אור ברסלב

דברי נחמיה אבן העזר· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה

סימן מז

סימן מו

שאלה שנים שהיה להם בית בשותפות ודר אחד מהם בבית ברשות השני (סתם) והוציא הוצאות על תיקונים. אם חייב בשכירות ע"פ דין ישראל:

תשובה

לכאורה יש לומר דפטור שמעון א' מצד לא קיימא לאגרא דהגם שנתבאר ברמ"א סי' שס"ג סט"ו דסתם בתים בזה"ז קיימי לאגרא. מ"מ הא בנד"ד זה כמה שנים מקודם לא הגיע שכירות לראובן. גם יש לומר דדמי נד"ד למ"ש רמ"א ס"י דאם אינו בעיר ואין מי שמשתדל להשכירו הוי כחצר דלא קיימא לאגרא. ב' מצד מ"ש רמ"א שם סס"י האומר דור בחצרי כו'. ומשמע דהיינו אפי' בדקיימא לאגר דאל"כ בלאה"נ פטור. וכן משמע מדברי הש"ך ע"ש. ג' מצד דברי רמ"א שבסי' קע"א סס"ח ע"ש:

אבל נראה דכל זה אינו. דהא רמ"א שם סס"ו כתב דאע"ג דלא השכירו מעולם אפ"ה אמרי' דסתם בתים בזה"ז קיימי לאגרא. וכ"ש בנד"ד שכבר השכירו ראובן בעצמו לאיש אחד. ואף דלפמ"ש בנ"י בשם רמ"ה דאע"ג דמקמי הכי קיימא לאגרא בתר ההיא שעתא אזלי' כו' הרי לא כ' רק דמקמי שדר בו זה לא קפיד כו' ומשא"כ בנד"ד שגם על להבא נמסר ג"כ לגיסתו (של ראובן) והיה בטוח בה שתעשה כנכון והרי באמת תובע השכירות. ואף גם לפי דברי שמעון שהשכנים היו עניים ולא סילקו. לא שייך לומר שמש"ה נקרא לא קיימא לאגרא. ואף לדברי רמ"א סי' הנ"ל דהא בנד"ד ה"ל מי שישתדל כנ"ל (ואם היתה חוזרת בה ה"ל להודיע לראובן והיה יכול להשכיר בעצמו כבראשונה או להעמיד אחר וא"צ לכך) ובין שעשתה שלא כהוגן ובין שהיה סיבה שהשכנים היו עניים. עכ"פ קיימא לאגרא. (ומלבד שכ' בהג"א שיש משיגין על דברי ראבי"ה כו') וע' רש"ל ביש"ש פ"ב דב"ק ססי' ט"ז ובמחנה אפרים ה' גזילה סי' יו"ד ולכה"פ נראה דספד"ד הוי. גם יש לומר דאף בדלא קיימא לאגרא חייב בנד"ד מצד דחזינן דהוציא הוצאות כו' וא"כ יש לבוא ע"ז ממ"ש בשו"ע ס"ח והגם דשם משמע לכאורה דוקא בגילה דעתו בשכירות. ע"כ נראה דלאו דוקא אלא ה"ה כל שגילה דעתו דניחא ליה באיזו הוצאה ע"ז מגלגלין עליו דהא התוס' (ומרדכי) אתו עלה מההיא דעמד ניקף וגדר הרביעי' מגלגלין עליו את הכל הרי לא אמרי' אולי לא ניחא ליה כ"א בהוצאה זו המועטת אלא כל שניכר דניחא ליה אף שלא בחנם ממש שוב מגלגלין כו':

ואי מצד הדין דדור בחצרי הנ"ל. הנה לפ"מ שטען שמעון שגילה ראובן הפני' שלו רק אולי יקנה כו' ודאי יש לדון בזה אבל לפ"מ שא' אח"כ שאינו זוכר זה אלא שאו' שעכ"פ לא הזכיר ראובן שכירות בפירוש. והרי עכ"פ מודה שהזכיר ראובן בעצתו כו' שיש לו פני' לטובת עצמו ג"כ א"כ נראה דאף בדלא קיימא לאגרא הרי זה סתמו כפירושו כו'. ותחילה או' שגם בדין האו' סתם דור בחצרי יש לדון. חדא דלפמ"ש הב"ח דהוי ספד"ד והממע"ה יש לומר הרי בנד"ד נגד התביעה דשמעון מאה רו"כ שהוציא הרי בזה חשיב ראובן מוחזק דהבית בחזקת השותפות עומדת כו'. ואף לפמ"ש הש"ך דבגברא דלא עביד למיגר מודה הב"ח כו' יש לומר דכאן חשיבא כעביד למיגר. דהא עלתה העצה שיכנס בבית זו דוקא בגין העסק דשקלעפ מה שזה לא היה אפשר לו בביתו (של עצמו שיש לו) וא"כ איך נא' דהרי זה לא נהנה כו' וע' רדב"ז ח"א ססי' כ"ג. ואף אם לבסוף לא היתה טובתו בזה עכ"פ בתחילה להנאתו נכנס. וכ"ש שז"א שרק בשנה הד' שלא היה פרנסה. ונגד זה הרי קיבל שכירות טוב בשנה הד'. וגם בלא"ה כיון שכל המשך השכיר ביתו (של עצמו) עכ"פ נראה דחשיב זה נהנה כו' (ומגלגלין כו'). ועוד דהא דמשמע ודאי מהש"ך (עכ"פ) דרמ"א מיירי בדקיימא לאגרא צ"ע. דלא משמע כן במקור הדין בתשב"ץ שבב"י ע"ש שהרי כ' דאפי' לא א"ל דור כו' אלא מעצמו נכנס כו' פטור והיינו ע"כ בדלא קיימא לאגרא. וע"ז כ' רק בדרך ק"ו דכ"ש זה שא"ל דור כו'. אבל מנלן ללמוד מזה למעשה דגם בדקיימא לאגרא יהיה מספיק האי טעמא לחוד שא"ל דור כו' לפוטרו. ובפרט לחדש פלוגתא עי"ז עם מ"ש בתה"ד בשם מהרי"ח ע"ש רבינו אפרים ות' הרשב"א כו'. וגם ראיתי בגוף התשב"ץ (ח"א סי' ק' ע"ד) מבואר בהדיא דנדון שלו הוי כחצר דלא קיימא לאגרא ע"ש במ"ש שזה נהנה וזה לא חסר הוא ששמעון לא חסר כו' עד וזה פי' דלא קיימא לאגרא כו' ע"ש שהאריך. אלא שממש"ש (דפ"ח סע"א) בזה"ל כ"ש כשהוא בעצמו א"ל דור בחצרי דודאי פטור אפי' נא' דזה נהנה וזה חסר הוא דחייב כדעת בעה"ע ז"ל לפי שזה מדעתו דרבו עכ"ל. מזה משמע דגם בדקיימא לאגרא דזה חסר הוא ס"ל דבדלא א"ל דור בחצרי פטור. אבל נראה דע"כ ט"ס שם דא"כ מה ז"ש דחייב כדעת בעה"ע הלא בזה נהנה וזה חסר ליכא פלוגת' כלל. ואף בגמרא לא יבעי לן בכה"ג כלל כדאי' שם בהדיא (ד"כ סע"א) היכי דמי כו'. אע"כ יש כאן ט"ס ונראה דכצ"ל אפי' נא' כו' וזה לא חסר חייב כדעת בעה"ע כו'. וכמו שהביא שם דבעה"ע חולק על הרי"ף ושאר פוסקים וס"ל דגם בדלא קיימא לאגרא חייב אי משתמש בה ציבי כו'. וע"ז כ' דאף את"ל כבעה"ע מ"מ בדא"ל דור יודה כו'. שוב ראיתי שהש"ך עצמו ביו"ד סי' קס"ו כ' בנקה"כ בפשיטות גדול שלא נזכר ברמ"א כאן אלא בדלא קיימא לאגרא כו' והיינו דס"ל בפשיטות דקאי אדלא קיימא לאגרא דאיירינן ביה (ואולי ס"ל דאיכא צד רבותא דס"ד אולי באו' לו דור נימא דדיר בשכר קאמר דאל"כ ל"ל לבקשו כו' ודוחק). וצ"ע מדברי הש"ך דכאן. וגם הט"ז שם שתופס דברי רמ"א בדקיימא לאגרא הרי תמה עליו וכ' דלא קיי"ל הכי. (והגם שבס' ח"ד שם תירץ קושייתו מ"מ אין ראיה כ"כ שחולק על הט"ז גם ע' בס' מקמ"ח שם גמגם על תירוצו. גם לכאורה אף סבר הח"ד שייך בנד"ד לפ"מ שטוען שמעון שהלוה על הוצאה) גם הב"ש באה"ע סי' ע' סקכ"ח הסכים כהט"ז והביא הרבה ראיות וכ' דהעיקר דצריך לשלם ומוציאין ממנו (דלא כב"ח). ולפ"ז נראה דאף לפ"מ שטען שמעון שראובן במה שא' שיש לו פני' פי' הפני' אולי יקנה. מ"מ יש לומר דלא עדיף זה מאם לא היה מזכיר כלל פני' והיה או' סתם דור כו' דג"כ בשכר קאמר לפי הנ"ל (והפני' לפ"ז היינו ענין תוס' על אלו היה משכיר לאחרים כו'). ועכ"פ לפ"מ שהודה אח"כ שאינו זוכר זה. וכשא' ראובן אפי' סתם שיש לו פני' לטובת עצמו ג"כ ודאי עכ"פ עדיף כחו בזה מאלו היה או' סתם דור בחצרי. בענין שעכ"פ יש לומר דאף לפ"מ דמשמע כאן מהש"ך דאף בדקיימא לאגרא יש פלוגת' ובדגם השוכר לא עביד למיגר לכ"ע פטור. מ"מ בכה"ג שבפי' א' שמכוין לטובת עצמו והחצר קיימא לאגרא יודה להט"ז וב"ש (וש"ך בנה"כ) שדור בשכר קאמר. (עוד ע' בש"ך סי' רמ"ו סקי"א שעכ"פ שבועה בעי' שדעתו היה בחנם ונראה דה"ה הכא בדא' ליה דור סתם אף בדלא הזכיר פני' כו' לכ"ע בעי' עכ"פ שבועה כו'):

וע"ד דברי הרמ"א סי' קע"א סס"ח באמת לא מצאתי דברי רשב"א אלו (זולת בב"י נזכר ואינו ת"י כעת) ולכאורה הדבר בלי טעם. ועכ"פ נראה דצ"ל דמיירי בענין שהיה פטור משכירות כגון בלא קיימא לאגרא אלא דס"ד דמ"מ יכול הב' לומר שידור גם הוא. נגד זה קמ"ל דלא. ולכן לא נזכר מזה בסי' שס"ג כלום דאין נ"מ מזה לדין השכירות דאיירי שם. וע' לבוש הסביר בראה ושתק כו' (או שאינו בעיר דנראה דר"ל דבכה"ג ה"ל לא קיימא לאגרא כברמ"א סי' שס"ג סי' הנ"ל) ועכ"פ בנד"ד שפי' מתחילה בשביל פני' נראה ודאי דלא שייך זה:

וע"ד ההוצאות שתובע שמעון. א' הנה לפה"נ מסי' שע"ה סמ"ע סק"ד קיי"ל כהאו' דאף בשדה העשויה ליטע יכול לומר טול כו' (וכן משמע בשו"ע דס"ב אכל מ"ש בס"א קאי) [ורדב"ז ח"ה סי' ש"א רנ"ו לא ס"ל כן]. ובבתים משמע בנ"י דהכל מודים וכמ"ש מהרי"ט סי' ק"ו (שרמז עליו בש"ך סק"ב וט"ס סי' ק"ו לפה"נ) (אלא שדברי סמ"ע בסקי"ד לכאורה צ"ע וע' נ"מ ססי' קנ"ח כו'). ומבואר במהרי"ט שם דלפ"ז ה"ה בשותף ע"ש. ות' ר"י באסן סי' צ"ג. ונראה לכאורה דאף החולקים בין על גוף דין הנ"ל ובין אם י"ח בשותף עכ"פ (וכדמשמע מלשון רמ"א ססי' קע"ח בשם הנמ"י ושוב ראיתי שגם בת' הרא"ש כצ"א סי' א' משמע ג"כ דלא ס"ל כמהרי"ט אך שם משמע דלא ס"ל ג"כ כרא"ה ור"נ ונ"י ומרדכי שכוותייהו פסק רמ"א שם וראיית מהרי"ט הוא מרא"ה וסיעתו כו' א"כ גם לענין טול כו' אין ראיה מהרא"ש אלא שלכאורה הרי עיקר יסוד הא דבשדה העשויה ליטע יש לומר טול הוא ג"כ מהרא"ש כו'. אך בבתים גם החולקים יש לומר דמודים כמ"ש מהרי"ט בשם נ"י כו' וצ"ע אי"ה גם מהרא"ש שם משמע שחולק גם אמ"ש רמ"א בשם הגמי"י דאף כשמוחה לא מהני במה שמוכרח לתקן כו' וע' נ"מ שם. וצ"ע לדינא בכ"ז). יש לומר דהיינו דוקא כשהוא בעיר ושתק כו' (ע' רמב"ן ונמ"י פ"ק דב"ב ב'. ובשט"מ ב"מ ק"א. ות' ר"י באסן סי' צ"ו קרוב לסופו). וגם הא דסיים מהרי"ט שיש עוד לדבר כו' נראה דזהו ג"כ על מש"ש דגם שתיקה לא מהני אבל כשאינו בעיר ולא ידע כלל יש לומר דהכל מודים וכמדומה שלא נמצא בפירוש מי שיאמר אף בשותף כשאינו בעיר וכה"ג שיהיה מוכרח לסבול ההוצאה דא"כ הרי זה כבע"כ כמ"ש מהרי"ט (ומהר"י באסן סי' צ"ג). ב' אף את"ל דיש פלוגתא הרי בנד"ד חשיב ראובן המוחזק. ג' דאף את"ל דבשותף אף בלי ידיעה חל על שותפות מ"מ יש לומר דהיינו דוקא כשעושה לטובת השותפות בלבד. אבל בנד"ד מטענת שמעון משמע שאלו לא היה נכנס להבית או שהיה באפשרו לצאת לא היה בונה כלל והרי עשה לטובת עצמו ודירתו בלבד. ד' הרי נתראו כמה פעמים ולא דמי לבלי ידיעה מצד שהיה רחוק וכה"ג משא"כ בנד"ד הרי היה יכול לשאלו. ה' שמטענתו משמע שהיה משער שלא יתרצה ראובן ושע"כ העלים כו' והרי זה כבע"כ וכאלו מיחה (ויש לומר שדיוקא דרמ"א הנ"ל היינו רק לאפוקי כשלא מיחה והיה כאן או עכ"פ שהיה רחוק כו' אבל לא כנד"ד. ומלבד שיש לומר דהגמי"י ורמ"א עיקרם גוף הדין אתו לאשמעינן דאף כשמיחה כל דבר שמוכרח יוכל לכופו ע' נ"מ שם. אבל הא דסיים שכל שאין צריך יוכל לומר טול כו' זהו לעולם אף בשתק כו' אלא שלפ"ז אינו מדוקדק מ"ש ואם מיחה כו' דהל"ל ואפילו מיחה. וצ"ע בהגמי"י שנראה שיש ט"ס שם ואולי צ"ל ואפי' אין חבירו יודע וא"כ מפורש דעתו דשותף אף בלי ידיעה (כמו ברחוק) חייב גם אף אם לרמ"א אין לומר טול כו' כל שלא מיחה כו' מ"מ הא עכ"פ פסק דאף בשותף אם לא השביח אינו נוטל כלום (כנ"י ומרדכי וסיעתם) והיינו דמשערי' זה נגד השני כמבואר מדברי המרדכי (שם פ' הגוזל בתרא) א"כ כאן נראה כטענת ראובן שלגבי דידיה לא נשבח כלל דלמכירה קאי אצלו (ובפרט שודאי עתה שדר בה שמעון לא יהיה מי שירצה לקנות כו') והרי שמעון אינו רוצה ליתן עתה אפי' כפי שרצה ליתן כבר. וע' לבוש סי' שע"ה סס"ה. (שוב ראיתי בת' פמ"א ח"א סי' ק"ח דיבר ג"כ בענינים הנ"ל וצ"ע אי"ה):

והנה בענין טול עציך. ודאי היינו באופן שלא יקלקל מכפי שהיה מתחילה. וכ"ה בהדיא בת' הרא"ש כצ"א סי' א'. וא"כ בנד"ד לענין הגג אין זה במציאות ולכאורה א"כ אין לו כלום. אלא שיש לומר להיפוך דענין טול זהו דוקא היכא דאפשר לעשות כן. דאז חזינן דבאמת או' טול ולא ניחא ליה בהתיקון. אבל כשא"א יש לחוש דבאמת ניחא ליה ואינו אומר טול אלא מפני שיודע שא"א. אך ממ"ש רדב"ז ח"ה סי' ש"א רנ"ו דיכול לומר טול כו' כפי שישומו (מה שהעצים כשיטלם יהיו שוים) משמע דלא חיישי' להכי. ויש לדחות דהתם סיים כדי שלא תפסיד שאר הבנין ויתרועע היסוד. ויש לומר דדוקא כשאנו רואים שיש מקום לדבריו עכ"פ קאמר (והגם דלא משמע כן מסתימות דבריו מ"מ הסברא נותנת לדחוק כו'). וא"כ חזר הדין דבנד"ד בגג יהיה צריך ליתן לו כפי שהשביח. כיון שע"כ ישאר הגג מחדש. ואם באמת נשבח ויש טובה מזה לראובן למה לא יתן לו וככל טובה שעושה אדם לחבירו שפסק רמ"א סי' רס"ד סס"ד דצריך ליתן כו' (וההיא דטול ע"כ כשאפשר ועושה כן כו'). והגם שראובן אומר שאצלו שעומד למכירה אין לו טובה כלל. נא מפיו כו'. אלא הכל לפי ראות עיני הב"ד בזה וכדאי' שם ברמ"א בכמה דינים דמה שנהנה לפי ראות עיני הב"ד צריך ליתן לו. אלא שצריכים הב"ד לתת לב גם למה שטוען שעתה לא ירצו אחרים לקנות כיון שדר בה שמעון. ושמעון אינו רוצה עתה ליתן אפי' כמקדם וא"כ ממילא בטל הטובה. אלא ששמעון אומר שזהו מצד שעתה הוזלו בתים. וראוי לב"ד לחקור ע"ז. ואם אין שינוי בשיווי בתים הרי נתברר דליכא טובה לראובן מהתיקונים. ואם אמת שיש שינוי כדברי שמעון לכאורה יש לשום הטובה לפי ראות עיני ב"ד לענין מכירה כו'. שוב ראיתי דאף אם יש שינוי בשיווי בתים מ"מ יש ליתן מקום לטענת ראובן שעתה לא יקנו אחרים. שמצינו כה"ג בסמ"ע סי' קע"א סקט"ז דברוב פעמים אין א' מן השוק רוצה להכניס בריב שבין איש לאחיו כו'. לכן הגם דשם להי"א שברמ"א לא מהני לעני לומר גוד אא"ג ע"י מכירה א שאין לו מי שירצה לקנות חלקו (דהרי זה ג"כ מעין הנ"ל). אבל אם יעשה העשיר תיקון נראה דהרי אין טובה להעני ופטור וכן כאן הרי עי"ז תו ליכא טובה בהתיקונים ולמה ישלם. לכן נלפע"ד דאם לא יהיה מי שירצה לקנות (דמסתמא יש לתלות שזהו מטעם הנ"ל). וממילא שמעון יכול לדוחקו במקח. פטור מלשלם בעד התיקונים. ואע"פ שיכול לומר גוד או אגוד מ"מ כיון שא"צ ראובן להבית ולקנותו בגין מכירה אינו כדאי. והרי זה כמו עני ועשיר דנראה דבתיקונים של העשיר יש לפטור העני. וה"ה בנד"ד:

תוכן העניינים

דברי נחמיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה