דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא
סימן מד
תשובה להאברך אחד מופלג בת"וי בפה עיה"ק צפת"ו בב"א ישנו הטוב מפורסם לחכמים ורוחם נוחה הימנו נ"י בנהורה רבה ויעלה מעלה מעלה כיר"א:
ע"ד שאלתו באחד שיצא עליו קול שנאבד ואחר ימים מעטים בערך עשרה מצאוהו הרוג מונח בבור ואנשי העיר הכירוהו בטביעת עין וגם בבגדים שזה הוא שיצא עליו הקול מקודם איזה ימים שנאבד וגם מצאו אצלו כתבים שידוע להם שאלו הכתבים של פלוני הנאבד הם זת"ד:
תשובה הנה מעלתו העמיק עיונו בזה ובא בדרך ארוכה בטוב טעם ובינה אכן דרכי שלא לפלפל בדברי השואל אם דבריו בנוים על אדני האמת א"ל רק להורות הדין כענ"ד בש"ס ופוסקים
אמנם למען תת לו אות שחשבתי דבריו והסתכלתי בהם אשיב על מה שכתב כת"ר שנפל בפלוגתת הט"ז והש"ך יו"ד סי' שצ"ז בענין חזקת חי ונראה מדבריו דלדעת הש"ך י"ל בני"ד חזקת חי עד תוך ג' ימים שמצאוהו והנה בשו"ת מוצל מאש סי' כ"ה צידד לומר דיש לחלק בין מת מיתת עצמו לנהרג בידי אדם דבנהרג לא אמרינן העמיד חי על חזקת אכן מפילפול הט"ז והנה"ך שם בדין דמצאו הרוג מוכח דלית להו לחילוק דנא וכן בפלתי סי' ס"ט ס"ק י"ג בענין ספק אם נמלח תוך ג' ימים נראה דל"ל לזה החילוק וכת"ר לא העיר בכל זה:
ומעתה נתחיל לעיין בגוף הדין ואען ואומר כי ני"ד סובב על שני אופנים (א) אם יש לסמוך על ר"ת שכתבו התוס' בשמו יבמות דף ק"כ ע"א והובא בש"ע סי' י"ז סעכ"ח דאם אינו חבל בפניו מעידין עליו אפי' לאחר כמה ימים ע"י טביעות עין של גופו וצורתו ואפילו נפל למים (ב) אי חיישינן לשאלת כל הבגדים אי לא ובטרם כל נקדים לומר דאיתתא זו יצאה מאיסור תורה עפ"י מה שכתב המבי"ט בח"א סי' קל"ה וז"ל כל שהעיד בדברים שרובם למיתה אם נשאת לא תצא כמ"ש הרמב"ם והכי נמי שיצא למקום פלוני ללכת בדרך ולא הגיע לשם ונאבד זכרו ולא נודע מקומו איו ובא גוי מסל"ת ואמר שראה יאודי באותו הדרך שנהרג באותו זמן הוא דבר שרובו למיתה ונראה דעדות זה עדיף ממים שאל"ס דאם נשאת לא תצא וטעמא דמסתבר הוא דקרוב להגלות מי שנאבד בישוב שיצא ממקום אחד ולא נודע אנה הלך כו' ע"ש ונראה דני"ד עדיף מדין המבי"ט דשם אפילו הגוי לא הכירו והכא כל אנשי העיר הכירוהו:
ונקדים עוד מ"ש התה"ד בפו"כ שלו סי' קל"ט דבזמנינו שאנו מפוזרים בגולה אפי' אדם בינוני יש לו קלא טפי מצורבא דרבנן בזמן התלמוד ואילו חי ברחוק מאתים פרסה היה נודע ונשמע לנו כו' ע"ש (ודעת רב אשי שם ביבמות דף קכ"א דצויוו שנפל למים שאל"ס דאשתו מותרת מטעם קלא אית לי') ובשו"ת ח"ס ח"א סי' ס"ה וח"ב סימן קל"ח עלה בדעת קדשו לומר דבזמנינו לא שייך למימר דלמא ערק מחמת כיסופא דאפילו ערק הא איכא בידאר קבוע בכל דוכתא ואף דס"ל שחלילה לסמוך ולהתיר מסברא זאת מ"מ דעתו נוטה (וכן בשו"ת תפארת יוסף חא"ה סי' וא"ו כתב שיש לצרף זה לסניף להתיר ומדי עיוני שם ראיתי בסי' הסמוך לו שזכר לדעת הריב"ש דמסל"ת הוי אף בלא קישור דברים ואמרתי לרשום מה שעלה בדעתי שיש לחדש בזה כי אולי ישכח ממני והוא דבר נחוץ כאשר אבאר בס"ד דהנה הרלב"ח הביא הראיה שכתב הריב"ש (בסי' שע"ז) לזה הדין מהא דפב"ת דיבמות מעשה באחד שעמד על ראש ההר כו' והקשו בגמרא ודילמא שד הוה ומתרצי' לה והדר הקשו ודילמא צרה הואי ומתרצי' לה וכתב הריב"ש מדלא הקשו עוד דלמא גוי הוה ואין זה מסל"ת ש"מ דגם זה מסל"ת וכתב עלה הרלב"ח דאין מזה ראיה דמאחר דבתירוצא דפירכא ודילמא צרה הואי איתרצה לה פירכא דדלמא גוי הוה לכן לא חש לחזור ולהקשות והנה מדברי הרלב"ח נסתר מ"ש הפ"ת בסי' י"ז ס"ק מ"ט בשם מרה"צ על מ"ש בש"ע דאין משיאין עפ"י אותו קול דחיישינן שמא שד הוא דבזה"ז שיש חדר"ג שלא לישא ש"נ ליכא למיחש לצרה וליכא אלא חששא דשד לחוד ובחדא חששא הקילו כו' דזה אינו דהא באמת יש עוד חששא דשמא גוי אלא שהגמרא לא חש לחזור ולהקשות וכיון דאיכא תרי חששות בודאי שאין להקל ומ"ש עוד טעם להקל היכא דחזי לי' בבואה דבבואה משום דהב"ח מיקל לגמרי אף בלא חזו ליה כדעת הרמב״ם גם ע"ז יש להשיב כי צופה הייתי בשו"ת שו"מ מהת"נ ח"ד סי' פ"ז בדבר מ"ש הכ"מ בדעת הרמב"ם שהשמיט הא דחזו ליה בבואה (ובש"ע סי' קמ"א סעי' י"ט הובא בלשון אומרים) שכתב עלה בשו"מ דהאמת יורה דרכו שהר"מ הלך לשיטתו דלא האמין בשדים אמנם יראתו קודמת לחכמתו ולא רצה לומר שאינו מאמין בזה וע"כ תפס לו עיקר כדברי ר' ישמעאל שם דבשעת הסכנה כותבין ונותנין והשו"מ לשיטתו הלך שכתב שם בח"ג סי' ס"ד וז"ל כתב המורה פכ"ב משני שכל מה שאמר ארסטו בכל הנמצא אשר מתחת גלגל הירח עד מרכז הארץ הוא אמת בלא ספק אמנם מה שידבר ארסטו מגלגל הירח ולמעלה הוא כדמות מחשבה וסברא עכ"ל. וא"כ אם נימא בטעם הרמב"ם כמ"ש השו"מ יש להעיר בזה ממ"ש הגר"א בביאורו ליו"ד סי' קע"ט במ"ש שם מרן המחבר ואעפ"י שאין הדבר מועיל כו' שהוא לשון הרמב"ם יע"ש היטב (ואגב גררא אני אומר כי גם מ"ש בביאורו לא"ח סי' ח' בדין גילוי הרא"ש צלע"ג) ומכל זה נ"ל שאין לסמוך על דברי מרה"א כי דברי הרלב"ח הנז' הם לנגדו ועיין בב"ש סי' ל"ז ס"ק ל"ח שכתב בשם הט"ז לדחות ראיית הריב"ש משום דעכו"ם אינו מכשיל לישראל בחנם וכמ"ש ביו"ד סי' קי"ח והנה מלבד שאין זה מוסכם דהמהרי"ט גמגם בזה כמ"ש בשו"ת ק"צ סי' ט"ל זאת ועוד הא אפילו הח"צ שהחזיק בזה הסברא עכ"ז כתב דלא אמרינן זה אלא בדבר איסור במקום שאי אפשר לעמוד עליו שהגוי הכשילו דאז לא יכשילו משום דאין זה נקמה לפי דעת הגוי שהרי אין הישראל יודע מזה משא"כ בני"ד שאפשר לעמוד עליו כשהבעל יבא בודאי דאמרינן בזה שרצון עכו"ם לעשות רעה לישראל ולהכשירו אפילו בחנם שאין לו הנאה זת"ד ומעתה נחזור לדלעיל) דמהני זאת הסברא לעשות כו"ע כמו צו"מ ורובייהו דצו"ר אי סליק קלא אית להו והכי נמי בניד"ד אלו היה חי קלא אית ליה והיה נשמע לנו ממנו וכמו שפירש"י כתובות כ"ב באומרת ברי לי שאילו היה קיים היה בא ויש לדמותו לדין משאל"ס בזמן התלמוד וידוע מ"ש בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ק"י דמאחר שמים שאל"ס בדיעבד מותר א"כ יש להתיר אף לכתחילה בשעת הדחק היכא שהעגונה רכה בשנים ורדופה לינשא כו' יעו"ש:
והן עתה אחר שהקדמנו כל זה נחזור לשתי הספיקות דלעיל ותחילה נדבר בזה שהכירוהו אנשי העיר בטב"ע דבזה לבד יש כאן להתיר אף שיש כאן ספק שמא עברו עליו ג' ימים מהריגתו אפ"ה הואיל וכל גופו קיים ולא נחבל בפניו מצטרפין דברי ר"ת כמ"ש הב"ש ס"ק פ"ד והנה בשו"ת דברי ריבות סי' י"ד כתב דבזה הוי ס"ס שמא הוא תוך ג' ימים להריגתו ושמא הלכה כר"ת דבגופו שלם ואינו חבל בפניו מעידין עליו אפילו לאחר כמה ימים:
וצריך לבאר שאל יעלה על הדעת להשיב הא אתחזק איסורא דא"א וס"ס במקום חזקה לא אמרינן לדעת הש"ך והט"ז ומשאת בנימין ומנ"כ כמ"ש הפמ"ג בכללי ס"ס אות כ"ח דזה אינו קושיא לפי מ"ש כנה"ג (עיין בקש"ה) ביו"ד סי' י"ח וסי' כ"ה דבפלוגתא דרבוותא לא אמרינן חזקת איסור דבשביל החזקה לא ישתנה הדין ועי' פמ"ג בפתיחתו להל' טריפות בד"ה והנה הב"ח כתב ובחק"י סי' תס"ז סק"י וכן כתב המל"מ בפ"ב מהל' טומאת צרעת ע"ש ועיין תוס' כתובות דף כ"ב דבאשה דייקא ומנסבא ליכא חזקת ח"א ובחולין דף פ"ו כתבו דמספקא להו לרבנן אי רוב מעשיהם מקולקולין והשתא לא מהני חזקה דע"י החזקה לא ישתנה המציאות וכן ע"י החזקה לא ישתנה הדין (ומ"ש בזה הפני יהושע בקו"א לכתובות להקשות על הרשב"א ידוע היא) וא"כ לפי"ז בני"ד הספק שמא הלכה כר"ת הוי ספק ולא שייך ביה חזקת איסור ועוד לבר מן דין הא כתב המ"ב סי' מ"ד שבשעת הדחק יש לסמוך בזה על סברת ר"ת אעפ"י שהוא יחיד אצל רבים וכן מצאתי בשו"ת מרן הב"י א"ה בדיני גוי מסל"ת סי' ואו שהביא כמה פוסקים שעומדים בשיטת ר"ת וכתב שכדאי הם לסמוך עליהם אף שלא בשעת הדחק וכ"ש בשעת הדחק והן איברא דעבוה"ג בסי' ע"ב כתב שלא כתב כן המ"ב אלא לרווחא דמלתא כי בנידון דידיה הו"ל כמה צדדים אחרים להתירא אמנם דמלבד דגם בני"ד יש עוד כמה צדדים אחרים להתירא זאת ועוד מצינו אילן גדול לסמוך עליו והוא מהרשד"ם סי' נ"ו שכתב דע"כ לא פליגי כת המחמירים על ר"ת אל במצאו אחר ג' ודאי דהתם ס"ל דאין מעידין אחר ג' ימים אפילו אם פרצוף פנים קיים אבל כשהוא על הסתם דלא ידעינן בבירור והעד מעיד שגופו וצורת פניו קיימים ושהכירו בבירור אע"ג דקאמר דנתפח הגוף אין זה נחשב לספק משום דדרך הנפטרים שאחר יום אחד נתפחים קצת:
ותו חזי לי לשו"ת זרע אברהם ס"ט בסי' ב' בד"ה אמנם אנכי הרואה שכתב בשם מהריק"ו בשורש קכ"א שלא חלקו על ר"ת אלא כשהוא נחבל בפנים ואין לו פדחת וחוטם אבל כשאינו נחבל בפנים וגם כל הגוף שלם לדברי הכל מעידין עליו אפילו לאחר כמה ימים וראיתי בשו"ת מרן הב"י הנז' לעיל שהביא לדברי מהרי"ק והסכים עמו ועוד שם בשו"ת ב״י סי' ז' כתב בשם התוס' והרא"ש דבנמצא הרוג והכירוהו בטב"ע שהוא פלוני ואין ידוע אם הוא בתוך ג' ימים או לאחר ג' דתולין שהוא בתוך ג' וגם בשם הריטב"א כתב דמלתא דמסתברא הוא דתלינן לקולא כיון שאין נראה לנו שום שינוי פנים ושמא נתפח חששא דרבנן הוא כו' יעו"ש ועי"ע בשו"ת מטה יוסף ח"ב אה"ע סי' ד' בד"ה אי נמי אפשר דס"ל להרשב"א מ"ש בזה באורך:
היוצא לנו מכל זה דבני"ד יש לסמוך על ר"ת אפילו שלא בשעת הדחק ומעתה נבוא לספק הב"י אי חיישינן לשאלה אכן לא אאריך בזה דכל האחרונים הסכימו דאין לחוש לשאלת כל הבגדים ושם בשו"ת זרע אברהם האריך הרבה בזה וגם בחשש איחלופי והעלה דאין לחוש לא לזה ולא לזה וגם לדידי חזי לי בשו"ת שמן המר בחא"ה סי' ב' דף כ"ו שכתב בשם מהרח"ש ומהרי"ט סי' ל"ז שתמהו על מרן שכתב בב"י סי' י"ז דהני מילי דהר"ן והנמ"י דס"ל דלא חיישינן לשאלה לאו דסמכא אינון משום דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש שהם עמודי עולם חולקין עליהם דמנא ליה למרן הא ולדעתם יותר נח לתפוס דגם הרי"ף והרמב"ם סברי כהר"ן והנמ"י דלא חיישינן לשאלה ושם במהרי"ט הביא ג"כ להרשב"א והריטב"א דאית להו הכי נמי דלא חיישינן לשאלה:
ועוד עיניך לנוכח יביטו למ"ש המ"ב בסי' מ"ד דהא דחיישינן לשאלה היינו דוקא היכא דליכא טב"ע רק סימני כלים לבד אבל היכא דאיכא טב"ע עם סימני כלים אף שהוא טב"ע גרוע מ"מ מצטרפין אותו עם סימני כלים ולא חיישינן לשאלה אליבא דכו"ע ועי"ע בשו"ת מהריט"ץ סי' כ"ד כי נידון דידי' קרוב לני"ד והיה נחוץ לטייל בדבריו אמנם ידוע כי בדיני עגונא האריכו בתשו' רבנן קדמאי ובתראי ואם אמרתי לפלפל בדבריהם גם הנחוץ לזה לא יספיק עוד גליון ושתים ואין די לכתוב לכן באתי בקצרה כפי שלמדתי מדבריהם ומן המעט האמור נלע"ד דאתתא זו שריא להנשא אולם איני סומך על דעתי להורות היתר במקום גדולים (ולא נכנסתי לזה אלא משום שכתב הרב חיד"א בספר נחל אשכול שראה כתב בפסק עגונא דאתתא מחכם וחסיד דיען שנוגע עיגון זה באיזה פרט צער לשכינה לכן נטפל להשיבו ואמרתי מזקנים אתבונן) והשוכן במרומים יברכהו בכל מידי דמיטבא ולעסוק תדירא באורייתא ידידו הדוש"ת:
הק'
מרדכי לוריא.