דברי נחמיה אבן העזר· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה
כללים וספיקות דפלוגתא · (ב)
אך א"כ מלבד שהדבר מצ"ע תמוה איך ובמה יהי' תלוי הברירה והרשות כו'. קשה טובא למה באמת ישתנה הדין היכא דפליגי בתרי מילי (בא' זה לקולא כו') דלא סתרי מהיכא דפליגי בדבר אחד בלבד דוקא דודאי קיימא לן כברייתא דע"ג להחמיר בדאורייתא ולהקל בדברי סופרים למה לא יהא גם כאן הדין כן. ונהי דבדרבנן י"ל כיון דלהרד"ך אי אפשר לעשות כקולי דתרווייהו שכך הי' הדין נותן לפי הברייתא דע"ג. לכן ניתן הברירה אם לעשות כחד כו' או להחמיר בשניהם אבל בדאורייתא וודאי למה לא ניזול לחומרא בשניהם. כיון שזה אפשר (אף לדעתו והרי כך הדין נותן כו'). וכ"ש להרא"מ כיון דס"ל דיכולים גם לקבל קולי דמר ודמר. למה לא יהיה הדין בזה כברייתא דע"ג להחמיר בדאורייתא ולהקל בדברי סופרים (ר"ל בשניהם). וגם גוף הסברא להרד"כ קשה למה אי אפשר לעשות כקולי דתרווייהו (בדברי סופרים) כיון דלא סתרי אהדדי כלל. ועוד דבהדיא פירש"י בר"ה שם דבעירובין מפרש כו' אבל בב' מחלוקות שהקילו אלו בזו ואלו בזו (ואינם תלויים זו בזו בטעמן) אין כאן לא משום רשע (כשאוחז קולו דמר ודמר) ולא משום סכלות כו'. הרי בהדיא דלמסקנא דעירובין דהיכא דלא סתרי עבדינן כתרי חומרי ולא הוי כסיל. הוא הדין דעבדינן כתרי קולי ולא הוי רשע. והרי זה מפורש לכאורה דלא כמ"ש הרד"ך לחלק בין תרי חומרי לתרי קולי: