אור ברסלב

דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא

סימן מט

סימן מח

שאלה מי ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה וגם שהיא אשה רעה שמתקוטטת עמו תמיד כעסנית ורגזנית מקללת אותו בפניו בחנם מצורף עוד לזה שאין לה וסת קבוע מהו הדין אם רשאי לישא אחרת עליה או לגרשה בע"כ או אולי זה וזה לא:

תשובה הנה נכון להציע פה דעת הפוסקים בענין חרם דרגמ"ה וממילא יתברר הדין וזה יצא ראשונה מרן הב"י בתשו' לא"ה בדיני נשואין סי' י"ד בדין האשכנזי שרצה לישא על אשתו האריך להחזיק הוראת הרא"ם דבמקום מצוה לא גזר ר"ג ודלא כמהר"י מינץ בתשו' סי' יוד שהשיג על הרא"ם וסיום דברי מרן דחכמי אשכנז ראו שתקנת רגמ"ה היא תקנה טובה והסכימו להמשיבה עולמית וכדי שלא יפקפקו בה אמרו שעוד היום תקנת ר"ג קיימת כו' וחכמי אשכנז היו מסתירים סוד זה שר"ג לא גזר אלא עד האלף החמישי אלא שבאו הרשב"א ומהריק"ו וגלו סודם והשתא שנתגלו הסוד דהאידנא ליכא חרם ר"ג מי שהוא חוץ לארצות אשכנז וירצה לינהג היתר בדבר אין מוחין בידו:

ולעיל מאה כתב מרן כי אלו היה רואה הר"ן תשו' הרשב"א היה סומך על שמועתו כמו שעשה מהריק"ו ולכן הוא לא הביא תשובה הכין (סי' מ"ח) המתנגדת לתשו' הרשב"א בטור אה"ע רק בהל' נדרים סי' רכ"ח ללמוד ממנה תקנת אחרות (והביאו הרמ"א שם סעיף כ"ט וע"ש בש"ך ס"ק פ"ה שלא הבון כן בדעת קדשו וגם עפי"ז אתי שפיר מ"ש שם בשם המבי"ט) זולת תקנת ר"ג זת"ד והסכימו עמו המבי"ט וגם שאר גאוני צפת"ו:

ועי' בשו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' ט"ו אחר שהאריך שם בהיתר פילגש והשיג על האוסרים כתב בזה"ל ולכן אינו נראה מה שכתב הר"ן בתשו' מגזירת ר״ג אקרקפתא דגברי רמי שאפי' יצא האשכנזי למדינה שאין נוהגין תקנה זו חל עליו האיסור ולע"ד האמת אינו כן כי לא בא לידי מדה זו אלא מחמת סכנת הערלים משא"כ במקומות שהאומות אינם מקפידין ודאי לא גזר להוסיף על ד"ת מה שאין בו סייג וגדר לתורה אלא ההיפוך ביטול מצוה ומיעוט זרע הקדושה חלילה כו' ע"ש ועי"ע בשו"ת דברי חיים ח"ב א"ה סי' ט"ו שמחלק בין חרמים דעלמא לחרם דר"ג משום דחרם ר"ג אינו אלא תקנה בעלמא וקיל אפילו מדבר שהוא מדרבנן וע"ש עוד בסי' כ"ח מ"ש בשם הגה"ור כתובות שתקנת ר"ג היא תקנה קלה:

וגם חזי הוית בשו"ת תשו״מ ח"ג סי' שס"ט שהביא תשו' הרדב"ז ח"ב סי' תשל"ד שכתב על אותם שקבלו עליהם תקנת רגמ"ה ונשבע שיגרש דחלה השבועה לכו"ע אפילו להפוסקים דסוברים דגם על מצוה דרבנן אין חל שבועה מ"מ בזה חל דלא אלים תקנתא דר"ג באסורי דרבנן וא"כ לפי סברת כל אלו הפוסקים שכתבנו נראה שאין להחמיר בני"ד ויש להתיר לו שיגרשה בע"כ מטעם שהיא אשה רעה וכמו שפסק בשו"ת נהרות דמשק שבסו' תשוה"ג חא"ה סי' ג' דבאשה רעה שהיא מתקוטטת עמו תמיד אין לחוש לחרם דר"ג דמדברי הב"ח בסי' קי"ט נראה דאשה רעה היא בכלל עוברת על דת ובעוברת על דת מוסכם היא שלא החרים ובפרט אם נאמר דמשום קטטה החרים שלא יכנוס קטטה לביתו ולא משום דררא דאיסורא א"כ באשה רעה שמתקוטטת בודאי שלא החרים שלא לגרשה בע"כ דאם כדי שלא יכנוס קטטה החרים כ"ש היכא דאיכא קטטה דלא החרים שלא לגרשה בע"כ ואשה זו נוקמה אד"ת דמתגרשת שלא מדעתה דגם מצוה לגרשה שנא' גרש רץ ויצא מדון זת"ד ובפרט שבאו בשאלה שאין לה וסת קבוע והתוס' בר"ה דף י"א ריש ע"ב כתבו דהאשה אינה מתעברת כ"ז שלא יהיה לה ארח בזמנו וזה היא שאמרה שרה אחרי בלותי היתה עדנה ר"ל וסת קבוע דוסת שאינה קבוע היה לה גם מקודם:

ואכתי פש גבן עוד טעם להיתר דשהתה עמו שרה שנים ולא ילדה ברם קושטא קאל וכא דמטעם זה לחוד קשה להתיר דהן אמת דבש"ע סי' קנ"ד פסק כמ"ד בסוף פ' המדיר דכופין להוציא בזה ולא חילק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ ועי' ברא"ש יבמות ד' ס"ד מ"מ אפ"ה הא בהגמ"י הל' אישות פ' ט"ו הביא בשם כמה פוסקים שדין זה דשהה עשרה שנים אינו נוהג בחו"ל כי דילמא עון חול גרם להם שלא תלד ועוד הא זה הטעם אינו מועיל אלא כשאין לו בנים כלל אבל כל שכבר יש לו בן או בת והיא ראויה עוד להוליד בודאי דאין כופין כמו דפסק הרמ"א שם בשם הריב"ש (והשאלה בא סתומה לא פירש אם יש לו בנים או לא) ומכיון שאין כופין י"ל דגם בזה גזר ר"ג דהא לדעת כמה פוסקים גם במקום מצוה גזר ועיין ב"ש שם ס"ק ל"ה מ"ש בשם הגהמ"ר דפ' הע"י וכבר האריכו בזה קמאי ובתראי ועי' בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' ת"ש בדין מורדת וכבר קיים מצות פו"ר אי חל עליו החרם דר"ג או לא יע"ש. ואני לא באתי אלא להביא הדעות שמחלקים בין חרם דר"ג לחרם דעלמא וסברת נהרות דוש"ק דבאשה רעה שהיא מתקוטטת לא החרים שהיא סברא חדשה אכן טובה ונכונה בטעמא:

והנה עוד מטעמא אחרינא נ"ל להתיר לגרשה בע"כ מהא דפסק הרמ"א בסי' קט"ו בשם הרמב"ן דגם המקללת בעלה בפניו מהיוצאת בלא בלא כתובה הן וידוע דטעם שקנסו אותה להפסידה כתובה כדי שתהא קנה בעיניו להוציאה כמ"ש הרמב"ם בפ' כ"ד מה"א והביאו בח"מ שם ס"ק י"ח וא"כ הסברא נותנת שבודאי לא יתקן ר"ג ההיפוך מזה שלא יכול להוציאה והגם דמרן הב"י תמה על זה הדין דמנא ליה להרמב"ן זה כמ"ש שם הב"ש ס"ק ט"ז אבל מלבד שהב"ש יישב לתמיהתו זאת ועוד מצאתי בשו"ת מהריט"ץ סי' קס"ב שפסק כן הלכה למעשה דהמקללת בעלה בפניו יוצאת בלא כתובה ובתוך דבריו תמצא תירוץ לתמיהת מרן הב"י יעו"ש:

ומכל זה נ"ל דבני"ד יש לו לגרשה בע"כ דחרם ר"ג בזה לא היה אלא רק לטובתה כמ"ש הב"ש שם סק"ה וא"כ בודאי שלא תיקון אלא רק לטובת הצנועות ולא לאלו שקנסו אותם חכמים להפסיד כתובתם כדי שתהא קלה בעיניו להוציאה דלעיל אמנם ראיתי עוד להציע מ"ש בשו"ת דברי חיים הנז' סי' י"ד וט"ז (בדבר שהה עשרה שנים ולא ילדה) שעצתו שיתן הגט בע"כ בתנאי אם יאמרו חכמי המדינה שמותר יהא גט ואם לאו לא יהא גט ובטרם שידע דעתם ישא אשה אחרת מטעם ס"ס ספק שמא יפסקו שמותר ואפילו אם יאמרו שאסור שמא מותר לישא שתי נשים במקום מצוה וכסברת הנוב"י במהד"ק שיותר חמור גירושין בע"כ מלישא שתי נשים ודלא כמהר"מ פדואה סי' י"ב שיותר חמור לישא שתי נשים מלגרש בע"כ וכתב שם בזה"ל מ"מ בתקנה של גט בע"כ מצינו ראיות מפורסמות שלא תיקן במקום מצוה כו' יעו"ש במהר"ם:

ואגב דאתא לידן בני"ד ענין שבועה על דבר דרבנן ראיתי להעיר בזה בדברי התשב"ץ ח"ב סי' רס"א שכתב דקריאת התורה בציבור אינה אלא מדבריהם ושבועה חלה עלי' והביאה הב"י ביו"ד סי' רל"ט ופסקה הרמ"א שם כן להלכה והנה התשב"ץ בעצמו לעיל מזה בסי' קס"ג כתב דקריאת התורה היא מ"ע דאורייתא יעו"ש ונ"ל דידוע שדעת רש"י דקה"ת היא דאורייתא וכן נראה דעת ר"י בפ"ק דברכות בהא דבעי רבא אם מותר לצאת בין פסוק לפסוק וכתב עלה וסליק בתיקו והוי ליה תיקו דאורייתא ולחומרא ועיין חידושי הריטב"א למגילה על דף י"ז בד"ה הא דאמרינן מ"ש לתרץ מה שהקשו על רש"י מהא דאמרו דקריאה בתורה תקנת משה ועזרא היא יעו"ש:

ול"נ לתרץ דעת רש"י עפ"י סברת הראב"ן שכתב הגהמ"י בפי"ז מה"ת ובב"י סי' רפ"ה דמאי דאמרי' לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שזה קאי רק על מי שאינו שומע מהש"ץ דהיינו הדר בכפר שאין מנין לקרות בתורה אבל לא למי שהוא בעיר שיש בה מנין ושומע מהש"ץ וכיון דחזינן דס"ל שלא תקנו הקריאה ליחיד אלא כשאינו שומע מהש"ץ נשמע מזה דקריאתו מילתא היא לצאת בשעת הדחק חובת הקריאה בציבור וא"כ נלמוד מזה לחלק בחיוב קריאת התורה בציבור בין אם כבר קרא בעצמו או לא ולומר דגם לרש"י אינו מה"ת אלא כשאינו קורא בעצמו אבל כשקורא בעצמו שוב לא הוי אח"כ אלא מדרבנן היינו עפ"י תקנת משה ועזרא זהו מה שנ"ל בדעת רש"י:

ומעתה נבוא לתרץ דברי התשב"ץ דס"ל דהגם דקה"ת בציבור היא מצות עשה דאורייתא לרש"י כשלא קראו ביחידות מ״מ חיובא דכל יחיד ויחיד לשמוע בציבור אינה אלא מדרבנן וכמו דאמרי' בפ"ז דיומא הרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כ"ג שהוא קורא ואם הי' החיוב מה"ת לשמוע הקריאה בודאי שלא היו רשאין להניח זה ולילך לראות שריפת פר ושעיר (ואין לומר שיש לחלק בין שבת ליוה"כ דהגם דקה"ת בשבת הוא מה"ת מ"מ ביוה"כ אינו מה"ת מטעם דכבר שמע זאת הקריאה בשבת דזה אינו דמה נאמר לבני מערבא דמסקי לאורייתא בתלת שנין כדאיתא בפ' בני העיר וכמ"ש הרמב"ם בפי"ז מה"ת) ובפרט לעלות לתורה למנין חיובי דגברי זאת בודאי איכה אלא מדרבנן וא"כ הא דסי' קס"ג דקאי בש"ץ שנשבע שלא יקרא בתורה בציבור שפיר קפסק דשבועה אינה חלה עליו יען דגוף הקריאה בציבור היא מ"ע דאורייתא משא״כ הא דסי' רס"א שלא היתה הסכמה כ"א שבחור בלתי נשוי לא יקרא בציבור בתורה בכגו"ז פסק דהשבועה חלה דאינו אלא מדרבנן זה שנ"ל בישוב דברי התשב"ץ ועי' בברכ"י סי' קל"ה מ"ש בזה ודוק:

תוכן העניינים

דברי מרדכי (לוריא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה