אור ברסלב

דברי נחמיה אבן העזר· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה

סימן לה

סימן לד

תשובה הנה מ"ש כ"ק שי' להעיר חששא דאורייתא בתוספת כהן במגרש עצמו. עפ"י דברי החמ"ח דסי' י"ג שכתב (דרך אגב) היה בטל מן הדין כו' (ומה שצירף לזה גם המהרמ"ל דשם. לפה"נ אגב שיטפי' כ"כ שהרי אדרבה קראו רק קול פסול כו'). הנה לפ"ז יותר יש לדון כן מלשון הג"פ סי' קכ"ט ססק"מ שכתב שהוא גט בטל אליבא דכ"ע אבל הרי כתב כ"ק שי' שקשה ע"ז מדברי התוס' דפרק הזורק (וסיעתם). ומ"ש לתרץ עפ"י דברי הג"פ ש סקל"ו (שכתב בתירוץ ב') דלא הכשירו אלא בשאר שטרות ולא בגיטין. אינו מספיק לחששא דאורייתא. שהרי ביאר שם דהיינו משום דבגיטין איכא טעמא דלעז הרואים כו' ומבואר בג"פ עצמו סי' קכ"ח סק"י (דס"ב ע"ג). דמשמע דטעם זה אינו כ"א מדרבנן. וכ"כ עוד בפשיטות סי' קכ"ט סקמ"ט (ד"נ ע"ב) בשם הרח"ש. וכן שם בסקנ"א תמה על הב"ח שכתב בשינה שם האב בטל מה"ת כו'. ואע"ג דשוב ראיתי בתשו' ת"ש סי' א' (שעוררני כ"ק שי') שחולק וס"ל דהוי דאורייתא (וע' לקמן) מ"מ הג"פ מסתמא לשיטתו אזיל. לכן לפה"נ ע"כ לדחוק בלשון גט בטל דשם ססק"מ (וכמו"כ בחמ"ח הנ"ל) שאין הכוונה לביטול מדאורייתא דרק הרמב"ם נזהר בדיוק חילוקי לשונות אלו כמ"ש רפ"י. ולא שאר פוסקים. (והגם שבתשו' שבמ"מ פ"ח ה"ד מבואר שגם בגמרא עם היות שלשון פסול אינו בהחלט דרבנן דוקא מ"מ לשון בטל או אינו גט ודאי הוא מדאורייתא. וא"כ לכאורה גם בלשון הפוסקים ראוי להיות כן. יש לומר דהרמב"ם לשיטתו דכל פסולי דרבנן שוין דאם נשאת נא תצא כו'. לכן לא שייך ע"ז לשון בטל דמשמעו דלא מהני כלום. אבל לדידן דיש הרבה פסולי דרבנן דתצא וכל הי"ג דרכים בה שהרי מתני' דשינה שמו כו' כתבו התוס' וסה"ת ושאר פוסקים דמיירי בפסולי דרבנן. וגם עיקר שינה מקום דירה למ"ש הרא"ש דהאי טעמא משום הרואים כו' הוי דרבנן (לפי הנ"ל). ותנן דכל הדרכים האלו בה. לכן על כל כה"ג יש לומר דשייך שפיר לשון בטל עם שהוא דרבנן וגם בברייתא דפ' השולח (ל"ד ב') דתני אינה מגורשת פי' הב"י סי' קכ"ט ד"ה ואם לא כ"כ כו'. דהיינו מדרבנן. (ומזה לכאורה קשה על הרמב"ם ועיקר דינים אלו לא נתבארו בדברי הרמב"ם פ"ג הי"ג י"ד ע"ש במ"מ ובג"פ סי' קכ"ט סקי"ו ועכ"פ נראה דלכ"ע הברייתא בדרבנן איירי. וע' כ"מ פ"ב דין ה' מ"ש אהא דאמרינן הרי זה גט בטל עד שישמעו קולו כו'). ודברי השו"ע דסי' ק"נ שכייל ג"כ שכל גט שאינו פסול אלא מדרבנן אם נשאת לא תצא והולד כשר כו' צ"ע לכאורה. ועכ"פ לשון גט בטל שבג"פ הנ"ל לפה"נ ע"כ צ"ל שכוונתו עד"ז ר"ל שבטל לגמרי מדרבנן). ובפרט לשון החמ"ח הנ"ל נראה דאין להעמיד יסוד כ"כ. שכל עיקרו לא בא שם כ"א לחלק בין קול בעלמא לבין פסול ממש וכמבואר בלשון הב"ש שם בשמו ע"ש:

אמנם גם עיקר הדין שהחליט הג"פ שם בסק"מ וסקל"א ק דפשיטא דחשיב שינה שמו ושהגט בטל לכ"ע מדרבנן עכ"פ. הדבר צ"ע לפע"ד. שהרי מבואר בג"פ (גופ') רסי' קכ"ח (דנ"ט ע"ג) ובשאר פוסקים שהזכיר כ"ק שי' שיש ג' פירושי' בדברי ר"ת ור"י שבתוס' הנ"ל. בענין החילוק בין מקום דירה למקום לידה בדין השינוי א' פי' מהריב"ל שדין שינוי תלוי במה שצריך לכותבו לעיכובא וס"ל דמקום דירה מעכב בדיעבד אם לא כתבו. וכל שאין חסרון פוסל בדיעבד. גם שינוי אינו פוסל. וכן עד"ז פי' מהרש"א שם. ב' פי' הג"פ שם והמכמ"א שע"ג סי' ז' עפ"י דברי הרא"מ. שתלוי במה שצריך לכתחילה לכותבו (מעיקר הדין ומתק"ח). אז אעפ"י שבדיעבד אינו מעכב אם חיסר. השינוי פוסל בדיעבד. וכ"כ הפנ"י במסקנתו. וטעמא דמילתא לפה"נ הגם שלא נתבאר בדבריהם שם. ילמוד סתום מן המפורש בג"פ סי' קכ"ט סקמ"ג גבי שינוי שם האב דהיינו טעמא דכל שלכתחילה עכ"פ צריך לכותבו (מעיקר הדין) ע"כ קיימי סהדי עלה ומיפסל משום עדים דחתמי אשקרא (וכדמוכח מדברי הרא"ש). והפי' הג' הוא פי' הרח"ש דהתוס' כהרא"ש ס"ל דכל שינוי שיש בו משום לעז הרואים פוסל אפי' אם אין צריך כלל לכותבו. וכן פי' הנו"ב והפנ"י בפי' הא' וכן משמע מהב"י כמ"ש הג"פ. אמנם לב' פירושים הראשונים. לא ס"ל להתוס' כלל החששא דלעז הרואים שברא"ש וכל שאין צריך אפי' לכתחילה לכותבו (מעיקר הדין) אין השינוי פוסל בו אפילו אי אית בי' משום לעז. וכמ"ש המכמ"א שם בהדיא. וע"ש במ"ש שכ"כ הרא"מ פעמיים ושלש כו'. וא"כ מובן דמ"ש הג"פ בסקל"ו בתירוץ ב' לחלק בין שטרות לגיטין מטעמא דלעז. ע"כ היינו רק אליבא דהרא"ש ולפי' הרח"ש בתוס' שגם הם ס"ל טעמא דלעז כהרא"ש (ומה שסתם הג"פ אפשר משום דקאי התם לתרץ דברי הב"י וכבר כתב ברסי' קכ"ח דמשמע מהב"י דס"ל כהרח"ש. גם מ"ש ע"ז שכן נראה מדברי הרא"מ ע"כ היינו שהרא"מ כ"כ רק אליב' דהרא"ש וכ"ה בהדיא בדברי הרא"מ שבמכמ"א שם שע"ג סי' ז'). אבל לב' פי' הראשונים הנ"ל דהתוס' לא ס"ל החששא דלעז. אין טעם לחלק בין שטרות לגיטין ואתי ראיית ר"ת משטרות לגיטין כפשוטו לעיקר הדין דגם בגיטין כשר בתוספת כהן כו' וכ"ה בהדיא במכמ"א שע"ד סי' כ"ז. וז"ל גם ממ"ש (התוס') שר"ת הביא ראיה כו' מבואר בהדי' שהם משוים גיטין לשטרו' דכי היכי דגבי שטר כו' דכתב כהן כו' ה"ה לענין גט עכ"ל והיינו לפי שבשע"ג שם דחה דברי הרח"ש וס"ל עיקר כפי' הרא"מ שהתוס' לא חיישי ללעז כו'. וכתב שמשפט ישר בדבריהם שיסוד הבנין הוא מה שאין צריך לכותבו ואין עוד זולתו כו'. ותרתי ש"מ. א' דס"ל מדלא הזכירו התוס' החששא דלעז כלל משמע דכלל גדול אמרו שתלוי רק אם צריך או אין צריך לכותבו (לכתחילה) ולא שום חילוק אחר. והב' דחשיבא לי' כמבואר בהדיא שהם משוים גיטין לשטרות ושראיית ר"ת היא לעיקרא דדינא כו'. וכמ"ש ג"כ הס"ש (דמ"ח סע"א) אדברי המרדכי שהוא ג"כ כסגנון דברי התוס'. (וכ"ה סגנון דברי ר"ת ור"י שבסמ"ג וכן בר"ן). וגם מדברי הפנ"י שכתב ועוד נ"ל דהשתא דאתינן להכי יש לפרש דברי התוס' כפשוטן כו' משמע שזהו מסקנת דעתו. ושזהו פשטות דברי התוס' ולא כפי' הא' שכתב ע"ד פי' הרח"ש. וגם הנו"ב הרי מתחיל' כתב דלכאורה הדבר מפורש כו' ופשטא דלישנא דר"ת שגם בגיטין כשר כמו בשטרות כו'. אלא שאח"כ נד מזה מכח דברי הרא"ש (ונראה דלא ראה דברי הגדולים הנ"ל). ואף גם הרח"ש עצמו הרי עיקר מה שהביאתו לפירושו הוא מפני שלא נחה דעתו בפי' מהריב"ל מצד שהוכיח שגם התוס' ס"ל שאם חיסר מקום דירה כשר כו' כמ"ש המכמ"א בשמו. ולפה"נ אשתמיטתיה דברי הרא"ם שגם הוא פשיטא ליה שכן דעת התוס' מכח מ"ש המרדכי בשם ר"י וזהו שהביאתו לפרש שלדעת ר"י תלוי במה שצריך לכתחילה כו'. שעפ"ז דברי ר"י שבתוס' ושבמרדכי אינם סותרים זא"ז כמ"ש הג"פ רסי' קכ"ח בשמו. ויש לומר שאלו היה הרח"ש רואה פי' זה לא היה נוטה מפשטות דברי התוס'. גם מדברי הג"פ שם ובסי' קכ"ט סקמ"ג נראה כמסכים לפי' זה דהרא"מ. וגם בסקל"ו הרי מתחילה כתב שבהדי' מוכח מדברי התוס' והרא"ש שאפי' כתב בגט הכהן ולא היה כהן מכשירים. ותמה על הב"י למה לא דחה מכח זה דברי הר"י מוינא. אלא שאח"כ בתי' ב' כתב בדרך ועוי"ל דלא מכשרי אלא בשטרות כו' והיינו מטעמ' דלעז וכפי' הרא"ש כנ"ל אבל לפי' מהריב"ל ופי' הרא"מ וסיעתם נשאר כמ"ש בתחילה דמוכח בהדיא מדברי התוס' (עכ"פ) דגם בגט כשר. וא"כ לא אדע למה בסקל"א וסק"מ החליט בפשיטות כ"כ שהגט בטל לכ"ע. כיון דלרוב הפוסקים הרי זה כמפורש בתוס' (ור"ן וסמ"ג ומרדכי) דכשר. ונהי דעל פי' מהריב"ל אין להעמיד יסוד לדינא דלפ"ז ע"כ לא קיי"ל כהתוס' כמ"ש הגרע"ק ז"ל. שהרי מקום דירה קיי"ל דאינו מעכב ועתה אין כותבין כלל ועכ"ז השינוי ודאי פוסל מדין המשנה. (ונראה דמש"ה באמת ס"ל למהריב"ל לדינא כהרא"ש בח"א סי' ס"ג וסוף ח"ב). אבל על פי' הרא"מ בתוס' לפה"נ יש בו כדי סמיכה (לענין אם נשאת דלא תצא עכ"פ (ובפרט) לפי הנ"ל דמילתא דרבנן הוא כו') בפרט שלפה"נ הג"פ עצמו מסכים לזה כנ"ל ושזהו פשטות דברי התוס' (וסייעתם הנ"ל). ונתבאר שכ"ד המכמ"א ופנ"י. ושגם על הרח"ש (ונו"ב) יש לומר אלו ראה כו':

והנה גם ממהרי"ק ומהרא"י ומהר"מ פאדוו' יש להוכיח דעכ"פ לא ס"ל כפי' הרח"ש אלא או כפי' מהריב"ל או כפי' הרא"מ. דבמהרי"ק שורש ק"ו מבואר דבשינוי שם הנהר כשר להתוס'. ולכאורה הרי מבואר בג"פ סי' קכ"ח קל"ט בשם הרד"ך ושו"ת מקור ברוך שבזה שייך לעז ודומה למקום דירה. וראיתי בתשו' מק"ב הנ"ל שמכח זה רוצה לחלוק על מהרי"ק ע"ש סי' ט"ו אבל לפה"נ לא ס"ל למהרי"ק כפי' הרח"ש. אלא דהתוס' לית להו כלל החששא דלעז. רק תלוי אם צריך לכותבו או אין צריך. ובזה דומה נהר למקום לידה שאין צריך כ"א מתורת מנהג וא"ש. (וגם הרד"ך יש לומר דהיינו ספיקו שם. ר"ל אם דברי ר"ת ור"י הם כמ"ש התום ושאר פוסקים וע"ד הנ"ל שבזה דומה נהר למקום לידה. או כמ"ש הרא"ש כו' ע"ש). אלא שמלשון מהרי"ק שכתב שכל דבר שאם לא כתבו כשר כו' לשון דיעבד. היה נראה שזהו ע"ד פי' מהריב"ל אבל לפי שקשה ע"ז ממקום דירה כנ"ל נדחק המכמ"א בש"ג שם לפרשו בלשון לכתחילה ע"ד פי' הרא"מ. ועכ"פ אינו ע"ד פי' הרח"ש:

ומהרא"י בסי' קל"ח שהשיב לחכם א' שרצה להקל בשינה שם האב עפ"י דברי ר"י ור"ת) והביא ראיות דאין צריך לכותבו. וחולק עליו מהרא"י מצד שדחה ראיותיו וס"ל דצריך לכתוב שם האבות. משמע דאלו הוה ס"ל דאין צריך היה מודה להחכם דגם שינוי אינו פוסל. והרי בשינה שם האב ודאי שייך לעז דודאי אדם נקרא ע"ש אביו. (וכמ"ש הרא"ש בתשובה). אע"כ ס"ל דהתוס' (ושאר פוסקים) לא ס"ל כלל החששא דלעז שברא"ש. והא דלא חששו לדברי הרא"ש כלל (וכמדומה שבשום מקו' לא הזכיר מהרא"י החששא דלעז). מובן דהיינו משום דבלא"ה לכתחילה חושש מהרא"י לדברי ראבי"ה הפוסל אפי' במקום לידה כמ"ש סי' קצ"ז. אלא שבדיעבד ובשה"ד סומך על דברי ר"י וסיעתו. ובכה"ג סומך אמ"ש התוס' בשם ר"י. ובהכי אש"נ מה ששם בסי' קל"ח משמע דס"ל דאם כתב עצמו בגט ע"ש אבי אביו כשר דבני בנים הרי הם כבנים. ואלו בסי' קפ"ד רוצה לאוקמי תשו' הרא"ש בכה"ג. ואעפ"י שבני בנים ה"ה כבנים פסול מפני הטעות כו'. ועי' ג"פ סקנ"א הניח זה בצ"ע. ולפי הנ"ל א"ש דבסי' קפ"ד קאי אליבא דהרא"ש. ובסי' קל"ח כתב דעתו לדינא. ולא חייש לטעות הרואים. ועי' מהריב"ל סוף ח"ב כתב בהדיא שממהרא"י נראה כפירושו בתוס' והיינו מדנקט לשון דיעבד בסי' קל"ח (וקצ"ז). והמכמ"א בשע"ד הוכיח שע"כ (לדחוק) שהוא ע"ד פי' הרא"מ הנ"ל, והגם שהוכחתו לכאור' אינה מוכרחת (ואפשר יתבא' אי"ה) אבל בלא"ה לפה"נ ע"כ לומר כן מכח הראיה דמקום דירה כנ"ל. ובפרט מהרא"י שהוא מרא דהאי דינא שעתה אין כותבי' מקום דירה שאנו גולין כו' כמ"ש בסי' קמ"ב. ועכ"ז בשינה משנה שלימה שנינו שכל הי"ג דרכי' בה. אע"כ תלוי במה שצריך לכתוב לכתחילה וכפי' הרא"מ. וגם אותו חכם השואל נראה דע"כ הכי ס"ל אלא דהוי ס"ל דגם לכתחילה אין צריך לכתוב שם האב מעיקר הדין. וכדעת העיטור ולשון הרח"ש בתשוב' שכתב טוב להזכיר כו'. שהובא במכמ"א שם סי' כ"ו וג"פ סקמ"ג:

ומהר"מ פאדוו' שבסי' ה' ובסי' י"א מבואר דס"ל בשינה שם הנהר שתלוי בפלוגתא דר"ת ור"י עם ראבי"ה. ובסי' ל"ה מתבאר שגם שינה שם האב תלוי בפלוגתא זו. א"כ גם מדבריו יש להוכיח כנ"ל אליבא דמהרי"ק ומהרא"י דעכ"פ לא ס"ל כפי' הרח"ש. אלא שמלשונו בסי' ה' משמע יותר דס"ל ע"ד פי' הרא"מ. ואלו מדבריו סי' ל"ה היה נראה דס"ל ע"ד פי' מהריב"ל. אבל לפ"מ שנדחק המכמ"א בדברי מהרי"ק ומהרא"י לפרשם ע"ד פי' הרא"ם.. ה"נ יש לדחוק בדברי מהרמ"פ (וס"ל דשם האב אף לכתחיל' אין צריך מעיקר הדין וכנ"ל אליבא דהחכ' השואל שבמהרא"י) ומבואר שם סי' ה' שגם הר"ש ב"א שבתשו' מיימוני והר"ר אביגדור כ"צ שבחי' מרדכי הכי ס"ל (ועל דברי הרא"כ הללו כיון בתה"ד ססי' רפ"ו. ותמיהני על המכמ"א ש"ג סי' י"ג שמתמיה על תה"ד. דלא אשכחן ליה לא במרדכי ולא בהג"מ כו'. והלא הוא עסיק שם בדברי הרמ"פ הנ"ל ואיך אישתמיטתיה שהעתיק כן מחי' המרדכי. ומבואר שם שהם הגהות לרוב שאינם במרדכי שלנו. גם מש"ש בשם הרא"מ להחמיר מטעמ' דלעז ע"כ היינו אליבא דהרא"ש וכמבואר בשמו שם בסי' ז'). ובסי' ל"ה מבואר שגם מרדכי הארוך הכי ס"ל (אפי' בשינה שם המגרש עצמו לשיטתו שגם אם לא כתב רק בן פלוני כשר. וזה לכאורה ע"כ ע"ד פי' מהריב"ל וס"ל דמקום דירה מעכב בדיעבד. או אפשר דס"ל דגם לכתחילה סגי בבן פלוני מדין המשנה כיון שמדמה לבן פלוני עד שבמשנה פ' המגרש ועי' ב"ש רסי' ק"ל. ומשא"כ מקום דירה לכתחילה ודאי צריך מדין המשנה לכ"ע). עכ"פ לפה"נ גם מתלת' עמודי הוראה אלו מהרי"ק ומהרא"י ומהרמ"פ שתופסים ג"כ פי' דברי ר"י ור"ת שבתוס' (וסיעתם זולת הרא"ש) ע"ד פי' הרא"מ. ושכן דעת עוד פוסקים מגדולי הראשונים. (ומבואר במהרא"י ורמ"פ שבשה"ד ובדיעבד יש לסמוך ולהקל):

נוסף על כל הנ"ל הרי מדברי הג"פ דסקל"ו בין בקושייתו על הב"י למה לא דחה דברי הר"י מוינא מתוך דברי התוס' והרא"ש שבהדיא מוכח מדבריהם שאפי' כתב בגט הכהן כו' מכשירים. ובין בתירוצו הראשון. מבואר שלדעתו לא זו בלבד שמדברי התוס' מוכח דלא מיפסל בתוס' כהן. אלא שאף גם מדברי הרא"ש מוכח כן. והגם שהרא"ש ודאי ס"ל החששא דלעז. צ"ל לפ"ז דגם לענין לעז הוי ס"ל שיש לדמות זה למקום לידה ולא למקום דירה. (וכסברת הבית מאיר). אלא שאח"כ בתירוץ ב' דימה תוס' כהן למקום דירה לענין לעז. וע"כ ר"ל דיש לומר כן אבל לא ברירא לי' ואדרבה משמע דפשט' דמילתא גם מדברי הרא"ש משמע ליה שמשוה גיטין לשטרות אשר לפ"ז ע"כ ליכא בתוספת כהן משום לעז וגם אח"כ בד"ה ולענין הלכה כתב כיון שמדברי התוס' והרא"ש וזולתם משמע שהם מכשירים כו' ואע"ג שיש לומר שלא הכשירו אלא בשטרות כו'. משמע שיותר משמע ליה שהם מכשירים גם בגיטין ועכ"פ מספקא ליה. וא"כ הדבר תמוה כיון שלפי' הרא"מ (אשר לפה"נ הג"פ מסכים לפירושו) ודאי שלהתוס' (וסיעתם) כשר בתוס' כהן אפי' אי אית ביה משום לעז כדלעיל (וכן לפי' מהריב"ל ושאר פוסקים הנ"ל). ולשיטת הרא"ש וכמ"כ לפי' הרח"ש בתוס' הדבר מסופק עכ"פ (וג"כ יותר נוטה להכשיר). איך ולמה החליט בסקל"א וסק"מ שהגט בטל לכ"ע. ועי' בסקמ"ט כמה נתקשה בדברי מהריב"ל למה החליט בשינה שם האב דתצא ולא סמך על העיטור דמכשיר עם שהוא יחיד בדבר. והביא ג"כ בשם הרח"ש שתמה עליו לשיטתו שלהתוס' תלוי במה שמעכב בדיעבד. ושם האב אינו מעכב ולמה תצא. וזה לא קשה כ"כ דאולי התוס' ס"ל שם האב מעכב כמ"ש הגרע"ק ז"ל. והלא ערב' צריך כו' ומעין זה כת' המכמ"א שע"ד סי' כ"ז מאן לימא לן דאינהו ס"ל בשם אביו דאין צריך כו'. גם כבר נתבאר דלפי' מהריב"ל ע"כ לא קיי"ל כהתוס' כו'. והלא הדברים ק"ו מה התם שהרא"ש פוסל בהדיא. וכמו"כ התוס' לפי' הרח"ש הרי הרא"ש ס"ל. ואף גם לפי' מהריב"ל והרא"מ אין ראיה עכ"פ להקל כנ"ל. מ"מ נראה שהיה דעת הג"פ לסמוך בנשאת דלא תצא עפ"י דעת העיטור בלחוד. כ"ש בתוס' כהן שלרוב הפי' בתוס' (וסיעתם) הרי זה כמפורש להקל. וכ"ה ודאי דעת העיטור. דלא גרע משינה שם האב. וגם להרא"ש וכמ"כ לפי' הרח"ש בתוס'. הדבר ספק עכ"פ. (ויותר נוטה להקל כנ"ל). ודאי היה ראוי להקל בנשאת עכ"פ דלא תצא. ואף לפ"מ דמסיק שם דהלכתא כהרא"ש וטור דבתראי נינהו נגד העיטור ושגם הרא"מ העלה כן. אין ראיה לכאן. דש"ה דהעיטור יחידאה הוא כמ"ש המכמ"א שם בשם הרא"מ והרא"ש פוסל בהדיא. משא"כ כאן. דלפי' הרא"מ (ורוב הפוסקים) התוס' וכל סיעתם ודאי ס"ל כהעיטור. וגם להרא"ש ופי' הרח"ש בתוס' ספיקא הוי עכ"פ כו'. ומלבד שגם שם בשינה שם האב הרי מבואר בג"פ שחכמי עירו דהרא"מ חלקו עליו ועשו מעשה ונתנו הגט לכתחילה במקום עיגון עכ"פ ושאפשר שגם הרא"מ מודה דאם נשאת לא תצא (ומשמע לכאורה דהיינו גם בלא הוחזק בשם השינוי כו' וע"ש סקנ"ד). כללא דמילתא שמ"ש הג"פ גט בטל לכ"ע (דמשמע דאם נשאת תצא מדרבנן עכ"פ. ושזה מוסכם) צ"ע. (נם לשונו בסקל"ו שכתב אך אם המגרש כהן ולא כתב כהן אין הכרח חותך כו' דמשמע כאלו בתוספת כהן יש הכרח חותך בתוס' ורא"ש דפסול אינו מדוקדק):

שבתי וראיתי הנראה מדברי הג"פ סקל"א שכתב וז"ל פשיט' דחשיב שינה שמו כדמוכח ממה שנחלקו הפוסקים כשהמגרש כהן ולא כתב כהן כו' וע"כ לא פליגי כו' אבל אם הוא ישראל וכתב כהן פשיטא דכ"ע מודו כו' עכ"ל. משמע שעיקר יסודו הוא מכח דברי הר"י מוינא (שבמהרא"י) ומחלוקתו הוא הב"י. והוא דפשיטא ליה דתוס' כהן שהוא שינוי בקום ועשה חמיר מחיסר כהן שהוא בשב וא"ת. כמ"ש בסקל"ו. לכן כיון שלהרי"ו הפוסל בחיסר כהן ודאי נשמע דכ"ש בתוס' כהן. ומהב"י החולק עליו בחיסר אין ראיה בתוספת. לכן החליט דבתוס' כהן כ"ע מודו דפסול. והנה דבריו ז"ל ודאי לפה"נ אינם מתורצים עדיין בזה דכיון שבס"ק ל"ו חשיב' ליה כמוכח בהדיא מדברי התוס' ורא"ש וסיעתם דגם בתוספת כהן כשר אעפ"י שכת' שם בתירוץ ב' שיש לומר דלא מכשרי אלא בשטרו' ולא בגיטין מטעמא דלעז. לא שייך להחליט שזה מוסכם. כיון שהוא נגד המוכח מפשטות התוס' ורא"ש לדעתו וכבר כתב שם בתירוץ א' שהב"י רצה לדחות דברי הרי"ו אף לשיטתו דס"ל כהחולקים ופוסלים במקום לידה. אשר לפ"ז ודאי לעיקר הדין ס"ל להב"י כהתוס' ורא"ש (וכדפסק בשו"ע סי' קכ"ח במקום לידה). וא"כ גם בתוס' כהן כשר אף בגט והיינו דע"כ ליכא בהא משום לעז כו'. ובשגם שכ"ז אליבא דהרא"ש ופי' הרח"ש בתוס'. אשר גם מהב"י נראה דהכי ס"ל כמ"ש הג"פ. אבל לפי' הרא"מ ושאר פוסקים אשר גם הג"פ נראה כמסכים לזה ודאי התוס' וכל סיעתם (זולת הרא"ש) מכשירים וכנ"ל וא"כ איך שייך לומר דלכ"ע הגט בטל. אבל לדינא לכאורה יש קצת מקום לזה (לדידן הנמשכי' אחר הרמ"א וב"ש) דכיון דחזינן דקבע לנו רמ"א בשו"ע פלוגתא בחיסר כהן משמע שבתוס' כהן דחמיר טפי מחליט דפסול. ונשמע דס"ל בפי' התוס' כהרח"ש. (ואולי היינו משום כיון שברא"ש מפורש דחיישינן ללעז ודברי התוס' סתומים אפושי פלוגתא לא מפשינן). ובמציאות תוס' כהן פשיעא לי' שיש בו משום לעז. וע"כ לא מכשרי אלא בשטרות כתירוץ ב' דג"פ. ומשה"נ החליט בס"י בשינה שם האב (ולא הוחזק) דתצא. ולכאורה היינו מטעמא דלעז כמ"ש הב"ש סקי"ז וע"ש עוד סקט"ו וי"ח. ומ"מ נראה דאין זה מספיק להחליט דתצא והולד ממזר כו'. בדבר שלהרבה פוסקים נראה דכשר כנ"ל. וברמ"א ג"כ אינו מפורש להחמיר כ"א איזה משמעות. וגם בב"ש אינו מפורש דין תוס' כהן כלל. ועוד הרי בהא דהרי"ו בחיסר כהן. י"א שלא אמרה אלא לכתחילה ואם נתגרשה תנשא לכתחילה. ואף מהרי"ט שבס"ש וג"פ החולק ע"ז נראה דהיינו שגם בדיעבד לא תנשא אבל אם נשאת שתצא לא שמענו. וכן רמ"א שכתב י"א דפסול יש לומר שאין כוונתו כדין פסולי (דרבנן) דשינה שמו דתצא וכו' אלא כדין סתם פסולי דרבנן דסי' ק"נ דאם נשאת לא תצא. וא"כ אף אם נעמיד יסוד על משמעות דבריו שבתוספת כהן היה מחליט דפסול היינו (שלא תתגרש בגט זה אפילו בשה"ד או אף) אם נתגרשה לא תנשא אפי' בשה"ד ומשא"כ בחיסר כהן שמכריע להקל בשה"ד (שתתגרש בו לכתחילה כמ"ש הג"פ סקנ"ט). אבל שאם נשאת תצא לא שמענו כלל. ומה שבשינה שם האב כתב בהדיא דתצא. ש"ה שהרא"ש בתשו' פוסל בהדיא מטעמא דלעז. ומשמע דהיינו כדין שינה מקום דירה דתצא כמ"ש מהריב"ל שבג"פ סקמ"ט וגם להתוס' אפי' לפי' הרא"מ יש לומר דס"ל שצריך לכותבו לכתחילה עכ"פ (מעיקר הדין) וע' בה"ג סקי"ח וסקט"ז משא"כ בכהן וככל הנ"ל (ומה שבהגהה סס"ט מתבאר דבשינוי כינוי שם האב פוסל בהחלט. יש לומר דהתם נמי ר"ל כסתם פסולי דרבנן דסי' ק"נ. בשגם דש"ה די"א שלכתחילה צריך לכתוב מעיקר הדין כמ"ש כ"ק שי' וע' ד"מ). ועוי"ל דהנחה הנ"ל דתוס' כהן חמיר מחיסר שזה בקום ועשה וזה בשב וא"ת. אינו מוכרח כ"כ (ויש לומר ג"כ להיפוך) והוא דהא עיקר החששא דלעז תלוי במה שאדם נקרא ע"ש כך כמ"ש הרא"ש. וכאן בענין הכהן. אף את"ל שכשהוא כהן נקרא ע"ש כהונתו כמ"ש המכמ"א שע"ד סי' כ"ז והיינו שנקרא (לפעמים) פלוני כהן. אבל כשאינו כהן אלא ישראל ודאי אינו נקרא ע"ש כך (פלוני הישראל). אלא שיש לומר דממילא כשנקרא בשמו סתם נודע ונרגש שהוא ישראל הרי זה בשב וא"ת. והרי מצד זה. תוספת כהן קילא מחיסר כהן. דהתם כשהוא כהן נקרא ע"ש כך. והרי פרסום כהונתו בקום ועשה. משא"כ כאן. אלא שכשרואים בהגט הוא להיפוך דבחיסר הרגש השינוי הוא בשב וא"ת ובתוספת ההרגש הוא בקום ועשה. ולא ראי זה כראי זה. והצד השוה שבהם ששניהם אינם דומין לשינה מקום דירה ושם האב וכה"ג. דהתם בין הפרסום ובין השינוי בגט הוא בקום ועשה. (ובזה יובן מה שלפה"נ הג"פ גופא בקושייתו ותירוץ הא' ע"כ הוי ס"ל דגם בתוס' כהן לא שייך לעז וכנ"ל) וא"כ יש לומר שרמ"א שכתב פלוגתא בחיסר כהן והכריע להקל בשה"ד. ה"ה בתוס' כהן אלא שאין דרכו כ"כ לקבוע בשו"ע כ"א מה שנמצא בפוסקים בהדיא. (ובאמת לכאורה נראה דמה שבתוס' כהן לא נודע שהוא אינו כהן כ"א מדלא נקרא פלוני הכהן קיל טפי דודאי דגם רוב הכהנים נקראים סתם בשמם. (רק שיש לומר בקריאה לס"ת וכה"ג נקרא הכהן) אבל בחיסר כהן מה שההרגש בגט הוא מדלא כתב הכהן הוא הרגשה טוב' עכ"פ שהרי לעולם בכל הגיטין נוהגין לכתוב הכהן כו'):

כללא דמילתא לפה"נ מכל הנ"ל רחוק להחליט שיהיה הגט בטל לגמרי גם בתוס' כהן במגרש עצמו (בפרט לפי הנ"ל שהוא מילתא דרבנן עכ"פ). וגם קצת יש מקום להכשירו לכתחילה בשה"ד כהכרעת רמ"א בחיסר כהן. לכן לפע"ד עם היות שהתו"ג ונ"ב לפה"נ נוטים לדברי הג"פ כמ"ש כ"ק שי' וגם מדברי הב"ח בתשו' סי' צ"ב נשמע כן ובתשו' מאיר נתיבים ראיתי שכתב סי' מ"א שהדבר פשוט כביעת' בכותח' דאין כאן שום היתר כו' אפי' בשה"ד הגדול דהוי ממש כשינה שמו כו'. ומשמע דס"ל שגם בנשאת תצא (משא"כ מדברי הנ"ב ותו"ג (וב"ח) אין ראיה כ"כ דתצא). מ"מ לא נפלאת ולא רחוקה היא מאי דמשמע ודאי מדברי הגאון בי"מ (ובפרט בתשו' השני' דסי' קי"ט) שדעתו להקל גם בתוס' כהן במגרש עצמו. וגם הגרע"ק ז"ל משמע שלא היה מחליט להחמיר גם בכה"ג (ובנשאת יש לומר שהיה מודה דלא תצא). ואזכיר תוכן דבריהם בקצרה. דהגרע"ק דחה פי' מהריב"ל בתוס' לדינא. דלפ"ז ע"כ לא קיי"ל כהתוס' דמקום דירה יוכיח כדלעיל (ובזה הודה לו הבי"מ). ונשאר רק ב' הפירושים דלעיל אשר לפי הנ"ל בשם הרא"מ מודה שיש להקל. ולפי הרח"ש פשיט' ליה (בסי' קי"ח) דלפ"ז אין ללמוד משטרות לגיטין היכא דאיכא משום לעז וכתירוץ הב' דג"פ) ותלוי בשיקול הדעת אם יש בתוס' כהן משום לעז. וכיון שאין הכרע לפי' הרא"מ ובשגם שנראה לו לדוחק פי' זה. ולפי' הרח"ש הדבר תלוי בשיקול הדעת בלי ראיה קשה עליו להקל עד שיבורר ההיתר מגדולי הדור והגאון בי"מ להיות שהיה פשוט בעיניו שגם בענין לעז אין לחלק בין שטרות לגיטין. אם מצד שכן משמע מתוס' ורא"ש שראיית ר"ת היא לעיקרא דדינא כדהוי ס"ל לג"פ. אם מצד דס"ל שגם בשטרות שייך מעין לעז כמש"ש לכן פשיטא לי' שגם לפי' הרח"ש (וכן להרא"ש) ע"כ ליכא בתוס' כהן משום לעז. ומובן דכ"ז היינו אפי' במגרש עצמו. אלא שאח"כ הוסיף הבי"מ דגם לתירוץ הב' דג"פ שיש לחלק בין שטרות לגיטין מטעמא דלעז. מ"מ יש להקל באבי המתגרשת עכ"פ. אבל עיקר דעתו נראה להקל גם במגרש וכדמשמע יותר בתשובתו השני' כנ"ל וגם הגרע"ק ז"ל מה דמשמע מדבריו שגם לחומרא לא רצה להחליט מובן דהיינו מתרי טעמי. א' משום היותו מחשיב הפי' הנ"ל בשם רא"מ לדוחק עכ"ז אינו מוכרע. והב' דגם לפי' הרח"ש כיון שהדבר תלוי בשיקול הדעת אם יש בתוספת כהן משום לעז לא רצה להכריע בלי ראיה. וכ"ז שייך גם במגרש עצמו. גם כיון שאין הדבר מוכרע אצלו נראה דבנשאת היה מודה דלא תצא. בשגם שבאמת לפה"נ לא ראה כלל דברי הרא"מ ולא דברי המכמ"א ואולי גם דברי הג"פ דרסי' קכ"א לא ראה שהרי לא הזכירם כלל (אך בשם הפנ"י הזכיר פי' הא' ולא פי' הב' וצ"ע למה). רק שמדברי הג"פ דסי' קכ"ט סקמ"ג למד מעצמו שיש לפרש כן בתוס' (ע"ש דק"ו ע"ד ד"ה אחת שיש לומר). וא"כ יש לומר אלו ראה שכמה פוסקים תופסי' פי' זה לעיקר לא היה חושש למה שבעיניו נראה פי' זה לדוחק ואולי היה סומך ע"ז להקל אפי' לכתחילה בשה"ד. ועכ"פ בנשאת לפה"נ יש בכ"ז כדי סמיכה דלא תצא. ובפרט לפ"מ שנת' לעיל שכ"מ ממהרי"ק ומהרא"י ומהרמ"פ וש"פ. אך אחת היא שהוסיף הגרע"ק חומרא ססי' ק"כ. דכל שיש בו משום לעז. כיון שנוהגין בתי דינים לפוסלו שוב ע"כ קיימי סהדי עלה. ויש לומר דאף העיטור דלא חייש ללעז מ"מ כיון דסוף סוף הב"ד יפסקו דפסול אף שאין ההוראה כדין מ"מ קיימי העדים עלה ומיפסל משום עדים דחתמי אשקרא (ונראה דר"ל דלפ"ז אפילו בנשאת יש לומר דתצא כיון דאין על מי לסמוך) ולפ"ז ה"ה שאין לסמוך בנשאת על פי' הרא"מ בתוס' ושאר פוסקים דיש לומר דאף לפ"ז אין לפסול משום לעז מ"מ כיון דלדידן דחוששין לפסול מכח דברי הרא"ש וכה"ג שוב גם התוס' יודו דפסול מטעמא דעדים חתמי אשקרא. אלא שצ"ע דא"כ לעולם לא נוכל לסמוך בדיעבד או בשה"ד על דעת המקיל שנאמר שגם הוא מודה כיון שלכתחילה או שלא בשה"ד נוהגין לפסול שוב קיימי העדים עלה ופסול משום עדים כו'. והרי בכמה דוכתי מצינו שסומכי' בשה"ד או בנשאת על דעת המקילים. וצ"ע בזה:

ועתה אבוא למה שפקפק כ"ק שי' על דברי הגאונים הנ"ל. הנה מ"ש על הבי"מ שמה שצידד להקל אפילו בתוספת כהן בהמגרש הוא נגד דברי החמ"ח כו' עד לבסוף כתב שאין כן דעת כל האחרונים והג"פ סקל"א ושגם הבי"מ לא הקיל כלל כ"א באבי המתגרשת. כבר נתבאר הנלפע"ד בזה. ומ"ש בשם הגרע"ק דשם כהן אין צריך לכותבו אפילו לכתחילה כו' כמ"ש מהרא"י כו'. ועפ"ז השיג עליו כדרך שהשיגו הפוסקים על הב"י בפי' דברי מהרא"י. לפה"נ אינו ענין זל"ז. דהרב"י כתב להקל אפילו בדאיכא שני יב"ש ולא כתב הכהן שכן נראה ממהרא"י ססי' ו' במש"ש ועוד או' הגאון כו'. וע"ז ודאי שפיר השיגו דשם משמע להיפוך. אבל הגרע"ק לא איירי כלל בשני יב"ש וגם לא תלה כלל במהרא"י אלא מתחילה כשרצה להקל מצד שכל שלא היה בנוסח הגיטין בימי חכמי המשנה (דוקא) לא נכנס בכלל גזירתם. ע"ז כתב דכהן ודאי לא היה מהנוסח (אז) כו' וכמ"ש בפסקי מהרא"י כו'. וזה ודאי מפורש במהרא"י שם ממתני' דאם היו מסומנים כו'. אבל מ"ש בסוף תשובתו צד להקל עפ"י הפי' (דרא"מ) בתוס' דתלוי במה שצריך לכותבו וכהן אין צריך בזה לא כתב כלל כמ"ש מהרא"י. אלא דלאותו פי' אין לחלק בין שטרות לגיטין וראיית ר"ת כפשוטו כו' כדלעיל. ומפורש בתוס' דבשטרות אין צריך לכתוב הכהן. וה"ה בגיטין. ומ"ש כ"ק שי' וע' בס"ש כמה נתלבטו הגדולים אם הוא כהן ולא כתב כהן דמהרי"ט ומהרא"ש פוסלים כו' א"כ אם שינה בו ודאי יש לפסול לכ"ע. לפה"נ זהו ע"ד שהוכיח הג"פ סקל"א מכח הפלוגתא דהר"י מוינא ומחלוקתו. וכבר כתבתי בזה. ומ"ש עוד וז"ל ועוד כו' כבר השיגו על הב"י בפי' דברי מהרא"י כו' וכ"כ במכמ"א דכיון שלא הצריך לכתוב שום הפרש ש"מ דכהן צריך עכ"פ לכתוב כו וכיון דלכתחיל' ודאי לכ"ע צריך לכתוב כהן אלא שיש פוסלים אף דיעבד כשלא כתב לא דמי כלל למקום לידה. דהתם היינו משום שאף לכתחילה אין צריך. כמו שהאריך בזה המכמ"א ש"ג וכ"כ הפנ"י כו' לפ"ז בשם כהן במגרש שהוכיחו מש"ס דכתובות שגם בימי אמוראי' כתבוהו לא דמי כלל למקום לידה עכ"ל ולא עמדתי על כוונתו דאיך אפשר להחליט דלכתחילה לכ"ע צריך לכתוב כהן. ומשמע אפי' בשטרות כמ"ש שהוכיחו מש"ס דכתובות. ושם איירי בשטרות. והלא התוס' והרא"ש וכל סיעתם כ' בהדיא דאין צריך. ושמש"ה אפי' כתב כהן ואינו כהן כשר בשטרות עכ"פ. וכבר כתב הס"ש דראיית ר"ת מהך דכתובות הוא להיפוך ממה שהוכיח הר"י מוינא משם. וגם הג"פ הרי תמה למה לא דחה הב"י דבריו מתוך דברי התוס' ורא"ש וסיעתם. ולתירוץ הא' ע"כ הר"י אזיל בשיטת החולקים ופוסלים במקום לידה. ואף לתירוץ הב' שכתב לחלק בין שטרות לגיטין. ע"כ היינו שלעיקר הדין דהרי"ו בגיטין אין ראיה לסתור מתוס' ורא"ש. אבל הראיה מכתובות ע"כ נסתר (לשיטת הג"פ עכ"פ. שפי' הראיה דהרי"ו לענין הדין דפסול כו' ע"ש לעיל ועוד דלפ"מ שתופס כ"ק שי' ליסוד מוסד כמו שהאריך המכמ"א והפנ"י במסקנתו. והוא פי' הרא"מ דלעיל דהכל תלוי אם צריך לכתוב לכתחילה או אין צריך. כבר נתבאר דלפ"ז לא ס"ל לתוס' כלל החששא דלעז וכמ"ש המכמ"א שם בש"ג. ולפ"ז לפה"נ אין מקום לחלק בין שטרות לגיטין כתירוץ ב' דג"פ. אלא ראיית ר"ת כפשוטו דגם בגיטין כשר. וכמ"ש המכמ"א בהדיא בשע"ד סי' כ"ז הובא לשונו לעיל (ולומר דכ"ק שי' לא ס"ל הכי אלא דמ"מ יש חילוק. דבשטרות אין צריך לכתוב כהן. ובגיטין צריך כו'. ג"כ רחוק. דמנלן. והגם שיש סמך וסעד לזה מדברי בעה"ת שבב"י ח"מ רסי' מ"ט שכתב לחלק בענין תקנת ר"ג בכל שום. בין גיטין לשטרות וסיים וכן אם היה כהן כו' אין צריך להזכיר בשטרות. מ"מ קשה להמציא פי' חדש בתוס'. ולא מצינו פי' זה בתוס' בשום פוסק. וכ"ש דלא משמע כן מדברי כ"ק שי' שכתב שהוכיחו מש"ס דכתובות כו' וכנ"ל). והנה לפה"נ מדברי כ"ק שי' הנ"ל הא דפשיטא ליה דלכתחילה לכ"ע צריך לכתוב כהן. בא ע"ז מב' וג' צדדים. א' מכח הא דהשיגו על הרב"י בפי' דברי מהרא"י דססי' ו' דכיון שלא הצריך לכתוב שום הפרש ש"מ כו'. והב' מכח דברי הר"י מוינא שבמהרא"י סי' ז'. והוא מב' פנים. א' כיון שפוסל אף דיעבד כשלא כתב (לפ"ד מהרי"ט ומהרא"ש). א"כ לכאורה ודאי דכ"ש דלכתחילה צריך לכותבו. ולפ"ז יש לומר דגם החולקים עליו לענין דיעבד יודו לו לענין לכתחילה. והב' מגוף הראיה שהוכיח מגמ' דכתובות כו'. והנה מהך דמהרא"י ססי' ו' אין ראיה. דכבר נתבאר דשם איירי בדאיכא שני יב"ש. ובזה גם התוס' מודים דצריך לכתוב כהן לסימן כדאי' במשנה דפ' ג"פ. וכמ"ש התוס' בכתובות שם דבכה"ג מעלין משטרות ליוחסין כו' ע"ש (ודברי המכמ"א שע"ד סי' כ"ב בלא"ה צ"ע כמשי"ת אי"ה בסמוך). ובהך דהרי"ו שבמהרא"י סי' ז' הנה (מתוך שאינם לשונו ממש ולא לשון מהרא"י כ"א נראה שאיזה תלמיד כתב מה ששמע ממהרא"י בשמו ע"י מהר"א והרי הורק מכלי אל כלי כמה פעמים. ובאו בדברים קצרים ומסופקים ע"כ) רבו בו הפירושים. ודרך כלל יש ב' פירושים דמהרש"ך ומהרא"ש שבג"פ פירשו שעיקר דינו לפסול בחיסר כהן הוא משיקול דעתו וסברתו בלחוד. והראיה מכתובות הוא לענין המנהג (לחזקו) שכן נהגו ג"כ בימי האמוראים. ומעין זה נראה מדברי מהרי"ט שבס"ש (כמשי"ת). והג"פ וכן המכמ"א כל א' לפי דרכו. פירשו. שהראיה היא לענין עיקר הדין דפסול. והנה על פי' הג"פ כבר כ' הגאון בי"מ שאין לחוש לדבריו שפירושו רחוק מן האמת הן מצד הלשון והן מצד עצם הפי' דליתא כו' ע"ש. והגרע"ק ז"ל שתק ליה ע"ז. וכמו"כ ויותר מכן לפע"ד יש לומר על פי' המכמ"א. וגם דא"כ שהוא הביא ראיה מגמ' דכתובות שפסול והיינו אפי' בשטרות. וזה ודאי נסתר מדברי התוס' ורא"ש וכל סיעתם. א"כ לא היה לנו לחוש לדבריו כלל. וכמו שבאמת קיי"ל בח"מ רסי' מ"ע (ובעה"ת) בפשיטות בלי חולק דאין צריך כלל לכתוב בשטרות הכהן. והגם שהמכמ"א לפי דרכו שהכל תלוי לפי חוזק המנהג לפי זמנו) נראה שרוצה להסכים לזה גם דברי התוס' והרא"ש. וסיים מדברי כולם למדנו כו'. ולפ"ז יש לומר שגם מהא דקיי"ל בח"מ לא קשה דרק בגיטין נתחדש מנהג חזק. ולא בשטרות כלל כו'. הנה ממ"ש שם אמנם מרן בשו"ע כו'. נראה שמבטל דעתו. גם באמת דרכו נשגבה בעיני (ורחוק מאמת לפענ"ד יותר מפי' הג"פ). חדא שכבר כתב הבי"מ שמדברי הרי"ו משמע שראייתו היא רק שכן נהגו כו'. ועוד הרי שם איתא הראיה ממ"ד אין מעלין. ולדבריו עיקר הראיה ממ"ד מעלין. גם מה שלדבריו ז"ל שמעי' שינוי מנהגים. דבימי המשנה לא כתבו כהן כלל. ובימי הגמרא הגו לכתוב ופליגי אי הוקבע מנהג חובה כו'. כ"ז לפה"נ דחוק ורחוק ומנלן. גם אם בימי הגמרא פליגי אי הוקבע כ"כ המנהג חובה לפסול בדיעבד אף בשטרות לא ה"ל להטוש"ע להחליט בפשיטות כ"כ דאין צריך כלל לכותבו (ומשמע באחרונים שגם עתה אין נוהגין כלל ע"ש בש"ך סקי"ב וגם בגיטין בכ"מ לא נהגו כלל כמ"ש הב"י ושו"ע סי"ט). גם לפמ"ש להוכיח דמקום לידה בימי הקדמונים לא הוקבע חובה מדכותבים ע"פ הבעל כמ"ש התוס'. א"כ הרי גם כהן כותבים (עתה) ע"פ הבעל (כמו שהיה בנד"ד) וכמ"ש בס"ג שלנו סי' י"ח. וע' תו"ג סי' ק"כ סקט"ז וססי' קל"ו ובחי' רפ"ג. וע"כ לא הוקבע חובה. גם עיקר היסוד לומר שמכח המנהג יוקבע חובה עד שנא' ע"ז כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים כו' תמוה לכאורה (דמלבד דהא דכל המשנה כו' הולד ממזר ר"מ אמרה ורבנן פליגי עליו. וגם ר"מ בגיטין אמר ולא בשטרות). איה מצינו כזאת. והרי אפי' מקום דירה דודאי נהגו בימי המשנה וגמרא (לכ"ע) ועכ"ז קיי"ל דאינו מעכב וכמ"כ בשם האבות כו'. וכמה דברים שלכתחילה נהגו לכתוב. ובדיעבד כשר בחיסר עכ"פ וע' מהרי"ו סי' כ"ג ומה נשתנה הכהן לומר שהוקבע בו מנהג חובה כ"כ עד שכל המשנה כו' מה שההיפוך מבואר מפשטות דברי התוס' ורא"ש ושאר פוסקים שאין צריך כלל ובכ"מ גם עתה אין נוהגין כלל (וכ"ש בשטרות כו') וכנ"ל. א"ו גם הרי"ו וסיעתו לא עלה ע"ד לפסול בחיסר כהן משום שינוי מטבע. וגם הם מודים שאינו אפילו מנהג קבוע בכ"מ. ובמקומות שלא נהגו בו אין מקום כלל לחוש. כמ"ש מהרי"ט שבס"ש. וגם הג"פ כ"כ. (אלא שלכאורה צ"ע דלפירושו שהר"י הביא ראיה מגמרא דפסול היה ראוי לחוש לזה בכ"מ בגיטין. ואף גם בשטרות כו'). אלא עיקר דבריו הם כדפי' מהרש"ך ומהרא"ש שבג"פ. ומובן יותר מדברי מהרי"ט שבס"ש שבא לחדש דבר מדעתו. בענין הכהן במקום שנהגו לכותבו דהגם שמצד עצם החיוב ודאי אין לפסול בדיעבד בחיסר גם שם כיון שאין צריך כ"א מתורת מנהגא מ"מ אחר שכבר נהגו בו במקום זה. והיינו שכשהוא כהן כותבי' כהן וכשאינו כהן (ולא לוי) כותבין סתם. ואין כותבי' שהוא ישראל) אלא שממילא מובן שאינו כהן ולא לוי אלא ישראל וא"כ כשהוא כהן. וכתב סתם. הרי זה לפי המנהג כאלו פי' שהוא ישראל. והרי זה כשינוי לא כחיסר הסימן בלבד ולא דמי למקום לידה (וכה"ג שאר דברים) שנהגו לכתוב לתוספת סימן. דודאי לא נפסל בדיעבד אם חיסרו לכ"ע. דהתם אין ממה שכתב סתם ראיה שאינו ממקום זה. שהרי גם אלו היה ממקום אחר ה"ל לכותבו. ונמצא אין כאן כ"א חסרון התוספ' סימן. ולכן לכ"ע לא מיפסל בדיעבד מצד חיוב שאינו כ"א ממנהגא. ומשא"כ כאן בכהן שעפ"י המנהג חשיבא ממילא החיסר כשינוי כו' (ומתורץ קושית הגר"א ז"ל סקט"ז ממקום לידה). ובתשו' ח"ץ (סי' ל"א) ראיתי שכתב שמדברי הרשב"א ורח"ש המכשירים בחיסר שם האב נלמד בק"ו להכשיר בחיסר כהן. דלא כהרי"ו. ולפי הנ"ל ז"א. דגם בשם האב וכן אפי' במקום דירה לפ"מ דקיי"ל שאינם פוסלים בחיסר מצד עצם חיובם. אין לבוא ע"ז (אף במקום שנהגו לכותבם) לומר שיחשב החיסר כשינוי דז"א כיון שגם אם הוא בנו של אחר או ממקום דירה אחר הוי לי' ג"כ לכותבם. ואין ראיה שאחר הוא כנ"ל:

ועפ"ז מובן מה שנתרעם מהרי"ט על הב"י שהשמיט הלשון כו' ע"ש בס"ש. דר"ל דהב"י השמיט ב' תיבות. בזמן הזה. שבמהרא"י. דמשמע כאלו הר"י בא לפסול מצד עצם החיוב לכתוב (מהראי' דכתובות) עד שיפסול בחיסרו. וז"א שלא כתב רק בזה"ז כו' ר"ל שרק בזמן ומקום שנהגו לכותבו. סברתו שאז אם חיסרו ממילא הרי זה דומה לשינוי מטעם הנ"ל. וז"ש ג"כ רמ"א י"א דפסול מאחר שנהג לכותבו. ר"ל דאחר שנהגו כן. נמשך מזה לפסול בחיסרו מטעם הנ"ל דהוי כשינוי. ועפ"ז יש לתרץ ג"כ קושיא השני' דהב"י על הרי"ו. דלא גרע מחניכה כו' ויש לומר דש"ה דע"כ יש לו איזה שם העצם ואין ממ"ש סתם ראיה לומר שאחר הוא דג"כ ה"ל לכותבו כנ"ל. אלא שא"כ לכאורה צ"ע ממ"ש רמ"א ס"א דכ"ש אם כתב עיקר השם דכשר. והרי בזה לכאורה יש לומר דממ"ש סתם יש ראיה שאין לו כינוי כלל. והוי כשינוי. וכן ממ"ש הפוסקים ורמ"א סי' קכ"ח ס"ד דאם לא כתב שם הנהר כשר. ובזה נמי יש לומר דממ"ש סתם יש ראיה שאין שם נהר כל והוי כשינוי. (אך שם מכשיר רמ"א גם בשינה ממש כו'). ואולי יש לומר דגבי כהן גם באגרות וקריא' לס"ת מזכירים כהן לכן אם גם בגיטין נהגו לכותבו אז יש ראיה ממ"ש סתם שאינו כהן. ומשא"כ בחניכה (אפשר) בשטרות ואגרות ולס"ת אין נוהגין להזכירם לכן הגם שבגיטין נוהגין לכותבו אם לא כתב אין ראיה כ"כ דאחר הוא דתרתי בעי' כו'. וה"ה וכ"ש בנהר שאין נוהגין להזכירו בשטרות ואגרות כו'. ומעין זה מחלק התו"ג בסי' קכ"ח שם (אלא שנראה דקאי אשינוי ממש. וע"ש שכתב דכהן הוי כשם האב וצ"ע דהתם קיי"ל דכשר בחיסר. גם מש"ש דבזה"ז נוהגין לכתוב כהן בשטרות כמ"ש מהרא"י צ"ע דלכאורה מהרא"י לא כ"כ אלא בגיטין אבל בשטרות משמע בח"מ שאין נוהגין כלל כדלעיל). ובתשו' מהרמ"פ סי' ה' נראה שתולה חיסר שם הנהר בפלוגתא דר"י וראבי"ה בשינה שם מקום לידה. משמע דס"ל דחיסר דנהר באמת דומה לשינוי וע"כ היינו מטעם הנ"ל וכדס"ל להרי"ו בכהן. וכעין זה משמע שם סי' ל"ה שמדמה חיסר כל שום במומר לפלוגתא הנ"ל וע"כ ג"כ מטעם הנ"ל. אלא שאח"כ כתב שנד"ד עדיף כו'. ונראה שר"ל שמ"מ שינוי שנמשך מצד החיסר שהוא בשב וא"ת. עדיף משינוי ממש כו':

ואשוב לעניננו דלפ"מ שנתבאר בפי' דברי הרי"ו עפ"י דברי מהרי"ט ומהרש"ך ומהרא"ש. אין להוכיח מהם דכיון דלמהרי"ט ומהרא"ש פוסל הרי"ו בדיעבד בחיסר מכלל דכ"ש שיש צורך בכתיבתו לכתחילה בדרך חיוב ממש מעיקר הדין. ושלפ"ז גם מהרש"ך החולק לענין דיעבד יודה להם לענין לכתחילה. ולהוליד מזה חומרא בתוספת כהן עד"ז. ר"ל שנקח מהם זה עכ"פ מה שלדברי כולם צריך לכתוב כהן לכתחילה (אף אם לא יהא כן דעת התוספות כו'). ושוב יש מקום לפסול גם עפ"י כללי התוספות לפי' הרא"מ וסיעתו. שדין השינוי תלוי במה שצריך לכתחילה (אשר לכאורה היה נ"ל דע"כ כוונת כ"ק שי' הוא עד"ז). אבל לפי הנ"ל ז"א. דגם אי הרי"ו פוסל דיעבד בחיסר. מ"מ מודה שאין בכתיבתו שום חיוב מעיקר הדין אפילו לכתחילה. רק שמ"מ במקום שנהגו ס"ל שיש לפסול בדיעבד בחיסרו מטעם דממילא הרי זה כשינוי כנ"ל. (ועוי"ל קצת דגם אי צריך לכתוב הכהן. מ"מ הרי כשאינו כהן ודאי אין צריך לכתוב ישראל א"כ עדיין יש לומר קצת דכשהוא ישראל לא רמיא אסהדי ולא קיימי עלה דלא דמי למקום דירה וכה"ג). וגם ראייתו מגמרא דכתובות אינו ר"ל להוכיח דפסול ואף לא שיש חיוב לכותבו לכתחילה רק שכן היו רגילים כו' (והביא זה רק לסמך וסעד למקום שנהגו כו'). והך כללא דכייל התוס' (לפי' הרא"מ) ששינוי תלוי במה שצריך לכותבו. זהו דוקא במה שצריך מעיקר הדין דאז דוקא קיימי סהדי עלה ומיפסל משום דחתמי אשקרא כדלעיל (או אפשר ג"כ דאז מיפסל משום שינוי מטבע כו' שכן משמע קצת בפי' מהרא"י דסי' קצ"ז ותה"ד ססי' רכ"ח). [הגהה. והיינו דגם לרבנן יש לומר דמודו דתצא כדמשמע ברא"ש פ"ק סי' ה'. לכאורה א"כ לא א"ש ראיית ר"ת משטרות דלפה"נ לא שייך בהם הך דכל המשנה כו. גם א"כ גם בלא כתב שייך כל המשנה כו' כדמשמע בההיא דפ"ק בלא אמר בפני נכתב כו' וע' בתשו' פמ"א וכנ"י ס"ע ואכמ"ל. ע"כ הגהה]. אבל מה שאין צריך כ"א מתורת מנהגא הרי זה כמקום לידה דג"כ נהגו הקדמונים ולא קיימי סהדי עלה (וגם אין בכה"ג משום שינוי מטבע. כל שאינו תק"ח). ואי קשי' א"כ מאי טעמא פוסל הרי"ו בחיסר כהן אף לפ"מ שנתבאר דס"ל דחשיב' כשינוי. מה בכך הרי גם בשינוי ממש אין לפסול בדבר שאין צריך מעיקר הדין. לק"מ דודאי לפמ"ש מהרי"ט שפוסל בדיעבד ע"כ לא ס"ל כפי' הרא"מ בתוס'. אלא כהרא"ש ופי' הרח"ש בתוס' דהיכא דאיכא משום לעז פסול אפילו אי אין צריך לכותבו וכתירוץ הב' דג"פ דלא מכשרי אלא בשטרות כו' (אבל אי כתירוץ הא' דג"פ דהרי"ו ס"ל כהפוסלים במקום לידה נראה דלא הוי מהרי"ט פוסק כוותי') וכ"ה בהדיא בדברי מהרי"ט שבמכמ"א שע"ד סי' למ"ד ומהרש"ך שהביא מהרי"ט בשמו שכתב שלא ידע טעם לפסול. אפשר דהיינו באמת משום דס"ל כפי' הרא"מ בתוס'. או אפשר דס"ל שגם משום לעז ליכא בשינוי דכהן כדס"ל להבי"מ וכדהוי ס"ל להג"פ שכן מוכח בתוס' ורא"ש. ולכן ס"ל דאף מהרי"ו לא אמרה כ"א לכתחילה (ואולי היינו רק לחוש לדברי הפוסלים במקום לידה) ובאמת אילולא גדולת מהרי"ט היה נלפע"ד יותר כן. דכבר נתבאר שלפה"נ מדברי מהרא"י דסי' קל"ח ס"ל ג"כ כפי' הרא"מ בתוס'. ושכל שאין צריך לכתחילה תליא בפלוגתא דר"י וראבי"ה. ולהחמיר לכתחילה ולהקל בדיעבד ובשה"ד. וא"כ כאן שנראה כמסכים לדברי הרי"ו הי' נראה ג"כ עד"ז. וגם לשון יש לפוסלו שא' הרי"ו היה נראה יותר שאינו פוסל בהחלט אלא שיש סברא לפוסלו. (ע' ג"פ סקמ"ז מ"ש אמ"ש פסלו מהרי"ל כו' כ"ש שיש לומר כן בלשון יש לפוסלו). והיינו לחוש לדעת ראבי"ה (ועם שגם רמ"א כתב י"א דפסול. הרי לדינא עכ"פ הכריע להקל בשה"ד כו'). והנה הן אמת שלפ"מ שנראה מדברי כ"ק שי' שתופס מתוך דברי המכמ"א ופנ"י בהך כללא דכייל התוס' שתלוי במה שצריך לכתחילה. היינו אפילו אם צריך רק מתורת מנהג (בימי הגמרא) שוב פוסל בשינוי (כדמשמע ממ"ש אח"כ דלפמ"ש הפמ"א שתלוי במה שתקנו חכמי המשנה יש לומר שגם ענין כהן דומה למקום לידה כיון שלא מצינו תיקון מפורש במשנה וגמרא וכו'). א"כ יש קצת מקום להוליד חומרא בתוס' כהן מתוך דברי החולקים אליבא דהרי"ו. ע"ד הצעה הנ"ל. אבל באמת לא אדע מה ראה לחלק בין דברי המכמ"א ופנ"י לבין דברי הפמ"א אחר שבעצמו העתיק מדברי הפנ"י שחילק בין מה שתיקנו חכמים לכתוב לבין מה שאין צריך אלא ממנהגא כו'. וכ"ה בהדיא במכמ"א שע"ד סי' כ"ז וז"ל דשם עירו ועירה שאני דלכתחילה צריך למכתבינהו מדין המשנה כו' אבל בדבר שמדין המשנה והגמר' אין צריך כו'. והוא מוכרח מדברי התוס' שגם במקום לידה כתבו שנהגו הקדמונים (ולחלק בין מנהג הקדמונים שבתוס' למנהג בימי הגמרא שהוכיח הרי"ו לא מסתברא כלל. לטעמא דעדים חתמי אשקרא (הכי יודעים מהוכחת הרי"ו כו') ואף לטעמא דשינוי מטבע כו'). ועכ"פ א"י מה בין לשון המכמ"א ופנ"י לבין לשון הפמ"א (ואגב ראיתי בפמ"א וכנראה שעירב הפירושים ואינו מובן לכאורה. אך ע' במכמ"א שע"ד ססי' למ"ד וגם דבריו שם צל"ע. גם מה שהזכיר שם פסול דאורייתא צ"ע לפ"מ שנתבאר למעלה) ובלא"ה רחוק שיכוין כ"ק שי' ע"ד הצעה הנ"ל. ולהרכיב החומרא אתרי רכשי. והרי לדעת התוס' ודאי יש להקל עכ"פ. דממ"נ אם הפי' מה שדין השינוי תלוי במה שצריך ר"ל גם אם הצורך לכותבו הוא ממנהגא (בימי הגמרא או איך שיהיה). א"כ מ"ש דכהן אין צריך בשטרות עכ"פ ע"כ היינו דגם ממנהגא אין צריך ודלא כהרי"ו שהוכיח מגמר דכתובות כו'. וממילא לפי' הרא"מ ומכמ"א ופנ"י. ה"ה בגיטין. כללו של דבר לא עמדתי על כוונת כ"ק שי' בזה גם באמת לפענ"ד דברי הר"י מוינא מתוך שהורק מכלי אל כלי כמה פעמים ובאו בדברים קצרים מכת"י איזה תלמיד לא נודע שמו. אינם חזקים בידינו כ"כ ללמוד מהם בדרך ק"ו והוכחות ממילתא למילתא להחמיר יותר מגוף הנדון המבואר בו. ויש לומר דיו לבא מן הדין להיות כנדון שכבר הכריע רמ"א להקל בשה"ד. וכבר נתבאר מה שמצד הסבר ג"כ נוכל לומר דלא חמירא תוס' כהן מחיסר כהן. וכ"ש לענין דאם נשאת דלא תצא דלפה"נ עכ"פ קצת יש על מי לסמוך בכה"ג כדלעיל. וכ"ש לפ"ד מהרש"ך שגם הר"י לא א' רק לכתחילה. וכבר נתבאר דגם למהרי"ט לפה"נ רק לא תנשא אבל שתצא לא שמענו. קשה להוליד מזה חומרא בתוס' כהן שתצא והולד ממזר כו'. נוסף על כ"ז דמהרי"ל שהעתיק בס"ש לבסוף שנראה שמיקל בחיסר אם ניתן הגט גם במגרש עצמו. לפה"נ לא באו דבריו בספר מפורסם רק שהס"ש מצא העתק' בשמו (לבסוף) ע"ש. (והב"ח בתשו' אפשר לקחו ג"כ מהס"ש). ויש לומר שגם מהרי"ט ומהרא"ש אלו ראו דבריו היו פוסקים כוותי' ובשגם שהרי עכ"פ גם דברי הרי"ו אפשר לפרש כפי' מהרש"ך (וכנ"ל שלפע"ד פי' נראה יותר) וכ"ש רמ"א יש לומר אלו ראה דברי מהרי"ל היה פוסק בהחלט כוותיה וכהב"י החולק עליו מעצמו וגם הב"ח בתשו' הנ"ל כתב שברור שגם הרי"ו אינו פוסל מדינא רק דלכתחילה צריך גט אחר. וגם חולק על עיקר ראייתו לכן עכ"פ הוא יסוד חלוש מלהוליד מזה חומרא יתיר' בדרך ק"ו וכה"ג בתוס' כהן שתצא כו'. וכ"ש שכבר נתבאר דלפה"נ ליכא להוכיח ממנו זה כלל:

אך הנה כל הנ"ל הוא עפ"י יסוד דברי התוס' ורא"ש וסיעתם המכשירים במקום לידה. אבל הרי כבר נודע שיש הרבה מגדולי הראשונים העומדים בשיטת ראבי"ה הפוסל במקום לידה וכמ"ש הג"פ סי' קכ"ח סקי"א ומכמ"א ש"ג סי"ו. והיינו דס"ל שגם אם נשאת תצא כמש"ש הג"פ. והנה מפאת זאת היה נלפע"ד מקום חומרא בתרתי היינו א' שלדידהו יש לומר דהוי הכל מדאורייתא. והב' שיש לצרף לזה גם דעת הרמב"ם ועוד פוסקים. והוא שיש לומר שהכל תלוי בטעמא דשינה שם עירו ועירה שבמשנה. דלהתוספות ורא"ש וסיעתם ס"ל דטעמא דמילתא. אי משום לעז. אי משום עדים דחתמי אשקרא לכל מר כדאית ליה וכדלעיל ונמשך מזה תרי קולי א' שחששות אלו הם רק מדרבנן דגם הא דעדים חתמי אשקרא הוא רק דרבנן לדידן דקיי"ל כר"א וכמ"ש הגרע"ק ז"ל (וכמו"כ אי הוי הטעם משום שינוי מטבע כו'). והב' דע"כ לא נכלל בשם עירו כ"א מקום דירה. אבל הרמב"ם פ"ג הי"ד כתב בשינה שם עירו אינו גט. ובלשונו ודאי לשון זה מדויק שר"ל דאורייתא כמ"ש רפ"י. וכבר כתב הבי"מ בתשו' השני' סי' קי"ט דהיינו שהוא מענין ה"ג שברמב"ם רפ"א. אלא שהוא ז"ל חיבר זה עם החששא דהרואים שברא"ש וס"ל דגם להרא"ש הוי דאורייתא והיינו דהא בהא תליא. דכ"ד שכל הרואים יאמרו דאין זה המגרש אינו כענין ה"ג שברמב"ם שצריך שיהיה ענין הכתב שגירשה כו'. וס"ל דע"כ לכ"ע מתני' בדאורייתא מיירי ועפי"ז הוליד קולא בנד"ד שע"כ אינו דבר שכל הרואים יאמרו שאינו זה. דא"כ למה בשטר כשר כו'. ובזה לא הסכים עמו הגרע"ק ז"ל). אבל לפענ"ד יש לומר שבאמת ענין ה"ג שברמב"ם לא תלוי כלל ברואים. אלא שעל האמת יהיה ענין הכתב שמגרשה דאז אפילו אם לפי עיני הרואים יש מקום לטעות אין חשש מדאורייתא עכ"פ. אבל כל שעל האמת לפי הכתוב בגט מוכח שלא זהו המגרש. אפילו אם אין חשש לרואים מצד שהם אינם מכירין כ"כ בהוכח' זו. (וכמו במקום לידה שאינו ידוע כו'). מ"מ אינו גט מדאורייתא דאע"ג דלדידן לא בעי' מוכח מתוכו. מ"מ בעי' שעכ"פ לא יהא מוכח להיפוך כו'). ומצאתי בחי' הר"ן למתני' דשינה שמו שכתב וז"ל דהאי גט מיפסל מדאורייתא כו'. ואיכא מ"ד דשם עירו ועירה אגב גררא דשמו ושמה נסביה דמדאורייתא לא בעי' שם עירו כו' ולא נ"ל כו' דאפי' תימא דלא בעי' שם עירו ועירה אלא מדרבנן מ"מ כששינה פסול דלא זה הוא המגרש ולא זו היא המתגרשת עכ"ל נראה דהיינו כנ"ל דכיון דלפ"מ ששינה העיר לא זהו המגרש (על האמת לא מצד הרואים) פסול ר"ל דאורייתא (דע"ז קאי) גם הרשב"א שם ד"פ ע"ב ד"ה ומודים כתב דפשיט' דלא איצטריך לאשמעי' בפסולי דאורייתא אלא בפסולי דרבנן מיירי כגון שהיה לו ב' שמות כו'. ועירו נמי קורין לו בשם א' ביהוד' כו' משמע גם בעירו אם שינה ממש הוי דאורייתא (וצ"ע בתשו' אלף רי"ג דמשמע דרק מכח דדומיא דשמו ושמה תנן קאתי עלה. ואולי גם לעיקר הדין מדמה לה לשמו ושמה דהוי דאורייתא). אע"ג דאם לא כתב כלל שם עירו ודאי מודה דכשר מדאורייתא עכ"פ כדמשמע מתשובותיו שבב"י סי' קכ"ח. וכמ"ש הג"פ שם סק"י דריא"ז יחיד בדבר. עכ"ז כששינה בטל מדאורייתא. ונראה דע"כ היינו מטעם הנ"ל. וכמו בשינה שמו שכתב בפ' השולח (ל"ד) דפשיט' שלא נכתב לשם בעלה כלל כ"א לשם איש אחר. (ונראה דהיינו כנ"ל ולא מענין לשמה. שכן בתשו' הנ"ל כתב ג"כ דפשיטא שאין יוסף בעלה מגרשה אלא יוחנן כו'). ויש לומר דה"ה והוא הטעם בשינה שם עירו דמוכח שאינו בעלה של זו. וכנ"ל בשם הר"ן. והכל הוא מענין ה"ג שברמב"ם ולפ"ז נראה דהיינו טעמא דהרשב"א דס"ל דגם שינוי שם לידה פוסל (דהכל בכלל שם עירו שבמשנה) דלהאי טעמא אין חילוק בין דירה ללידה דהכל מוכיח שלא זהו המגרש. ונמצא לפ"ז דהפוסקים דשינה שם עירו פסול מדאורייתא עם הפוסקים הפוסלים בשינוי מקום לידה תלוים זב"ז. והכל תלוי בטעמא של דבר. כמובן מהנ"ל (אלא שלפ"ז צ"ע שהר"ן בהלכו' כתב כד' התוס' ואולי אינו אלא כמעתיק כדסיים שם ע"כ כתוב בתוס' ר"א מניוך. אבל ליה לא ס"ל וצ"ע). ואי קשיא לפ"ז הרי התוס' (המכשירים במקום לידה) כתב ג"כ כמ"ש בחה"ר דמתני' דשינה שם עירו לא ששינה ממש אלא כו' יש לומר שהם לא כתבו משום דבשינה ממש פשיט' כו' כמ"ש בחה"ר אלא עמם יש לומר משום דא"כ ה"ל למינקט רבותא בלא כתב כלל וכמ"ש התוס' ד"כ ע"א לענין שמו ושמה. וכ"כ מהרש"א. וזהו עפ"י שיטת מהריב"ל דלעיל. ולפי' הרא"מ והרח"ש יש לומר דמשמע להו דעירו ועירה דומיא דשמו ושמה תני לה וכמ"ש הפנ"י. אך בסה"ת ססי' קכ"ו שכתב דשינה שמו ושמה שם עירו ועירה לא בשינוי השם ממש דהא פשיט' שלא נכתב לשם בעלה כלל כ"א לשם אחר דלפה"נ גם על שם עירו קאי והוא ע"ד שכתב בחה"ר הנ"ל לכאורה קשה לומר דלאו בשיטת ר"י רבו קאי. אך גם מש"ש סי' קכ"ט דמקום לידה אין לכתוב כי פעמים טועים. לכאורה הוא ג"כ שלא ע"ד שכתב בתוס' שלפנינו בשם ר"י שהוכיח שאין שינוי מקום לידה פוסל דא"כ לא היה נכון לכותבו כו' וסה"ת הרי או' דבאמת אין לכותבו משום שמא יטעה דמשמע דס"ל שאם יטעה יפסול. וע' סמ"ק שכתב ג"כ שמקום לידה נמנעו מלכתוב לפי שיש טועים. והגיה ע"ז הר"פ דיש לחוש שמא ישנה העיר ואמרי' שינה כו' ושם עירו כו'. משמע בהדיא דס"ל באמת כהפוסלים שינה מקום לידה. וא"כ נראה דה"ה סה"ת וכנ"ל. (ובהגמי"י פ"ד כנראה שהרכיב דברי סה"ת עם דברי סמ"ג בשם ר"י א"י הכוונה). וא"כ גם סה"ת וסמ"ק והר"פ קיימי בשיטת המחמירים הנ"ל. ובאמת במרדכי והג"א דפ' השולח בריש דבריהם משמע דהוי ס"ל דר"י פוסל בשינה מקום לידה וכבר הגרע"ק ז"ל שם אליבא דמהריב"ל פי' דברי המרדכי והג"א כן. שמתחילה הוי ס"ל (לר"י) דפסול. ושר"ת ג"כ הכי ס"ל גם במסקנא ושכן משמע אף גם מתוס' שלפנינו אליבא דר"ת (וברא"ש שלפנינו שכתב דמעשה היה והכשירו ר"ת נראה ט"ס הוא וצ"ל ור"י). וכבר נתקשה הב"י למה לא הזכיר סה"ת הכשר שינה מקום לידה שפסק ר"י ולפי נ"ל באמת לא ס"ל אך ודאי עכ"פ לא ס"ל לסה"ת בהחלט שפסול. שהרי גם במקום עמידה נסתפק שם בהדיא ומשמע בפוסקים דעכ"פ לא חמיר מקום לידה ממקום עמידה (ואולי גם ר"י עצמו נסתפק במקום לידה כדמשמע במרדכי והג"א. אך הרי התוס' (ורא"ש) כתב שהכשיר למעשה). ועכ"פ היה נראה חומרא גדולה מצד הפוסקים הנ"ל הפוסלים בשינה מקום לידה ושיש לומר שהוא מדאורייתא ושגם הרמב"ם (ושאר פוסקים) הכי ס"ל (ושגם לר"ת ור"י או תלמידיו לא ברירא כולי האי ההכשר ונפל עיקר היסוד). ולפ"ז מ"ש המרדכי והג"א שם דהוי מזויף מתוכו ר"ל ג"כ מדאורייתא ולפי הנ"ל היינו אפילו במקום לידה והיינו ע"ד הנ"ל (וע' רמב"ם פ"ג ה"ח החילוק בין מזויף בין כמזויף). ושוב ראיתי בתשו' ת"ש סי' א' שכתב דלכ"ע שינה שם עירו בטל מדאורייתא (דלא כג"פ) ועכ"ז הכשירו במקום לידה דליכא לעז. משמע שזה ע"ד שפי' הבי"מ אשר לפ"ז הוליד קולא גבי כהן כנ"ל. והרי הגרע"ק לא הסכים לזה כנ"ל. ומה שהביא ראיה מדברי מ"מ פ"ג ה"ד שכתב דלכ"ע פסול לגמרי אין ראיה לדאורייתא דיש לומר דרק מדרבנן אם נשאת תצא לכ"ע (ודלא כלח"מ) וגם מה שהביא מדברי הרא"מ שהגט בטל יש לומר דר"ל מדרבנן כו' מטעמא דלעז או העדים דחתמי אשקרא. אבל הרמב"ם והפוסלים במקום לידה יש לומר דהיינו מטעם הנ"ל וזהו דאורייתא. ולפ"ז ודאי בכתב כהן על מי שאינו. להפוסקים הנ"ל. הרי מוכח דלא זהו המגרש. (ובטל מדאורייתא). ומשא"כ בחיסר כהן אין ראיה גם מהפוסקים הנ"ל. דיש לומר שקיל אפילו ממקום לידה כיון דלא מוכח כ"כ דלא זהו המגרש. כיון שאינו מפורש בגט דבר המנגד (על האמת כבמקום לידה) ורק מכח הוכחה מבחוץ כו' וזה תלוי רק במ"ש הר"י מוינא הנ"ל. ולפ"ז היה שפיר שייך חילוק האחרונים שחילקו ביניהם דאף שלענין לעז כבר נתבאר דיש לומר שדומים זל"ז ולא ראי' זה כדלעיל אבל לפי הנ"ל דלאו ברואים תלוי אלא במה שהוא אמת או שקר לפ"מ שכתוב בגט. ודאי נראה דתוס' כהן שהוא שקר מפורש חמירא הרבה מחיסר שעכ"פ אין בגט שקר מפורש ולפ"ז עולה יפה הדמיון שדימה בתשו' מאיר נתיבי' שם תוס' כהן לשינוי כינוי כו' ע"ש ומעין זה ע' בתשו' הרשב"א סי' אלף ר"ח שמו יוסי הגלילי וכתב הירושלמי הרי שינה שמו כו'. (ולכאורה צ"ע דבגמרא ר"י הגלילי ור"י סתם תרי נינהו. וכן יש ר' יוסי הכהן וא"כ בחיסר הגלילי והכהן נמי לכאורה ע"כ אחר הוא. ואולי מ"מ לפעמים נקרא יוסי סתם והוי דרך ספירת דברים קצת ואין השקר מפורש. ואפשר שבאמת תלוי אם נקרא לפעמים סתם אם לאו וצ"ע בכ"ז):

אך עכ"ז למעשה הרי בשו"ע פסק בהחלט בסי' קכ"ח להכשיר במקום לידה. ועם היות שבסי' קכ"ט העתיק בס"ג דברי הרמב"ם. ע"כ דס"ל שאין שיטות הללו תלויות זב"ז ודלא כדלעיל. (או דבלשונו אינו מקפיד לכתוב אינו גט גם אפסולי דרבנן. לכן לא נמנע מלהעתיק בזה לשון הרמב"ם וכן משמע לכאורה בב"י דס"ל בטעמא דמקום דירה משום לעז כהרא"ש). ואף גם רמ"א יותר נראה שהדעות שהביא היינו רק במקום עמידה אבל במקום לידה משמע שמחליט להקל כהב"י בשו"ע כמ"ש הגר"א ז"ל וכן משמע בב"ש ססק"ה וסקי"ג ואף לפמ"ש הג"פ סקי"ח וסקל"ט דמשמע דס"ל דהיש פוסלים שברמ"א קאי גם אמקום לידה. מ"מ עכ"פ בשה"ד הכריע להקל. ואף הג"פ הכריע כן בסקי"א (אלא שכתב כיון שאינו אלא מדרבנן ולפי הנ"ל צ"ע). וכ"ה דעת מהרא"י ומהרמ"פ (וכל האחרונים שאנו נמשכים אחריהם בכ"מ) וא"כ נראה שתופסים עיקר כהתוס' ורא"ש. ולשיטה זו כבר נתבאר שיש מקום להקל גם בתוס' כהן בנשאת עכ"פ דלא תצא אלא שלמעשה ודאי צ"ע רב ושיקול הדעת ואני לא הורגלתי בזה ולא עלי המלאכה וכתבתי לא להלכה ולא למעשה רק מה שעלה ע"ד לצדד לכאן ולכאן וכ"ק שי' את אשר יבחר יקרב והמותר דברי בטלים ומבוטלים:

והנה מה שבנד"ד אין השינוי כ"א באבי המתגרשת לכאורה לפ"מ שנתבאר לעיל לא נתוסף קולא כ"א מ"ש הבי"מ. דהיינו שגם להרא"ש ופי' הרח"ש בתוס' דחיישי' ללעז שעפ"ז יש לומר עכ"פ כתירוץ ב' דג"פ דלא מכשרי אלא בשטרות ולא בגיטין מטעמא דלעז. בזה ס"ל מסברא וגם נסתייע מהראנ"ח וג"פ ססקמ"ט. דמ"מ באבי המתגרשת ליכא לעז דלאו כ"ע ידעי כו' (אבל מש"ש עוד שבזה יש לצרף דעת העיטור איני יודע דלכאורה גם במגרש כשר להעיטור כיון דע"כ לית ליה טעמא דלעז). וכ"ק שי' הביא ראיה דיש לומר שבזה אפילו לכתחילה אין שום חיוב לכותבו והוצרך לזה לשיטתו. אבל לפי הנ"ל גם במגרש אין צריך מעיקר הדין. רק אם אולי ס"ל לכ"ק שי' דגם לפי' הרא"מ ופנ"י יש לחלק בין שטרות לגיטין ולומר דבגיטין צריך לכתוב הכהן מצד תקנת ר"ג ומשא"כ בשטרות. שכבר נתבאר שיש סעד לזה מדברי הבעה"ת שבב"י ח"מ דסי' מ"ט. (וראיית ר"ת היא רק שכל מה שאין צריך אין השינוי פוסל בו). לפ"ז היו דבריו נכונים שלהאו' שאין צריך וכל שום ע"ש האב וה"ה הכינויים). א"כ ודאי ה"ה כהן. אבל מש"ש דאף להאו' דתקנת ר"ג בוכל שום היתה אף בשם האב. מ"מ יש לומר דכהן אין צריך כו'. הרי זה דלא כדמשמע מדברי בעה"ת הנ"ל וא"כ אף במגרש עצמו אין צריך לכתוב כהן. (גם הסברא שכתב דענין כהן ולוי א"א לאדם לשנותו בשהולך מיהוד' לגליל. איני יודע הכוונה. וע' תשו' ח"ץ סי' ל"א דכשהחזיק א"ע ללוי אעפ"י שאינו לוי ס"ל לכתוב בגט הלוי. כ"ש כשמחזיק א"ע בגליל שהוא ישראל שייך לכתוב וכל שום שמא ביהודה הוא כהן או לוי באמת). ומ"ש להביא ראיה מהפלוגתא בשינה בכינוי האב שבמכמ"א שע"ד סי' למ"ד. דלפ"מ שנוטה שם המכמ"א להכשיר ה"ה כאן. לפע"ד ז"א שהוא אתי עלה משום דס"ל שם דכל שאין ראוי כלל לכותבו אפילו ממנהגא (וכההוא כינוי טראנטו דאיירי שם). אפילו משום לעז אין לחוש בו. דכיון דרק דרך מקרה כתבו אין הרואים נותנים לב ע"ז אם שינה בו כו' ע"ש. אבל כל שיש מנהג עכ"פ לכותבו. כיון שהורגלו לכותבו נותנים הרואים לב ע"ז ויש לעז עכ"פ ובנד"ד בכהן אפי' באבי המתגרשת יש מנהג עכ"פ. גם מ"ש דאף למהרי"ט ומהרח"ש הפוסלים שם. יש לומר דכינוי האבות חמור משום דאם כתב הכינוי לבד ג"כ כשר בדיעבד והלא דבר הוא ומשא"כ בכהן. והגם שחילוק זה נכון. ויש לזה סעד מדברי מהרא"י סי' קצ"ז ובתה"ד ססי' רכ"ח שמחלק בין בן פלוני שיוצאים בו בלחוד והוי מטבע חכמי' לבין מקום לידה כו'. אבל זהו ע"ד פי' הרא"מ וסיעתו (וגם במגרש יש להקל לפ"ז כמו שנתבאר) אבל מהרי"ט והרח"ש פוסלים שם מטעמא דלעז וס"ל שגם התוס' כהרא"ש ס"ל כמפורש בדבריהם שם (וכמו שנתבאר לעיל) ולפ"ז ודאי בענין כהן (בין במגרש ובין באבי') אם יש בזה משום לעז ודאי פסול (ובאמת גם מה דפשיטא ליה להמכמ"א שם דכל שאפילו ממנהגא אין ראוי לכותבו לא שייך בו לעז ומכח זה נתקשה שם הרבה בדברי מהרי"ט ורח"ש. חידוש הוא. ולא ראיתי כזאת. ולפה"נ כל הפוסקים לא ס"ל הכי אלא כל דשייך ביה לעז אפילו אם אין צריך כלל לכותבו פסול לפ"ד הרא"ש וסיעתו החוששים לטעמא דלעז. וכדמוכח מדברי הג"פ סקל"א בההיא דהחכם או הרב שזהו כל חילו דהמכמ"א שם). גם מ"ש עוד דהתם היינו טעמא דהרח"ש שכל אדם נקרא בכינויו כו' משא"כ גבי כהן שאינו נקרא בפי כל רק בשמו. הנה לפ"ז גם במגרש כן הוא וכבר נתבאר דלפ"מ דהוי ס"ל לג"פ סקל"ו דמוכח מתוס' ורא"ש להכשיר בתוס' כהן ודאי ע"כ דליכא בזה משום לעז. וכבר נתבאר סברא בזה שיש לומר שהפרסום שאינו כהן הוא רק בשב וא"ת כו'. אבל מה שאינו נקרא בפי כל פלוני הכהן. אינו ברור כ"כ. דלכאורה גם במקום דירה שכתב הרא"ש שאדם נקרא ע"ש כך פלוני ממקום פלוני ע"כ צ"ל דלפעמים יש לך אדם שנקרא כך (ולא פלוג). וא"כ ה"ה בכהן. (וכמו ר"י הכהן בגמרא. וכן עתה ר"י הכהן ממאהליב). ובמכמ"א שע"ד סי' כ"ז איתא דאדם נקרא ע"ש כהונתו יותר ממה שנקרא ע"ש מקום דירתו ע"ש. (ואולי היינו ע"י חתימה וקריאה לס"ת). ומ"ש עוד שלא החמירו אלא שלא תנשא כו'. ויש לומר דה"ה כאן זה נכון וכבר נתבאר שגם ברמ"א סס"ט דמשמע בהדיא דפוסל בשינוי בכינוי האב יש לומר ג"כ שר"ל כדין הפסולי דרבנן דסי' ק"ן ובשינה עצם שם האב דתצא יש לומר דהיינו משום דצריך לכותבו לכתחילה כו' ולפ"ז גם בתוס' כהן במגרש אף אי אית ביה משום לעז יש לומר דלא תצא כיון דאין צריך לכותבו וכדלעיל ומ"ש שלכאורה היה נ"ל ראיה להקל משינה שם הנהר. אלא שגם שם יש דעות לפסול כו'. כבר נתבאר דמדברי מהרי"ק ומהרמ"פ שכתב שזה תליא בפלוגתא דר"י וראבי"ה. משמע דס"ל כפי' הרא"מ בתוס' ולכן כשר לר"י. וספיקו דרד"ך יש לומר דהיינו אי כמ"ש הרא"ש דאף לר"י חיישינן ללעז ולפ"ז יש לפסול בנהר. ואי כהתוס' וכפי' הרא"מ הרי נהר אין צריך לכתוב וכשר. ובדברי רמ"א שהכשיר בהחלט כבר דברו הפוסקים). וגבי כהן נמי בהא תליא אפי' במגרש ולא עוד אלא שגם להרא"ש והרח"ש בתוס' עדיין לענין כהן ספיקא הוי דלפי תירוץ הא' דג"פ מוכח דכשר ושע"כ אין בזה משום לעז. וכדלעיל. ומ"ש דגם בשינה מקום לידה יש פוסלים. הא ודאי. וכבר נתבאר מה שהיה נלפע"ד לדון לחומרא מכח דעות אלו. והכל שייך גם באבי המתגרשת (דג"כ לפי הכתוב בגט ע"כ על האמת מוכח דלא זוהי המתגרשת). ומ"ש ומ"מ כו' עד יש לצדד שלא תצא כבר נתבאר מה שלפענ"ד היה נראה לצדד גם במגרש וכאן נתוסף עכ"פ הקולא שהוסיף הבי"מ מסברא ועפ"י סיוע מהראנ"ח כנ"ל. וגם עכ"פ אין לפנינו פוסקים המחמירים בזה בפירוש שתצא. דאף הנו"ב שדיבר בזה ובמה"ת סי' ק"ט מחליט יותר להחמיר מ"מ לא פי' שאם נשאת תצא. והג"פ ותו"ג ומאיר נתיבים לא דיברו בפי' כ"א במגרש (רק מהב"ח בתשו' סי' צ"ג הנ"ל משמע חומרא ע"ש במ"ש בענין ב' גיטין בב"א):

ומעתה אבוא (מעט) לענין להצריך גט אחר. הנה מ"ש כ"ק שי' דג' גיטין פסולין שבמשנה משמע מכל הפוסקים דאין צריך. ושמשם קצת קשה על הרמב"ם כבר נדברנו בע"פ שאיני יודע מנלן. ולהרמב"ם ודאי כל הפסולי דרבנן שוין. ועיקר יסוד דיניהם הוא מהך דג' גיטין דס"ל למסקנא שם. מתני' דתני ג' דוקא ר"מ היא ולרבנן כולם שוין כמ"ש הרא"ש ושאר פוסקים בשם רה"ג. וגם לרמב"ן שבר"ן שלפ"מ דקיי"ל כמ"ד בג' גיטין דלא תצא מתני' רבנן אתי'. והנך ג' חלוקים משאר פסולי דרבנן היינו רק דבשאר פסולי דרבנן כשאין לה בנים תצא משא"כ בהנך ג'. אבל כשיש לה בנים דבכולם לא תצא. משמע שאין חילוק ביניהם. וכיון שלא ראינו חולק אמ"ש הרמב"ם מטוש"ע כל שלא תצא נותנים לה גט. ודאי ה"ה בהנך נ'. וכ"ה בהדיא במהרא"י סי' כ"א וג"פ סי' קכ"ז סק"ה. ובההיא דהמגיה שבמ"ל רפ"י שהביא כ"ק שי' שרש"י חולק על עיקר דין זה צ"ע (בכ"ד ואין הזמ"ג והמוכ"ז דוחק). ולכאורה מה שהקשה שם (על תירוץ ב' בנ"י) מהך דתשו' רש"י דאיירי בשינה שם האם דהוי דרבנן. יש לומר דרכ"י ס"ל דהוי דאורייתא וכמ"ש מהרא"י סי' קל"ח דהוי בכלל שמו ושמה וכדעת הב"ח ותשו' ת"ש ונתבאר לעיל שלהרבה פוסקים יש לומר דכל כה"ג הוי דאורייתא. אלא שא"כ גם בנד"ד יש לומר כן לפ"מ שנתבאר לעיל. גם עיקר החילוק בין חששא דאורייתא לדרבנן. אינו מובן כ"כ לענין זה דלפה"נ הטעם לחוש לגט שני הוא משום כעין לעז דרואים דלאו כ"ע דינא גמירי כו'. אך מ"ש כ"ק שי' דלרש"י אם תקבל גט שני ע"כ תצא. לכאורה אינו מוכרח דיש לומר דלא אמר אלא דאין ראוי להצריכה. ומ"ש דאם אתה מצריכה גט נמצאת אוסרה כו' אפשר דר"ל דבעיני העולם יהיה כאלו אסורה והרי זה כעין חשדא ולעז. או שעי"ז הבעל יהיה לבו נוקפו ופורש. שכעין זה מצינו בפי' הרמב"ן ור"ן דברי רש"י דפ"ק דכתובות י"ד א' ד"ה והא נמי כדיעבד דמי ע"ש. וה"נ יש לומר כן כדי שלא להמציא פלוגתא רחוקה ולפ"ז יש לומר שרש"י לא פליג כלל על הרמב"ם ושאר פוסקים הנ"ל. דאין לדמות מילתא למילתא. ולא כ"כ כ"א כמו גבי קלא דלבתר נשואי' דלא חיישינן ליה כלל וכן בהך דשינה שם האב והוחזק בשם זה דס"ל מעיקר הדין דכשר כמש"ש. ובפ' המביא (ר"ד י"ט) דאמרי' כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשה"ד פירש"י שהלך זה לדרכו או שניסת כו' ופי' הג"פ סי' קכ"ז סק"ט דר"ל דאם ניסת אפי' בעלה הא' בעיר אין צריך גט אחר כדקיי"ל בעלמא בסי' ק"נ כו'. וא"כ לא פליג רש"י. וע"כ גם לרש"י אם יתן גט לא תאסר עליו דא"כ הדר קושית הג"פ שם פשיטא כו'. אלא דלפ"ז עכ"פ שמעי' דכל כה"ג חשיבא שה"ד ויש לומר דלכ"ע אין צריך גט אחר בכה"ג שיש על מי לסמוך (כעין התם כדאי הוא ר"ש כו') ויש לומר דהיינו טעמא דהב"י בשו"ע סס"י שם בהך דמוקדם שבמהרא"י. אך הרי מהרא"י חולק שם (וכתב דיותר יש לחוש להבא מחשש לעז על הבנים דעבר. וה"ה לענין חשש לעז על הבעל מצד הגט כו' יש לומר דיותר יש לחוש שידור כל ימיו באיסור כו') ונראה דתלוי לפי איכות עיקר הדין ודעות הפוסקים להיכן נוטה כמ"ש כ"ק שי' ג"כ. וכבר כתבתי שאין בו דעת המכריע. אך אם אין חשש איסור ע"י הגט כנ"ל לא היה לנו לשקול כ"כ. אך ראיתי שהמגיה במ"ל כתב שגם הטור סי' מ"ו כרש"י. וראיתי בטור שגבי קלא דבתר נשואין לא העתיק דברי רש"י כלל. אלא כוונתו למ"ש הטור שם גבי נתקדשה אחר שיצא עליה קול שדוקא נתקדש' אבל אם כנסה אסור' לו אחר שגירשה הראשון שכיון שמצריכים כו'. ולפ"ז משמע שע"י הגט נאסרה. ויש לומר שכ"ד רש"י ג"כ. כמו שחיברם המניה שם. אך המגיה הרכיב לשון הטור עם לשון רש"י שהתחיל בנשאת אחר שיצא הקול (שזה הנדון דטור) וסיים לא מפקינן לה דאם אתה מצריכה גט נמצא אוסרה כו' (וזה לשון רש"י). ובאמת הוא תמוה. דמשמע דבנשאת אחר שיצא הקול מותרת לזה שנשאה ובלי גט מראשון. וז"א ע"ש בגמרא ופוסקים. (גם הלשון מצד עצמו אין לו מציאות דמ"ש לא מפקינן לה משמעו מזה שנשאה ואיך שייך לומר משום דא"כ נמצא אוסרה כו') וע"כ יש שם ט"ס). ובאמת רש"י וטור הם ענינים חלוקים דרש"י קאי אקלא דבתר נשואין דלא חיישינן לי' ומותרת לבעלה. וע"ז כתב דגם גט מהא' לא אצרכוה משום שע"י הגט יתחזק הקול ונמצא אוסרה כו'. ויש לומר דהיינו שיהיה כעין לעז כו' וכנ"ל. והיינו קולא. והטור קאי אנתקדשה אחר הקול שהדין הוא מגרש ראשון ונושא שני. וע"ז אתי להוסיף חומרא דדוקא נתקדשה הותרה לשני אחר הגט. אבל כנסה אפי' אחר שגירשה הא' אסורה על השני עולמית (עי' לכון השו"ע אף אחר שגירשה). וא"כ מגוף דינו של הטור ודאי אין ראיה כלל לומר שהגט יגרום איסור היכא דבלא"ה מותרת. דהתם בלי הגט פשיטא שאסורה (גם בנתקדשה). אלא דהלשון שכתב (אסורה אחר שגירש כו' ולא כתב אפי' כו' וסיים) כיון שמצריכים אות' גט מראשון כו' ונמצא כו'. מזה משמע לכאורה כאלו ר"ל שהגט יגרום האיסור. אבל נראה דע"כ צריך לתקן הלשון קצת. חדא דהא בלא הגט כ"ש שאסורה כנ"ל. ועוד דלפ"ז משמע שבאמת אין צריך גט מראשון כלל וז"א דצריך להתירה לשוק משא"כ רש"י דקאי אקלא דבתר נשואין א"ש מ"ש שאם אתה מצריכה גט כו' דבאמת אין צריך גט כלל. ומותרת לזה שנשאה רק שאם שאתה רוצה להחמיר ולהצריכה יגרום לאוסרה כו' ור"ל כאלו אוסרה כו' כנ"ל. נלפענ"ד שהטור כתב זה לטעם וראיה לדבריו (כי דין זה אינו בגמרא ופוסקים רק הוא כ"כ מדעתו) ושיעור הלשון הוא שכיון שמצריכים כו' ר"ל כיון שע"כ עפ"י דינא דגמר מצריכים אותה גט מראשון (כדי להנשא למי שיהיה דהא קלא דמקמי נשואין ואירוסין חיישינן ליה. מזה מוכח) דמחזקינן לה בחזקת שהיתה אשתו. ולכן כשכנסה נמצא שבא עליה בזנות ואסורה עליו עולמית. עכ"פ נראה שאין מזה ראיה להיכא שעפ"י דין אם נשאת לא תצא. שאם תקבל גט מראשון תאסר על בעלה. ולכאורה יש לפקפק עוד מתשו' הרא"ש ורשב"א שבטור שם וברמ"א ואחרונים רסי' ו' ורסי' י' וססי' מ"ח. דגם על ידי גט שלרווחא דמילתא יש אוסרים לכהן ולקרובים וכה"ג. ויש לזה יסוד בגמרא דקדושין דס"ה. דמשמע שגם שבלא הגט מותר בקרובים. וע"י הגט יוגרם שיאסר וכמ"ש הרשב"א בתשו' ואין להאריך בעת לקצר. ובכלל נראה דאין ראיה גם משם לענין להוציאה מבעלה ע"י הגט הב'. ונראה יותר דהעיקר תלוי בשיקול הדעת בחומר גוף הפסול דהגט דנד"ד וכדלעיל. ומסברא חיצונית כבר אמרתי בע"פ שלכאורה אם נחייבנה לפייסו בממון רב יש חשש קצת יותר לומר שעי"ז יהיה לעז ושיש סמך לזה ממ"ש הב"ש רסי' ו' לחלק אם הב"ד הצריכו או נתן מעצמו. ובתשו' רש"ל שהביא שם נראה דהיינו החילוק בין כופין למבקשים (להרא"ם ורמב"ם). וא"כ דרך בקשה קיל טפי. וע"י פיזור ממון הרבה אפשר דהוי כמו בכפי' כו' והעיקר תלוי בשיקול הדעת בגוף הדין כו':

תוכן העניינים

דברי נחמיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה