דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא
סימן לו
שאלה כף חולבת ב"י ששאבו בו כמה פעמים רוטב של בשר רותח גמור בכלי ראשון מהו הדין אם סגי בפעם א' ס' או אפשר דצריך כמה פעמים ששים כפי מנין פעמים ששאב ואם יש לחלק בין נודע בינתים ללא נודע בינתים ע"כ:
תשובה בהשקפה ראשונה נראה לומר דלדעת הטור והש"ע הסוברים דלא אמרינן נעשה נבילה רק בבשר וחלב לדידהו סגי הכא בשני פעמים ששים אפילו בלא נודע בנתים לפי מ"ש הש"ך בסי' צ"ב סק"ד דאפילו בב"ח כיון שנאסרה פעם א' תו הוה כשאר איסורין וכיון דבשאובה ראשונה הכף נאסרה אף אם יש ס' לבטלו כמבואר שם וא"כ בשאובה השנית הכף נעשה כשאר איסורין ובשאר איסורין אפילו אם שאבו כמה פעמים די בפעם אחת ס' נגד הכף וכן הוא דעת הע"ז בסי' פ"ז סק"א דבב"ח שנאסרה תו הוה כשאר איסורין הגם דנה״כ השיג עליו מ"מ אין מזה ראיה משום דהוא סותר למ"ש עצמו בכאן בש"ך סק"ד והעיקר הוא כמ"ש בש"ך ובנה"כ הוא שב אל בית מלחמתו כמ"ש הפמ"ג סי' צ"ב שפ"ד סק"ט ואף לדידן דסבירא לן כשיטת הפוסקים חנ"נ בכל האיסורים מ"מ מטעם אחר אנו מקילים אשר די בכאן אפי' בפעם א' ס' והוא מטעם דבדבר הבלוע לא אמרינן קנ"נ וע"ש סי' צ"ד במ"ז סק"ב וא"כ בנד"ד כשיש שני פעמים ס' היה נראה להתיר הקדירה והתבשיל לכל הדיעות ר"ל בין למרן המחבר ובין להרמ"א כמ"ש הט"ז בסי' צ"ד סק"ב ושם בש"ך סק"ו ואף דהפר"ח וכרו"פ וחוות דעת חלקו על הש"ך בזה שכתב דדעת המחבר דבב"ח שנאסרה הוי כשאר איסורין ולא אמרינן ביה חנ"ל ולדעתם לעולם נ"ל אף לאחר שנאסרה וא"כ לדידהו היה מוכרח לומר בדעת המחבר דבב"ח לריך כמה פעמים ס' כמנין התחיבות שתחב מ"מ הא החוות דעת יצא לישע הש"ך לחזק דבריו דיותר משני פעמים ששים אינו צריך אף בב"ח משום דטעם בשר שנבלע בחלב בפעם השני אינו יכול לחול עליו שם בב"ח כיון שכבר הוקלש טעם החלב בתחיבה ראשונה כמ"ש הרשב"א הביאו הט"ז סי' צ"ג סק"ב ע"ש וע"ש בנה"כ שכתב שסברא אמיתי הוא והשיג על הב"י ומהרש"ל וא"כ בנד"ד אם נודע אחר ששאבו הכף הראשון ויש פעם א' ששים נגד הכף הקדירה והתבשיל מותרים אפילו לדעת הש"ע ואם לא נודע עד לבסוף לדעת הש"ע צריך שני פעמים ששים ולהרמ"א פעם א' ס' ולהש"ך ואפשר גם לרש"ל צריך כמה פעמים ששים כמנין השאיבות ששאב:
ואמנם אחר העיון והחיפוש מצאתי וראיתי להרב יד המלך בהל' מאכלות מסירות פ"ט ה"י אשר לחלק יצא בין תחיבה לשאובה ודעתו דבשאובה צריך ס' כמנין פעמים ששאב (וע' בשאלת השפ"ד סי' צ"ד סק"ו) וזת"ד והנה נכון הדבר להאיר עיני בעל הוראה בזה הדין המוסכם ביו"ד סי' צ"ד סעי' ב' ובהגה"ה שם הוסיף עוד להקל יותר בתחב כף בקדירה שני פעמים דאף בלא נודע בנתים א"צ ס' רק פעם אחת והטעם משום דבדבר הבלוע לא אמרינן חנ"נ ולפיכך א"צ ס' רק נגד טעם הבלוע בהכף לבד ועפ"י פסק הש"ע זה אין הבעלי הוראה מקפידין לשאול כלל על מספר התחיבות אם היה פעם אחת או הרבה פעמים:
אמנם פסק הש"ע נכון הוא בהחב הכף בקדירה וככתבו וכלשונו האמור בש"ע משא"כ עפ"י רוב המאורעות בדין זה שמסירים זוהמת הרוטב של בשר בכף החולבת להשליכו לארץ או להיפך דזה אינו ענין כלל לתוחב הכף האמור בש"ע דבתוחב הכף כ"ז שהכף הוא בקדירה ואין בהכף, רק בליעתו לבד והבליעה אינו נעשה נבילה ואף דלאחר שמושך הכף מן הקדירה נשאר עדיין איזה חלוחית מהקדירה דבוק בו והלחלוחית הזאת דבר בעין והיה נעשה נבילה בכל זאת לאחר שך הכף מן הקדירה שוב אין חוץ לקדירה על אותו לחלוחית שעל הכף דין כלי ראשון להיות נאסר אז מהכף משא"כ בשואב עם הכף של חלב זוהמא וקצת רוטב בשר מהקדירה להשליכו לארץ אזי עכ"פ באותה רגע אשר מסיר הכף עם הזוהמא והרוטב מהקדירה טרם אשר ישליכו לארץ מונח באותה רגע הזוהמא והרוטב בעין בתוך הכף וברגע זו שמסירה מהקדירה יש להרוטב שבתוך הכף דין כלי ראשון וכיון שאין במעט הרוטב ששים נגד הכף הכף אזי נאסרה מעל הרוטב זו ונעשית נביהל מהכף ובאותו הרגע עצמה חוזרת ונבלעת הרוטב בהכף ואנחנו לא נדע כמה בלע ובעינן ס' נגד כל הכף ולכן כמה פעמים שהסיר הזוהמא מהקדירה להשליכה לארץ כמנין פעמים זה צריך ס' בקדירה נגד הכף עכ"ל ולפי זה לדידן דלא שייך סברת הש"ך דבב"ח שנאסרה תו הוי כשאר איסורין משום דס"ל חנ"נ בכל האיסורים אם לא לח בלח ולצורך הפסד גדול כמבואר בסי' צ"ב סעי' ד' בהג"ה וע"ש פמ"ג שפ"ד ס"ק י"ב מ"ש בשם מהריק"ו וכרו"פ דיש סוברים חנ"נ בשאר איסורין ד"ת וא"כ בנד"ד אשר שאבו בו רוטב צריך שיהיו ס' בקדירה כמנין פעמים ששאב ואז יהיו הקדירה והתבשיל מותרים רק אם נודע אחר שאובת הכף הראשון די בפעם א' ששים דבנודע לא יש חילוק בין תחיבה לשאובה דכיון דנודע כבר נתבטל האיסור ולמדו זה מדין סא תרומה פ"ה דתרומות או מפרק ב' דערלה משנה ג' כמ"ש הפמ"ג שם צ"ד בשפ"ד סק"ה וע"ש בפי' הר"ש:
ברם איברא דיש עוד לעיין בזה דלפי תירוץ הגהות אמרי ברוך על קושיית הש"ך למה די בשני פעמים ס' אפילו תחב הכף כמה פעמים משום דאיכא ב' צדדים להתיר דילמא יצא הכל בתחיבה ראשונה ושמא בתחיבה שניה ובכה"ג לא הוי כשם אונס חד הוא ע"ש ולפי זה שוב לא יש חילוק בין תחיבה לשאובה ובנד"ד אפי' בלא נודע יהיו די בשני פעמים ששים אכן כיון דלאו כולי עלמא מודי בזה דהוי ס"ס כמו שרמז הרב הנז' בעצמו שם וכן מהט"ז שס סק"ב מוכח דאין זה ס"ס ועיין דרישה וט"ז יו"ד סוף סי' שכ"א ועיין למהרי"ט אגאזי הלכות בכורות פרק א' במ"ש בשם התוספתא דלא כהרמב"ם פי"ב מהלכות בכורים דין כ"א וא"כ סברת הגאון יד המלך קמה וגם נצבה דהא הש"ע דוקא תחיבה קאמר ומי יכול להרים ראש להקל נגד גאון מפורסם כזה אשר פוסק הלכה למעשה להצריך ששים כמנין פעמים והן הכי נמי בנד"ד צריך ששים כמנין פעמים ששאב רק אם נודע אחר שאובה ראשונה די בפעם א' ס' כמבואר לעיל הנראה לע"ד לפ"ד כתבתי ודוק: