במחיצות חזקים פשיטא לי' לרמב"ן דלכ"ע מצטרפי' אלא שעדיין יש להסתפק אם גם בתוכו ס"ל דלכ"ע מצטרפי' או י"ל דרק לענין ע"ג פשיטא לי' הכי וס"ל דגם אי רק ע"ג רה"י פטור הזורק (כדעת התוס' דלעיל) ולהכי הוצרך לסבר' דכוורת מתקלקל כו' אבל זאת מובן דאין ראי' עכ"פ דהרי"ף ס"ל דאין מצטרפין (במחיצות חזקים) אף גם לענין רחבו. וממילא ה"ה דאין ראי' מהר"ח. די"ל ג"כ דס"ל כמ"ש הרמב"ן דכוורת מקלקלי'. ולכאו' עלה על דעתי דשפיר מוכח מדברי רמב"ן דע"כ ס"ל דגם לענין תוכו לכ"ע מצטרפי' (בחזקי') דאם רק ע"ג הי' נראה דאין סברא כלל לומר שיהיה פטור הזורק משום דע"ג בלבד לרה"י לפ"מ שכתב הרי"ף בטעם הפטור דהוי כזורק מרה"י לרה"י (וכ"כ הרמב"ם). דלפה"נ לא שייך זה אלא כשגם כל תוכו רה"י אבל אם כל תוכיות עד השוליים (ועד בכלל) אינו רה"י אף אם ע"ג רה"י לא הוי דומה כלל כזורק מרה"י לרה"י אלא שלכאורה א"א לומר כן שהרי התוס' ס"ל ג"כ כטעמא דהרי"ף כמש"ש בד"ה רחבה (ה"ב). ואעפי"כ כתבו בד"ה כפאה ע"פ דכל שע"ג רה"י פטור הזורק ומיהו אין ראי' כ"כ מדברי התוס' דהם איירי התם בכפאה על פיה. ובזה שפיר י"ל דאעפ"י שאין תוכם רה"י (היינו רק אוירא) כיון שעל הקרקע אינו מונח כ"א שפת מחיצותי' בלבד ומאחר שעל גביהן רה"י הרי אינו מונח על הארץ כ"א דבר שהוא רה"י ושייך (קצת) לומר שה"ז כמרה"י לרה"י אבל כשהשוליים למטה אם אין תוכה רה"י הרי מונח על הארץ דבר שאינו רה"י דהיינו השוליים לא מסתברא כלל שיהי' זה כמרה"י לרה"י אף אם ע"ג המחיצות רה"י ועי' תו"ש שכתב בטעם שכל ע"ג רה"י פטור הזורק משום שאינו חפץ אלא רשות ונראה שכיון להטעם שברש"י דלהכי פטור כשזורק רה"י דאינו דומה לדגלי מדבר שהיו זורקין מחטיהן ולא רשויות כו' ולפי"ז באמת יש (קצת) סברא לומר דגם כשרק ע"ג רה"י ג"כ ה"ז כאלו זורק רשות ואינו דומה לדגלי מדבר אבל א"כ תמוה הרי הוא קאי אליבא דהתוס' והם לא ס"ל כטעם רש"י אלא כהרי"ף כנ"ל. ולפי"ז לפי הנראה אין סברא כלל לומר דהוי כזורק מרה"י לרה"י אם רק ע"ג הוי רה"י ולא תוכם (היכא דהשוליים למטה) וכנ"ל:

ונמצא לפי"ז שפיר מוכח מדברי רמב"ן דס"ל דלכ"ע מצטרפים הכתלים גם לענין דליהוי תוכו רה"י היכא דהמחיצות חזקות והנה לפי"ז ממילא מובן שגם התוספות גבי כוורת שכתבו שהכתלים מצטרפין ע"כ ר"ל גם לענין תוכם דאל"כ ל"מ כלום לפטור הזורק (בשוליים למטה) ובאמת בלאה"נ דוחק גדול לומר שכוונתם רק לענין ע"ג. חדא דא"כ ה"ל לפרש כן בהדיא כדרך שפירשו לקמן בד"ה כפאה על פיה כו' ע"ש. גם ה"ל לפרש בהדיא עכ"פ דכשע"ג רה"י פטור הזורק כדרך שפירשו זה גבי כפאה על פיה. (וכ"ש הכא בשוליים למטה דוודאי אינו דבר פשוט עכ"פ ביותר וכנ"ל. וה"ל לפרש עכ"פ ולא לכתוב בסתימות ופשיטות כ"כ). ועוד דלשון שהכתלים מצטרפים להחלל אינו סובל כלל לענין ע"ג (הכתלים) דא"כ הל"ל להיפוך החלל מצטרף להכתלים כו' ועוד דלכאורה לענין ע"ג ע"כ גם ר"ח מודה דהוי רה"י (להתוס' דלא אסקי אדעתייהו דכוורת שאני כמ"ש רמב"ן) כיון שכ"נ מפורש בגמ' דפ' חלון אלא דס"ל דאעפי"כ אין זה כזורק מרה"י לרה"י כיון שאין תוכה רה"י וכדלעיל וא"כ התוס' שחולקים עליו היינו לענין תוכו ועוד דראיתי בחה"ר הקשה על התוס' מהא דאביי בזורק מחצלת לבור רחבה ח' וחילקה דחשבינן זה לסילוק מחיצות ופטור ואם איתא דהכתלים מצטרפי' ליכא סילוק מחיצות כלל כו' ע"ש שהניח זה בתימא ואם איתא שכוונת התוס' רק לענין ע"ג נראה דאין בזה ריח קושי' כלל. דאף אם ע"ג המחצלת והבור רה"י כיון שכל תוכה לאו רה"י ודאי חשיבא סילוק מחיצות (לענין חיוב הנחת המחצלת בתוך הבור ושפיר פטור). והגם שלכאורה אדרבא היא הנותנת כיון שהרשב"א הניח זה בתימא על התוס'. א"כ כדי לתרץ התוס' יש לנו לומר שבאמת אין כוונתם כ"א לענין ע"ג ולק"מ כנ"ל אבל עכ"פ חזינן שהרשב"א תפס דברי התוס' כפשוטן דגם לענין תוכו אמרו ואי מצד הק"ו הנה באמת לפענ"ד לא קשי' מידי לפמ"ש התוס' פ' חלון שם דהסברא דאמרינן אי בעי מנח מידי כו' ל"מ אלא כשהחולי' גבוה יו"ד מבחוץ. ונראה דהיינו הנהה משום דבעי' כשיניח מידי **( שוב ראיתי דז"א כמשי"ת לקמן דלא דיינינן ע"ש סופו אלא דהתם בבור רק ע"ג רה"י ולענין ע"ג גם עתה אין מחיצה יו"ד כ"א מצד א' כמשי"ת לקמן ונכתב ג"כ לעיל. עכ"ה:)** ויכסנה יהי' הדין נותן להיות ע"ג רה"י דהיינו שיהי' אז כעמוד בר"ה גבוה יו"ד ורחב ד' דאמרינן גוד אסיק והוי כמוקף מחיצות). וא"כ גבי מחצלת החולקת בתוך הבור אם יניח מידי ויכסנה הרי לא יהי' ע"ג רה"י דאף שמצד החיצון דמחצלת יש גובה יו"ד (וי"ל גוד אסיק) מאי מהני כיון שהג' צדדי הבור אין שם גובה כלל שהן שוין להקרקע שסביביו ואין כאן כעמוד כו' והרשב"א שהקשה זה אפשר משום דלא ס"ל כהתוס' דפ' חלון הנ"ל. ע' עה"ק ד"י ע"ב ויתבאר אי"ה (כאן או במק"א) והנה גם דעת הרשב"א עצמו מובן ממילא דס"ל ג"כ דהכתלים (כשהן חזקים) מצטרפים אף גם לענין תוכו שהרי לא חלק על התוס' אלא מצד הקושי' הנ"ל והוכיח מזה דע"כ יש חילוק בין כוורת ומחצלת לבין כתלים חזקים (וכדעת רמב"ן הנ"ל). וכיון דקושייתו על התוס' ע"כ אינו כ"א לענין תוכו ממילא בכתלים חזקים גס הוא מודה דמצטרפין גם לענין תוכו וכ"מ ג"כ מסתימת דבריו בספרו עה"ק שם וע"ש שכתב ג"כ לשון שרוחב הכתלים משלימו כו'. מצטרפין לחללו כו' שלשון זה משמע הכל לענין תוך החלל ועוד משמע שם שדומה צירוף הרוחב לצירוף הגובה ובצירוף הגובה ודאי היינו שיהי' תוכו רה"י:

גם מדברי הרא"ש יש לדייק מעין כל הנ"ל דהכי ס"ל. הן מצד דסתם ולא פי' דרק ע"ג רה"י (כ"ש איהו לא הזכיר כלל הטעם דמנח מידי כו' אשר כבר נתבאר דלפה"נ עיקר פשיטות התו"ש ואהע"ו בדברי התוס' דכוונתם רק לענין ע"ג הי' מדכתב טעם זה כו'). אבל בדברי הרא"ש אין שום רמז לזה וגם אין שום ראי' לזה מדבריו במק"א כדרך שהביאו ראי' על התוספות ממ"ש בפ' חלון וודאי לא נראה כלל להוציא דבריו מסתימתן ופשיטותן). והן מצד הלשון שכתב והדפנות מצטרפות עם החלל כו' דמשמע דע"י הדפנות נעשה החלל רה"י לא להיפוך והן מצד מ"ש כי היכי דמצטרפות השוליים נגובה יו"ד משמע שדומין זל"ז כו' והן מצד שגם הוא ס"ל בטעם הפטור משום דהוי כזורק מרה"י לרה"י אשר כבר נתבאר דלפי"ז לא מסתברא כלל שיהי' מהני לזה מה שע"ג לבד רה"י. (היכא שהשוליים למטה מונחים בארץ כו'). ומעתה לפי"ז כיון שרמב"ן ורשב"א ורא"ש ס"ל דמצטרפות גם לענין תוכו. וכדברי התוס' דפ"ק דשבת עכ"פ ולא נמצא בראשונים שום חולק בהדיא היכא שהכתלים חזקים עכ"פ דלפמ"ש הרמב"ן גם הרי"ף מודה בכה"ג וכמ"כ הר"ח כמובן מד' חה"ר דקאי לחזק דברי הר"ח שבתוס' ורש"י ורמב"ם וטוש"ע לא דיברו בזה בפירוש כלל ועל משמעות הלשון (דרך אגב) קשה לבנות יסוד לעשות פלוגתא ויותר טוב לפרש לשונם כמ"ש הט"ז גם י"ל דאינהו מיירי במחיצות חלושים כעין מחצלת וכוורת וס"ל כרמב"ן ורשב"א וכ"כ הא"ר סק"ג ע"ש שהוכיח כן מלשון הרשב"א (אלא שמש"ש שעפי"ז יש לתרץ ג"כ קושית הט"ז מפרק הזורק אין נראה לפענ"ד דסתם כותל שבש"ס הוא מאבנים או עצים וית' אי"ה. משא"כ לשון מחיצות שברמב"ם וטוש"ע יש לדחוק כן וע"ש בא"ר שכתב בפשיטות שכן פסק הרשב"א בעה"ק כהט"ז). ומה גם שאף אם נפרש דברי הרמב"ם וטוש"ע כמ"ש התו"ש ואהע"ו ג"כ לא א"ש מה שלא ביארו דעכ"פ לענין ע"ג מצטרפין (כ"ש לפי הנ"ל שזה כמבואר בהדיא בגמ' דפ' חלון). ולא עוד אלא דממ"ש דכתלים המקיפים רה"י על גביהן רה"י ודאי יש לטעות מזה דכל שאין תוכו רה"י גם ע"ג אינו רה"י (ואינו מובן מ"ש האהע"ו (וכן התו"ש) דהרמב"ם וטור לא איירי לענין ע"ג כלל). ולכן אין לבנות יסוד על משמעות דבריהם לומר דפליג על רמב"ן ורשב"א ורא"ש ותוס' דפ"ק דשבת ולא נשאר כ"א התוס' דפ' חלון (דפרק הזורק). והריטב"א שם. הנה אף אם נאמר דפליגי וס"ל דאין רוחב המחיצות מצטרפות לענין תוכו כדמבואר בדבריהם להדיא לכאורה (והיינו אפילו במחיצות חזקות כחוניא דשם). הי' ראוי לפסוק כרמב"ן ורשב"א ורא"ש דרבים נינהו. וגם התוס' דפ"ק דשבת עמהם אמנם (כדי להשוות דברי התוספות ודפ' חלון שזה יותר טוב כנ"ל בשם כללי כנה"ג) באמת נלפענ"ד דאין מדברי התוס' וריטב"א דפ' חלון ראי' כלל. דמש"ש (בפשיטות גדול דרך אגב) דתוכו לאו רה"י אינו משום דס"ל דהצירוף אינו מועיל כ"א לענין ע"ג (דלזה מהני הסברא דאי בעי מנח כו'). ולא לענין תוכו חלא דהתם שאני דתוך הבור ממש הרי ליכא כלל מחיצות אלא קרקע עולם הן דפנותי' (ואף אם יש שם ג"כ דפנות מבנין הרי הם ג"כ דבוקי' לקרקע ולא שייך כלל צירוף מחיצות שם. וממילא גם בחלל שכנגד מחיצות החוליות אעפ"י דשם שייך צירוף א"א שיהיה למעלה באויר רה"י ולמטה לאו רה"י ואי' מצינו כה"ג (ול"ד לבית שאין תוכו יו"ד וקירויו משלימו כו' שהתקרה מפסקת והיא קרקע להגג. ומשא"כ שיהי' למטה לאו רה"י ולמעלה באויר רה"י זה וודאי לפה"נ א"א כלל. ומלבד שהיה אפשר לומר ג"כ שמ"ש תוכו לאו רה"י אתוך הבור ממש קחי אלא שא"צ לזה אלא כנ"ל). ואולי ז"ש הריטב"א כ' וז"נ דבור עצמו ל"ח רה"י דהא בעינן חוליות הבור להשלים לד"ט עכ"ל ולכאורה אין הבנה למ"ש דהא בעינן כו' מה טעם יש בזה אלא דר"ל. דהא עכ"פ בעינן צירוף החוליות והרי למטה בבור ממש. (וז"ש דבור עצמו) ליכא חוליות (וממילא גם למעלה באויר לאו רה"י כלל). ועוד יש לומר בפי' דברי ריטב"א באופן אחר יותר מרווח דאיהו קאי התם לתרץ מה שהקשה מפרק הזורק דאמרינן ק"ו לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ"ש. ור"ל דא"כ גם כאן למה לי לטעמא דמנח מידי נימא ג"כ הק"ו הנ"ל (ושם יש ט"ס וצריך להגיה עד"ז ע"ש). וע"ז תירץ דהכא הבור עצמו ר"ל מצד עצמו (ואפשר חסר תיבת מצד) לא חשיב רה"י דהא בעינן חוליות הבור להשלים ר"ל דעתה ע"י צירוף החוליות באמת הוי רה"י גם תוך הבור (וטעמו של דבר ית' אי"ה). אלא כיון דלאו מצ"ע הוא אלא ע"י צירוף החוליא הרי עכ"פ בעינן טעמא למה מצטרף החוליא וע"ז הוצרך לטעמא דמנח מידי (וממילא טעם זה מפסיק בין על תוכו ובין ע"ג) אבל בלשון התוס' ודאי קשה להעמיס ולומר שכוונתם ג"כ עד"ז ומה גם שא"צ לזה כי הסברא מצ"ע נלפענ"ד יותר אמיתית דכאן גבי בור לא שייך צירוף לענין תוכו. (וית' עוד בסמוך אי"ה). אשר ע"כ גם בדברי ריטב"א נלפענ"ד יותר לפרשו ע"ד הנ"ל. וס"ל ג"כ דכאן בבור באמת תוכו לאו רה"י וכ"ד התוס' ואיך שיהיה עכ"פ אין ראי' מדברי תוספות דפ' חלון (ודפ' הזורק) וריטב"א שם לומר דפליגי אהא דמשמע ודאי בפשיטות מתוס' דפ"ק דשבת ורמב"ן ורשב"א ורא"ש דהצירוף מהני גם לענין תוכו היכא דהמחיצות מגיעות עד קרקעו דתוכו ככוורת וכמקום המוקף מחיצות וכה"ג (והן אמת דלפי"ז אינו מדוקדק כ"כ מ"ש בתוס' דפ"ק דשבת דהא עובי חוליות הבור מצטרף כו' כיון דגבי בור ליכא צירוף לענין תוכו אבל אין זה דיוק כ"כ דודאי הל"ל עובי דופני הכוורת דחוליות הבור מאן דכר שמי' התם אלא לפי שבאו לטעון על ר"ח מהסוגיא דפ' חלון דאיירי בחוליות הבור נקטו הכי ולא הקפידו מה שהתם ע"כ רק לענין ע"ג איתמר כיון שאין זה מצד חסרון דין הצירוף ולא אסקי אדעתייהו כלל שיהיה חילוק בדין הצירוף בין תוכו לע"ג אלא דהתם לענין תוכו ליכא מה נצרף כו'):

ולפי"ז ודאי ממילא התוס' ורא"ש דפ"ק דשבת שכתבו מפורש שרוחב המחיצות מצטרפין סתמא דמילתא ודאי היינו גם לענין תוכו ככל רה"י כיון דלא מצינו כלל בפוסקים מי שיחלק בין תוכו לע"ג היכא דשייך צירוף גם בתוכו כו' וכמו"כ ד' רמב"ן ורשב"א דס"ל ג"כ במחיצות חזקות (לכ"ע) מצטרפים היינו ג"כ גם לענין תוכו וממילא דכן יש לפסוק (בחזקים עכ"פ) כיון די"ל דגם רי"ף ור"ח מודים בכה"ג כדמשמע בהדיא מרמב"ן ורשב"א כנ"ל:

אך אכתי נשאר לעיין בטעמו של דבר כיון שזה כמבואר בהדיא בגמ' דפרק חלון שטעם הצירוף לרוחב הוא משום דמנח מידי כו'. והרי לכאורה אין זה מספיק כ"א דליהוי ע"ג רה"י ונא בתוכו דשם לא חזי כלל נמצא מידי כו' וכדלעיל שזה נראה עיקר טעמה חומי התו"ש ואהע"ו שתפסו בפשיטות מדברי התוס' דפ"ק דשבת דאיירי רק לענין ע"ג מדכתב הטעם דמנח מידי כו' והנה לכאורה הי' נראה שהטעם פשוט משום דרה"י עונה כו. וכמו"כ יורד עד התהום כו' כדלעיל ואף דכבר נתבאר דהתו"ש ואהע"ו ס"ל דז"א כיון שמה שלמעלה רה"י אינו אלא משום דמנח מידי והרי אז יהיה דומה לבית שאין תוכו יו"ד כו' דאעפ"י שע"ג רה"י לא מהני לתוכו משום שהתקרה מפסקת כו' וכמו"כ הכא אותו דבר מפסיק כו' אמנם באמת י"ל דזה אינו כיון שודאי גם עתה שנח הניח מידי עדיין ג"כ רה"י ע"ג עכ"פ (דאעפ"י שלשון הגמרא דמנח מידי כו' ודאי ר"ל דאי בעי מנח כו' כמ"ש התם שם בהדיא וכן בפ"ק דשבת כתבו דחזי כו' וכן הרשב"א בעה"ק כתב שאם רצה לכסותו כו' וכעין זה כותב בחי' פ"ק דשבת ומוכרח הוא בגמ' דפ' חלון בפרט ממש"א שם גבי יתד אפשר דתלי' בי' מידי מכ"ז משמע ודחי דכיון דאפשר ואי בעי מנח כו' הוי רה"י גם עתה שלא הניח עדיין) והיינו גם ע"ג החלל למעלה. וא"כ הרי אז לא מפסיק מידי ובכה"ג ודאי רה"י עולה כו' ויורד כו' ול"ד לבית שאין תוכו יו"ד כו' אך א"כ יהי' נופל היסוד משנ"ת דמהתוס' דפ' חלון שכתבו דתוכו לאו רה"י אין ראי' כל משום דהתם למטה בתוך הבור ממש אין שם חוליות כלל כו' כנ"ל ואם איתא דהא דאי בעי מנח מידי מהני גם לתוך המחיצות מטעמא דרה"י עולה ויורד כו' ח"כ אף לתוך הבור דליכא שם צירוף מחיצות כלל ג"כ ראוי להועיל מה שלמעלה (ע"ג החלל) רה"י ויורד כו' (וכמו בור העומד ברה"י דאפי' עמוק ק' אמה הוי רה"י כמ"ש בעה"ק די"א ב' וכן מבואר מדברי ב"י ורמ"א סוף הסי' ומוח"ז רבינו ז"ל ססכ"ה):

אמנם כן נלפענ"ד דיש לפרש הטעם דאי בעי מנח כו' בע"א דבאמת צריך להבין למה מהני כאן אי בעי כו' היינו שיכול לתקן שיהי' כאן רוחב ד' ע"י הנחת דף וכה"ג הרי עתה עדיין לא הניח וחסר מתנאי רה"י שבעינן רוחב ד' מה בכך שאפשר לתקן ע"י הוספת דף וכה"ג ואי' איפוא מצינו כה"ג וא"ה נימא נמי דיכול להרחיב המחיצות עד שיהי' רוחב ד' ביניהם וגם לענין הגובה נימא דאף שאין כאן גובה יו"ד הרי יכול להוסיף על המחיצות עד יו"ד כו' וכה"ג בכל התנאים נוכל לומר דאפשר לתקן. אלא ודאי דזה אין סברא כלל וכל היכא שחסר מתנאי רה"י לא מהני כלום מה שאפשר לו להוסיף דבר ולתקן. אלא דהכא לא חשבינן כלל כחסר מתנאי רה"י גם בלא התיקון והוא דמ"ש מוח"ז רז"ל בטעם דבעינן רוחב ד' דהיינו לפי שזהו שיעור מקום חשוב הראוי להשתמש בו ונרשם במ"מ עירובין ע"ח צע"ג לפענ"ד דמשמע דמפרש הא דאמר והא לא משתמש לי' ר"ל דבעינן שהד"ט יהי' בהם כדי תשמיש ביחד דוקא ומשא"כ הכא התשמיש דע"ג מחיצות עם התשמיש דתוכו הם מחולקים ולא משתמשי לי' ביחד (וכ"מ קצת מפרש"י שפי' הא לא חזי ד' דידי' כו' מפני החלל כו' דמזה משמע דאעפ"י שע"ג המחיצות ראוי לאיזו תשמיש בפ"ע מ"מ ליכא תשמיש מקום ד' כו'). ומזה למד דטעמא דבעינן ד' הוא משום דכל תשמיש דפחות מד"ט לא חשיבא תשמיש כלל ולכן א"א שיצטרף מחיצות עם החלל דלא משתמשי ביחד ואנן בעינן דהנך ארבעה יהיו חזו לתשמיש אחד ביחד דוקא אבל לפענ"ד אאל"כ דא"כ קשה טובא הא דאסיק רב אשי גבי יתד דאפי' גבוה ג' אינו ממעט משום דאפשר דתלי' בי' מידי. והרי תני' זו ודאי נראה דהיינו תשמיש דיתד לבדו בפ"ע וכל העמוד תשמישתי' בפ"ע. ועכ"ז מהני אלא ודאי ע"כ לא בעינן כלל דהנך ד' יהיו חזו לתשמיש א' דוקא וטעמא דבעינן רוחב ד' אינו כלל משום תשמיש דמקום חשוב כו' אלא הוא הלכה למשה מסיני (וכמו גובה יו"ד כו') ולכן כאן גבי צירוף כיון שהדין נותן דמצטרפין (אולי מהלמ"מ) הרי יש כאן רוחב ד' ונא חסר כלל מעיקרי דתנאי רה"י. אלא הא דא' הא נא משתמש לי' ר"ל דע"ג החוליא לא חזי כלל לתשמיש והיינו משום דמקום גבוה שאינו רחב ד' עפ"י רוב נופל מה שיניח עליו וכדפירש"י דצ"ח ב' ד"ה אי דלית בי' ד' (ע"ש שכתב דהוי כמאן דכדי להדיא לר"ה). ומעין זה כתבו התוס' פ' הזורק (צ"ט) ד"ה ומוקף כו' דלא ניחא תשמישתי' כו' ע"ש (אלא דהתוס' גם בההיא דעירובין (צ"ח) לא ס"ל כרש"י שם דהוי כמאן דשדי להדיא כו' ע"ש בתוס') וע"ז שפיר אמרינן דמניח עליו מידי כו' ר"ל דלכן גם ע"ג החוליא חזי לתשמיש ואינו ממעט ולענין חזי לתשמיש שפיר מהני מה שראוי ע"י תיקון כיון דלא חסר כלום מעיקרי תנאי רה"י דבלא"ה חשוב רחב ד' ע"י צירוף ועיקר החילוק דלענין ראוי לתשמיש הרי לא בעינן שישמש דוקא כ"א שיהי' ראוי לכך לכן גם אם אינו ראוי כ"א ע"י שיניח מידי הכל נקרא ראוי אבל בכל התנאים דבעינן שיהי' כך. לא מהני מה שראוי לכך ע"י תיקון כו' ופירוש זה מוכרח לפמ"ש הרשב"א בעה"ק שם ד"י ע"ב דאחר שכתב דמצטרפין החוליות לבור לגובה וכן לרוחב (בבריאה כו') כתב חוליא זו שאמרנו אפי' אינה גבוה מע"ג רה"ר ג' כו' ומשמע ודאי דקאי גם אצירוף דרוחב. שוב ראיתי שסיים שם מצטרפת לעשרה א"כ (משמע) דקאי רק אצירוף דגובה. וגם מדסתם משמע דגם לענין ע"ג מיירי הכל וכן משמע ממ"ש שם ע"א למה הדבר דומה לבור ברה"ר עמוק ז' וחוליא ג' משלימתו שהחוליא נידונית משום רה"י כו' וע"ש דמיירי לענין ע"ג (שהרי רשב"א מדמה צירוף הגובה עם צירוף הרוחב וברוחב ודאי ע"ג רה"י כ"ש לפ"ד התו"ש כו' גם לא ראה ריטב"א) וא"כ גם שם ע"ב ע"כ מיירי גם לענין ע"ג בצירוף הגובה עכ"פ ואם איתא דבצירוף לרוחב ס"ל דלענין ע"ג בעינן גבוה יו"ד מבחוץ (כדמשמע דעת ריטב"א) ודאי כל כה"ג הוי לי' לפרש ולחלק ומדסתם משמע דצירוף דרוחב ודגובה שוה והכל אפי' אינה גבוה מבחוץ הוי רה"י גם ע"ג. ולכאורה אמאי כיון דבצירוף לרוחב בעינן הטעם דאי בעי מנח כו' ומאי מהני זה הרי אז לא יהיה (גם) ע"ג רה"י כיון שאין גובה יו"ד מבחוץ וגם ליכא לבוא ע"ז מכח הק"ו לאחרים עושה מחיצה כו' אם גם הא דעושה מחיצה להבור שאין בו ד' הוא רק משום דאי בעי כו' והרי אז כשיניח מידי לא יהי' רה"י לא תוכו ולא ע"ג. אלא ע"כ דס"ל להרשב"א דלהא דמצטרפין החוליות לבור גם לענין הרוחב הוא מהלמ"מ ואין צריך לזה הטעם דאי בעי כו' אלא דמ"מ בעינן שיהיה ראוי להשתמש ע"ג החוליא עכ"פ ועז"א בעי כו' ומיקרי חזי לתשמיש עי"ז ולכן (אף) עתה שלא הניח הוי רה"י תוכו עכ"פ משום דיש כאן רוחב ד' ע"י צירוף (ונקרא חזי לתשמיש ע"י אי בעי כו') ושוב ממילא גם ע"ג חוליות רה"י משום הק"ו כבכל רה"י דגם כאן הרי לאחרים דהיינו לבור עושה מחיצה (מעיקר הדין והטעם דאי בעי כו' אינו כ"א להחשיבו ראוי לתשמיש כו'):

שוב ראיתי דכ"ז לכאורה טעות וכל הטורח הזה בחנם כל עצמי לא באתי כ"א לחזק הסברא הנ"ל דגבי בור דתוכה ממש ליכא חוליות וא"א שיהי' רה"י שם. והרי הרשב"א משמע ודאי דלא ס"ל הכי אלא דגם גבי בור הוי רה"י ע"י צירוף בין לגובה בין לרוחב בין תוכה בין ע"ג וכנ"ל אלא דלדידי' באמת בפשיטות י"ל דה"ט משום דרה"י עולה כו' ויורד כו' וכיון דלמעלה רה"י (משום דאי בעי כו') ממילא גם למטה בתוכה רה"י אפי' בבור דליכא למטה חוליות כלל וכללו של דבר לפי הנראה יסוד הפלוגתא בין התוס' והרשב"א דלהרשב"א דיינינן לי' לפ"מ שהוא עתה לכן גם בשאין החוליות גבוה יוד ד מבחוץ ס"ל דהוי רה"י כיון דעתה יש בו רוחב ד' ע"י צירוף (ועמוקה יו"ד מבפנים) וממילא גם ע"ג רה"י משום הק"ו כנ"ל וגם מש"ה גם שאין למטה בבור חוליות כלל הוי רה"י משום דיורד כו' ועתה אין כאן הפסק כו' והתוס' ס"ל דדיינינן לי' כלאחר שהניח מיד ולכן בעינן גובה יו"ד מבחוץ דוקא וגם לכן תוכו לאו רה"י דאז יהיה מפסיק כו' וא"כ אין לחלק להתוס' בין בור דליכא כל חוליות למטה לבין שאר מחיצות דאף גם בשאר מחיצות המגיעות עד קרקעית תוכו מ"מ כיון דס"ל לתוס' דאחר סופו דיינינן לי' והרי כשיהי' מונח עלי' מידי אין לדון תוכו רה"י מצד שרה"י עולה ויורד כו' כיון שיש מפסיק כו' לכן לכאורה אף אם הפי' הנ"ל אמת דהטעם דאי בעי כו' אינו לענין גוף דין הצירוף (שזה הלמ"מ). רק לענין שיהי' חזי לתשמיש על החוליא עכ"פ כנ"ל שכן מוכרח מהא דיתד כו' (שוב ראיתי בתו"ש סי' שס"א סק"ד נדחק הרבה להשוותו עם התוס' ול"נ כלל גם דברי מוח"ז רבינו ז"ל שם שכתב ובשאר צדדין כו' צ"ע דבבור ליכא כ"א צד אחד וע' רפ"ב דגיטין) וגם ד' הרשב"א א"ש טפי לפי"ז במאי דמשמע מדבריו שגם בצירוף לרוחב הוי ע"ג ג"כ רה"י אפי' אין החוליא גבוה יו"ד מבחוץ כנ"ל (והיינו משום הק"ו דלאחרים עושה מחיצה גם בזולת הסברא דאי בעי כו') וכ"מ לי גם מלשון המלחמות הנ"ל שכתב מחיצות דכוורת ממעטות הן כו' דמלשון זה משמע לא משום דליכא תשמיש מקום חשוב ד' ביחד דוקא אלא רק שהמחיצות לאו בר תשמיש כלל מש"ה ממעטות הן כמו יתד (אילולי הטעם דאפשר דתלוי כו'). מ"מ לפ"מ דמ' מדברי התוס' דפ' חלון דאחר סופו דיינינן ני' נראה דליכא טעם שיהי' תוכו רה"י גם בדוגמא דכוורת אך מ"מ לדינא כבר נתבאר דאף אי התוס' דפ' חלון ודפ"ק דשבת פליגי אהדדי (כדלעיל שמפ"ק דשבת ודאי משמע דס"ל גם לענין תוכו מצטרפות) יש לנו לפסוק כדבריו בפ"ק דשבת כיון שכ"ד רמב"ן ורשב"א (ורא"ש) במחיצות חזקות עכ"פ (וגם דעת הריטב"א כבר דיש לפרשו בענין דס"ל ג"כ דאחר שיש טעם דאי בעי כו' שוב הוי רה"י גם תוכו. רק שכוונתו שם דהק"ו לאחרים עושה מחיצה כו' אינו מספיק כו' אילולי הטעם דאי בעי כו' ושוב ראיתי כעת דאעפ"י שכתב שם בצירוף לרוחב בעינן גובה החוליא יו"ד מבחוץ כמ"ש התוס' מ"מ לבסוף דמסיק וזה יותר נכון מדפסיק ותני כו' ע"ש דע"כ יש שם ט"ס ור"ל דלא כתוס' בענין צירוף לגובה עכ"פ דס"ל דע"ג רה"י גם אי אין גבוה החוליא מבחוץ אפילו ג' כו' אפשר דחזר בו ג"כ בצירוף לרוחב דעל הכל שייך הא דקא פסיק ותני כו' דהא גם צירוף דרוחב שמעינן ממתני' ועל הכל ס"ל דלא בעינן שיהי' החוליא גבוה יו"ד מבחוץ דלא כתוס' אלא ס"ל לגמרי כהרשב"א והכי מסתברא דחסר שם ס' הרשב"א כו'). אך אחת היא דלא א"ש כ"כ לפ"ז היינו מה שכתבתי לעיל דמדהקשה בחה"ר מההיא דמחצלת משמע שתופס פי' התוס' דשם לענין תוכו וכתבתי אעפ"י דלכאורה י"ל בהיפוך דכדי לתרץ קושיית הרשב"א שהניח בתימא יש לנו לומר דבאמת כוונת התוס' שם רק לענין ע"ג ולק"מ ממחצלת וכתבתי דבלא"ה לא קשה מידי לפמ"ש התו"ש בפ' חלון דבעינן החוליא גבוה יו"ד מבחוץ כו':

עתה לפי הנ"ל דבאמת הא בהא תליא דאם דיינינן ע"ש סופו כדמשמע מתוס' דפ' חלון באמת תוכו לאו רה"י משום זה עצמו דאז כשיניח יהי' אותו דבר מפסיק כו' וא"כ אם התוס' דפ"ק דשבת ס"ל גם תוכו רה"י ע"כ לא דיינינן ע"ש סופו וא"כ קשה באמת ממחצלת דלפי"ז באמת לא בעינן גבוה יו"ד מבחוץ כו' וכדס"ל לרשב"א באמת והתוס' שם לא ס"ל חילוק הרשב"א בין מחיצות חזקות כו' דא"כ גם כוורת מיקלקלי כו' וצ"ל לכאורה דהתוס' שם ס"ל ג"כ חילוק הנ"ל אלא דרק במחצלת ס"ל דלא חזי למינח עניו ומשא"כ כוורת ס"ל דלא מיקלקלי כו' והוא דוחק דאין רמז לזה בתוס' ולא מצינו בפוסקים מחלקים בין כוורת למחצלת:

אמנם בעיקר הדין לכאורה יש ראי' גדולה מתוס' דרפ"ב דגיטין ודסוכה ד"ד ב' דה"ט דאי בעי כו' גם לענין תוכו איתמר דמקשו שם גבי גידוד ה' ומחיצה ה' דיחשב רה"י (גם לר"ח) משום דאי בעי כו'. והרי התם ודאי לענין תוך המחיצות ע"ג התל מיירי ר"ח. (ואדרבה לענין ע"ג לכאורה באמת לכ"ע לאו רה"י לפמ"ש התוס' פ' הזורק (צ"ט) ד"ה לאחרים אם הפי' הוא כדלעיל לא ב') דמשום הכי לא שייך שם הק"ו משום דאין החוניא לבד מהני כו' כ"א בצירוף דופני הבור עצמו כו' וא"כ ה"ה גבי גידוד ה' כו' הרי אין המחיצה לבד עושה מחיצה להתל כ"א בצירוף הגידוד. אלא דלפי פי' א' דלעיל דהק"ו לא מהני כ"א בצירוף סברת הבעל איבעי' רה"י כמאן דמליא כו' גם בגידוד ה' שייך זה וכעת ראיתי בתו"ש סק"ו כן כתב כפי' הא' הנ"ל ותמיהני על התו"ש שהזכיר התוס' דגיטין וסוכה הנ"ל איך לא הרגיש דמהתם מוכח דס"ל להתוס' דה"ט דאי בעי כו' גם לענין תוכו איתמר ונמצא לפי"ז י"ל אף דפליגי התוס' אהדדי כמו הך דפ' חלון (ודפ' הזורק) מקמי הא דפ"ק דשבת ודגיטין וסוכה שהמה הרבים בפרט שכ"ד רמב"ן ורשב"א (ורא"ש וריטב"א) ובאמת החילוק בין תוכו לע"ג לא נמצא בשום ראשון זולת התוס' דפרק חלון (והזורק) וגם מד' הרמב"ם וטוש"ע זאת עכ"פ משמע דאין חילוק בין תוכו לע"ג ולא נמצא מקום שיהי' ע"ג כתליו רה"י ולא תוכו (בפרט ממ"ש ס"ג ס"ו כדלעיל):

שוב התבוננתי שמצד דברי התוס' דפ"ק דשבת שפיר י"ל עפ"י משנת"ל שאינו סותר לתוס' דפ' חנון והוא שגם התוס' נא ס"ל כלל שע"ש סופו דיינינן והא דס"ל דבעינן שהחוליות יהיו גבוהים יו"ד פשוט שכדי שיהי' ע"ג החוניא (מצ"ע) דין רה"י א"א בלא ה' דאל"כ הרי אין עליו מחיצה יו"ד כ"א מצד א' היינו לצד הבור (מצד גוד אסיק) וכמשנ"ת למעלה דין א' (ולהרשב"א צ"ל רק מצד הק"ו כדלעיל ולהתוס' כאן באין הבור רחב ד' ל"ש הק"ו כיון דס"ל דתוכו לאו רה"י ומלבד שהתוס' ס"ל דל"מ הק"ו לענין צירוף גובה גם בבור רחב ד' ופליגי בזה עם הרשב"א וריטב"א כדלעיל). והא דתוך הבור נחו רה"י ג"כ פשוט כדלעיל משום דבתחתיתו ליכא צירוף מחיצות חוליות אלא דהרשב"א ס"ל בהא כיון דע"ג רה"י והיינו גם החלל שבפיה למעלה שהרי יש שם רוחב ד' ע"י צירוף וראוי לתשמיש ע"י אי בעי כו' שוב רה"י יורד כו' (שהרי עתה אין מפסיק כו') כנ"ל והתוס' דלא ס"ל הכי לאו משום דדיינינן אחר סופו שיניח מידי ויפסיק כו' אלא) היינו משום דסברתם הוא להיפוך שגם החלל דלמעלה בפיה חין ליתן עליו דין רה"י כיון שלמטה לאו רה"י ואין דבר מפסיק אין רה"י באויר כו' ולענין זה ס"נ לתוס' דנ"מ הסברא דאי בעי כו' (והרשב"א ע"כ ס"ל דגם לזה מהני הסברא דאי בעי כו' ובאמת לפענ"ד סברת התוס' נכונה יותר חדא דכבר נתבאר דלפה"נ הטעם דאי בעי כו' אינו מספיק כ"א לענין לשיהי' נקרא חזי לתשמיש בלבד אבל לכל חסרון תנאי רה"י לא מבעי כלל וכמו בדוגמא זו נימא נמי גבי בית שאין תוכו יו"ד כו' דודאי ה"ה בכלי וכה"ג שיש לה כיסוי ואין תוכה יו"ד והכיסוי משלים ליו"ד הכי נאמר שחללה למעלה יהיה רה"י גם כשאין הכיסוי עליו משום דאי בעי יניח הכיסוי או שנא' להיפוך שגם כשהכיסוי עליו אין רה"י ע"ג משום שיכול להסיר הכיסוי או כשמחיצותיו גבוהים יו"ד ויותר והכיסוי נכנס בתוכה עד שלא נשאר בתוכה תחת הכיסוי יו"ד הכי נאמר דלהוי בתוכה רה"י משום דאי בעי יסיר הכיסוי כ"ז נראה דלא אמרינן רק אזלינן כאשר הוא עתה. ועוד הכא שנאמר שתוך הבור למטה רה"י יהי' משום דרה"י יורד לא מסתברא ביותר דזה אינו לא כפי שהוא עתה ולא כפי שיהי' אחר שיניח. דעתה כיון שלמטה לאו רה"י א"א שיהיה למעלה רה"י באויר ואם יניח מידי הרי יהיה הפסק כו' אשר ע"כ סברת התוס' וודאי נכונה ולא עוד אלא שיש לתמוה על סברת הרשב"א בזה ולכאורה עלה ע"ד די"ל דהרשב"א ס"ל שכיון שע"ג המחיצות עכ"פ רה"י. יש לדון על הבור דין חורי רה"י (וכמו להיפוך ע"ג כותל של רה"י שאינו רחב ד' היה נדון משום חורי רה"י אלא דלא ניחא תשמישתי' כמ"ש התוס' פרק הזורק (צ"ט) כדלעיל וכאן בבור ניחא תשמישי') וכמו בחלון לגגין שלנו שבסי' זה סט"ז אבל זה אינו דחורין בעינן שיהיו סמוכין לרה"י (בתוך יו"ד עכ"פ להתוס' דפ"ט ב' או תוך נ"ט עשוע"ר סי' שנ"ג ס"ב) וכאן קרקעית הבור רחוקה יותר מיו"ד (אבל בכותל שברה"י הרי רה"י עולה כו' ונמצא שם למעלה סמוכים זל"ז משא"כ כאן הרי א"א להשתמש בבור מרה"י זה כ"א מע"ג החוליא והרי רחוקים זמ"ז) וראי' לזה מהא דאר"י (עירובין צ"ט) אפילו תימא בסמוכה והא קמ"ל דבור וחולייתו כו' והרי כשהיא סמוכה לחלון למה לא נידון משום חורין אלא ה"ט שקרקעית הבור רחוקה בעומק מהחלון (שוב ראיתי שסברא זו דחורין לא ניתן להאמר כלל לפי משנת"ל דמשמע מד' רשב"א דגם בצירוף לרוחב לא בעינן גובה החוליות יו"ד מבחוץ דא"כ מה שע"ג החוליות רה"י ע"כ רק מכח הק"ו דלאחרים עושה מחיצה כו' היינו לתוך הבור ואיך א"כ נאמר להיפוך דהא דתוך הבור רה"י הוא מדין חורין לרה"י דע"ג חוליות אך כבר נתבאר (בהגהה) די"ל דמ"ש הרשב"א אפי' אין החוליות גבוהים מבחוץ לא קאי כ"א אצירוף דגובה (ובזה פשוט שתוכה רה"י שיש שם בפנים רוחב ד' וגובה יו"ד וע"ג רה"י מכח הק"ו) אבל בצירוף לרוחב באמת בעינן גובה החוליות יו"ד מבחוץ. ולפי"ז ע"ג ודאי רה"י ושייך קצת לדון על תוך הבור מדין חורין אלא שגם זה אינו כנ"ל). לכן נראה דיותר טוב לומר דהרשב"א לא מדין חורין ולא מדין רה"י יורד כו' אתי עלה (דבלא"ה כל כה"ג ה"ל לפרש) אלא ע"כ ס"ל דאף שלמטה אין חוליות כלל ובוודאי בור שאין לו חוליות כלל אין סברא לומר שמחיצותיו דהיינו קרקע עולם שסביביו יצטרפו לחללו לרוחב ד' וכמ"ש כל הפוסקים דבור שאין בו ד' על ד' הוא מקום פטור (א"ל שעומד ברה"י) וגם הרשב"א כ"כ ע' עה"ק די"ב ב'. מ"מ כשיש לו חוליות למעלה ס"ל שגם על הקרקע שתחת החוליות סביבות הבור יש ע"ז דין מחיצות וחזי לאיצטרופי לחלל הבור לרוחב ד' ולכאורה ע"כ צ"ל כן דהא בעינן שכל גובה יו"ד דמחיצה יהיה לחלל ד' כו' או י"ל דס"ל לרשב"א ז"ל דכיון שהחוליות שמקיפים הבור יש עליהם דין רה"י ממילא גם החלל שביניהם רה"י דלא מצינו מקום המוקף רה"י מכל צדדיו והוא לא יהיה רה"י (וזה כמעט ענין א' עם הא דרה"י כו' שכתב בעה"ק די"א ב' דמש"ה בור ברה"י ואין רחבו ד' הרי הוא רה"י משום דרה"י יורד כו' ולכאורה גם בבור זה הרי לא היה הדין נותן שיהיה רה"י גם כל אוירו למעלה ועל מה נופל לומר רה"י יורד כו' אלא ע"כ כיון שכל סביבות הבור רה"י ממילא גם על אוירו נופל לומר שהוא רה"י ויורד כו' וה"ה כאן ועיקר זה נלמד מנעץ קנה ברה"י כו' שג"כ לכאורה למה שייך ע"ז רה"י עולה כו' הרי למה יהיה על גוף הקנה שם רה"י אלא ע"כ הכל משום שמוקף רה"י כו' ואם למטה סביב גוף הקנה או למעלה באויר שסביבו לע"ג הקנה וע"ז הוא שאמרו רה"י עולה ר"ל האויר שסביב הקנה כו' שוב ראיתי במ"מ פי"ד ה"ז הוא ב"י סס"ז שכתב כיון שרה"י מקיפו כו' שאויר רה"י עולה כו' ועכ"פ כ"ז מה שצריך לדחוק ליישב דברי הרשב"א דמשמע ודאי מדבריו שגם גבי בור שאין בו ד' כ"א ע"י צירוף החוליות הוי רה"י גם תוכו (וכמ"ש הא"ר בפשטות שרשב"א פסק כדברי הט"ז והרי כדבריו מבואר בהדיא לפיכך חוליות הבור מצטרפים כו') אבל סברת התוספות דפרק חלון שכתב בצירוף לרוחב דתוך הבור לאו רה"י ודאי נכונה ואתי שפיר בפשיטות מצד שתוך הבור למטה ליכא חוליות וממילא גם חלל שלמעלה בפיה א"א שיהיה רה"י ככל הנ"ל). וכ"ז גבי בור אבל בשאר מחיצות המגיעות מב' צדדיו עד קרקעית דתוכו וכדוגמא דכוורת שפיר י"ל דע"י צירוף הרוחב נעשה רה"י גם תוכו. דחשיבא כיש רוחב ד' בכל העומק מלמעלה עד למטה ממש כיון דמצטרפין עובי המחיצות עם החלל. ולא צרכינן לטעמא דאי בעי כו' בשביל גוף דין הצירוף (דהלמ"מ הוא) אלא כדי שיחשב ע"ג המחיצות ראוי לתשמיש ובתוך החלל בלא"ה ראוי לתשמיש וכדלעיל לכן אע"פ שבתוכו א"א לומר אי בעי כו' אינו כלום דא"צ לזה כלל. וממילא מובן דאין צריך לזה דין דרה"י יורד כו'. דהחלל שלמעלה ולמטה על שניהם יש דין רה"י בשוה (ומשא"כ אלו הוי צריכין לכך דהחלל שלמטה יהיה רה"י על ידי החלל שלמעלה לא היה מועיל כלל להתוספות דזה א"א כ"א אחר שיהיה הדין נותן על החלל שלמעלה שיהיה רה"י בהחלט הוא לבדו אז שייך לומר שמצד כחו יורד דין רה"י גם למטה וזה א"א שיהיה רה"י למעלה באויר כו' וככל הנ"ל דזהו טעמם של התוס' דפרק חלון גבי בור). אך קושית הרשב"א ממחצלת דאביי עדיין לא מיתרצא גם לפי"ז דאעפ"י דלפי הנ"ל אין התוס' דפ"ק דשבת חולקים על התוס' דפ' חלון. וס"ל ג"כ גבי חוליות הבור דתוכו לאו רה"י וגם בעינן חוליות גבוה יו"ד מבחוץ אין זה ענין לההיא דמחצלת שהרי גם המחצלת חולקת ומובדלת מב' צדדיה עד לקרקעית הבור ושייך צירוף גם למטה כמו בכוורת. והא דבעינן בחוליות גבוה יו"ד מבחוץ היינו רק כדי שיהיה ע"ג רה"י דאל"כ אין ע"ג מחיצות יו"ד (דגוד אסיק) כ"א מצד א' ואין זה ענין לדין תוך הבור כלל (וכאן גבי מחצלת אף ע"ג ראוי להיות רה"י שהרי יש לה גובה י' מבחוץ אלא שא"צ לזה דבלא"ה כיון דלמטה רה"י פטור כו'). ומה שבשאר צדדי הבור אין כאן חוליות ומחיצות כלל אין זה מעכב כלום כיון דלפי הנ"ל לא דיינינן לי' אחר סופו כלל ואין צריך כלל לטעמא דאי בעי כו' לגוף דין הצירוף אלא (מהלמ"מ) חשבינן כאלו עתה יש רוחב ד' ע"י צירוף וע"י אי בעי כו' חשוב ראוי לתשמיש ע"ג המחצלת כו' וכנ"ל גבי כוורת וכבר נתבאר דצריך לדחוק לחלק גם בין כוורת למחצלת דס"ל להתוס' ג"כ דבמחיצה חלושה כמחצלת לא אמרינן אי בעי כו' ובכוורת ס"ל דלא מקלקלי כו' כנ"ל ועוד יש לומר דס"ל דגבי מחצלת איכא לאוקמי דאינה מגעת עד פי הבור למעלה וח"כ אתי שפיר דא"ל אי בעי כו'. דזה לא נאמר אלא במחיצות השוים למעלה דנוח להעמיד הדף ע"ג כל המחיצות ומתקיימת אבל במחצלת שאינה מגעת לפי הבור לא יתקיים הדף אם יניח עליהם לבד (וזה נראה נכון יותר):

וכ"ז להשוות התוס' דפ"ק דשבת עם התוס' דפ' חלון אבל התוס' דגיטין וסוכה הנ"ל לפי הנראה ע"כ פליגי על הא דפ' חלון שהרי בתוך המחיצות שע"ג התל אין שם מחיצות גבוהים יו"ד לר"ח דהגידוד אין מצטרף ומאי מהני לזה הטעם דאי בעי כו' הרי זה דומה עכ"פ לצירוף דבור שאין למטה חוליות. דלהתוס' דפ' חלון אין תוכו רה"י וצ"ל דס"ל כהרשב"א גבי בור וכבר נתבאר מה שיש לדחוק להרשב"א וה"ה להתוס' דשם ואדרבא התירוץ הנ"ל להרשב"א דס"ל דכיון שיש חוליות למעלה גם הקרקע שלמטה חשוב מחיצות לא שייך כאן וצ"ל רק התירוץ דכיון דהמחיצות המקיפים הן רה"י ממילא גם החלל שביניהם רה"י כנ"ל או דאתי עלה משום דרה"י יורד כו' וכבר נתבאר שזה מעין ענין א' ושיש ראי' לזה מבור ברה"י ואם היינו יכולים לומר שהתוס' דשם מיירי רק לענין ע"ג הוי אתי שפיר (גם לא הי' קשה על התו"ש שלא הרגיש שמשם יש סתירה לדבריו (כדלעיל) אבל גם זה קשה מאד שהרי הפלוגתא דר"ח ואמימר שם וודאי היינו לענין תוך המחיצות דלאמימר ודאי גם תוכו רה"י ומאי קושיא אם לר"ח יהי' ע"ג רה"י מ"מ פליג על תוכו שזהו עיקר המימרא דאמימר (משא"כ ע"ג תלוי בבעי' דפרק הזורק). ואיך שיהי' דברי התוס' דשם אינו ענין לנד"ד דעכ"פ התוס' דגבי כוורת א"ש כפשוטו לענין תוכו ואינו סותר לתוספות דפ' חלון ומהתוס' דגיטין ודסוכה לפי פשוטן אדרבה יש ראי' דטעמא דאי בעי כו' לענין תוכו איתמר עכ"פ יהי' מאיזה טעם שיהי') ואף אם תמצי לומר דשם לענין ע"ג מיירי ג"כ אין סתירה עכ"פ לתוספות דכוורת דהתם גבי גידוד דומה לבור כנ"ל ומשא"כ בכוורת ככל הנ"ל וממילא לענין דינא נראה עיקר דבמחיצות חזקות מצטרפין גם לתוכן כיון שכן דברי רמב"ן ורשב"א וכן דברי התוס' לפי הנ"ל:

והרא"ש וריטב"א ובאינן חזקות כמחצלת נראה דגם ע"ג לאו רה"י שכן נראה דעת הפוסקים הנ"ל שאין חילוק בין תוכו לעל גבו וגם התוס' יש לומר דמודה בהא כנ"ל. ובכוורת נראה דתוכו לאו רה"י כיון שר"ח ורי"ף ורמב"ן ורשב"א ודאי הכי ס"ל עכ"פ ובע"ג דאין ראי' מדבריהם כ"כ והתוספות ורא"ש בזה ודאי ס"ל דהוי רה"י כו':

תוכן העניינים

דברי נחמיה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה