דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא
סימן מה
שאלה אשת איש שאמרה והוחזקה שהיא פנויה ועי"ז נשאת לאיש ואח"כ נתברר הדבר שהיתה אשת איש וכאשר נודע הדבר גירשה בעלה הראשון וטרם שנתגרשה מבעלה השני נסעה האשה למקום אחר וניסת לשלישי והנה כעת נודע הדבר לבעלה השלישי ושואל מה דינו אם מותר לדור עמה ואינה צריכה עוד לקבל גט מבעלה השני או אסור לדור עמה אפי' אחר שתקבל גט מהשני ע"כ:
תשובה ראשונה אמרתי לבאר הדין באשת איש שהלך בעלה למדה"י ובאו עדים ואמרו לה מת בעלה ונשאת לאיש ואח"כ בא בעלה הראשון וצריכה גט משניהם כמ"ש בטוש"ע סי' י"ז מהו הדין אם לא נתגרשה מהשני ונשאת לשלישי תצא או לא והנה בטרם כל צריך לדעת שיש שלשה מיני קידושין א' קידושין גמורים ב' קדושי ספק כמו תרי ותרי או ספק קרוב לה המבואר בסי' מ"ז וכמו המקדש בדבר שאינו שוה פרוטה באותה המדינה שהיא מקודשת מספק שמא שוה פרוטה במדי לדעת הר"ן דס"ל דאי שוה פרוטה קדושי תורה הם וכן מ"ל להרא"ש בדעת הרמב"ם עיין ב"ש סי' ל"א סק"ו וכגון המקדש אשה ונמצא עליה נדרים כו' כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה הא גיטא בעי ומשני שם רבא דלתנא ספוקי מספקא ליה עיין ח"מ וב"ש סי' ט"ל וכגון יצא עליה קול שהיא מקודשת ולא באו עדים המבואר בסי' מ"ו סעי' ה' ויש עוד כאילו ג' קדושי דרבנן כמו קדושי קטנה שהגדילה ולא בא עליה המבואר בסי' קנ"ה וכפי' הרב ב"ח דהא דמסתפק בש"ס אם הקידושין גדלה בהדה אף שלא בעיל ר״ל מדרבנן וגם לפי' הנמוק"י דמסתפק אם המה קידושין מדאורייתא מ"מ לדינא מודה דאינו אלא קדושי דרבנן וכמבואר בב"ש שם ס"ק ל"ב וכמו המקדש בדבר שאינו שוה פרוטה לדעת התוס' והרא"ש דס"ל שאינו אלא חומרא דרבנן בעלמא דאפילו ידעינן בודאי דשוה פרוטה במדי אינה מקודשת קידושין גמורים דמן התורה אין הולכין אלא אחר מקומו ושעתו ע"ש בח"מ וב"ש סי' ל"א וכאשר נעיין בכל אלו מהו הדין אם עברה ונשאת לשני בלא גט ואם יש לחלק בין קדושי ספק לקדושי דרבנן מצינו דבכל הני פסק הש"ע דאם נשאת תצא כמבואר בסי' ל"א ובסי' מ"ז בקדושי ספק ובסי' קנ"ה בקדושי דרבנן ולפי"ז יש לומר בניד"ד כיון דמצינו שהחמירו עליה חכמים משום קנס להצריכה גט משני כדאיתא בפ' האשה רבה א"כ י"ל דקדושי שני הוו קדושי דרבנן ואם נשאת תצא כדמצינו בהני קידושין שהזכרנו וכ"ש לפי שיטת הרא"ש שם דלא ס"ל כהרי"ף דהא דצריכה גט מהשני אינו אלא מטעם קנס לבד אלא ס"ל דהא דקנסוה להצריכה גט מהשני מתרי טעמים הוא היינו מחמת קנס חיישינן שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ואי מהאי טעמא אף בניסת לשלישי קודם גרושי שני יש לומר כן וא"כ אסורה לבועל ר"ל לשלישי ואם ניסת תצא אמנם כאשר נדייק פורתא נראה דלא דמי הני קדושי שני לקדושין שהזכרנו דפסק בהו הש"ע דאם נשאת תצא כמו שאבאר בס"ד:
והנה א) תרי ותרי אפילו למאן דס"ל דלא הוי אלא ספיקא דרבנן מ"מ חמירי מקדושי אחריני דרבנן מטעם כיון דסוף סוף הוי כעין ספק קדושי תורה כמבואר בתשו' מהריב"ל ח"א סי' י"ז ועיין ב"ש סימן מ"ז סק"ב וסי' ג' סקי"ד והפמ"ג בפתיחתו להל' שחיטה הביא דבריו ורמי אותן אהדדי והניחם בצ"ע. ב) יצא עליה קול שהיא מקודשת ספק קדושי תורה הן כמבואר שם בש"ע סי' מ״ו ג) קדושין פחות משוה פרוטה והעדים יודעים ששוה פרוטה במקום אחר ספק קדושי תורה הן כמבואר לעיל. ד) קדושי קטנה שהגדילה ולא בא עליה לפי' הנמוק"י המה ספק קדושי תורה ואף דלא קי"ל כן כן מ"מ חמירי מקדושין דרבנן אחריני שאין להם שום חשש איסור תורה וא"כ לפי"ז כיון דקדושין של שני בניד"ד קילי מקידושין שהזכרנו א"כ י"ל דאם נשאת לא תצא ודמי להא שכתב הר"ן הביאו הב"ש סי' מ"ו ס"ק י"ב יצא עליה קול שפלוני זרק לה קידושין ולא נתברר שהיה קרוב לה אסורה להנשא ואם נשאת לא תצא וכ"ש לסברת מהריב"ל שכתב וז"ל ובודאי דאפילו אם נאמר דבקדושי ספק אם נשאת תצא והולד ספק ממזר מ"מ בקדושי דרבנן דקילי לא אמרינן אם נשאת תצא דהא אפילו בגרושין דחמירי וכמו שכתב מהריק"ו משום דהעמד אשה בחזקת איסור אשת איש כתבו רב האי גאון והרמב"ם וזולתם דכל גט שפוסל מדבריהם לא תנשא בו לכתחילה ואם נשאת לא תצא והולד כשר וכותבין לה גט אחר והיא יושבת תחתיו כו' הכלל העולם מהדברים דדוקא בגט פסול מדרבנן היא דס"ל לרב אלפס דאם נשאת תצא והולד ספק ממזר אבל בקדושי דרבנן היכא דלא הוי תרי ותרי דהוי כעין ספק הוא דכתיבנא דכל אפין שוין ואפילו הרי"ף ז"ל ס"ל דאם נשאת לא תצא כו' ע"ש ועיין אבני מלואים סי' נו"ן סק"א גם בש"ע סי' ק"נ פסק כסברת רב האי גאון והרמב"ם דכל גט שאינה פסול אלא מדבריהם לא תנשא בו לכתחילה ואם נשאת לא תצא והולד כשר וע"ש ב"ש סק"ב וביאור הגר"א סק"ו:
ומאחר עלות כל זה נראה דגם בני"ד בניסת לשל ישי קודם גרושי שני דלא תצא כדפסק מהריב"ל בקדושי דרבנן וק"ו היא מפסולי גיטין דקיי"ל אם נשאת לא תצא וכמו שביארנו (איברא כאשר אשימה עיני לדקדק בדברי הריב"ל לא זכיתי להבין דבריו הקדושים דאיך קאמר דגם להרי"ף ס"ל בכל קדושי דרבנן היכא דלא הוי תרי ותרי דאם נשאת לא תצא הא בקדושי קטנה שהגדילה פסק הרי"ף דתצא מזה ומזה אע"ג דאינם אלא מדרבנן כמבואר לעיל וכמ"ש הרב מהריב"ל בעצמו שם. ובחפשי באמתחות הפוסקים מצאתי להרב קרית מלך רב פ"ד דאישות דף מ"ח שילא לתמוה על מה שפסק מהריב"ל בקדושין דרבנן אם נשאת לא תצא דזה הוה כנגד הרי"ף והרמב"ם. וחידוש הוא על שלא תמה עליו ביותר מזה בהא דאומר שם דין זה גם אליבא דהרי"ף והא מפורש יוצא מהרי"ף בפ' ב"ש דלא ס"ל כן ועיין בתשו' חיים שאל סי' ע"ג שיצא לישע מהריב"ל ולהסיר מעליו תמיהת הרב קמ"ר) ואל יקחך לבך לאמר מפני שאנו מדמין נעשה מעשה כי לא על זה לבד תמכתי אלא על שני עמודי עולם ה"ה הראב"ד והרא"ש דפסקו גבי קדושי קטנה שהגדילה ולא בא עליה ובא עליה אחר דמגרש ראשון ונושא שני ואין לגזור בה משום אשה שהלך בעלה למדה"י דלא דמי לשם כיון דאינו אלא איסור מדרבנן ודלא כהרי"ף דמשוה הא לאשה שהלך בעלה למדה"י והגם דהרמב"ן יצא לחזק דברי הרי"ף הא הרא"ש שם סתר דבריו כדאיתא בהרא"ש פ' ב"ש והובא בטור סס"י קנ"ה וע"ש בהגר"א ס"ק ע"ד וא"כ לפי"ז הוא הדין בניד"ד דס"ל דמגרש שני ומותרת לשלישי ועוד אפשר לומר דאפילו להרי"ף וסייעתו דס"ל שם דתצא מזה ומזה מ"מ כאן דאינו אלא קנס בעלמא הא דצריכה גט מהשני לא דמי לשם וגם המה מודי' בהא דמגרש שני ומותרת לשלישי. היוצא לנו מכל האמור דאשת איש שהלך בעלה למדה"י וניסת לשני ע"פ עד אחד או ע"פ שני עדים כו' דלדעת הראב"ד והרא"ש מגרש שני ומותרת לשלישי וק"ו היא מפסולי גיטין דרבנן ובדעת הרי"ף והרמב"ם והש"ע ג"כ יש לצדד ולומר דהכי ס"ל ולענין היכא דקיי"ל אם נשאת לא תצא אם היא דוקא בנשאת בשוגג או אפילו בנשאת במזיד עי' ח"מ סי' י"ז ס"ק ס"ג ובד"מ סי' ק"נ הובא דבריו שם בפ"ת ומעתה נתחיל לבאר בנידון אשת איש שנשאת במזיד לאיש אם צריכה גט מהשני או לא והנה לפי סברת התוס' יבמות דף מ"ט בד"ה סוטה החולקים על סברת ר"ח שסובר דולד סוטה פי' שבא בעלה עליה אחר שזינתה הוי ממזר מדרבנן ומביא ראיה מידי דהוי אאשה שהלך בעלה למדה"י ובאו עדים ואמרו לה מת בעלה ונשאת ואח"כ בא עליה בעלה הולד ממזר ותצא מזה ומזה והתוס' דחו ראייתו דלא דמי דהתם קנסוה כי היכי דתידוק ותינסבה אבל גבי סוטה לא שייך לקונסה תחת בעלה וכ"כ הרא"ש והמרדכי שם וכמו שהביא הרמ"א בא"ה סי' ד' סעי' טו"ז בשם המרדכי דאשה שזינתה ואח"כ בא בעלה עליה אין הולד ממזר פי' הולד שילדה מהבעל וע"ש בח"מ סי' י"ח שתמה למה הביא דין זה בשם המרדכי לבדו הלא דין זה מוזכר שם בתוס' והרא"ש ג"כ הדרן לדמעיקרא חזינן מיהו דהתוס' והרא"ש והמרדכי והרמ"א כולהו ס"ל דהיכי דלא שייך לקונסה אין הולד ממזר וכן הרלב"ח בסי' מ"ב למד מזה ופסק הלכה למעשה באשה שזינתה במזיד דהולד שהולידה מבועל אחר גירושי הראשון אינו ממזר אף מדרבנן ואינו דומה לנשאת לשני בטעות דהתם קנסוה לעשות בניה ממזרים כי היכי דתידוק אבל במזנה ברצון לא שייך לקונסה לעשות בניה ממזרים מבועל אחר שגירשה הבעל ע"כ ועיין בא"ה סי' י"ז בביאור הגר"א ס"ק קע"א:
ולפי זה י״ל דה"ה הכי נמי כיון דהא דצריכא גט משני אינו אלא מטעם קנס דזנות בעלמא הוא וא״כ עד כאן לא קנסוה אלא בנשאת בטעות באמרו לה מת בעלה ובזה שייך לקונסה כי היכי דתידוק אבל בנשאת במזיד לא שייך לקונסה דפשיטא דא"א לא תנשא לאחר במזיד וא"כ אינה צריכה גט מהשני דזנות בעלמא היא וכמו דלא קנסו חז"ל במזיד לעשות ממזר להולד שהולידה מבועל אחר גירושי הראשון כן לא קנסו במזיד להצריכה גט משני:
וכ"ש לפי מ"ש בחידו' הרמב"ן בפ' האשה רבה דהא דאמרינן דקנסוה חז"ל להצריכה גט מהשני הוא משום תקנת עגונה שרצו להחמיר עליה בסופה הואיל שהקילו עליה בתחילתה ומשום זה הצריכו גט כדי להוציא עליה הקול שיאמרו גירש הראשון ונישאת לשני ותהא לראשון כאילו מחזיר גרושתו מן הנשואין וכדאמרינן בירושלמי שלא הצריכו גט מהשני אלא לברר איסורו של הראשון וא"כ לפי טעם זה דקנס שקנסוה להצריכה גט משני אינו אלא כדי לברר איסורו של הראשון א"כ לא שייך זה אלא בנשאת בטעות דאפשר לדמות לנשאת באונס דמותרת לבעלה הראשון כמו שפסק הרשב"א וראייתו ממיכל בת שאול שהיתה מותרת לדוד אחר הנשואין של פלטי אי משום דאנסה שאול והשיאה ואי משום דהיה טעות של הוראה ועיין בב"ש סימן ל"א סק"י ובנוב"י מה"ת יו"ד צ"ו שהאריך בזה וכן פסק הרמ"א בסי' י"ז סעי' כ"ח וע"ש בט"ז ולפיכך בנשאת בטעות בלא הוראה דאסורה לבעלה הראשון קנסו אותה להצריכה גט משני לברר איסורו של ראשון שלא לדמות לנשאת בטעות של הוראה אבל בנשאת במזיד דזנות בעלמא היא לא צריכין לברר איסורו של ראשון דהכל יודעים דאשה שזינתה אסורה לבעלה וא"כ אינה צריכה גט מהשני גם הטוש"ע כתבו באה"ע סי' י"ז דא"א בכלל עריות הוא ואין קידושין תופסין בה ומשמע דיש לה דין עריות לגמרי כמו שמבואר בסי' ט"ו סעי' כ"ז הדין בעריות דאם נישאו בחזקת היתר ונמצאו ערוה אינן צריכות גט שאין קידושין תופסין בעריות וה"ה בא"א נמי דינא הכי דאינה צריכה גט מהשני הואיל דאין קידושין תופסין בה:
ברם איברא דראיתי להב"י בסס"י י"ז שהביא תשובת הרשב"א (סי' קפ"א) וז"ל שאלת רחל באה כו' ומבואר שם דס"ל להרשב"א דאף בנשאת במזיד צריכה גט מהשני ודלא כהתלמידים שחשבו כסברתינו דבנשאת במזיד אינה צריכה גט עש"ב ועי"ע בזה בשו"ת מהריט"ץ סי' קמ"ג אמנם בנד"ד דניסת לשלישי בלא גירושי שני יש לומר אפשר דגם הרשב"א מודה דמגרש שני ונושא שלישי מטעם דיש לסמוך על שיטת הראב"ד והרא"ש שהזכרנו לעיל ואף אי לא ברירא לן דעתו בזה מ"מ מאחר שהוכחנו בראיות ברורות דאינה צריכה גט משני כלל אלא דקשה להקל בדבר שרבינו הרשב"א מחמיר לעומת זה לבד דוקא פשיטא דיש לסמוך על דעת הראב"ד והרא"ש אשר לדידהו בעברה וניסת לשלישי קודם גירושי שני מגרש שני ונושא שלישי דכיון דלא עבדא איסור תורה לא קנסו אותה. ומכל האמור דעתי נוטה כאשר תקבל האשה הנז' גט מבעלה השני יהיו מותר אח"כ לבעלה השלישי לדור עמה. והגם דלכאורה היה מקום לאוסרה על בעלה אחר שתקבל גט מהשני מהא שכתב הרב"י סי' קכ"ט בשם הא"ח בשם רש"י גבי שינה שם האב דרש"י הכשיר הגט ולא הצריך ליתן גט אחר משום שלא תצטרך לצאת מבעלה השני וע' בהג"ה מל"מ פ' עשירי מה"ג הל' ב' בזה שהעיר על הגט פשוט ובח"מ סס"י מ"ו מ"ש בשם הטור וב"ש סי' מ"ח סק"ג מיהו כיון דהש"ע בסי' ק"נ גבי פס״ג פסק כהרמב"ם דכותבין לה גט אחר ויושבת תחת בעלה ושם בהגר"א סק"ז הביא ראיה עצומה לזה גם מהרא"י בפסקיו סי' י"ו וסי' כ' וסי' כ"א לא חש לזה וטעמו דיאמרו רבנן לרווחא דמילתא החמירו להצריך גט וכן נראה דעת מהרשד"ם חא"ה סי' ס"ב וא"כ שוב אין להחמיר מצד זה כן נלע"ד ואעפ"כ למעשה צ"ע:
ואחר שהעליתי כל זה שלחתי אלה הדברים להרב הגאון האדיר פאר הדור כו' מוה"ר יעקב וויידינפעלד נ"י הגאב"ד דק"ק ״הרימליב״. וזה תשובתו