אור ברסלב

דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא

סימן מו

סימן מה

ב"ה יום א' ב' דר"ח תמוז תרמ"ט הרימליב. שוכט"ם לכבוד הרב החריף ובקי המופלג בתו"י כש"ת מו"ה מרדכי לוריא נ"י:

יקרת מכתבו הגיעני במוצש"ק והנני להשיבו כרצונו היקר על אתר בקצרה כי עמוס הטרדות אנכי. ע"ד שאלתו אודות א"א שאמרה פנוי' אני ונשאת לאיש ואח"כ נתברר הדבר שהיתה א"א ונתגרשה מבעלה הראשון וקודם שנתגרשה מבעלה השני נסעה לעיר אחרת ונשאת לאיש שלישי ושאל כבודו לחו"ד אי אסור השלישי לדור עמה אפילו אחר שתקבל גט מן השני או לא והנה כבודו פילפל בפלפול נעים וצדד להקל בזה ע"פ דברי הראב"ד גבי קטנה שהגדילה ובא עליה אחר דדעת הראב"ד הוא דלא תצא מזה ומזה אלא מגרש ראשון ונושא שני ואין לגזור בה משום אשה שהלך בעלה למדה"י כיון דאינו רק איסור דרבנן:

אולם תמהני אז מדוע לא הביא דברי הב"ש בסי' מ"ד ס"ק ב' דכתב דאם קידם אותה

הערות המחבר א) אין כאן תימה דב"ה מיירי בנשואי טעות ולא בנשאת מדעת כמ"ש בס' בית מאיר הביאו בע"ת סי' מ"ד סק"ב וכמ"ש כת"ר בתשו' הנוכחי ולכך לא קנסו אותה וא"כ מאי ראיה מב"ה לניד״ד בנשאת מזידה ולכך הבאתי דעת הראב"ד דס"ל אפילו בנשואי מזיד היכא דלא עבדא איסור דאורייתא לא קנסו אותה ולא מטעם הרלב"ח דבמזיד לא שייך לקנסא אלא משום דהקידושין קידושין דרבנן:

חרש ואח"כ בא פקח ונשא אותה אסורה לבעלה כשם שאסורה לבועל כך אסורה לבעלה אך בספר ב"ה כתב כיון דליכא איסור דאורייתא לא קנסינן אותה ע"ש א"כ לפי סברתו תלוי זה בפלוגתת הב"ש והב"ה א"כ היו לו לכבודו להביא דברי הב"ש יותר אולם באמת תימה גדולה אקרא על הני גאונים דהא מבואר להדיא בירוש' יבמות פ' חרש אשתו של חרש שהלך בעלה למדה"י ובאו ואמרו לה מת בעלך ונשאת לחרש או לפקח תצא מזה ומזה א"כ כפי הנראה אחר נשיקת עפרות זהב לו אישתמיט מהגאון ב"ה דברי הירושל' אלו א"כ ממילא מובן דגם בנ"ד אין להקל מטעם זה שכתב כבודו כיון דקידושי הוי רק קידושי דרבנן כיון דמבואר להדיא בירושל' דאפילו בקדושי חרש דהוי רק קידושי דרבנן אמרינן תצא מזה ומזה ולכאורה היה נראה בעיני דיש לצדד להקל בנ"ד ע"פ דברי המל"מ בפ' י"א מה"א שהביא בשם מהר"י באסן דאשת חרש שזינתה מותרת לבעלה כיון דל"ה רק נשואי דרבנן א"כ י"ל ה"נ כיון דנשואי השני ל"ה רק נשואי דרבנן א"כ אם זינתה לא נאסרה על בעלה לדעת המהר"י באסן א"כ ממילא לא נאסרה על הבועל דלא עדיף הבועל מהבעל א"כ י"ל לכאורה דה"ל בנ"ד אם גירש השני מותרת לדור עם השלישי כיון דל"ה רק נשואי דרבנן אולם אחר העיון נ"ל דא"א לומר כן חדא דהא מבואר להדיא בתוס' יבמות דף נ"א ע"ב ד"ה אי דכתבו שם דא"ל משום דהני נשואין דרבנן נינהו לא חשו לאוסרה דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון א"כ מבואר להדיא בתוס' דאפילו בנשואי דרבנן אם זינתה נאסרה על בעלה ותמהני על המל"מ שלא הביא דברי התוס' אלו ועוד נ"ל דאפילו לדעת המהר"י באסן דס"ל דאם זינתה לא נאסרה על בעלה בנשואין דרבנן הכא ל״ש לו' כן דהא תברא בצדה והנה הטעם של המהר"י באסן דפסק דבקידושין דרבנן לא נאסרה על בעלה אם זינתה מבואר במל"מ שם דלא עדיף קידושי דרבנן מליתא דיבמה לשוק דקיי"ל אם זינתה לא נאסרה ליבמה א"כ הא תינח בזנות אבל בנשאת דרך נשואין דקי"ל דאם נשאת היבמה בלא חליצה תצא מזה ומזה א"כ ה"נ י"ל בנשואי דרבנן אע"ג דאם זינתה לא נאסרה על בעלה מ"מ אם נשאת שפיר נאסרת על בעלה כמו ביבמה לשוק דקיי"ל תצא מזה ומזה. אולם עלה ברעיוני עתה בעת הכתיבה לתרץ דברי הב"ה שהביא הב"ש בסי' מ"ד דלא יהיו נגד דברי הירו' מפורש בר"פ חרש דמבואר להדיא שם דאשת חרש שהלך בעלה למדה"י ונשאת תצא מזה ומזה והוא דהנה בירושל' פ"ה דפיאה איתא גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים ואיתא בגמ' שם ר' אבהו בשם ר' יוחנן קנס קנסו בו שגדיש ע"ג לקט של עניים עד כדין מזיד אפילו שוגג ופסק הרמב"ם שם דקנסו בזה אפילו שוגג וגבי נטל מקצת פיאה וזרק על השאר דפסק הרמב"ם דלא כהירושל' שם פ"ד ה"ב דאיתא שם עד כדין מזיד אפילו שוגג אולם המה"פ בירושלמי שם פ"ב דתרומות מתרץ דברי הרמב"ם דהירושל' ס"ל דאין לחלק בין מדה דאורייתא לדרבנן ולכך קאמר דגם במי שנטל מקצת פיאה וזרק על השאר דקנסו שוגג אטו מזיד משא"כ הרמב"ם דס״ל כר"י דס"ל בש"ס גיטין דף נ"ג דבדרבנן לא קנס ר"י שוגג אטו מזיד הלכך בנטל מקצת פיאה וזרק על השאר דהיא רק גזל משום דרכי שלום לא פסק דקנסו שוגג אטו מזיד ולפי"ז שפיר מתורץ כמין חומר דברי הב"ה הנ"ל שלא יהיו נגד דברי הירושלמי כיון דב"ה מיירי בנשואי טעות ועיקר הטעם דקיי"ל דתצא מזה ומזה היא משום קנס ולכך פסק הב"ה דבנשואי חרש דהיא דרבנן לא קנסו דקיי"ל כר"י דבדרבנן לא קנס' שוגג אטו מזיד משא"כ הירוש' לשיט' אזיל דס"ל דאפילו בגזל מפני ד"ש קנסו שוגג אטו מזיד לכך קאמר דאפילו בקדושי חרש תצא מזה ומזה כיון דהירוש' ס"ל דאפילו בדרבנן קנסו שוגג אטו מזיד ודוק היטב כי כפתור ופרח הוא. אולם בנ"ד אין נ"מ לכ"ז דאפילו אם נימא כדעת הב"ה דבנשואי דרבנן ל"א תצא מזה ומזה היינו טעמא דבזה ליכא משום שמא יאמרו כו' דאפי' אם יאמרו כן דגירש זה ונשא זה ליכא איסור דאורייתא לכך לא גזרו בה משא"כ בנ"ד מה בכך דנשואי השני ל"ה רק מדרבנן מ"מ לפי דעתם דיאמרו דגירש ראשון ונשא השני איכא איסור דאורייתא לשלישי דאיכא איסור סוטה דהיא דאורייתא לדעתם א"כ בזה בודאי אפילו ב"ה ב) מודו דתצא מן השלישי

הערות המחבר

ב) לפי סברת כת"ר דלעיל כי דין זה תלוי בפלוגתת הב"ש והב״ה יפה השיב וסברא נכונה היא אולם לפי מה שכתבתי להקל בנידון זה עפ"י דעת הראב"ד והרא"ש אין זה השגה כלל דהא גם שם וראי' לזה דהא קי"ל דתצא מן הראשון אע"ג דהוא ודאי נשאה בהיתר משום הך חששא דשמא יאמרו דהוא מחזיר גרושתו א"כ גבי שלישי איכא ג"כ הך חששא דיאמרו הוא דר עם סוטתו דמה לי איסור דמחזיר גרושתו ומה לי איסור סוטה וז"ב כשמש לכן מאחר דמבואר בב"י דאפילו אם היתה מזידה יען שאמרה שהיא פנויה ונשאת דרך נ) נשואין אמרינן דתצא מזה ומזה ול"ד לזינתה שהביא הח"מ בשם הרלב"ח דשם ל"ש קנס משא"כ הכא דאמרה שהיא פנויה ונשאת דרך נשואין לכן י"ל דגם בנ"ד תצא מן השלישי וכדאי היא להפר מחשבות ערומים הנני ידידו דוש"ת באהבה ובלונ"ח.

יעקב וויידינפעלד

תוכן העניינים

דברי מרדכי (לוריא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה