דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא
סימן לה
שאלה ספק אם נשחט האב ביום א' או ביום ב' אם מותר לשחוט לבנו ביום ב' לפי מה שפסק הש"ע סי' ט"ז שהדבר ספק אם או"ב נוהג בזכרים וא"כ הוי ס"ס שמא אינו נוהג ושמא נשחט האב אתמול ע"כ:
תשובה הנה נידון כזה נמצא בפלתי שם סק"א שכתב אחרי כי הדבר ספק אם נוהג בזכרים א"כ מותר לשחוט השני ביה"ש משום ס"ס שמא אינו נוהג ושמא יום שלאחריו הוא והניח בצ"ע מהא דהר"ן סוכה משמע דביה"ש בפנות היום לאו ספיקא הוא דתולין דהוא יום ועיין זכרון יצחק ק״א הביאו הפ"ת שם שהשיג על הפלתי מטעם דהוא דשיל"מ ועי' כרו"פ סי' ק"י ס"ק כ"ח דאין להחמור בספק ספיקא בדשיל"מ ואפילו לרמ"א שכתב שם בסעי' ח' דטוב להחמיר אם לא לצורך נראה להתיר בנידון הכו"פ אפי' שלא בו"ב לפי מה שכתב הש"ך שם ס"ק כ"ו לחלק בין ס"ס ע״י תערובת דאיתחזק איסורא לס"ס בגוף הענין דלא איתחזק איסורא דבזה גם להרמ"א מותר ומה שכתב שם בט"ז ס"ק י"א לחלק בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן הש"ך בנה"ך השיג עליו ודעתו דאין חילוק וכן פירש דעת הר"ן דריש פרק אין צדין דס"ס מותר אף באיסור תורה וע"ש בפר"ח דבכל ענין מותר בס"ס אפי' באיסור דאורייתא ואיתחזק איסורא והוא דשיל"מ וכן משמע מדבריו בא"ח סוף סי' תצ"ז ע"ש ועי' פמ"ג שפ"ד סי' ק"י ס"ק נ״ו גם המג"א בסי' תצ"ז פסק בזה כהש"ך דס"ס בגופי' גם בדשיל"מ מותר וכמו שהבין דבריו המחה"ש ועיין במג"א סי' תקי"ג סק"ד אכן בדגול הרבבה בא"ח סי' תצ"ז וגם ביו"ד סי' רס"ו פירש דעת מרן המחבר דסבירא ליה כהט"ז לחלק בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן ודלא כהש"ך גם מדברי הט"ז א"ח סי' תצ"ז וביו"ד סוף סי' ט"ו נראה דהאי חילוקא דהש"ך לא סבירא ליה כלל. והנה כעת ראיתי כתוב בהגהות יד שאול יו"ד סי' ט"ו בשם המאירי דיש לסמוך על ס"ס אף בדשיל"מ ונראה מדבריו אפי' באיסור דאורייתא ועיין בחידושי רבי"ע איגר ריש ברכות דבספיקא דדינא אין בו משום חומרא דיש לו מתירין:
שוב ראיתי בספר אבני שהם כלל כ"ט שהביא בשם שעה"מ בפ"א מהל' חו"מ הלכה ה' דלא אמרינן דבר שיל"מ אלא כשהאיסור הוא מצד עצמו כגון חלב ודם וכיוצא שהוא עצמו אסור אבל כשהדבר המעורב בו הוא דבר מותר אלא שמחמת הזמן הוא אסור בהא לא אמרינן דשיל"מ דהיום שנאסר בו אין לו היתר לעולם וביצה שנולדה ביו"ט אע"ג דהיא עצמה מותרת שאני שלא היה לה שעת הכושר מעולם אחר שנולדה הוה ליה כאיסור מעיקרא וכתב הרב הנז' דלפי"ז באו"ב כיון שקודם ששחט האם היה על בנו היתר גמור רק כששחט את האם נולד לנו איסור על הבן ואותו איסור אינו רק איסור זמן כיון שלמחר יהיה מותר ואותו יום שנאסר בו אין לו היתר לעולם והיה לו שעת הכושר וא"כ י"ל דלא הוי דשיל"מ עכ"ל אכן בעט"ז סי' ט"ז מבואר דאיסור או"ב חשיב שהוא דשיל"מ עי' פמ"ג שפ"ד שם ס"ק כ"ה. ואמנם אחר עלות כל זה עלה בדעתי דניד"ד לא דמי להא דפלתי דאין כאן ס"ס כלל כ"א ספק אחד אם נוהג בזכרים אבל ספק השני שמא אתמול נשחט אין זה ספק דאמרינן העמד חי על חזקתו והיום הוא דנשחט ודעת הש"ך והט"ז ומ"כ ומ"ב דס"ס במקום חזקה לא מני עי' פמ"ג כללי ס"ס אות כ"ח ואע"ג דחזקת חיות הוא חזקה העשויה להשתנות ואיתרע חזקתו דהרי שחוט לפניך ואיכא חזקה דשעת מצאותו המתנגדת אעפ"כ חזקה קמייתא עדיף כמבואר מתשו' מהר"ם מיניץ סי' ל"ה ומהריב"ל ח"ג סי' ע"ב הביאו הש"ך יו"ד סי' שצ"ז והסכים לדעתם וכן פסק הב"ח ועיין בכנה"ג סי' ת"ב בהגה"ט אות א' והגם דשם בט"ז סי' שצ"ז האריך בראיותיו העצומות לחלוק עליהם ולדחות דבריהם מ"מ בנה"ך השיגו וסתר כל ראיותיו ולפי זה נראה דאסור לשחוט בנו היום ועיין רש"י ות"א פ' אמור כ"ב מ"ש בזה והן אמת דיש עוד לעיוני בהך מילתא כי ראיתי כתוב בהג' מהרש"א בשם תשובת מוצל מאש סי' כ"ה דיש לחלק בין מת מיתת עצמו ע"י חולי לנהרג בידי אדם ולפי זה גם בניד"ד יש ס"ס ספק אם נוהג וספק אם נשחט האב אתמול דבנהרג ע"י אדם לא אמרינן העמד חי על חזקתו ואולם בראיה הג' שהביא שם בט"ז מטור אה"ע מוכח מדבריו דאין לחלק וכן נראה דעת נה"ך שם ועיין נוב"י מה"ק אה"ע בהגה מהרי"ש נ"ז סי' נון שהביא ראיה עצומה לסברת הט"ז דכל שמת כא שוב לא שייך להעמיד בחזקת חי מהר"ן דגיטין דף ע"ו וא"כ הדבר צריך הכרע והנה כעת רבות סבבוני וחבלי טרדון הקיפוני ודין גרמא אשר לא היה באפשרי למצוא מרגוע לנפשי לעיין בזה כי אם בקצרה ואי"ה בל"נ אשכים ואשנה פרק זה בארוכה מסברא וגמרא וכעת לא באתי אלא להעיר מה שיש לפלפל בזה: