דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא
סימן לז
רב שלום וכו' לכבוד הרב המופלא וכבוד ה' מלא זקן ונשוא פנים גדול בתורה ובמעשים כש"ת מו"ה שמואל לעסרי הי"ו דומ"ץ דעי"ת זיבעלטאר יע"א:
ע"ד דשאילנא קדמוי בישראל שמוכר חלב לנכרים וגם נבילות וטריפות שנזדמנו לו אי מותר למכור גם למומרים או לא ואם יש לחלק היכא דקאי בתרי עברי דנהרא להיכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא או דילמא לא שנא דבין כך ובין כך אסור עכ"ל הטהור:
והגם כי לא יש אתי שום דבר אשר עיניו לא ראו אפ"ה פקודתו שמרה רוחי ולעשות רצונו חפצתי ואען ואומר מקור דין זה נובע מתוס' ע"ז דף ו' ד"ה מנין שכתבו וז"ל ולפי"ז אסור להושיט למומרים דבר איסור אעפ"י שהיא שלהם כי הדבר ידוע שיאכלוהו והוא נאסר להם ומיירי בדקאי במקום שלא יוכל ליקח אם לא יושיט לו זה כדמסיק דקאי בתרי עברי דנהרא עכ"ל:
ועיין תוס' שבת ד"ג ד"ה בבא דמדרבנן אסור בכל גוונא וע' ח"ס יו"ד סי' י"ט מ"ש לתרץ דברי התוס'. והרמ"א ביו"ד סי' קנ"א כתב וז"ל י"א הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר אבל אם יכולים לקנות במקום אחר מותר למכור להם כל דבר ויש מחמירין ונהגו להקל כסברא הראשונה וכל בעל נפש יחמיר לעצמו עכ"ל. והנה הרמ"א לא הוזכר דין מומרים כלל אכן הש"ך שם בסק"ו השוה בזה דין מומר לנכרי ועוד הוסיף לבאר דבמקום שיוכל לקנות ממקום אחר כו"ע מודים דבעכו"ם או מומר שרי ודעת המחמירין מיירי בישראל גדול שהוא חייב להפרישו מאיסור משא"כ בעכו"ם וישראל מומר שאינו חייב להפרישו מאיסור שרי לכו"ע עכ"ל ודלא כרמ"א שהבין בדעת המחמירין דסוברין דאיסור מדרבנן איכא אפילו במקום שיוכל לקנות במקום אחר משום דמסייעו ועיין בשלטי הגבורים פ"ק דע"ז דבעכו"ם לא יש איסור לסייעו כסברת הש"ך והגם דבא"ח סי' שכ"ח סעי' י"ז כתב מור"ם דמסייעו אין בו ממש וכן נראה שם דעת מג"א סקט"ז מ"מ י"ל דהרמ"א לא חשש שם לדעת המחמירין משום דהוי לצורך חולה ובהכרח לומר כן דהא איתא בהדיא בזבחים דף קט"ז שאסור לסייען אפילו בדבר שאינם מוזהרים עליו וכן פסק הרמב"ם סוף הל' מעה"ק ועי' בשלום ירושלם על ירושלמי סוף פ"ק דמגילה וע"ש בשירי קרבן מה שנשאר בתימה על מל"מ וע"ש בט"ז סק"א וס"ק י"ג ובמ"א סי' ש"מ סק"א ובט"ז יו"ד סי' קצ"ח ס"ק כ"א ושם בנה"כ והנה כל זה לא מיירי אלא מסיוע לנכרי בדבר שהנכרי אינו מוזהר עליו אבל דין סיוע למומר לא שמענו:
והנה באמת יש לדקדק בדברי הש"ך איך השוה דין מומר לנכרי בזה להתיר מסייע הא מבואר בכמה מקומות דישראל מומר אעפ"י שחטא ישראל הוא ובודאי דחייבין להפרישו מעבירה וכמו שנראה מדברי מג"א בסי' שמ"ז שכתב דאסור להושיט למומרים דבר איסור ומשמע מדבריו אפילו לא קאי בתרי עברי דנהרא כמו שהבין הפמ"ג להעיר עליו ע"ש וע' תשו' חומר בקודש סי' י"ח שכתב בפשיטות דהגם דלא שייך לפ"ע כי אם בתרי עברי דנהרא מ"מ איסור מסייע שייך בכל גוונא. ובדגול מרבבה פירש כוונת הש"ך דסבירא ליה דאף בישראל אין מצווין להפרישו כי אם כשעובר עבירה בשוגג כמו בקטן אוכל נבילות שהקטן שוגג הוא אבל ישראל גדול דרוצה לעבור במזיד על איזה עבירה אפילו אינו מומר גמור אין ישראל אחר מצווה להפרישו לדעת הש"ך וא"כ לפי"ז בנד"ד לדעת הש"ך לכו"ע מותר למכור להם גם בדעת הרמ"א אפשר לומר דסבירא ליה דנהגו להקל בזה וכסברת הש"ך דמומר ונכרי דינם שוה ואמנם אחר העיון נראה דאפי' אם נאמר דס"ל למור"ם סברת הש"ך דמומר ונכרי שוה מ"מ יש לומר דלא כתב ונהגו להקל אלא בנידון ההוא במכירת דברים השייכים לעבודתם ובזה יש להקל ע"פ הטעם הכתוב בד"מ והובא בש"ך דכונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתתפים שם שמים ודבר אחר ובני נח אינן מוזהרין על השיתוף וכזאת נהגו להקל במסייע אבל בדבר שמוזהר עליו אפשר דס"ל כדעת המחמירין ועיין בתשו' חו"י סי' קפ"ה שצידד להחמיר בזה ותמה על הש"ך שהשוה דין מומר לנכרי הביאו הפמ"ג שפ"ד סס"י ס"ה וגם מתשובת חומר בקודש דלעיל מבואר דלא ס"ל הא דהש"ך ובט"ז א"ח סי' תמ"ח כתב כי הדבר פשוט הוא שאין למכור החמץ למומר דאע"פ שחטא ישראל הוא גם במג"א סי' שמ"ז הביא בשם רש"י דאסור לסייע אפילו לעכו"ם בדבר שהוא מוזהר עליו ומכל זאת נראה דבנד"ד אפי' יש לקנות במקום אחר אסור למכור למומרים משום דמסייע אסור וע' כנה"ג הלכות רבית סי' קנ"ט בהגה"ט ומהרי"ט ח"ב סי' מ' ומל"מ פ"ד מהל' מלוה דין ב' בהשגתו על פ"מ ח"ב סי' ק"ה וע' אבני מלואים סי' ט"ז סק"ג ד"ה ונראה וטורי אבן חגיגה דף י"ג בהא דאין מוסרין ד"ת לנכרי וח"ס יו"ד סי' י"ט יותר אין להאריך וה' ימיו ושנותיו יאריך וזהו מה שהעלה מצודתי ואם שגיתי אתי תלין משוגתי וה' יאיר עינינו במאור תורתו ולעבדו באמת ואמונה כ"ד הדוש"ת בלו"נ חפצה הק' מרדכי לוריא:
וזאת אשר כתב אלי לחזוק הפסק,
אנא נפשאי חזי הוית שורות העליונות ודרך תבונות בפנים מסבירות והיו למאורות מה שאסף וקבץ מעלת הרב המובהק והכולל ענותן כהלל מהור"ר מרדכי לוריא הי"ו ונשאתי ונתתי בדבריו היקרים מפז ומפנינים ועלתה הסכמתי כי יפה הורה לאסור איסור והלכתא כוותיה וכנועמי' ולהחזיק במעוז תורתו באתי עה"ח פה גיבעלטאר יע"א ברוב עוז ושלום שמואל לעסרי ס״ט (סי' לח)
שאלה איסור משהו שנבלע בכלי חרס גדולה שדרכה להשתמש בה בשפע אם מותר להניחה עד שתפגם ולהשתמש בה או לא:
תשובה אי אפשר ללמוד כי"ד מהא שכתב הרשב"א בת"ה דף קכ"ו דאם נבלע איסור מועט מאיסורים שאינם אוסרים במשהו בכלי שדרכו להשתמש בו בשפע דמותר הכלי הואיל שאין דרכו כ"א להשתמש בו בשפע א"כ אי אפשר לבא לידי נותן טעם ואף משום אין מבטלין איסור לכתחילה אין בזה דהא אין מתכוון לבטלו וכן בספר כפתור ופרח פרק כ"ב האריך בכמה ראיות לזה הפסק וגם בש"ע בסי' צ"ט פסק כמותו אפ"ה אין לנו להתיר דמלבד שהש"ך והט"ז חלקו עליו בזה זאת ועוד הא כתב הפמ"ג שם במ"ז סקט"ו דלדידן דס"ל חנ"נ בכל איסורים לא יצוייר דין זה אלא בכבוש אבל אם נבלע בקדירה ע"י חום האש אזי ודאי דמפליט ומבליע בדופני הקדירה ולגבי הבלוע אין ששים נגד המועט ונ"נ כל הבלוע וא"כ לא שייך דין זה לגבי דידן עכת"ד ולפי מאי דקי"ל (עי' ש"ך סי' צ"ב סקי"ו) דבה"מ לא אמרינן חנ"ל במליחה שייך דינו גם בנבלע ע"י מליחה:
אמנם כיון דאתאן לידן אבאר דין זה כשנבלע בכבוש ובמליחה ואמינא דיש להתיר מתוס' פסחים כ״ש ד"ה ולשהינהו עד אחר הפסח דמבואר שם מדבריהם דהיכא דלא בלעה אלא איסור משהו לא אסרינן אינה בת יומא בכלי חרס:
והן אמת כי הפמ"ג בסי' צ"ט מ"ז אות ט"ו נשאר בדין זה בצ"ע אכן ראיתי בשו"ת זרע אמת ח"ב סי' ט"ל אחר שהאריך הרבה בדין זה העלה דכלי חרס שנתבשל בהם איסור ואיכא בהם הפ"מ יש להתיר אחר מעל"ע עפ"י הדין וכתב שכן דעתו נוטה להלכה אך לא מלאו לבו להתיר נגד האחרונים המחמירין אם לא דאיכא עוד צדדי' להתיר ולפי"ז בני"ד שלא נבלע אלא איסור מיעוט דדעת הרשב"א והש"ע להתיר בזה בכל כלים להשתמש בהם בלא שהיית מעל"ע וא"כ בכלי חרס ולאחר מעל"ע פשיטא דבזה יורה להתיר גם למעשה דאין לך עוד צדדים יותר מזה אכן בתנאי שיהיה בזה הפ"מ דהיינו כלי חרס חשובה או כשאירע זה בכלים הרבה ועי' בפ"ת יו"ד סי' קכ"ב סק"ג מ"ש בשם מהרלב"ח סי' קכ"א ובסי' ל"א סק"ב אם בכלים הרבה נקרא הפ"מ או לא והנה מ"ש שם עוד הפ"ת בסי' קכ"ב סק"א דאין להתיר קדירה שאב"י מאיסור דרבנן וראיה מפינכא דר' אוני דתברה וכתב שם הר"ן דיש להוכיח מכאן דנטל"פ אסור ובע"כ שכיון לזה דאף באיסור דרבנן אסור קדירה שאינה בת יומא דאל"כ מה מלמדינו הלא ש"ס ערוכה היא סו' ע"ז זת"ד והנה אחר המכת"ר נעלם ממנו מ"ש הרלב"ח שם (בד"ה אמנם אחר כך בשם חידושי הר"ן על מס' ע"ז) דהר"ן לא כיון לזה וכן כתב בשו"ת זר"א הנז' דהר"ן לא כיון לזה יעו"ש:
גם מ״ש עוד בשם הנוב"י דדין זה של קדירה שאינה ב"י לא נמצא בפוסקים ולכן אין להקל בזה אבל מדינא שרי הנה לע"ד דבר זה מפורש לאיסור בירושלמי דתרומות פרק בתרא הל' ה' והביאו הר"ש במס' תרומות פרק י"א מ"ח וגם הביאו הרשב"א בת"ה דף קכ"ז ושם בבד"ה להרא"ה וז"ל תני ר' תחליפא בן שאול קדירה שבישל בה תרומה מגעילה שלשה פעמים סו' אלא ודאי הא דר' תחליפא בשאינה בת יומא משמע להו דאיסורא דרבנן ומשמע להו דכיון דליכא אלא איסורא דרבנן וקיל איסוריה דהוא פגום דאילו דכוותיה בעין משרא שארי וכיון דכן שרינן בהגעלה שלשה פעמים כו' לא נאמרו אלו דברים אלא בתרומה דרבנן ומשום קילא דידיה טפי משאר איסורין דרבנן כו' ע"ש עוד ותראה שחזר ושנה דבאיסורין דרבנן שעיקרם מה"ת גם הגעלת שלשה פעמים אין מועיל אפילו לקדירה שאינה ב"י כו' יעו"ש וזה פשוט דהא דכתב שלא נמצא דין זה כוונתו על איסורים שעיקרם מה"ת דאל"כ מאי מייתי ראיה מדם הא דם עיקרו מה"ת לכו"ע כמ"ש במ"ה בדיני מליחה דף ע"ה דעיקר הוא דדם שבישלו אסור מדאורייתא ואף את"ל שהוא מותר מדאורייתא כיון דעיקר דם דאורייתא החמירו בו כדאורייתא זת"ד שם במ"ה לכן נראה דהיכא דליכא הפ"מ בודאי דמדינא אסור (ואמנם אין מזה תפיסה על מ"ש שם בשם הט"ז סי' קל"ז סק"ז דהא כתב שם הט"ז בסק"א דבאיסור ס"י מקילין אפילו במקום שיש קצת היתר וכן נראה דעתו בסי' קכ"ג סק"ב במ"ש אלא שקצת האחרונים החמירו) ברם בדאיכא הפ"מ ואיכא עוד צדדים כמו בני״ד שאינו אלא איסור מועט יש לסמוך להתיר על תשו' זרע אמת דלעיל:
ובפרט אם אירע זה בקדירה של בשר או להיפוך שנבלע בהם אינו מינם שהוא היתר דפשיטא דמותר דהא דעת הרא"ה שם דף קכ"ו דקדירה של בשר אינה בת יומא מותר לבשל בה חלב לכתחילה מטעם דכי בלע התירא בלע ונפגם בעודו היתר ואף דלא קי"ל כן מ"מ במשהו ופגום יש לסמוך עליו אפילו בדליכא הפ"מ וכן נכון להורות ובפרט בדלא נודע האיסור אלא אחר שנעשה אינו ב"י ועיין פמ"ג שפ"ד סי' ק"ג סקי"ז בד״ה אכתוב קצת: