אור ברסלב
דברי נחמיה אורח חיים שאלות ותשובות › סימן כד

דברי נחמיה אורח חיים· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה

שאלות ותשובות · סימן כד

סימן כג

(לסי' שמ"ה)

תשובה זו היא מרבינו ז"ל וכבר באה בדפוס

בשו"ע הנדפסי' מחדש בזיטאמיר סי' ג' בשינוי לשון ובחסרון מעט. כאשר יראה הרואה ע"כ הדפסנו אותה עוד הפעם וגם למען להביא ההגהה שמצאנו מהגאון המחבר ז"ל על תשובה זו וז"ל:

המנהג הפשוט שלא לדקדק כלל בעמידת הקנים של צוה"פ שיהיו סמוכים לכותל בפחות מג"ט ולית דחש לה למ"ש הבכור שור וטעמם ונימוקם אתם שכל המחמיר בד"ס עליו להביא ראי' כדתנן בפ"ד דידים וראייתו מלחי נפלאה ממני כי מובן מדבריו שהבין דהא דאמרינן בגמרא דהוי לי' מחיצה שגדיים כו' קאי גם אהפליגו מן הכותל ג' טפחים ושגגה היא **( דהא לכאורה צע"ג מדף ט"ז ע"ב ע"ש. דהתם קאי אמחיצת קנים כפירש"י (ופר"מ בהדי' בברייתא דתני בין זל"ז כו'. כנגד העומד כו'. כנגד הפרוץ כו') ובדף ע' י"ל שאין הגדי מזדקר בבת ראש שהכותל מעכב כו'. ובדף פ"ז ע"ב דאמר רשב"ג לטעמי י"ל ג"כ דש"ה במים דבקיעת דגיס לא שייך בקיעה כדאיתא בשבת (ק"א) ועוד דהא דהפליגו והגביהו (י"ד ב') רבא אמרה ואיהו עכ"פ הוא דאמר (דף ט"ז ב') גם בכה"ג דהפליגו דמודה רשב"ג גם מה שהביא ראי' מפרצת מבוי מראשו אינו מובן כ"כ מה בכך מ"מ הלחי וודאי בעינן סמוך כדמסיק ובאמת א"י מה צריך מוח"ז רז"ל לכ"ז ומאי נ"מ דסברתו שמחלק בין לחי לצוה"פ נכונה וראויה אליו. ג"כ הא דבעינן בלחי סמוך פחות ב' פסחים (דוקא) הוא משום דהוי מחיצה שהגדיים כו'. וה"ט הוא שיעור דלבוד (כדפירש"י דט"ז) ומ"מ י"ל דצוה"פ לא בעי כלל סמוך כו' והבכ"ש לא הוצרך לזה אלא לאפוקי ממ"ש הפ"א בשם הרר"י דטעמא דלחי שהרחיקו הוא משום אוירא דהאי גיסא כו' (ושלכן בלחי רחב כשר כו') דלפי"ז י"ל דבצוה"פ לא שייך אתי אוירא כו' כמש"ש וע"ז הביא ראי' מגמ' דה"ט דלחי משום דהוי מחיצה שהגדיים כו'. והיינו דבעינן סמוך לכותל דווקא בשיעור לבוד ואף רחב לא מהני דלפי"ז ס"ל דה"ה בצוה"פ בעינן סמוך ולבוד אבל מוח"ז רבינו נ' מודה בלחי דבעינן לבוד דוקא ולא משום אתי אוירא כו'. ול"מ רחב (וכדפסק בשו"ע סי' שס"ג ס"מ כהתוס' וכ"מ ממש"ש ס"ח בין להלאה כו' ע"ש וכה"ג לא אתי אוירא נפ"מ שפ' מוח"ז רז"ל סי' שס"ב סי"א)** רשב"ג לא מודה בכה"ג כדאיתא בדף ט' באנו למחלוקת כו' אלא בלמטה דוקא מודה משום שהגדיים כו'. אבל בהפליגו מן הכותל לא איכפת לן בגדיים בוקעים שהרי פרצת מבוי בעשר מראשו כמ"ש התוס' ד"ו ד"ה אחד זה וכמ"ש המ"א ריש שס"ה אלא האי טעמא משום דלחי אינו נידון משום מחיצה אלא בצירוף מחיצות גמורות שתים לפחות אבל בלא צירוף מחיצות גמורות לא מהני כלל אלא בכעין פסי ביראות הלכך לא מהני אלא בסמוך למחיצה גמורה ולא במופלג ממנה שאינו מצטרף עמה משא"כ בצוה"פ שא"צ לצירוף מחיצות כלל שהרי נעץ ד' קונדסין כו'. וע' סי' תר"ל:

כתוס' ומ"א שם) אלא שמ"מ סברתו לחלק בין לחי דבעינן דוקא בצירוף מחיצות לבין ה"פ כו' ואין לזה כתי' כלל מהא דטעמא דלחי שהרחיקו משום דהוי מחיצה שהגדיים כו' דה"ט היינו הך דבעינן סמוך (בש ובשימור ג"ט שהגדיי' מבטלי' לבוד כדפי' רש"י דף ט"ז א' (אלא שצ"ע קצת שלכאורה הרי גם בקורה וכה"ג דלא שייך גדיים מ"מ שיעור לבוד בנ"ט והוא הלמ"מ ואולי היינו הפלוגתא דלרשב"ג דוקא למטה דשייך גדיים אבל למעלה בד"ט מקום חשוב ורבנן אפשר מדמין ולמדין למעלה מלמטה כו' ואיך שיהי' הרי בברייתא ורש"י נז' גדיים ללבוד ואין שייך לנד"ד) שוב ראיתי בשבת דצ"ז א' מנא הא דא' פחות מג"ט לבוד גבי המשלשל דפנות כו' ובעי למימר משום דה"ל מחיצה שגדיים בוקעי' ופריך תינח למטה למעלה (בקורה) מא"ל ומסיק אלא כו' הלכתא גמירי הרי דלרבנן דס"ל גם למעלה בג"ט באמת א"ל לטעמא דגדיים אלא הלכה למ"מ (וכדא' פ"ק דסוכה דף ו' ב' ועירובין ד"ד ב' כי אתא הלכתא לגוד וללבוד כו') אלא דכאן גבי הפלינו או הגביהו הלחי ג"ט קאמר רבא דגם רשב"ג דס"ל לבוד בד"ט (הלח"מ) מ"מ כאן מודה מטעמא דגדיים כו' ומשא"כ לרבנן א"צ לה"ט כו' וגם בדף עי"ז הא דהזכירו בברייתא (וכן ברש"י) כדי שלא יזדקר הגדי הרי למסקנא דרבא הכל אליבא דרשב"ג הוא ע"כ הגהה:

תוכן העניינים

דברי נחמיה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה