דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא
סימן מ
אעתיק השאלה עמה ששאלתי להרב הגאון הגדול כו' אב"ד דעי"ת גוו"ד מדינת הגר כקש"ת מו"ה ״משה צבי פוקס" שליט"א. וגם תשובתו אלי אכן מפני הוצאת הדפוס לא אדפיס אלא רק מדין מריטת הנוצות שהוא נחוץ מאד לאפרושי מאיסורא אבל השו"ת מדין אישות אשמיט אף שעלו בקונק' אחד הן בהשאלה והן בהתשובה וכה דברי בדבר מריטת הנוצות שנשתרבב המנהג בעו"ה למרוט מיד אחר השחיטה ועדיין היא מפרכס ובעיניהם היתר גמור היא מלבד הטעם של עבר ושנה כו' אלא בחשבם שאין בזה שום איסור אי משום דגם לצורך כזה הותרה צער בע"ח ואי משום שאז אינה מרגשת צער ולפי ענ"ד אינו כן דהא בחולין ד"ל אמרי' דמפרכסת כחיה לכל דבריה ובגיטין ד"ע אמר רב והפ"ת לא שם עיונו עליו דהא באותו יהודא שחט בו שנים ורמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו משום דדעתו צילותא רק כחישותא הוא דאתחיל בי' וכן פסק הרמב"ם פ"ב מה"ג הי"ג וע"ש בלח"מ דרוב לאו דוקא ובב"ש סי' קכ"א הביא כמה פוסקים דאפילו בדיקה אין צריך ופשיטא דאין לחלק בזה בין אדם לבעלי חיים ואגב אעורר דגם בהא דטריפה אינה חיה שכתבו שיש לומר שאני אדם דיש לו מזל כמ"ש הב"ש סי' י"ז ס"ק צ"ג בשם מרן הכ"מ ולע"ד אין לחלק בזה דבמס' נדה דף כ"ד ריש ע"א מבואר להדיא דלמ"ד טריפה אינה חיה גם באדם היא כן) דדוקא גבי מזלא מצינו לזה החילוק (ועי' בפ"ת סי' ס"ט ס"ק כ"ב בדין עוף השוהה למות אחר שחיטה מאיזה זמן מונין הג' ימים של מליחה):
ומ"ש הפ"ת יו"ד סי' כ"ד סק"ב דמשתמיטתי, להבה"י הא שכתב הרמ"א בא"ה סי' ה' בשם מהרא"י יראה הרואה בבה"י דלא אשתמיטתי' והפ"ת לא שם עיונו עליו דהא באותו הדין עצמו הביא הבה"י הא דהרמ"א אמנם נ"ל לומר כי הבה"י מחלק בין צורך רב לצורך מועט וכמו שנראה מלשון הרמ"א שכתב הצריך לרפואה או לשאר דברים ור"ל בדומה לרפואה לצורך גדול דאל"כ אין לך צער שאין בו צורך דבלא הנאה למה לו לצער וכי התורה בשופטני עסקינן ומ"ש הרמ"א ומ"מ העולם נמנעים משום אכזריות קאי על צורך גדול שאז נמנעים משום אכזריות ומזה שכתב הרמ"א בסי' כ"ג יכנו על ראשו אין קושיא דהט"ז בסי' ס"ז סק"ב פירש דר"ל דמוטב שיכנו ממה שיחזור וישחוט ועוד שם אינו מדבר מדין צעב"ח:
ולבר מן דין בקטלא ליכא משום צעב"ח כדמוכח מחולין ד"ז נעקרינהו איכא צבע"ח נקטלינהו איכא משום בל תשחית ולמה לא אמר גם בזה הטעם משום צעב"ח שהיא עדיף דהא לדעת הרמב"ם הל' מלכים פ"ו ליכא בל תשחית מדאורייתא אלא באילנות דכתב שם דבשאר דברים אינו לוקה אלא מ"מ מדבריהם משא"כ טעם צבע"ח ס"ל שהוא מדאורייתא עי' סמ"ע סי' רע"ב סקי"ב וט"ו אלא ש"ו דבקטלא ליכא משום צבע"ח וכן מצאתי בשו"ת עבוה"ג סי' י"ג שכתב כן והאריך שם והנראה שם מדבריו דצבע"ח שייך אפילו במקום שיש ריוח מזה להאדם ועיין בפ"ת יו"ד סי' כ"ח סק"י בדין לצוד ציד ועוד הא הפמ"ג סי' כ"ד שפ"ד סק"ח כתב דאם החליד תחת הנוצה אסור אפי' בדיעבד וראייתו מזה שמותר למרוט בא"א לשחוט בלא זה ואם בדיעבד היה מותר בהחליד תחת הנוצה ורק לכתחילה לחוש לדעת הרמב"ם צריך למרוט איך התירו משום צבע"ח שהיא דאורייתא עכת"ד וא"כ כיצד יעלה על הדעת דלחוש לדעת הרמב"ם שפוסל אינו נקרא צורך ולא הותרה ולהרויח פחות משוה פרוטה זה נקרא צורך (דהא בכל מריטה ומריטה עובר) והתורה התיר זה אלא ודאי דהלכה כבה"י דאף לצורך כתיבה אסור (ועי' תוס' עכו״ם דף י"א ד"ה עוקרין ושם דף י"ג במשנה קוטע ג לו אצבע ובשו"ת שבות יעקב ח״ב יו"ד סי' ק"י והוא סותר עצמו למ"ש בח"ג סי' ע"א ועי' בא"ח סי' ש"ה ובמג"א שם סקי"ב בענין להמרוט האווזות בשבת דאי ליכא נכרי שרי ע"י ישראל משום צעב"ח) ולכל הפחות משום אכזריות יש למנעם שימתינו עד שתמות:
ואף שיעשו כן ג"כ אינו נכון שיתלשו הם בעצמם שלא יהיה ידם רפה וחלוש מתלישת הנוצות ולא ירגישו בפגימה ח"ו וגם עבור הטרדה בתלישתם ישכח לבדוק אחר השחיטה אם נשחטו הסימנים כדין ועי' ח"ס חא"ח סי' ס"ה ד"ה ואשר אותה נפשו דלדעתו דבר שלא הותר אלא לצורך במקום הפסד הוי מום במקח במכרו ולא הודיע להלוקח ועי"ע במהריט"א פ"ה מהל' בכורות אחר המשנה השוחט את הבכור ומכרו בד"ה הן אמת ולפי"ז כיון שיש בכאן משום מסיים עוברי עבירה לכו"ע (ר"ל דאפילו אם צבע"ח אינו אלא מדרבנן וגם בדרבנן לא אמרינן לפני עור עכ"ז עיי' במג"א סי' קס"ג סק"ב דגם היכא דליכא משום לפ"ע מ"מ יש משום מסייע) פשיטא דביד בעלי הבתים רשות לעכבם מלמרוט וכל זה אפילו אם נאמר כפי טעותם ודעתם דעת שאין רוח חכמים נוחה בזה דאין בזה אלא משום אכזריות אבל לפי האמת דמדינא אסור לא די כי רשות בידם לעכבם מלמרוט אלא גם החיוב מונח על כל מי שיש בידו למחות לאפרושי מאיסורא שישתדל לבטל זה שהם בעצמם לא יתלישו כלל וגם ע"י אחר לא כ"א אחר הפירכוס:
ותו פש גבן לבאר דגם כל זה אינו מועיל במקומות ששולחין העופות להשו"ב ע"י נכרי כי עד כאן לא פליג הט"ז על הב"ח להתיר בכתב השוחט ששחט שחיטה כשרה אע"פ שאין חותם בגוף בשר העוף אלא משום שמכיר העוף שלו בטב"ע וא"כ כשניטל הנוצה דשוב א"א להכיר בטב"ע גם הוא יודה דצריך חותם בגוף וכמ"ש הפמ"ג ועי"ע בט"ז סי' ס"ג סק"ו במ"ש בשם המרדכי פ' ג"ה ומכל זה טוב ונכון להשו"ב למנוע את עצמם מן המריטה ובזה יזכו לראות בבנין עולמים ולזבוח תודה וזבחים בשיר ושבחים כל זה ראיתי להציע בזה לפני כת"ר והדרת חכמתו והנני מצפה לתשובת דברי קדשו. הבעה״ח הק'
מרדכי לוריא: