דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא
סימן ל
שאלה נמצא קיץ תחוב בושט מבפנים והפרידו ב' העורות ולא מצאו ניקב אפי' מבפנים רק קורט דם מצאו מבפנים מי חיישינן שמא ניקב ונתרפא או לא תשו' בחולין דף מ"ג אמר עולא ישב לו קיץ בושט אין חוששין שמא הבריא והוכיחו הפוסקי' מהא דמקשי שם בגמרא ולעולא מאי שנא מספק דרוסה ומשני קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה דמשמע דאנן דקי"ל דחוששין לספק דרוסה הוא הדין דחוששין לשמא הבריא ולדעת רש"י וסייעתו פירש הבריא ניקב ולתוס' הבריא נתרפא וכן הוא דעת הרמב"ם ור"ל דחוששין שמא ניקב ונתרפא ולפי"ז לא מהני בדיקה אפילו היכא דרואין שגם הפנימי לא ניקב משא"כ לרש"י כשר ע"י בדיקה מבפנים דלשמא נתרפא לא חיישינן עיין ש"ך סי' ג"ל סקכ"א אמנם מרן המחבר פסק שם דחוששין לשמא נתרפא ופמ"ג שם שפ"ד לא הוציא דבר ברור בדעת הרמ"א אם פליג עליו או לא ובט"ז שם סקי"ו החמיר בזה ופסק אפילו בנמצא מונח ואינו תחוב בו כל שיש קורט דם אפי' מבפנים טריפה ולפי"ז לי״ד בודאי דטריפה הוא לדעתם ומי יכול להקל נגדם אף דנה"ך פליג עליו וגם בש"ך שם ס"ק כ"א נראה דעתו להכשיר בני"ד מ"מ רבו האוסרים:
אך יען ששמעתי בשם מורה אחד שאמר כי אפי' באין עליו קורט דם אסור לזאת הנני לבאר דזה אינו ויש להכשיר בזה בין לרש"י ובין לתוס' לרש"י ע"י בדיקה מבפנים דאז פשיטא שלא ניקב החיצון אפילו מבפנים וגם להתוס' כשר מהא שכתב הרשב״א בת"ה ד' לא וז"ל ופירש"י אעפ"י שאין בה קורט דם והקשו עליו בתוס' מדתניא מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה משני צדדין טריפה נמצא עליו קורט דם בידוע שהיא לאחר שחיטה דכיון דאיכא מחט אם איתא דניקב קודם שחיטה מסרך הוה סריך בדם עכ"ל הרי שכתב בשמם דלענין קורט דם ס"ל דדמי לבה"כ וכמו בבה"כ כשאין עליו קורט דם כלל כשרה אפי' בניקב משני צדדים דהיינו שרואים המחט תחוב בו ועבר מעבר לעבר כמו כן גבי ושט ולית להו הא שכתבו הפוסקים דושט שאני דמתוך שאוכלין ומשקין תדיר שם עוברים ושוטפים אין מניחין הדם להסתרך במחט אבל בבה"כ דאוכלין ומשקין מינח נייחי ואי הוה ניקב מחיים היה הדם מסתרך במחט ולסברתו דמדמינן לענין קורט דם ושט לבה"כ אין להקשות למה גם בבה"כ לא חיישינן שמא הבריא ולהטריף אפי' ניקב מצד אחד משום שמא ניקבה המחט לחוץ וחזרה לאחוריה והבריא וכמו דחיישינן בושט שמא ניקב ונתרפא ואינו ניכר ולמה בבה"כ ניקב מצד אחד כשר דזה ליתא דהא כתב הש"ך בסי' מ"ח ס"ק כ"ב לתרץ זה משום דבה"כ עורו עב ויש להמחט במה לתפוס לא חיישינן שמא ניקבה יותר ונתרפא:
והנה יצא לנו מזה דאם אין עליו קורט דם כשר גם לתוס' אפילו לדידן דלא קי"ל כעולא דהא להתוס' עולא מכשיר אפילו בשיש עליו קורט דם ואינו חושש לשמא נתרפא אך בזה אנן חוששין לשמא נתרפא אבל כשאין עליו קורט דם גם אנן אין חוששין לשמא נתרפא לשיטת התוס' ברם איברא דלהסוברים בפירוש הבריא כתוס' ולענין קורט דם כרש"י ועיין כ"מ הל' שחיטה פ"ג הכ"א שהרמב"ם סובר כן אין להכשיר גם באין עליו ק"ד ואמנם אין להחמיר בזה דהא יש עוד לצרף דעת הפוסקים שהובא ברמ"א סי' ג"ל סעי' ט' שפסקו כעולא דאין חוששין לשמא הבריא אם אין ק"ד מבחוץ אף שיש ק"ד מבפנים והא דחיישינן בספק דרוסה משום שיש רגלים לדבר וגם שכיח וע"ע בזה בשו"ת זר"א ח"ב סי' ה':
ואגב גררא ראיתי להעיר על מ"ש שם בט"ז סי' ל"ג סקי"ח בענין היתר הלעטה ולחלק יצא בניקב ע"י חולי לקות הלעטה להקל ולהתיר אפי' אם שלטה הלקותא ברובו של עור החיצון וראייתו מסי' מ"ט מקורקבן דקי"ל שם להתיר בזה ולע"ד לא דמי משום דקורקבן עורו עב וושט עורו דק וראיה אביא לדברי שהרי אפי' לפירש"י בפ' לולב הגזול דף ל"ד דהמסס שניקב מצד אחד טריפה מ"מ בקורקבן שניקב עד שלא נשאר רק מעט מעור החיצון שלם מודה דכשר כמ"ש הש"ך סי' מ"ח סק"לח בשם תה"ד וע"ש סק"כב ולסברת רש"י דהמסס מצ"א טריפה משום דאין חצי עור דק מגין פשיטא דלא דמי ולדידיה אם לא נשאר שלם אלא חצי עור החיצון דושט בודאי טריפה כמ"ש הפמ"ג שם שפ"ד סקי"ב (וזה פשוט דלהלעיט בש"ש ושאר מיני תבואה גם לדעת הט"ז אסור ולא הקיל אלא בעיגולי קמח ע"י בדיקה וזולת זה גם בדיקה לא מהני דהלכה כמחבר דחוששין שמא הבריא כמ"ש הפמ"ג בסי' ג"ל שם סקי"ח (אמנם האמת דגם הט"ז לא בא אלא ללמד זכות על מנהגן של ישראל אבל אם לדין יש תשובה וכמו שהשיב שם בנה"ך עליו דאין שום ראיה להתיר והה"ח העלה בפירוש דאסור ללעוט ועיין בשו"ת פנים מאירות בריש ח"א ובשו"ת דברי חיים ח"ב סי' ט"ל מ"ש בזה ובשו"ת שערי צדק להרמ"ב פאענט חיו"ד סי' מ"ג כתב בזה"ל בענין האווזות המלעיטים לא רציתי להשיב ואשרי מי שלא אכלם כי לענ"ד אפי' אין בהם שום שאלה אין לאכלם כו' עכ"ל:
וחזי הוית בס' א"א להגאון הנודע בשערים מהר"א ברודא בריש פרק אלו טריפות דף ע"ט שכתב וז"ל ובעל נפש יחמיר על עצמו שלא לאכול מן שום אוזות המלעיטין איתם כי אומרים שזה בכלל כל שאין כמוה חיה שאם מלעיטין אותם עוד א"א לה לחיות אם מפסיקין בהלעטה ולהאכיל אותה דברים אחרים ג"כ אי אפשר לה לחיות ע"כ אנשי מעשה נמנעין מלאכול ממנה עכ"ל:
ואם קבלה הוא נקבל אמנם שערי תשובה לא ננעלו להשיב מהא דנראה בכמה דוכתי בתלמוד וראשונים שאין איסור להלעיט ואף הב"ח שקרא תגר על המנהג זה עכ"ז לא אמר אלא שנכון בלע כדי קליפה או בהיתר רותח שנפל לאיסור צלול לעשות חרם שלא להלעיט אבל לא גזר לומר שע"י הלעטה היא טריפה ממש ולסברת הגאון א"א יצא הדין שאף שמלעיטים כדין היינו בעגולי קמח עכ"ז היא טריפה ממש וגם בדיקה לא מהני אפי' אם היינו בקיאין בבדיקה וזה ודאי דגם הב"ח לא ס"ל דהא איהו הב"ח לא כתב לאסור אלא מטעם דע"י הלעטה שמלעיטין בקטנית שכיח בזה נקובת הושט יותר מסרכות הריאה ולכן אין לסמוך ארובא ובדיקה לא מהני לדידן דהא לא בקיאינן בבדיקה כיעו"ש ודוק: