אור ברסלב

דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא

סימן לג

סימן לב

שאלה איש ירא שמים שכח ואכל גבינה תיכף אחר בשר ובחד סעודה ורצונו לקבל עליו תשובה כפי הכתוב בספרים הקדושים ומבקש להורות לו את המעשה אשר יעשה תשובה במג"א סי' תר"ג הובא שמות הספרים מדיני תשובה וכל איש יכול לעיין בהם ולקבל עליו כפי ערך מדרגתו ולב יודע מרת נפשו אם היה אונס גמור או אונם כל דהו או שוגג גמור או קרוב למזיד אך שלא להשיבו כלל ג"כ אי אפשר כי גדולה תשובה וכמה תקנות תקנו חז"ל עבור השבין לכן להודיע כי אנחנו כבר קבלנו עלינו דעת הש"ע לשהות ששה שעות מסוף אכילת הבשר עד תחילת אכילת הגבינה וגם צריך לסלק מסעודת הבשר ולברך בהמ"ז דאל״כ אפילו המתין כל היום אסור כמ"ש פמ"ג שפ"ד סי' פ"ט ס"ק וטעם של שיעור שש שעות לרש"י מפני שהבשר מושך טעם עד סוף זה השיעור ולהרמב"ם מפני הבשר שבין השנים דעד סוף זה השיעור נקרא בשר ואינו חשוב כמעוכל והוציא זה מהא דמר עוקבא פרק כל הבשר דקרי אנפשי' חלא בר חמרא על שלא היה ממתין כ"א שיעור סעודה לסעודה שהוא כמו שש שעות כמ"ש הרמב"ם בסו' פ"ט מהל' מא"ס וע"ש בכ"מ דה"ה אף לבשר עוף:

אכן הר"ן שם בפ' כל הבשר הביא דעת בה״ג ור"ת ובעל המאור דאפילו בחד סעודה מותר לאכול גבינה אחר בשר ע"י קינוח והדחה ואין צריך שהויי ומה דמר עוקבא הוה שהי מסעודתא לסעודא מדת חסידות היא שהיה נוהג כן ואמנם הר"ן שם דחה סברתם וכתב כבר פשט המנהג כדעת הרי"ף ועי' בדה"ב להרא"ה דף פ"ג שדעתו כדעת זקנו בעל המאור וסיים שם דבמקום שנהגו בו איסור אסור מתורת אם ובמשמרת שם השיג עליו ופסק בת"ה כהרמב"ם שזו היא שיטת ר"ח ורי"ף ומסיים שם וכן נהגו אנחנו ואבותינו:

ומעתה נחזי אנן כיון דהרמ"א לא הביאם כלל בודאי כי אין לסמוך על אלו הדעות דהא אפילו על זה שהביא הרמ"א שם דעת התוס' דסגי בסילוק ובהמ"ז וע"י קינוח והדחה ג"כ אין אנו סומכין כי הט"ז שם סק"ב כתב דראוי לגעור בבני תורה שלא יקילו פחות משש שעות וכמו שכתבנו בתחילה וא"כ לדעת רוב הפוסקים נכשל באיסור דרבנן ולדעת מג"א סי' של"ד ס"ק ל"ג אפילו בעבר עבירה דרבנן בחילול שבת צריך להתענות ארבעים יום בו"ה ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בליל שאחר התענית וגם יתן י"ב פשוטים לצדקה במקום חטאת כמ"ש שם הרמ"א ועוד שם ברמ"א דאם ירצה לפדות התענית יתן בעד כל יום י"ב פשוטים לצדקה ועיין ב"י יו"ד סי' קפ"ה מ"ש בשם המרדכי דמסכת שבועות מה שהשיב הר"מ על מי כו' יעו"ש דנראה דאם איני יכול להתענות די בעד כל התעניות י"ב פשוטים אבל שם בד"מ כתב שגירסא אחרת היה לו אבל כפי הגירסא שהביא הד"מ צריך שיתן בכל יום ויום של התעניות י"ב פשוטים:

והנכון בזה כמו שכתב הרמ"א שם סי' קפ"ה וז"ל ואם לא יוכל להתענות יפדה כל יום בממון שיתן לצדקה כפי ערך ממון שיש לו כי עשיר יותן יותר קצת מעני וכל הרמבה לשוב זכות הוא לו עכ"ל. ובפרט לפי מ"ש הסמ"ע בסי' פ"ק סק"ב דבזמנינו דאין יכולין לקנות בפרוטה כ"א מעט מזעיר מן הדין הל"ל דאין קידושי אשה סגי בפרוטה ולא פדיון הבן בשני זהובים וצ"ע ולפי"ז בענין פדיון התענית בודאי דנכון להוסיף באלו הימים שהיוקר נתרבה כו"כ וראוי שתדע כי בחמשה שקלים של פדיון הבן יש שמונים פשוטים עי' במג"א שם ס"ק רי"ד וברמ"א סי' ש"ה ביו"ד ולפי"ז אחד שקל (שהוא ששה דרהם כסף מזוקק כמ"ש המחבר שם וכל דרהם הוא ס"ד שעורים שם סי' רצ"ד) עולה י"ו פשוטים וא"כ בכל יום צריך שיתן שלשה רביע שקל שהוא ארבעה וחצי דרהם ובעד ארבעים יום עולה שלשים שקלים שהם מאה ושמונים דלהם כסף מזוקק שהם קרוב לערך ששה זהובים מזהב צרפת הנקרא נאפולין העולה מאה ועשרים פראנק אך אם קשה עליו ליתן זה הסכום יתן עכ"פ בעד שלשה תעניות ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון את לבו לשמי' ויסמוך על הדעות שהבאתי לעיל:

ועוד כי יש לחלק בין עבירה של חילול שבת לשאר עבירות אף כי הגמרא מדמה אותם לענין דשרי לקרות עבריינא כדאיתא במס' שבת דף מם אמר רבא האי מאן דעבר אדרבנן שרי למקרי עבריינא ופירש"י והרא"ש מדקרי להני דרחצו בסמין שהוחמו מע"ש עוברי עבירה הרי דמדמה שאר עבירות לאיסור שבת לענין זה מ"מ יש לומר דזה אינו אלא לענין מזיד אבל בשוגג אינו דומה לחילול שבת כי כל השומר שבת כהלכתו מוחלין לו כל עונותיו משא"כ בשאר המצות ובפרט אם היה בשר עוף דבזה גם דעת הרמב"ן כהמתירין כמ"ש שם הרא"ה פשיטא דיש לסמוך עליהם בדיעבד דהא דעתו הט"ז בסי' צדי' סקי"ב להתיר בשר בהמה עם חלב שחוטה אפי' בכבוש ומכ"ש בזה אחר זה דכתב שם דלא גזרו בזה כבוש כמבושל דאין גוזרין גזירה לגזירה וכתב שם בדגול מרבבה לדבריו בשר עוף ג"ה אינו נאסר בכבוש אלא דהוקשה שם מעובדא דבר גוזלא והעמיד דבריו בצ"ע אמנם לכתחילה פשיטא דאין לסמוך בזה על הט"ז מאחר שהוקשה עליו קושיא עצומה אך דברינו אינן נאמרים אלא למי שאכל ע"י שכחה ועומד ומתחרט ונפשו עגמה עליו לאיש כזה אנו מחפשים זכות שתגן בעדו:

וכעת אציע קושית הדגול מרבבה וז"ל לדברי הט"ז בשר עוף שהוא ג"כ מדרבנן ג"כ אינו נאסר בכבוש ובמליחה (ובאמת כן פסק הרב יעב"ץ במגדול עוז בהל' בב"ח פ"א דא"צ אפי' ביטול ברוב מטעם דהו"ל תרי דרבנן יע"ש) וא"כ קשיא עובדא דבר גוזלא דנפל לכותחא דלא שריא רב חיננא אלא מטעם דנאכל מחמת מלחו בחולין דף קי"ב לכן דברי הט"ז תמוהים בזה וצ"ע עכ"ל ועיין פמ"ג מ"ז סי' פ"ז סק"א שכתב וז"ל ומה שכתבנו דחיה ועוף אסורין אף ע"י כבישה הוא ברור ואף הט"ז בסי' צד"י סקי"ב יודה לזה שהרי בסי' צ"א ס"ז בההוא בר גוזלא המבואר בחולין כתב דאי אין נאכל מחמת מלחו אסור (וכ"ת לבשל קאמר ר"ל שאינו אסור אלא שמא אח"כ יבשל אבל זולת זה אף באין נאכל מחמת מלחו שרי) הא בורכא די"א דאף צלי צונן נאסר כולו וראייתם מההוא בר גוזלא וע"כ דיש לחלק בין חלב שחוטה לעוף עם חלב זת"ד ור"ל משום דעוף אטו בהמה קיל לטעות ובהכרח לומר כן דהא הט"ז בעצמו בסי' צ"ח סק"ה לענין חלב שנפל לבשר עוף ונשפך ולענין להעלותו על השלחן כתב שאין לומר בזה אין גוזרין גזירה לגזירה מטעם דאיתא בפרק כל הבשר דגזירה אחת הוא ועיין בח"ס יו"ד סי' פ"ו ותראה שהוא ותלמידו הגאון בעה"מ א"א לא שלטו עיניהם הטהורים בזה התירוץ שכתב הפמ"ג ושוב דחה אותו בטוב טעם:

תוכן העניינים

דברי מרדכי (לוריא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה