דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא
סימן נג
שאלה גזבר של בהכ"נ שלח מעות של הקדש עניים שהיו תחת ידו זה יותר מחצי שנה ע"י שליח נאמן ליד הממונה על קופת עניים והנה אירע מקרה שבאו גנבים ואנסין בדרך והוציאו ממנו המעות באיזו תחבולה ותיכף הרגיש השליח והתחיל לצעוק בקול מר אמנם ברחו ולא נודע מקימם והמעות היה טמונים בכיס התפור לצד חיצון מהבגד שעל הטלית קטן ותחת בגד העליון ושאל השואל מה דינו של הגזבר אם חייב לשלם או לא:
תשובה זה פשוט דהמעות באחריותו של הגזבר קאי עד שיגיע ליד הממונה מטעם דההמונה לא עשאו לזה שליח וכמפורש זה בש"ע סי' רצ"ג סעי' ד' אמנם נכון להציע פה דברי הה"מ בפ"ז מהל' שאלה ופקדון שעמד בדברי הרמב"ם דאמאי גבי פקדון מעות שאינן צרורין שהנפקד אותה להשתמש בהם פסק שם דכ"ז שלא נשתמש חית וגם יש לומר דזו הוי פשיעה שלא טומן אותם בהם לא הוי עלייהו אלא כשומר שכר ולמה בפי״ג מהלכות גזילה גבי שומר אבידה שבידו דמי אבידה פסק דהוי עלייהו כשואל מטעם שיש לו רשות להשתמש בהם ואעפ"י שלא נשתמש בהם ותירץ דשאני דמי אבידה משום דכל שומר אבידה הוי ש"ש וא"כ בדמי אבידה שמותר להשתמש בהם מעלינן לי' חד דרגא להתחייב באונסין משא"כ בפקדון דלולי התשמיש לא הוי אלא ש"ח וא"כ מפני השימוש די שנחייבו כש"ש זת"ד:
ותירוץ דנא כתב הסמ"ע בסי' רס"ז ס"ק ל"ח אבל הש"ך שם ס"ק י"ז הביא בשם התוס' והרא"ש שדחו לזה התירוץ ובפרק המפקיד הביא הרא"ש לתירוץ של הראב"ד משום דשימוש של הנפקד גרועה משימוש של השומר אבידה משום דהנפקד ירא להוציאם דחושש שמא יבא המפקיד פתאום ויתבע פקדונו משא"כ בדמי אבידה בטוח הוא שישהה אצלו זמן מרובה:
ועי' בסמ"ע סי' רצ"ב ס"ק ט"ז שהביא לזה התירוץ של הראב"ד כאילו אין שום חילוק בין זה התירוץ לתירוץ שכתב בסי' רס"ז והמעיין יראא שיש נ"מ רבתא בין אלו שני תירוצים כגון במפקיד לזמן קצוב ולזמן רב דלתירוץ הה"מ גם בזה אינו אלא כש"ש משא"כ לתי' הראב"ד משום שהוא ירא להוציאם א"כ בזה שאינו ירא להוציאם הוי דינו כשואל לחייבו באונסין וא"כ בני"ד שהגזבר אינו ירא להוציאם משום דלאו כל יומא חושבנא אלא פעם אחת בחצי שנה וכמו שאנו רואים כעת שנשתהו אצלו המעות ביותר מחצי שנה וא"כ לתירוץ הראב"ד הוי דינו כשואל וחייב באונסין אע"ג דלא נשתמש בהם ואפי' שלא היה צריך להם וכמ"ש הסמ"ע בסי' רצ"ב בשם ד"מ שאין חילוק בין עשיר שא"צ לאילו המעות ובין עני שצריך להם:
וגם אפי' לתירוץ הה"מ שאין דינו כשואל אלא כש"ש עכ"ז יש לחייבו מטעם דזה אינו נקרא אונס דאונס לא הוי אלא על ידי לסטים מזוין וזולת זה כל שם גניבה אפי' כשבאת על ידי אונס גדול חייב עליה ש"ש כמ"ש התוס' בפ' הכונס ד"ה כגון שטענו וכמו שהאריך בפרט זה בשו"ת מש"צ ח"ב סי' בכיס כראוי שהיה צריך לקשור אותם בכיס התפור מבפנים של הבגד ההוא ולא בכיס של צד חוץ (ועפי"ז יש לחייבו להשליח אף שהיה ש"ח) והגם שמעות של עצמו ג"כ נותן שם בצד החוץ אפ"ה זה אינו טענה דבשלו הוא רשאי אבל לא בשל אחרים וכמ"ש בסי' רצ"א סעי' י"ד דאע"ג שהניח הפקדון עם שלו אם ראוי לשמירה פטור ואם לאו חייב:
ברם איברא יש מקום לומר דאפי' אם נאמר שאין זה אונס אלא גניבה ממש מ"מ אפשר לומר דגבאי צדקה יש לו דין אפוטרופוס של יתומים דפסק בש"ע סי' ר"ל סעי' כ' דפטור מגניבה ואבידה ובש"ך שם ס"ק כ"ה הביאו בשם הרמב"ן דאפוט' שמינהו אבי יתומים פטור גם מפשיעה מטעם דלמא מימנע ולא ירצה להיות אפוטרופוס ואם כן גם בני"ד י"ל שפטור מזה הטענה דלמא מימנע להיות גזבר ואפילו לפי מ"ש בשו"ת שיבת ציון סי' צ"ט והובא בפ"ת סי' ע"ב סק"י דגבאי צדקה יש לו דין אפוטרופוס שמינהו ב"ד אליבא דאבא שאול וליכא חשש דאתי למימנע משום דיש לו הנאה שהוא מהימן לב"ד וה"נ יש לו הנאה שהוא מהימן לכל אנשי העיר מ"מ אפ"ה הא גם הוא לא כתב שם לחייבו אלא בפשיעה אבל לא בגניבה ואבידה אמנם צ"ע בדבריו דכיון דלא חייש בגבאי צדקה לשמא ימנע א"כ למה לא נחייבו בגניבה ואבידה כשאר נפקד ואולי ס"ל דמעות של צדקה אסור ללותו או דמיירי במעות שעומדים לחלק תיכף לעניים כמבואר ביו"ד סי' רנ"ט משא"כ בני"ד שאינן עומדים לחלק תיכף לעניים וגם ידוע שנהגו האידנא להקל בזה ללות א"כ שוב יש לומר דדינו כשאר נפקד לסברתו דלא חייש לשמא ימנע מלהיות גבאי וצריך עיון בזה:
והנה יש עוד לעיין אם יש לפטרו מטעם דמעות הקדש הוא ורעהו כתיב ולא של הקדש וכמו שהתירו כמה פוסקים מטעם דנא להלות מעות הקדש עניים ברבית קצוצה הו"ד בתשו' מיימוני השייכות לס' משפטים סי' י"ד ובמרדכי פ' המפקיד אכן נראה דאנן לא קי"ל כן דהטור בסי' רי"ב כתב בשם הרא"ש דהאידנא כל ההקדשות דין חולין יש להם וכן בסי' צ"ה לענין שבועה פסק דנשבעים עליהם וכן המהרש"ל בפ' החובל תפס הרבה על הבנימין זאב שהתיר זה ועל הגזברים הנוהגים היתר בזה:
ובעמדי בזה מצאתי בנמוק"י סו"פ איזהו נשך בדין ת"ח מותרין ללות זה מזה בריבית שכתב וז"ל וכתב הריטב"א בפ' הנזקין על הא דתני בתוספתא אין ריבית ואונאה להקדש דהיינו דוקא הקדש גמור אבל הקדש עניים יש לו ריבית ואונאה ובשו"ת ח"ס יו"ד סי' קל"ד הקשה על המתירים מפ' הב דף ז"ן דמקשה ריבית דהקדש היכי דמי הא מעל ויצאה לחולין ולשיטתם מאי קשיא אימא דבהקד' עניים איירי ובהא מעילה ליכא וריבית ואונאה נמי ליכא דלאו רעהו ואחיך הוא זתד"ק (וחידוש הוא על שהקשה זאת בשם עצמו והוא קושית המרדכי בפ' המפקי' שהקשו על הר' שמואל מבונביריק שמתיר) והש"ך ביו"ד סי' ק"ס מחמיר אפי' בריבית דרבנן וא"כ נראה שאין לפטרו מזה הטעם שהוא הקדש:
ברם עוד צריך לברורי אם יכול לפטור את עצמו משום דהוי ממון שאין לו תובעים ומהא דסו"פ החובל ההוא ארנקא דצדקה דאפקדא רב יוסף גבי ההוא גברא כו' דמבואר שם להדיא דאפי' פשע בהו פטור (ועיין במשל"מ פ"ד מהל' מלוה שהאריך בזה וגם בפרט הקודם בנידון הקדש עניים בריבית קצוצה) וכן פסק הש"ע בח"מ סי' ש"א וע"ש פרישה אות ה' והגם כי זה הממון מופקד לעניי העיר ולא לעניי דעלמא וא"כ יש לומר דיש לו תובעין מ"מ הא פירש שם הב"י בשם הה"מ דתרתי בעינן ידוע וגם קצוץ ובני"ד שאין קצוץ הו"ל ממון שאין לו תובעים אכן אחר העיון זה אינו דני"ד הוא ממון שיש לו תובעים דהא הוא מחויב למסור המעות ליד הממונה והרי זה דומה ממש להא שכתב שם הרמ"א בשם המרדכי שאם הגבאי אמר לשומר שמור לי ארנקי של צדקה חייב ובסמ"ע שם סק"ט כתב וז"ל ומה"ט הוא שמסיק מור"מ ז"ל דאם א"ל שמור לי חייב דהרי גילה שיהיה שומר שלו דהיינו שיחזירהו לידו והוא יתנו למי שירצה עכ"ל וה"נ כיון שאין בידו לחלקם אלא ליתנם להממונה שהוא יחלקם הרי הוא שומר שלו וכן נראה דעת הנמ"י בפ' הגוזל בתרא גבי ההוא גברא דהוה מיפקיד גבי' ארנקא דפ"ש כו' שכתב שם דרבא לא פטרו אלא מטעם שהוא עושה המצוה של פדיון שבוים בעצמו אבל לא מטעם דלשמור כתיב ולא לחלק דכיון שאין בידו לחלקם לשמור הוא וכן פסק בש"ע סי' רצ"ב שאינו פטור אלא מטעם שעשה המצוה בעצמו וא"כ ה"נ בני"ד שאין לפטרו מזה הטעם דממון שאין לו תובעים דהא אין בידו לחלקם לעניים (ועי' בנ"צ סי' ש"א מ"ש בפרט זה):
אמנם מטעמא אחרינא יש לפטרו והוא עפ"י מה שכתב הש"ע בסי' רצ"א סעי' כ"ב דמי שהוא ידוע שאינו רגיל לשמור הפקדון בעצמו אלא למסרו ביד אחר והשומר פשע הנפקד פטור מלשלם וה"נ בני"ד הלא ידוע הוא שהוא בעצמו לא יביא המעות אלא ישלח אותם ביד שליח והשליח הוא נאמן רק שנעשה לו אונס או אפילו שתאמר שפשע השליח עב"זה הנפקד הוא הנזהר הטור מטעם דידוע הוא שכן ישלח אותם ע"י שליח ועי' בש"ך סי' ע"ב ס״ק קל"ד ובסי' רצ"א סקמ"ב מ"ש כשם רש"ל ובפרט היכא שהמנהג כן לשלוח בודאי דמנהגא כי האי מילתא היא וכמ"ש הסמ"ע ברי' סי' קכ"א בשלח כתב להנפקד שלח לי מעותי בכתם שלא פירש עם מי ונתנו למוביל' הכתב דפטור היכא שהמנהג כן וכן בסי' ר"א בקנין סיטומתא דקניא דכל מה שנהגו הסוחרים לקנות בו הוא קנין גמור דמנהג עוקר הלכ' בדברים שבממון כמ״ש שם בסמ"ע סק"ב:
וחנה למודעי אני צריך דטעם זה לא יועיל לפטור את הגזבר אלא כשהשליח הוי ש"ש דלא מיעט בשמירה אבל אם היה ש"ח ולא פשע בשמירה שהשליח פטור אז הגזבר חייב כמו שרשם הש"ך בסי' קצ"א סקל"ח וסקמ"ו לעיין בדברי ריבות (אבל אם השליח פשע (חייב אז הגזבר פטור כמו שנראה מתשו' ח"ס סי' קס"ח) ואיברא בהא הש"ש שמסר לש"ח שציין הש"ך לעיין בדברי ריבות יש עוד לדייק בהם ועיין בש"ך סקז״ך מ״ש בשם ר"י לבית לוי ועי' עוד בשו"ת פרח שושן ח"מ כלל א' סי' א' ובשו"ת זר"א חח"מ סי' כ"ג דף קמ"ה ושו"ת פרמ״א ח"ב סי' ע"ח אך לאשר כי נשאר לנו עוד ספק אם השליח פשע או לא דזה תלוי הכל לפי המקום וכפי הזמן כמ"ש הרמ"א שם סקי"ח ועי' בשו"ת מהר"ם גלאנטי סי' ק' ואם נאמר שזה אינו נקרא פשיעה יש עוד לצדד ולומר דגם ש"ש פטור בזה מטעם שהוא גניבת אונס והש"ך בסי' ש"ג פסק דהעיקר כהפוסקים דגניבה באונס גמור פטור ש"ש ואשר ע"ש טוב לעשות פשרה בזה:
אבל לעיקר נראה לדינא שהגזבר פטור אף שהשליח הוא שומר חנם מטעם שכ' בשו"ת פיש הנז' בשם מהר"מ אלשיך סי' ב' ומוהרשד"ם דס"ל דגם ש"ש נפטר בטענת כל המפקיד על דעת כו' וגם יש עוד לצדד מ"ש בפ"ש הנז' שם סי' ב' בד"ה עוד כתב מהר"ם דכל היכא שאינו לוקח שכר בהדיא על השמירה דיינו שנחייב אותו בסתם גניבה אבל לא בגניבה דאונס גדול כו' וא"כ ה"נ בניד"ד הלא הגזבר אינו לוקח שכר שעירה רק משום דיש לו הנאה דשימוש וזה הוי כמו אונס גנובה דהא אינו שכיח גניבה כזה ביום בפרהסיא דודאי שיש לומר דפטור בזה וגם הסברא נותנת כן שלא להפסיד להגזבר במקום שיש סברא לפטרו, כדי שלא לנעול דלת בפני גומלי חסדים וסברא זאת כתוב בשו"ת מהר״ם גלאנטי סו' ק"ד גבי אפוטרופוס:
זאת ועוד כעת מצאתי בשו"ת גבעות עולם דערל סברת שיבת ציון דלעיל דגבאי צדקה יש לו דין אפוטרופו' שמינהו ב"ד דליכא חשש דאתי למימנע דלא כן הוא אלא ס"ל בהיפוך מזה שכתב שם בסי' כ"ו קנ"ח וז"ל ובודאי דהגזבר של הקדש עדיף יותר מאפוטרופוס שמינוהו אבי יתומים שהרי כתב הטור בסצ"ה בשם הרב ישעיה דהממונה, על הקדש אין להשביעו אפי' היסת וכן הוא המנהג בכל המקומות שאין נותנים שבועה לגזבר משום דאתי לאמנועי ודין הפשיעה תלוי בדין השבועה כמו שהביא הרשב"א ראיה שהוא פטור מפשיעה ממ"ש בפ' הנזקין גבי שבועה דאפוטרופוס שמינהו אבי יתומים לא ישבע הרי דהא בהא תליא כו' וכל שכן בגזבר של הקדש שאין נותנים שבועה משום דאתי לאמנועי שיתא פטור מפשיעה ואעפ"י שמצינו למהרשד"ם ח"מ סי' קמ"ד ומהרש"ך בח"א סי' קמ"ה שפטרו לאותו פרנס מטעמים אחרים ולא מטעם קי"ל שהגזבר פטור מפשיעה שתי תשובות בדבר כן משום שהיו טעמים אחרים יותר מרויחי' לפוטרו בלי טעם קי"ל כו' יעו"ש:
עולה מכל המקובץ דלתירוץ הה"מ שכתבנו הוא דפטור הגזבר אך לפי מה שביארנו בדעת הראב"ד דגיזבר בנו"ד יש לו דין שואל צ"ע אמנם נ״ל כונן שמצד הדין אסור עלוה מעות של צדקה אפילו לעצמו ורק דנהגו להקל בזה א"כ שוב אינו דומה לדמי אבידה שמדין מותר להשתמש בהם ולכן הוא פטור אפילו לדעת הראב"ד. וה יזכינו לשמור ולעשו' כל דברי תורתו באהבה ולהוציא לאורה חידושי דאורייתא:
כ"ד זעירא דתלמודיא הק' מרדכי לוריא תם ונשלם שבח לאל בורא עולם: