אור ברסלב
דברי נגידים על הגדה של פסח מגיד › עבדים היינו

דברי נגידים על הגדה של פסח· רבי יהודה יודל רוזנברג

מגיד · עבדים היינו

הא לחמא עניא

פסקה ב

פתיחה לאמירת ההגדה
תנן בערבי פסחים מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש כל הפרשה כולה מארמי אובד אבי. וקאמר בגמרא מאי בגנות. רב אמר מתחלה עובדי ע״ז. ושמואל אמר עבדים היינו וכו׳. ופי׳ כי אין ראוי להתחיל בשבח מיד מבלי שיספר תחלה הגנות. שאז היה משמע שהיתה ההוצאה במקרה שכך קרה שנעשה טובה זאת לישראל שלא כוון הפועל אל הפעולה. כי יש שני פועלים. האחד הוא פועל במקרה והשני הוא פועל בעצם. הפועל במקרה למשל זה הבית שהוא נשרף ובא מטר וכבה את השרפה. המטר פועל הכבוי והוא פועל במקרה שלא היה מכוין לכבות. השני פועל בעצם ובכוונה כגון מי שרואה ביתו נשרף ומכבה אותו. זה פועל בעצם כיון שהיה כוונתו הראשונה שהוא הכבוי מפני השריפה. לפיכך אילו היה מספר הטובה לישראל מבלי הגנות היה אפשר לחשוב כי במקרה באה הגאולה. לכך יתחיל קודם הגנות ויאמר בשביל הגנות שהיה לישראל. הקב״ה עשה עמהם מה שעשה והפעולה היה נמשך אחר הגנות. וזהו פועל בעצם שהיה מכוין על המעשה שעשה בשביל ישראל להציל אותם מן הגנות. וכאשר תבין עוד תדע כי השבח שקודם לו גנות יותר שבח כמו שתראה כי היום קודם לו הלילה. וזה מפני כי השלימות אינו נמצא בהתחלתו בעולם הזה. וכאשר יגיע לנמצא שלימות מה. אי אפשר מצד חסרון המקבל שיהיה לו בתחלתו מדרגה עליונה האלהית. לפיכך המעלה האלהית יוקדם לה גנות ולבסוף יעלה אל מעלה האלהית. ולכך דבר זה מורה על המעלה האלהית אשר היה להם תחלה גנות. ואחר כך היה הקב״ה מעלה אותם אל מדרגה האלהית. וטעם מחלוקת שלהם כי לדעת רב מתחלה עובדי ע״ז הוא הגנות. שזהו גנות דבק בנפש. כי בודאי שאין הגוף מקבל פחיתות הע״ז כי אם הנשמה. וטעמו של רב שחשב גנות נפש גנות יותר כי הגנות אשר דבק בנפש גורם אבדון. כי הנפש אשר תצא מן הקדושה תלך לאבדון כדכתיב והאבדתי את הנפש וגו׳. ומפני שהוא מביא העדר גמור ראוי להיות נחשב זה גנות יותר. ושמואל סובר שהגנות אשר הוא דבק בגוף הוא יותר. שגנות שלו גנות נמצא ונראה עתה. ולפיכך עבדים היינו הוא עיקר הגנות. גם כי הגנות דבק יותר בגוף במה שהגוף הוא בעל חומר וגנות דבק בו. אבל הנפש אע״ג שהגנות בנפש מביא לידי העדר בסוף. אין זה דרך גנות כמו שהוא בגוף. שהגנות שייך בו במה שהוא גוף שפל בעצמו. ובודאי עשה הקב״ה לישראל שניהם שהציל אותם מגנות הנפש ומגנות הגוף גם כן. שהיו מתחלה עובדי ע״ז והיה להם גנות הנפש ואח״כ הציל אותם גם כן מגנות הגוף. ולא פליגי רק איזה יותר גנות. ודבר שהוא יותר גנות ראוי שיהיה התחלה. ואפשר לומר דאף לרב דאע״ג דעיקר הגנות הוא מתחלה עובדי ע״ז היו וגו׳. יש להתחיל בעבדים היינו לפרעה במצרים. מפני שראוי להתחיל לספר קודם הטובה שעשה הקב״ה עם ישראל שבשביל זה ראוי לספר ביציא׳ מצרים. וכל הדברים עד מתחלה עובדי ע״ז ששם הוא מתחיל לספר הגנות הם הקדמה למה אנו חייבין לספר ביציאת מצרים. נמצא כי ההגדה הזאת היא בין לרב ובין לשמואל כסדר לגמרי:

ויוציאנו ה׳ אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה. אלו שני דברים ביד חזקה ובזרוע נטויה יש לפרש כאשר הכה הקב״ה אותם היה זה ביד חזקה ר״ל בכח גדול. ובזרוע נטויה שהיה זרוע שלו נטויה עליהם. כלומר שהמכה נמשכה עליהם זמן מה. ובאלו שני דברים הוציא הקב״ה את ישראל על ידי המכה הגדולה וגם על ידי המשך המכה. כי פרעה בסור המכה מעליו היה שב לחטא ולפיכך לא היה אפשר להוציא אותם כי אם על ידי המכה והמשך המכה שאז היה נותן להם רשות ללכת. ואף במכת בכורות שהיתה המכה ברגע אחד בחצי הלילה היה לה המשך ובשביל המשך המכה יצאו ישראל. ובמדרש קומו צאו מתוך עמי אמרו וכי גנבים אנחנו. בבקר אנו יוצאים. אמר להם הרי כל מצרים מת שנאמר כי אמרו כלנו מתים. אמרו לו ומבקש אתה לכלות מעליך המכה אמור הרי אתם ברשותכם הרי אתם עבדים של הקב״ה. התחיל פרעה לומר לשעבר הייתם עבדי פרעה אבל עכשיו הרי אתם עבדים של הקב״ה ע״כ. הרי כי בשביל שהיתה המכה נמשכת ונתיירא פרעה שע״י המשכת המכה יהיו כולם מתים לכך שלח לישראל ממצרים. וזהו ובזרוע נטויה עליו. כמו מי שמכה אחד וזרוע נטויה עליו שיחזור ואם לא יחזור יכה אותו עוד:

ואלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו וכו׳. פי׳ שלא תאמר שאף שהיתה ההוצאה על ידי הקב״ה אפשר שיכולה להיות ההוצאה על ידי אחר בדורות הבאים. אין זה כן. שאם לא עשה הקב״ה את הדבר הזה שהוציא אותם ממצרים היינו אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים. וכך פירושו ואלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו ממצרי׳ בעצמו. היינו משועבדים לעולם. ומה שלא היו יכולים לצאת כי אם על ידי הקב״ה הוא דבר עמוק. וזהו על דרך שארז״ל בפ״ק דתענית שלשה מפתחות לא נמסרו לשליח. מפתח של חיה ושל גשמים ושל תחית המתים. ומייתי התם קרא לכל אחד ואחד שהקב״ה הוא הפותח. דכתיב גבי מטר יפתח ה׳ לך את אוצרו. וגבי חיה ויפתח ה׳ את רחמה. וגבי תחיה בפתחי את קברותיכם. שזה מורה שכלם דברים יוצאים אל הפעל אחר שלא היו בפעל. הנה שלשת הדברים האלו יוצאים מן הכח אל הפועל ואין המוציא אותם לפעל רק מי שהוא בפעל לגמרי. וזה הש״י בעצמו שהוא בפעל הגמור. ואין דבר במציאות שהוא יציאה לפעל כמו דבר זה כי חיה היא יציאה לעולם בריאת האדם. וכן התחיה היא יציאה לפעל לחיים אחר המות. וכן המטר הוא פרנסת העולם שבו תלוי חיות האדם. ולפיכך באלו דוקא כתב לשון פתיחה כי אלו דברים נחשבים יציאה לפעל. אבל צמיחת העצים ושאר הויות אינם הויה שלימה. ומפני שאינם הויה שלימה אינם בפעל גמור כי דבר שאינו נשלם אינו נחשב מן המציאות שהוא הפעל. וראוי שיהיה שלימות העולם הזה מה שהוא יוצא לפעל מן הש״י בעצמו שהוא בפעל הגמור והוא המוציא הכל אל הפעל. ולפיכך כל אחד יש לו פתיחה בפני עצמה שהוא היציאה אל הפעל על ידי הש״י בלבדו. וכאשר היו ישראל במצרים והוציאם הקב״ה אל הפועל להיות יוצאי׳ מרשותם. הרי היו דומים בודאי לעובר הנולד כדאיתא במדרש. והיו ישראל היוצאים נחשבים עם נולד מתחדש עתה. לכך לא אפשר יציאתם רק על ידי הקב״ה בעצמו. אבל שאר גליות אין הדבר כך. כי אף אם לא עלו מבבל לא היה לישראל קודם זה מציאות בכח בלבד. כי זה שייך רק כאשר היו במצרים שאז לא היו עדיין עם ושם נתגדלו ופרו ורבו כעובר המתהוה במעי אמו. ולכך נחשבה יציאתם ממצרים הויה לפעל לגמרי. והדברים האלו הם דברים עמוקים מאד:

ואפילו כלנו חכמים וכו׳. נקט ד׳ דברים כי הידיעה נקנית בד׳ דברים אלו. הראשון הם מושכלות ראשונות. כמו שיודע האדם ששני הפכים לא יתקבצו בדבר אחד בענין אחד. וכמו שהכל גדול מן החלק. וזה נקרא חכמה. השני הם מושכלות שניות. מה שידע האדם דבר ומוציא דבר ומוציא דבר מתוך דבר. וזה נקרא נבון כמו שאמר איזהו נבון המבין דבר מתוך דבר. והם המושכלות השניות. הידיעה הג׳ מה שיקנה האדם על ידי נסיון שנסה פעמים הרבה כאשר עשה דבר פלוני אירע כך וכאשר אכל עשב פלוני היה מחמם לו וכאשר אכל עשב פלוני היה מקרר לו. וזה נקרא בעל נסיון שקנה הידיעה בכח הנסיון. ודבר זה הוא בזקנים שבשביל זקנותם קנו הדברים ועמדו עליהם. כי לנסיון צריך זמן רב עד שעומד עליו מכח נסיון. ויש ידיעה נקנית מצד המקובלות שמקובל אצלו מפי איש נאמן ועליו סומך בזאת הידיעה. וזה הקונה מצד התורה מאמין בדברי משה רבינו ע״ה אשר נקרא נאמן של הקב״ה. ולפיכך אמרו ואפילו כלנו חכמים כו׳ זכר ד׳ דברים חכמים נבונים זקנים יודעי התורה. כנגד ארבע מדרגות שנקנה בהם הידיעה. כך יש לפרש לפי הגירסא שלנו. אמנם עיקר הגירסא כאשר מצאתי ואפילו כלנו חכמים ואפילו כלנו נבונים ואפילו כלנו יודעים את התורה. ול״ג ואפי׳ כלנו זקנים וזאת הגירסה אמתית. שבודאי נקט ג׳ דברים אלו כנגד ג׳ דברים שאמר הכתוב אצל בצלאל ואמלא אותו וגו׳ בחכמה ובתבונה ובדעת. כי החכמה היינו המשיג את הדברים הנמצאים בלבד וזהו חכם. אמנם המוציא דבר מתוך דבר וזה נקרא תבונה כאשר ידוע. אמנם הדעת הוא היודע אמתת הדברים כל אחד בגדרו זה נקרא דעת. ולפיכך אמר כאן ואפילו כלנו יודעים את התורה. כי התורה תקרא תורת אמת שמלמדת לנו דעת באמתות הנמצאים. וזה הפירוש הוא נכון:

תוכן העניינים

דברי נגידים על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה