אור ברסלב

דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא

סימן לד

סימן לג

שאלה תרנגולת אינה שמנה שנמלחה עם בשר הרבה אמנם אין בו ס' נגד התרנגולת ואחר ששהו במלחן שיעור מליחה מצאו במרה שלה גרעין שראשה חד כגרעינה של זית ובדקוהו למרה ונמצאת שלמה מה הדין בזה:

תשובה הנה בחולין דף קי"ב מוקי בגמרא בגמרא להא דאמר שמואל מליח כרותח לצלי לאו דוקא ולא בא אלא במליח דאינו נאכל מחמת מלחו ופירש"י כעין מליחת בשר להצניע והרשב"א בת"ה דף צ"ג (ד"ב) כתב דאינו נאכל מחמת מלחו היינו לקדירה שאינו נאכל עם מלחו ולאפוקי מליח דצלי שמלחו מעט ונאכל עם מלחו וכתב שם שכן דעת ר"ת והוא עיקר וכן כתב הטור בשמו בסי' צ"א וכתב שם בב"י דהתוס' והרא"ש והמרדכי כולם מסכימים לדעתו וכן היא דעת הר"ן ודעת הגהמ"י וכן בש"ע שם פסק כר"ת והרשב"א וסייעתיי' דמליח שאינו נאכל מחמת מלחו הוא מליח לקדירה אמנם ראיתי להרא"ה שם בבד"ה שהשיג על הרשב"א וז"ל ואינו נכון דנאכל מחמת מלאו קאמרינן ולא עם מלחו דלאו היינו לישנא דמחמת אלא ודאי אינו נאכל מחמת מלחו קאמרינן אפילו לאחר שתעובר מלחו ומאי אינו נאכל כלומר אינו נאכל בתורת בשר שאינו מליח אלא שעדיין טועמין בו טעם מלח אפילו לאחר הדחה ובישל וזהו שיעור מעט אחר הכשרו לקדירה (ר"ל כשנשתה' במליחתו יותר מהשיעור) עכ"ל וכבר קדמו בזה הקושיא הראב"ד הל' מא"ס פ"ט הי"ח גם בטור שם הביא דיש אומרים דאינו נאכל מחמת מלחו לא מקרי אלא כגון עיבוד שמולחין אותו הרבה לצורך הדרך אך כיון שהש"ע והרמ"א לא הביאו לדעתם מי יכול לסמוך על זה אבל לא כתבנו זה אלא באם שנמצא עוד צדדים להיתר לצרף גם את זה:

ולזאת נעיין בדין אי מליחה אוסרת עד ס' או כדי קליפה ואשימה עיני בזה דקי"ל שם בגמרא דמליח כרותח דצלי אם דוקא דומה לצלי ולדעת הרא"ה המובא בר"ן פרק גיד הנשה דחלב שמן אינו מתבטל בצלי לעולם ואוסר אפילו ששים ולפי"ז אף ממליחה יאסור את הכל או דלמא לאפוקי מרותח דמבושל שזה בודאי אינו אבל גם גרוע מרותח דצלי והנני להציע דעת הפוסקים בזה כתב הרא"ש בפ' גי"ה סי' כ"ז וז"ל אע"ג דרבינא בעי' למימר דמליח ברותח דמבושל הא איתותב ולפי מאי דאיתותב לא מחמירין אפילו כרותח דצלי ולא בעי כדי נטילה (וכל זה אינו אלא בכחוש אבל בחלב מבואר שם בהרא"ש דמפעפע בכולה ובעי ששים וכן נראה שם בפסקיו ולאפוקי מהשלטי הגבורים שם שכתב דנראה מהרא"ש דבמליחה גם חלב שמן אינו מפעפע) אכן הר"ן כתב שם בשם הרמב״ן דבמליחה אפילו חלב שמן אינו מפעפע ואע"ג דאמרינן דמליח הרי הוא כרותח דצלי היינו לאפוקי מרותח דמבושל אבל להא מלתא גרוע מצלי דאע"ג דחלב בצלי מפעפע במליחה אינו מפעפע וכן כתב הרא"ה בב"ה דף צ"ג בשם הרמב"ן דאין אומרים מפעפע אלא ע"י האור ולא ע"י מליחה וסיים הרא"ה וכן עיקר:

ואולם דעת הרשב"א אינו כן וכתב עוד שם במשמרת הבית שגם הרמב"ן חזר מזה שכתב דבמליחה לא אמרינן מפעפע אפילו בחלב גמור וגלה אח"כ שאין דעתו כן אלא דגם במליחה מפעפע והר"ן שם בפ' גי"ה הסכים להרשב"א וכן הוא דעת הטור בסי' ק"ה וע"ש בב"י שכתב דנראה כי כן הוא דעת הרמב"ם ועי' הל' מא"ס פ' ט"ו הל"ד ובכ"מ שם ועוד כתב שם הב"י וז"ל והמרדכי כתב כמה גדולים שכולם סוברים דחלב ובשר שנמלחו יחד משערינן בס' זולת ראבי"ה שסובר דביטל בס' לא שייך גבי מליחה דאין האיסור עובר בכל אלא נשאר במקומו ולפיכך צריך קליפה ובקליפה מיהא סגי וכתב שרבינו אפרים בר נתן אומר שנוהגים כראבי"ה וכיוצא בזה היא סברת הרמב"ן שהבאתי שכתב הר"ן בשמו עכ"ל והנה מה שכתב מרן הב"י וכיוצא בזה היא סברת הרמב"ן כבר כתב המשמרת הבית שרמב״ן חזר מזה (אמנם זה הספר לא היה לפני מרן הב"י) וכן הר"ן בפ' כ"ה גבי דינא של דג טהור וטמא שנמלחו יחד כתב בשמו של הרמב"ן דמליחה מפעפע ואוסרת את הכל ובעבור כי היא סתירה מפורשת ובהכרח לומר שחזר מדבריו הנאמרים בשמו בפ' גי"ה דבמליחה אינו מפעפע לכן לא העיר עליהם:

וממילא יתיישב בזה במה דהוקשה להוראה מקומו' ברמ"א סי' ק"ה סעי' ט' (בש"ע הקטנים נשמט זה עיין ד' ראם שנת תרל"ו) על הב"י סי' צ"א ות"ח כלל ל"ח שכתבו ע"ש רמב"ן דמליחה אוסרת את הכל והר"ן והרא"ה כתבו בשמו דבקליפה סגי דזה היה קודם חזרה והב"י והרמ"א כתבו בשמו דבריו שלאחר חזרה וכדי לבאר היטב אציע לשון הרשב"א במ"ה בהשגתו על הרא"ה וז"ל אמר הכותב הגמול משלם לרבו ז"ל שהוא אומר משמו היפך מה שכתב הוא בעצמו כאן בדג טהור וטמא שהרב ז"ל שכתב דכולן אסורין ולא סגי בקליפה וז"ל שכתב שם ואע"ג דאמרינן בפסחים בשר רותח שנפל לתוך חלב רותח וכן צונן לתוך חם אסור וחם לתוך צונן בקליפה מותר והכא בין שטמא העליון או תחתון טמא מליח הוא פולט לתוך טהור טפל חם לתוך צונן הוא שזה פולט וזה בולע ואמאי קתני אסור לגמרי וי"ל משום שהוא פולט כל שעה טפות מלוחות שהן כחמות אוסרין אותו לגמרי שלא אמרו קולף אלא כגון חתיכה רותחת לתוך חלב צונן שהוא מתגבר עליו ומצננו אבל הכא כוליה חאים מרוב טפית מלוחות שהן חמות מעצמן וכן עיקר ע"כ לשון הרמב"ן ז"ל ובאמת כי בפ' ג"ה גבי ההוא דאמרינן ההוא כחוש הוה כתב הרב ז"ל דאפילו בחלב שמן לא אמרינן מפעפע במליחה אבל כאן בדג טהור וטמא שכתב המחבר הוא הרשב"א בת"ה) מה שכתב חזר הרב ז"ל וגלה שאין דעתו כן חלא הטפות גוברות ומבליעות ואוסרות את הכל ולא ראיתי גם לראשונים שאומר אחד מהם כן (ר"ל כהרא"ה דס"ל אף חלב שמן אינו מפעפע ולא דמי לצלי) אלא ודאי מליח כרותח דצלי עכ"ל מ"ה לענין זה:

והשתא עין רואה כי מה שכתב הב"י בסי' צ"א בשם הרמב"ן דמליחה אוסרת את הכל לקח דבריו מזה והר"ן הביאם בשם הרמב"ן בפ' כ"ה ועיין בב"י סי' צ"א ד"ה ולא לגמרי לאסור וסי' עי' בד"ה בשר שחוטה שמלחו ותראה שכן הו והבין הב"י בדעת הר"ן שהבין בהרמב"ן בתר חזרתו דס"ל דכל מליחה אוסרת עד ס' אפילו בכחוש ואפשר דאפי' ס' לא מהני ועיין מ"ה דף קי"א דמהני ששים) דאל"כ קשיא דברי הר"ן אהדדי דבפרק כל הבשר אומר דנראה לו דברי הרא"ה ודלא כהרמב"ן דבעי ששים ובפ' ג"ה גבי הא דאמרינן ההוא כחוש הוה אומר דנראין לו דברי הרשב"א דחלב מפעפע ובעי ס' ודלא כהרמב"ן אלא ודאי דבפ' כ"ה מיירי בכחוש ומשום הכי סגי בקליפה לדעתו ודלא כהרמב"ן דבעי ס' אי הכל אסור בכחוש והנה כי כן דמפורש יוצא שהרמב"ן חזר מדבריו (וחזי מאן גברא רבא קמסהיד עלה הוא הרשב"א הבקי בדברי הרמב"ן יותר מהרא"ה כמ"ש במ"ה דף מ') הנך רואה שכמעט כל הפוסקים ס"ל דחלב שמן מפעפע ואוסר עד ס' זולת ראבי"ה וראב"ן המובא במרדכי בפ' גי"ה אות תרע"ד והרא"ה בב"ה דף צ"ג ג"כ עומד בשיטתם דבמליחה אף חלב שמן אינו מפעפע אבל הוא סובר דנטילת מקום מיהו בעי ולא סגי בקליפה:

ולא היה צריך להאריך בזה אך ראיתי להאריך ולבאר כל זה יען ראיתי להפמ"ג סי' נון שפ"ד סק"ה הביא בשם שבות יעקב בנידון קוץ שנמצא בחלל הגוף ונמלח עם שאר בשר והכשיר בה"מ וסעודת מצוה מטעם ס"ס שמא לא ניקב אחד מאברים הפנימים ושמא הלכה דמליחה כדי קליפה הגם כי אין אנו בקיאין בין בשר שמן לכחוש. ולסברתו גם בניד"ד יש להכשיר מטעם ס"ס שמא לא ניקבה המרה אלא דרך הקנה נכנסה לסמפון הכבד ומשם למרה ושמא הדין דמליחה בקליפה סגי ועוד הא לדעת מקצת פוסקים הובא בב"י סי' מ"ב כשר ע"י בדיקה אף התרנגולת ולכל הפחות אינו גרוע ני"ד מקוץ הנמצא בחלל הגוף דהא בבדיקת חלל הגוף אף בזמן הגמרא לא היו בקיאין לבדוק לדעת רש"י חולין דף ג"ן ע"ב משא"כ בבדיקת אבר אחד רק אנו אין בקיאין כמ"ש פמ"ג סי' ג"ל שפ"ד סק"ז אולם לפי האמור לעיל מבואר דהאי ספק אי במליחה סגי בקליפה לא מיחשב לספק וא"כ בנידון דשבות יעקב אין להכשיר וצ"ע על הפמ"ג שם סי' נון שלא העיר עליו כלל:

ובעיוני בזה מצאתי להפמ"ג בסי' ק"ה שפ"ד ס"ק ל״ד בשם כנה"ג כדברינו דזה לא מיחשב לספק ואוסר שם אפי' בה"מ ודלא כהרשד"ם דחשיב זה לספק כסברת שבוי"ע אמנם הפמ"ג סיים שם דיש לצדד להקל בה"מ וסעודת מצוה כההיא דשבוי"ע יעו"ש ובהיות כן אמרתי לו לשמוע אכן בפ"ת סי' נ״א סק"ב הביא בשם הנוב"י שהרבה לחלוק על הש"י מטעם שכתבנו דהאי ספק שמא הלכה כראבה דמליחה סגי בקליפה לא מיחשב לספק ומאחר שכן כראה לפע"ד לומר לענין ניד"ד כיון דלא ברירא לן אם עוף ובשר חלוקין בטעמן או לא כמ"ש הפמ"ג בפתיחתו לתערובת ח"ג פ"ד בד"ה והנה מכל אלה (ועיין בשו"ת השיב משה חיו"ד סי' ל"ב שהכריע דהוי מין במינו לענין הטעם אף דחלוקין בטעמן מ"מ אינו נרגש טעם של זה בזה) וגם סבירא לן לענין מין במינו דבתר טעמו אזלינן אף להקל כמ"ש הפמ"ג בסי' צ"ח שפ"ד סק"ו א"כ בני"ד דהוה רוב בבשר יש לסמוך בזה על הש"י להכשיר את הבשר לחוד אפילו שאין בזה רק הפ"מ ולא גם סעודת מצוה דהא בני"ד יש עוד סברת הפוסקים שמכשירין גם את התרנגולת ועי' ש"ך סי' מ"ו סקי"א דהתוס' והרא"ש והמרדכי מכשירים במחט שנמצאת במרה ולדעת הרמ"א סס"י מ"ב מחט גרוע מגרעין כשל זית ובודאי דקים לי' להרמ"א דבגרעין יש יותר מכשירים מבמחט ולפיכך נידון דידן קיל מנידון דש"י ואף הנוב"י יודה בכאן להכשיר את הבשר ע"י קליפה בלבד זהו הנראה להלכה ולממעשה צ"ע:

ואחרי כתבי זה ראיתי בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' ע"ג שנשאל אודת הנידון דש"י יען כי אחד מהגאונים פקפק עליו בזה ואומר כי דעת ראבי"ה יחידא"ה הוא נגד כל הפוסקים והשיב להשואל כי הרב המפקפק הפריז על המדה בזה והאריך שם בתשובתו להוכיח דזה נחשב לספק ובפרט בה"מ פשיטא דיכול לסמוך על זה והגם כי הש"י אומר בעצמו בתשו' דאין זה מקרי ספק גמור יען דרוב פוסקים ראשונים ואחרונים ס"ל דצריך במליחה ס' אם הוא שמן ע"ז השיב הח"ס דטעות יש בדבריו וצריך למחוק תיבת ראשוני וראייתו העצומה מהא שכתב בת"ח כלל ל"ח דרוב הפוסקים דאינה אוסרת במליחה רק כדי קליפה ולע"ד אין זה כדאי לדחות דברי הנוב"י דיש לומר דרוב היינו הרבה וכמו שהעתיק לשונו הש"ך בסי' צ"ב סקי"ו והיינו הראבי"ה והנזכרים אחריו שם במרדכי אות תרע"ד וכל אלו שהזכירם הח"ס כבר הזכירם מרן הב"י ואעפ"י כן כתב בסי' ק"ה בזה"ל והמרדכי כתב כמה גדולים סוברים בס' זולת ראביה כי' ולענין הלכה כיון דרובא דהנך רבוותא סברי במליחה בס' וגם הרשב"א והר"ן ורבינו סוברים כן הכי נקטינן (ור"ל דאוסר עד ששים מדינא והא דפסק שם דגם נטילה צריך משום דכן הוא דעת הרשב"א בת"ה ד' קי"א וז"ל כל דבר שיש לו פעפוע שנפל במקום ידוע מן החתיכה שאעפ"י שיש ששים בחתיכה לבטל את האיסור צריך ליטול את מקומו כו' ע"ש וטעמו כמו שכתבו הפוסקים משום שנשאר רושם איסור במקום שנפל:)

וגם הרשב"א בב"ה דף צ"ג כתב שלא ראה לאחד מן הראשונים שיאמר כן בבירור דמליחה אינו מפעפע אפילו בשמן יעו"ש וא"כ איך אפשר לומר דרוב הפוסקים הראשונים ס"ל דמליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה ועוד הלא הש"י אומר במנחת יעקב כלל ל"ח שהרמ"א חזר מזה שכתב בת"ח הנז' דהא בסי' ק"ה פסק דאף במליחה אמרינן חענ"נ אפילו במקום הפ"מ וצריך ס' נגד כל החתיכה בשמן ובהכרח לומר דהש"י ס"ל בדעת הרמ"א דהרוב סוברים דצריך ששים במליחה דאל"כ למה חזר מזה שפסק בת"ח וכיון שכן בודאי שא"צ למחוק תיבת ראשונים:

והנה עוד הביא שם הח"ס דעת הרא"ה בשם הרמב"ן דמליחה אינו אוסר אלא כדי קליפה אפילו בשמן והגם שבמשמרת השיג עליו וכתב שהרמב"ן חזר מזה עכ"ז חיזק הח"ס דברי הרא"ה ומסיים ואומר דנאמנה עדות הרא"ה אמנם לא זכיתי להבין כוונתו הקדושה בזה וכי הרשב"א לא בקי בדברי הרמב"ן כהרא"ה (עיין מ"ש לעיל בשם מ"ה ד' מ') ועוד הא הר"ן בפרק כל הבשר כתב בשם הרמב"ן כהרשב"א כדלעיל וכיון שכן עפ"י שני עדים יקום דבר ומה שכתב הח"ס וז"ל וגם על דברי הש"ך הנרשמים בצ"ע סי' ק"ה בהגה' שהניח סתירת רמב"ן בצ"ע ולא הרגיש שהרשב"א במ"ה הרגיש בזה והוא עצמו (ר"ל הש"ך ברשימתו) מביאו עכ"ל וזה חידוש גדול איך הבין בדעת הש"ך שבזה הרגע שהביאו משמרת נשכח ממנו אכן לע"ד נראה דקושית הש"ך ע"ז הכוונה ניהו שחזר הרמב"ן מהא שסבר דאף בשמן סגי בקליפה מנין עוד לנו לומר דגם בכחוש אוסרת את הכל וזהו כונתו של המרשים בתיבת להיפוך דזה לא כתב במ"ה וא"כ מנין להב"י בסי' ל"א לכתוב דעת זה בשם הרמב"ן (ואני כתבתי דהב"י לקח דבריו מדברי הר"ן וכמו שביארתי) ועי"ע בב"י סי' עי' שהשוה דעת הרמב"ם להרמב"ן דשניהם סוברים דגם אפי' ס' לא מהני במליחה מפני שאין האיסור מתפשט בשוה:

ומעתה אלכה ואשובה לנידון דלעיל דמאחר דיש סוברים דאפילו ששים לא מהני ורובא דרבוותא ס"ל דס' בעינן איך נסמוך אנן על היש סוברים דבקליפה סגי ואף דהפמ"ג בסי' ק"ה שפ"ד ס"ק ל"ד מצדד להקל בנידון דש"י אפשר שזה אינו אלא משום שלא היה שומן כמ"ש הוא עצמו בסי' פ"ג שפ"ד סקט"ז ובהכרח לומר כן שלא יסתור עצמו במ"ש סי' ק"ה במ"ז סקט״ז כיון דהב"י והרמ"א הכריעו דשמן מפעפע כהרשב"א תו לא הוה ספק דפלוגתא כלל ואין להתיר ח"ו באיסור דרבנן או בס"ס וחלילה לומר כן דספק הוא זת"ד ובם החוו״ד בסי' ק"ה ביאורים ס"ק י"ז כתב וז"ל ואין לסמוך על אדיעה זו להתיר במליחה בספק איסור תורה מטעם ס"ס כמ"ש הש"י דהא אפילו באיסור דרבנן מחמירין לשער בס' אפילו בכחוש כמו שסיים הרב וכ"ש בספק איסור תורה וכן כתב בתשו' נוב"י עכ"ל אמנם כבר כתבנו דבני"ד גם הנוב"י יודה להתיר את הבשר ע"י קליפה מטעמים דלעיל ואף דלדעת מרן המחבר צריך נטילה מ"מ אנן בדידן כפסק הרמ"א לחלק שם בין צלי למליחה זהו שראיתי לכתוב בזה ההלכה:

ואגב אודיע להקורא כי מהאי דינא דהמרדכי אות תרע"ד שהבאתי יתורץ קושית הפמ"ג בסי' צ"ג שפ"ד סק"ו שהוקשה דר"י הלבן סובר במעל"ע הוה כבוש והרא"ש כתב בשם ריב"א דכבוש הוה בי"ב שעות ומסורת בידנו דר"י הלבן הוא ר"י הבחור ור"י הבחור הוא ריב"א עכ"ל הפמ"ג ובמרדכי שם כתב בשם ריב"א דמליחה סגי בקליפה כו' מיהו ר"י הלבן וכל שאר רבותינו פסקו דמליחה נמי בששים והרי מכאן דלא מהמסורת שלו והוא כתב זה המסורת בשם ככה"ג וצ"ע:

כ״ד הק'

מרדכי לוריא.

תוכן העניינים

דברי מרדכי (לוריא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה