אור ברסלב

דברי נחמיה אבן העזר· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה

סימן טז

סימן טו

(לסי' נ"ב)

שאלה

אשה אשר שבקה חיים לכל חי בתוך שנה שניה לנשואיה והזוג היה על שולחן אביה. וגם המעות של שניהם היו מונחים ביד נאמן משך זמן בלי שום תועלת. ומה שהונחו ביד נאמן מחמת כי אינם יודעים איך יפול בענין הזוג אם יהיה מיתדר. רק אח"ז מחמת שאביה ירא פן לא יהיה מיתדר והמעות היו מונחים ביד נאמן שהוא קרוב שלו. באם שח"ו איך שיהיה שיפול הדבר יהיה קשה להוציא במזומן. על כן נתחכם להלוות על ריוח לאנשים הסרים למשמעתו. ויהיה ביד הנאמן רק שט"ח להיות המעות מזומן קרוב לבא לידו זולת כי בלא"ה אין הנאמן מחזיר המעות עד שיוחזרו ב' השט"ש נתחכם להעשות עוד להיות קרוב לבא המעות לידי גוביינא. ע"כ מצאתי לשון השואל:

(ומתוך התשובה ניכר שנחסר איזו פרטים מהשאלה)

תשובה

אמרתי בחפזי לרשום בקצרה מה שהיה נ"ל שעכ"פ (לכה"פ) ראוי דרך פשרה שיקבל חלק רביעית (מחלקה) מהמזומן המושלש. ומחצה מבגדים ושארי דברים או ערך מחצה מהמזומן בלבד ושארי דברים יוחזר הכל (שהם כמעט ערך אחד). ושעולה ערך ששה מאות רו"כ לכה"פ. כי כמעט היה מקום לומר שיטול מחצה בכל כפי התקנה כי נגד מה שיש לפקפק במחצה קרן מזומן דשלישות מצד דעת ר"ת. יש נגד זה לפקפק באיזה דברים לומר שיטול אותם בשלימות (כמו פ"ט ומתנו' ונ"מ) גם מצד האלף שהיה בידו ומה שהיה רוצה חותנו שיקבל הכל לידו כו' (גם מצד דיש לומר דמיתה כזו לא שכיחא. גם דיש לומר דמה שהוציא ממעותי' בעת החתונה אולי הרי זה כנכינן מנדוניא. גם דאי יש לאב זכי' מדר"ת מ"מ נחשב בחלק התקנה ומהיות הזמן קצר לעיין כראוי ארשום בקצרה:

לכאורה הפקפוק שיש במחצה הקרן מזומן לומר שלא ליטול כלל מצד דעת ר"ת חלוש מאד מכמה טעמים א' שכבר נודע שרוב גדולי הראשונים מסכימים לדעת רש"י ז"ל. הגאונים והרי"ף (לפ"ד רמב"ן) והרמב"ם ורמב"ן ורשב"א וריטב"א ורא"ה (ור"ן) ושאר פוסקים וכן פסק הב"י בשו"ע סי' נ"ז בלי חולק. אלא שודאי אין לנו לזוז מפסק רמ"א בסי' נ"ב עפ"י מהר"מ בתשו' מיימוני ומהרי"ק ושאר פוסקים שנתפוס זה לספיקא דדינא. והיכא דקאי ליקום עכ"פ בנ"ד שמונח ביד שליש לכל היותר אין מקום כ"א לומר שיחלוקו. וכמ"ש הח"מ ססי' קי"ד דזה חשיב כשניהם אינם מוחזקים (ויש לעיין וית' אי"ה ומ"מ גם אם נאמר דזה כשניהם מוחזקים כמ"ש התוס' ריש ב"מ (ומהרי"ל) ג"כ יחלוקו ועי' מ"ב מסי' י"א ואילך). והא דנתקשה התה"ד בטעמא דמרדכי דמרדכי דס"ל גבי שליש דיחלוקו ולא אמר שהוא מטעם ספק פלוגתא דרש"י ור"ת היינו לפי שמשמע ליה דהמרדכי כ"כ גם לר"ת גופא ע"ש שכ"כ בהדיא. ומשליש שבתשו' מהר"מ אין ראיה שהרי פי' בהדיא דמש"ה חשיב האב מוחזק לפי שבנד"ד היה ענין השלישות שיתן להחתן אחר שנה כו' ע"ש ועכ"פ ע"ז קאי טעם זה לכ"ע אלא שלמהרי"ל גם גוף הדין מה שלר"ת זוכה האב הוא ג"כ מטעם זה כו'). אך לכאורה לא משמע כן מדברי רמ"א שהרי בהביאו הפלוגתא דגבי שליש לא ביאר כלל גווני השלישות שבמהר"מ הנ"ל כ"א סתם שליש מכח שניהם. וא"כ קשה שגם לדעת מהר"מ שהיא דעה ראשונה שברמ"א אף אם נאמר דבעיקר הדין אליבא דר"ת גם בסתם שליש ס"ל דהאב זוכה (ודלא כמהרי"ל) מ"מ לדידן דפלוגתא דרש"י ור"ת הוי ספיקא דדינא ראוי להיות יחלוקו גם למהר"מ כנ"ל. ודוחק לומר שהביא הפלוגתא לענין עיקר הדין אליבא דר"ת. ושממילא לדידן לדעה א' יחלוקו מצד שאין כאן מוחזק (והביא הב' דעות לומר דבזה ראוי מספק שיקבל הבעל ג' חלקים והאב רביעית. דוגמת מ"ש הח"מ לשיטתו בהיפוך. או שהכל לבעל דהוי ס"ס כו'). דלא משמע כן מסתימות והמשך לשונו. שהרי כבר הכריע מקודם שמחמת ספיקא דדעת ר"ת לא מפקי' ממונא מהאב. וע"ז כ' לדעה א' אפי' באו ליד שליש כו'. משמע דגם בזה לא מפקי' מהאב (לגמרי) וכן הוא בהדיא בלבוש וא"כ משמע לכאורה דע"כ ס"ל לרמ"א ז"ל דבסתם שליש חשיב האב מוחזק וע"כ לדעה א' (דמהר"מ) גם לדידן הכל להאב. אך באמת לא ידעתי שום סברא כלל לומר שהאב יהיה נקרא מוחזק בזה ועוד דא"כ צ"ע למה ליה לרמ"א להביא כלל דעה ב' דבשליש זכה הבעל. ולהשמיענו שזה ספיקא דדינא והוי ס"ס דלפמ"ש הב"ש סקי"ג ס"ל לרמ"א בתשובה דגם בס"ס לא מפקי' ממונא. וא"כ מאי נ"מ בפלוגתא זו אם גם בשליש חשיב האב מוחזק (והן אמת דלכאורה קושיא זו קשה ג"כ בדין ערבות שברמ"א. ולכאורה צ"ל דדין ערבות לא קאי אפלוגתא הקודמת ועי' ח"מ סקט"ו. ואכמ"ל בזה):

ועלה ע"ד לומר דאולי ס"ל לרמ"א שדין זה אם חשיב האב מוחזק גבי שליש תלוי בפלוגת' הנ"ל דגבי שליש אליבא דר"ת. דלמהר"מ דביד שליש לא חשיב כסילק האב אשר ע"כ ס"ל דלר"ת לא זכה הבעל. ממילא חשיב האב כמוחזק גם לענין אפקועי ממונא מצד ספיקא דפלוגתא דר"ת ורש"י ולדעה ב' (דהג"מ) דזכה הבעל גם לר"ת. הרי ס"ל דחשיבא כסילק האב. ממילא לא חשיב ג"כ כמוחזק לענין אפקועי ממונא. וממילא לפ"ז יש נ"מ בפלוגתא זו דלא שייך לומר בזה דלא מפקי' ממונא גם בס"ס דפלוגתא כיון דפליגא גם בזה גופא אי חשיב מוחזק כו' (ויש לעיין איך ראוי להיות הדין לפ"ז ולכל היותר יחלוקו וית' אי"ה בל"נ). אך באמת לפה"נ לע"ד עדיין אין סברא כלל לומר שיהיה האב נקרא מוחזק בזה לגמרי גם לדעה א'. דבשלמא לענין האומדנא דר"ת יש לומר דכיון שעדיין יש להאב תפיסת יד בזה ולא יצא מרשותו לגמרי הרי זה כלא סילק עדיין. הגם אם גם לבעל יש בזה תפיסת יד כו' (ודלא כמהרי"ל). אבל לענין מוחזק איך יש שום סברא לומר שהאב חשיב מוחזק ולא הבעל מאחר שגם לבעל יש בו תפיסת יד כמוהו. במה יפה כח האב מכח הבעל. (ולא ימלט מא' משתים. או דחשיבא כשניהם מוחזקים או כשניהם אינם מוחזקים. והיה מקום לומר נ"מ מזה יומשך לענין אומדנא דר"ת. והנ"מ בזה לענין ספיקא דדינא יש לעיין בתוס' דריש ב"מ ובכ"ד. אבל בין כך וב"כ ודאי לא שייך בזה המוציא מחבירו ע"ה. ולומר שבזה חשיב האב מוחזק ולא הבעל לא אדע לכאורה שום טעם). ועוד האיך נתלה סברא זו בסבר' מהר"מ אחר דחזינן דמהר"מ גופא לא ס"ל הכי שהרי הוצרך להטעים בנד"ד דמש"ה הוי האב מוחזק משום דבשנה הראשונה עדיין לא היה לבעל שום צד זכי' ותפיסת יד כו'. משמע בהדיא דאבל בסתם שליש שיש לשניהם תפיסת יד בשוה ודאי אין האב מוחזק יותר מהבעל. לכן נלפע"ד דע"כ ליישב ד' רמ"א בא' מב' גווני או שנאמר דהאי שליש סתם שברמ"א הוא ג"כ בכעין גווני דמהר"מ. וזה יתבאר אי"ה לקמן. או דמ"ש רמ"א שבאו ליד שליש הכוונה שבאו פעם א' ליד השליש ועתה הם ת"י האב ואדסמיך ליה קאי שכתב דלא מפקי' מן האב כל זמן שלא באו פעם א' ליד החתן. דפירושו דאם באו פעם א' להחתן שוב לא מהני אף אם החזיר להאב. וע"ז כתב דגבי שליש אפי' באו לידו פי' פעם א' לא דמי לבאו פעם א' ליד החתן. והיינו לומר דאם הוחזרו ליד האב בחיי הבת לא מפקי' מיניה. כיון דלדעה א' לא חשיב זה כגבוי ועדיין שייך בזה הפלוגתא דר"ת משא"כ אם באו פעם אחת ליד החתן דגם ר"ת מודה דזכה ואין כאן ספיקא דפלוגתא. ולכן שינה רמ"א בלשונו ונקט לשון עבר באו כו' ולא נקט מונחים ביד שליש. ולפי"ז אין ראיה מרמ"א כלל לומר דבסתם שליש חשיב האב מוחזק לשום דעה. ופשיטא דלא שייך בזה כלל לומר המוציא מחבירו ע"ה. וממילא גם זולת הפלוגתות בענין שליש אי שייכ' בזה האומדנא דר"ת אם לאו. דאפי' אם נניח בהחלט דלר"ת גם בזה זוכה האב. מ"מ אין לדידן דחשיבא לנו הפלוגתא דרש"י ור"ת לספיקא דדינא אין מקום כ"א לומר שיחלוקו. אך לפ"ז צע"ג לכאורה ד' הח"מ בסקי"ד דמאחר שכ' דהוי כאינם מוחזקים שניהם. א"כ איך כ' דמצד הפלוגת' דר"י (או מהר"מ) ומרדכי יטול הבעל רביעי כו'. הלא בפלוגתא זו הוא אליבא דר"ת. ולרש"י הכל לבעל לכ"ע. ולכאורה ע"כ לדחוק דכוונתו דכן הדין אליבא דר"ת. ושממילא לדידן מחצה א' הכל לבעל. וממחצה הב' יטלו כחלוקה הנ"ל. והוא דוחק גדול וצ"ע ובלא"ה צ"ע דכבר כ' בס"ק הקודם דפלוגת' דגבי שליש איירי דוקא בגווני דתשו' מיימוני הנ"ל. והרי בזה ודאי האב נקרא מוחזק כמש"ש כנ"ל:

(ע"כ מצאנו וחסר ומ"מ הכרעתו ודעתו מבוארת)

תוכן העניינים

דברי נחמיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה