דברי נחמיה אבן העזר· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה
סימן כ
(לסי' קכ"ז)
הנה בדבר ששמעתי ממע"ל שהשיב להמ"ץ אודות הגט שלא הספיקו לסדרו ביום שנכתב שנראה למע"ל שע"י שליח אף בעיר זו יוכלו לסדרו למחר כו'. ודאי לדידיה דהמ"ץ קבעי כו'. כי הלא פשוט זה בסי' קכ"ז ס"ה בהגהה שנהגו להחמיר ולכתוב אחר. ומה שרצה הב"ש לדחות שהר"פ לא איירי כששולח ע"י שליח כו' הוא תמוה לע"ד שהרי הר"פ סיים רק מגט שאדם שולח לאשתו ממקום אחר דהתם לא אפשר ע"כ. מזה שפיר הוכיח הרב בד"מ דמשמע ודאי דדוקא כששולח ממקום אחר דלא אפשר אבל בעיר א' לא מהני מה שרוצה לשלוח ע"י שליח שהרי אפשר לכתוב אחר אך מ"ש הב"ש עוד דיש לומר דהר"פ איירי לכתחילה בלבד כו' בזה לכאורה שפיר קאמר (דמ"ש הר"פ דהתם לא אפשר היינו דלא אפשר ליתן בו ביום כו' לא דלא אפשר לכתוב אחר. שהרי ממקום אחר אפי' לכתחילה מותר כו'). אך צ"ל דטעמא דהרב דמאחר שהוצרך הר"פ לחלק בגט השלוח ממקום אחר משום דלא אפשר ע"כ ס"ל דנהגו כסברת הר"ן שטעם החילוק בין גיטין השלוחין ממדה"י למוקדם היינו משום דלא סמכינן אקלא אלא היכא דא"א בע"א כו' דאלו לסברת התוס' והרא"ש והרשב"א דטעם החילוק הוא משום דלא שייך קלא אלא כשמגרש ע"י שליח כו' ע"ש. לא היה ליה להר"פ לתלות הטעם דהתם לא אפשר אלא הול"ל דהתם קלא אית להו וגם באמת לדידהו יכול להיות אפי' בעיר א' אפי' לכתחילה יכול לכתוב היום ולהמתין לשלוח למחר ע"י שליח כו'. א"ו ס"ל להר"פ שנהנו כסברת הר"ן ולדידיה ודאי אף בדיעבד יש לכתוב אחר כמו במוקדם וכמ"ש הב"ש עצמו דלהר"ן אין תקנה לשלוח ע"י שליח:
והנה כ"ז לדעת הרב רמ"א אבל הרב"י שהביא הא דא"ח בשם הר"פ. וכ' ע"ז וכבר נתבאר בסי' זה בדברי רבינו ע"כ והרי הטור כתב שיש תקנה למסור ע"י שליח (דלא כנ"ל עפ"י סברת הר"ן) וכן הב"י בשו"ע כ' שיש תקנה ע"י שליח (והיינו ע"כ גם בעיר א'). ולא הזכיר שום חולק. ע"כ ס"ל כמ"ש הב"ש דמהר"פ אין ראיה כו' כנ"ל. אלא דמ"מ נ"ל דעכ"פ צ"ל דס"ל כסברא הב' שכתב הב"ש דלכתחילה מיהו יש להקפיד ליתן בו ביום אם שניהם בעיר א' ולא לכתוב היום ולהמתין עד למחר לשלוח ע"י שליח (והיינו משום דלכתחילה עכ"פ יש לחוש לסברת הרץ) דזה ודאי עכ"פ יש להוכיח מדברי הר"פ שכתב ממקום אחר כו' לא אפשר כו'. וזהו שכתב בשו"ע סי' קנ"ד ספ"ט כעין לשון הר"פ צריך שינתן הגט בו ביום שנכתב אא"כ שולחו לעיר אחרת דאז א"א כ משמע ודאי פשט לשונו דדוקא לעיר אחרת דא"א כו' אבל בעיר א' דאפשר ליתן בו ביום צריך ליזהר לכתחילה עכ"פ ובסי' קכ"ז איירי לענין עיקר הדין אי איתרמי שלא נמסר בו ביום יש לסמוך על הפוסקים דלעיל לשלוח ע"י שליח כו' ורמ"א הגי' דאף בדיעבד יש לכתוב אחר כו' וכנ"ל דלדידיה ץ הר"פ ס"ל דנהגו כהר"ן כו':
ומה ששמעתי אח"כ התנצלות מע"ל שכל הנ"ל אינו כ"א אחר שכבר נתאחר אחר הכו"ח עד למחר קודם שהיה בדעתו לשלוח ע"י שליח. אבל אם בלא"ה הוסכם לשלוח ע"י שליח בלא"ה אפי' בעיר א' לא פלוג מכמו שארי גיטין השלוחין למדה"י וכו'. הנה מלבד שאין שום ראיה מוכרחת לזה ואין ראוי לבדות מלין בדיני גיטין וכו' עוד שלא מתיישב אצלי כלל כי מאחר שעיקר הטעם והסברא של המחמירים הוא ע"פ סברת הר"ן שחילק בין שליחות ממדה"י שמותר מחמת קלא כשרואין הזמן הכתוב שהוא מוקדם להמסירה כו' (ודלא כרש"י כאן והנ"י בגט פשוט כו') ובין מוקדם דפסול ולא אמרי' קלא כשרואים וכו' היינו משום דלא סמכינן אקלא אלא כשא"א בע"א כו'. א"כ ודאי לא סמכינן אקלא אף בשלוחין ממדה"י וכה"ג. אבל בעיר א' דאפשר בע"א לא (ופסול להר"ן כמוקדם ע"ש). והב"י חשש לסברת הר"ן לכתחילה כו' וכנ"ל. והנה אין לי פנאי להאריך לברר סוגית הפוסקים בזה מחמת שאני עומד לנסיעה כו'. אך בכלל ע' בר"ן לענין משליש גט כו' שפי' כוונת רש"י שכתב הלך לדרכו כו' משום דדוקא משום עיגונא וכו' אבל כשהיה בעיר הוי כנכתב ביום ונחתם בלילה דפסול ע"ש. הרי בהדיא דאין חילוק מע"ל אמת. כי משליש היינו שולח וכו' ע' לשון הר"ן המשליש פירש"י מסר הגט לשליח כו' (אפשר ט"ס הוא). וע' בבה"ע אות ש' שלישית שכ' בהדיא דשלישית דגט היינו שליח כו' ע"ש. וזו ראיה פשוטה שאין עליה תשובה:
ולענין אחר שקיעת החמה לע"ד אינו פשוט להיתר בפרט לפ"ד רבינו ז"ל בסידור (וגם החסיד דווילנא ז"ל) שפסקו כדעת הגאונים דבה"ש מתחיל מתחיל השקיע' כו'. ע' בת"ה סי' רמ"ח ובתשו' הב"ח סי' קכ"ו משמע דלענין גט יש להחמיר יותר מלענין (אבילות) ונדה לענין אחר תפילת ערבית וכ"ש לענין מילה וכו' וה"ה לענין אחר שקיע' החמה ובלא"ה לכאורה לענין שק"ה (שהוא בה"ש להפוסקים הנ"ל) יש להחמיר יותר מלענין אחר תפילת ערבית וראי' ממילה וכו' (אך לפמ"ש רבינו ז"ל בה' שבת סי' רס"א בק"א אינו כן אלא אחר תפילת ערבית ראוי להחמיר יותר מאחר בה"ש ועי' ססי' ל' בפ"מ וע"כ צ"ל במילה כמ"ש הת"ה שם משום שהוא בידי שמים לזאת אין ראוי לתלות בתפילה ועדיין צ"ע). ובעיקר שורש הדין דלילה ממש לפלא בעיני דרך הב"י כאן שדחה בלא ראיה ד' הת"ה שכתב דרך אגב בפשיטות גדול שאינה מגורשת וכו' וע"ש שהביא בשם כמה גדולים ובפרט בשם הא"ז כו' וע"ש לשון גזירת הכתוב כו' והיינו מטעם אין דינין בלילה שהוא מדאורייתא ולענין קושי' הב"י דמה ענין גט לדינין כו' ראיתי תשובת הר"י א"ז עצמ' שהועתק בתשוב' הרא"ם שלמד מחליצה דקיי"ל כמ"ד הוי כתחילת דין ופסול וכו' וכתב דכ"ש הוא וכו' ע"ש שהאריך מאד. ומ"ש הב"ש שכן משמע גם דעת הרב רמ"א שהרי היתר ליקח שכר כו' אינו ראיה שכוונתו שם רק על הרב המסדר בלבד משום הסידור אינו דין אלא למד כו' ע"ש בסדר הגט (אך ע' סי' קמ"ב ס"ד בהגהה לענין קיום הגט דיש מחמירים שהרב המסדר לא יהיה מה"ג כו'. וכאן בסדר הגט לא הביא חומרא זו א"כ יש להוכיח קצת דכאן אינו דין כו'). וע' בד"מ סי' קס"ט. אך ראיית הפר"ח נגד דין דא"ז מהגמ' דס"פ מי שאחזו לכאורה היא חזקה מאד וצריך נגר ובר נגר דיפרקינה אך יהיה איך שיהיה לא מתיישב בלבי שסדר מע"ל לכתחילה אחר שק"ה בלי שום סבה כלל וע' בתשו' רמ"א מסי' נ"ה ואילך. ונא אהובי למחול לפרש לי טעמו ונימוקו באריכות ולטובה יחשב כי תורה היא וללמוד אני צריך:. תשובה הנ"ל כתבה המחבר ז"ל בימי ילדותו: