דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא
סימן כח
שאלה ניקב עור החיצון של ושט תרנגולת ספק ע"י חולי או ע"י קוץ ולאחר שהסירו הנוצה בעודה חיה נתערבה באחרות ותיכף נודע התערובת מה דינם:
תשובה לכאורה נראה כי זה פשיטא אשר מצד שנודע התערובת בעודה חיה אין לנו להקל ולומר דלא חשיבא ראויה להתכבד הגם כי מרן המחבר פסק בסי' ק"א סעי' ד' בדיעה א' בסתם דלא חשיבא ר"ל אלא א"כ היא מבושלת מ"מ הא הרמ"א כתב שם דנוהגין כסברת החולקין דס"ל דחיה מקרי ר"ל איברא כי הפמ"ג שם שפ"ד סק"ח אומר כי צ"ע במקום שהרמ"א אינו פוסק בפירוש אי יש לצרף דעת המחבר לספק מ"מ הא המחבר בעצמו בסי' ק"י סעיף ה' חזר מזה דפסק בנמצאת טריפה במקולין ולא נודעו מכאן ואילך אסור ליקח אפילו חתיכה שאינה ר"ל משום גזירת חתיכה הר"ל וכמו שהעיר הפמ"ג שם ק"א סק"ז בכל זה והוסיף עוד לומר שם דזה שפסק המחבר דחיה לא חשיבא ר"ל היא סברת הרשב"א ובזה קושיתו עצומה כמובן:
אולם לפע"ד כי אין שום סתירה בדברי מרן המחבר כמו שאבאר בס"ד ואקדים בקושיא על הפמ"ג לסברתו דהמחבר הוציא דין זה מהרשב"א וכמו שמראה שם בסק"ח מקורו דבארוך ק״ז למדה מרי' תערובת דפריך ולבטלו ברובא א"כ הו"ל להקשות מדידיה אדידיה דהא מרא דהאי דינא דמקולין הרשב"א הוא כמו שכתב הטור בשמו (וע"ש בב"י בד"ה ומ"ש רבינו ואיני מבין דבריו התמיה' של הטור על הרשב"א והשבח שהשביח מרן להרשב"א) אכן האמת הוא כי הרשב"א ס"ל דגם חיה הוא ר"ל והרא"ה הוא דס"ל דחיה אינה ר"ל וז"ל הרא"ה בת"ה דף ק"כ (ד"ב) עוד כתב דחתיכה חשובה של בשר חי אוסרת תערובתה אפילו באלף כדין חה"ל בה לפני האורחין ואינו נכון שאין חה"ל בה לפני האורחין אלא כשהיא ראויה עכשיו להתכבד בה כגון שנתבשלה אבל כשהיא חיה לא עכ"ל ושם במשמרת הבית השיג עליו וכתב וז"ל וחתיכה הראויה אף הוא חשיבא היא בחיותה שיבשלנה ויתכבד בה לפני האורחין עכ"ל וידוע שמשמרת הבית חיברו הרשב"א כמ"ש הש"ך ביו"ד סס"י קי"א ושם בט"ז סי' קי"ז סקט"ו ובכמה דוכתי:
ובהיות כן גם על מרן המחבר לא קשה דהא בס' ק"א כתב שם הטעם בבד"ה שלו וז"ל ולענין הלכה כיון דהא דחתיכה הראויה להתכבד אינה בטילה אינה אלא מדרבנן הלכה כדברי המקילים עכ"ל אכן בדין קבוע דמקולין דחמור דהא חזינן דהחמירו שם לגזור אינה ראויה אטו ראויה משא"כ בעלמא משו"ה פסק שם כדברי המחירון דחיה מקרי ר"ל ועיין בסי' ק"י בט"ז סק"ה ופמ"ג שפ"ד סקי"ד ד"ה החלק הב' מ"ש בשם הפרישה ואף דהב"י לא הבין כן דעת הרשב"א מ״מ הא להרשב"א אסור מטעם דחיה מקרי ר"ל ועי"ע פמ"ג סי' ק"ד שפ"ד סקי"א בסופו שכתב להקשות מסי' ס"ט ואם כוונתו מסעיף י"ד שכתב שם המחבר ואפילו היתה ר"ל אינו קושיא די"ל דה"ק בטילה ברוב אף למאן דס"ל דחיה ר"ל ועל מקורו שהראה הפמ"ג מריש תערובת יראה הרואה כי הרשב"א לא למד משם אלא כי גדולה יותר מדאי אינה ר"ל וכן מבואר שם בב"י סי' ק"א שהבין כן בדברי הרשב"א וז"ל ובענין חתיכה הר"ל י"א שתרנגולת בנוצתה וכן חתיכה חיה כיון שאינה ראויה עתה לא חשיבא ר"ל כו' והרשב"א בת"ה כתב סתם כדברי האומרים דחתיכה שהיא גדולה יותר מדאי לא חשיבא ר"ל שמאחר שאין דרכן של בני אדם ליתן כיוצא בה לפני האורחין אינה חשובה שעומדת היא לחיתוך והביא ראיה מדפריך בפ' תערובת ולבטלו ברובא עכ"ל:
ומעתה אחר שהוכחנו כי המחבר לא חזר מפסקו וגם הרמ"א לא כתב אלא דנוהגין כסברת החולקין יש לנו ספק אם נצרף דעתו לדעת הש"ך בסי' ל"ג סק"ז דמכשיר לגמרי בני"ד ע"י בדיקה מבפנים אף בלא תערובת ולדידן דמנין נמי לא בטיל יועיל לנו סברת המחבר לענין דבר שבמנין כמ"ש הש"ך בסי' ק"א סק"ז דאם אינה ר"ל משום מחוסר מעשה גם מטעם דבר שבמנין בטל ואף להט"ז שם סי' ל"ג סק"ז דס"ל בדעת הרמ"א דאף בניקב החיצון לחוד טריפה ומה שכתב שם הרמ"א רק הפנימי טריפה כוונתו ואצ"ל אם ניקב החיצון לחוד דטריפה אפ"ה למאי דס"ל בסי' מ"ט סק"ג דבספק ע"י חולי או ע"י קוץ ואת"ל קוץ שמא לא ניקב עור השני הוי ס"ס אך לא מתהפך וידוע מה שצוה הפר"ח בסי' ק"י להסיר מלבנו יתד התקוע הזה והביא חבילות ראיות מראשונים ז"ל שאעפי"י שאינן מתהפכות חשבו להו ס"ס (וע"ע בספר סדר אליהו רבא (אלפאנדרי) דף ט"ל שהשיג על הט"ז משום דשאני ושט שהם שתי עורות דקים ודבוקים זה לזה בלתי שום הפסק ולכן קרוב הדבר מאד דבהנקב אחד ע"י שום כח הדוחה הבא לו מבחוץ שינקב גם השני הדבוק בו זולת אם יהיה מחמת חולי שאז הוא באפשר קרוב שלא ינקב השני עם היותו דבוק עמו וכתב שם עוד ומ"ש הט"ז שטעם המחמירין הוא מפני היות ס"ס שאינו מתהפך גם היא לא תהיה שהרי כלל זה דחוי הוא מעיקרו מכמה מקומות שעושים התוס' ס"ס עם היותו בלתי מתהפך וכן מרן הב"י והרמ"א ל"ס להו להאי כללא מהא דפסקו בסי' מ"ט ונ"א דבספק אם נעשה ע"י חולי או קוץ כשר) וא"כ לדידהו גם הט"ז יודה שיש להכשיר בני"ד ולהש"ך לכו"ע כשר אף בלא תערובת וא"כ נראה דע"י תערובת שיש לפסוק כהש"ך בצירוף דעת המחבר דחיה אינה ר"ל:
ויש עוד לצרף דעת או"ה הובא בפמ"ג סי' ס"ט מ״ז סקל״ה דכל דבר שלא היה ניכר פעם א' בפני עצמו באיסור לא הוי חתיכה הר"ל (ועי' בש"ע או"ח סי' ש״ך וברמ"א יו"ד סי' ק"ב שכתבו כן לענין דבר שיל"מ ומה שיש להעיר ע"ז ממ"ש המרדכי בפ' הזרוע בהא דאיתא ביבמות ובא"ה סי' קס"ט ביבמה שרקקה דם דכשרה משום דדבר שבא לעולם ע"י תערובות אינו בטל עי' בפלתי סי' ק"ב סק"ח ישוב לזה ובעיקר אלו הדברים מה שטען עליהם המל"מ בפ"א מהל' משו"מ בדין חלב מאבר היוצא שעמד בהם הנוב"י מה"ת יו"ד סי' נ"ד יעיין בפלתי סי' י"ד סק"ה שכתב על המל"מ שבחנם טרח בזה אכן הרואה יראה שם החילק שיצמח לנו בין תירוץ הנוב"י לתירוץ הפלתי ואני אומר אחת בנידון פרה חולבת שיצא ממנה דם עם החלב ביחד דלפי טעם הנוב"י דרק ברוב אינו מתבטל אבל בששים הוא מתבטל א"כ בני"ד אם הוא חלק ששים מהחלב הוא מותר משא"כ לטעם הפלתי בדעת המרדכי דהיכא שבא ביחד אין שייך ביטול והא דגיגית שאני משום שהיין עומד מע"ש ובשבת זב לתוכו דהיתר ניכר ולא האיסור ומשום הכי נתבטל וא"כ בני"ד דם עם חלב שבא ביחד אינו מועיל ביטול יעו"ש ומעתה נחזור לדלעיל) העולה מכל האמור שמותר כל התערובות ע"י בדיקה מבפנים ואינו צריך להשליך או ליתן א' לנכרי כהיש מחמירין דסי' ק״ט דהא כתב שם הרמ"א דזה אינו אלא חומרא בעלמא וכיון שבודאי איסור אינו אלא חומרא ניד"ד דלרוב הפוסקים כשר אין להחמיר בזה החומרא וגם מותרין לבשלן ולאכלן לאדם אחד אף שלשתן יחד דהא פסק שם הרמ"א בנודע התערובת קודם הבישול דבמקום הפסד יש לסמוך על דעת הרא"ש זיל דס"ל דיבש ביבש שנתבטל מותר לאכלן כלם כאחד דמאחר שנתבטל ביבש שוב אין חוזרין ונאסרין והכל שרי וא"כ בני"ד גם הט"ז יודה דאף שלא במקום הפסד הכל שרי כנ"ל: