אור ברסלב

דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא

סימן כו

סימן כה

ואחרי כתבי זה אמרתי להעתיק לכת"ר בדבר שעוררתי אותו מקדמת דנא מה שהשיב לי בזה הרב הגאון בעה"מ ספר מנחת משה ופירוש לשד השמן שנדפס ברמב"ם דפוס ווארשא שנת תרמ"א כקש"ת מוה"ר משה נחום ירושלמסקי נ"י וכה תשובתו:

ב"ה יום ב' כ"ה טבת שנת תרנ"ב.

ישאו הרים שלום וגבעות ברכה לכבוד הרב החריף ובקי זית רענן כשית מו"ה ״מרדכי לוריא״ נ״י אך טוב וחסד ישכון. באהלו תמיד. ע"ד קושיתו במ"ש הרא"ש פ' יוה"כ סי' ח' דהא דיליף הש"ס תוס' יוה"מ מקרא צריך שיהי' קודם ביה"ש דאילו ביה״ש הוי ספק יום או לילה ובלאו ריבוי דקרא צריך לפרוש מספק וא"כ הא תינח לדעת הסוברים דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא אבל להרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות טו"מ הי"ב דכל הספיקות אינם אסורין אלא מד״מ א"כ נימא דקאי אביה"ש ועכ"ז פסק הרמב"ם בהל' שבת עשור פ"א הא דצריך להוסיף מחול על הקדש זת"ד והנה הר"ן בריפ"ד דביצה הו"ד גם בב"י א"ח סי' תר"ח כתב כן להדיא ולי נראה כיון שצותה התורה צריך להוסיף מחול על הקדש איזה זמן חוץ מן הזמן שהוא נזהר בו מן הספק שאל"כ לא היה צריך להזהיר על תוס' וזה על דעת מי שסובר דמאי דאמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא דאורייתא הוא עכ"ד וכתב ע"ז הפר"ח שם דלדברי הר"ן א"כ לדעת הר"מ בהט"ו כו' י"ל דהתוס' נכלל בזמן בה"ש אלא דהפר"ח בעצמו חלק ע"ז וכתב דהכא ע"כ לכו"ע זמן תוס' הוי מקודם בה"ש משום דכתיב ועניתם את נפשותיכם בנו' לחדש בערב דהיינו שנתחיל מבע"י כדאמרינן סוף יומא וכן הרמב"ם עצמו הזכיר תוס' בהלכות שביתת עשור יעו"ש בער"ח ויעיין תוס' ר"ה ט' ד"ה ורע"ק ובאמת בלא"ה ניחא שיטת הר"מ שפסק תוס' חול על הקודש לפי שיטת הפר"ח בעצמו ביו"ד סוס"י ק"י דבה"ש הוי כב' חתיכות שהרי יום חול ויום שבת לפניו ובאיקבע איסורא גם הר"מ מודה דמה"ת לחומרא יעו' רמב"ם הל' שגגות (וכבר קדמו הלח"מ שם פ"ח ה"ב לפרש כן דעת הר"מ דבה"ש של ע"ש מקרי ג"כ איקבע איסורא) וא"כ גם לשיטת הר"מ בע"כ צ"ל דהתוס' קאי אקודם ביה"ש כיון דבה"ש בלא"ה אסור מה"ת:

ורו"מ תפס בפשיטות דלא הוי איתחזק איסורא (אמ"ה לא אני לבד תפס כן אלא גם הר"ן בתשו' תפס כן והו"ד בשו"ת אבני מלואים מהקצה"ח סי' י"ד וז"ל כתב הר"ן בתשו' בנודר לזמן דאין נשאלין על הנדר עד שיגיע הזמן ויחול הנדר ובה"ש של יום הנדר העלה שם דלדעת הרמב"ם דכל הספיקות מה"ת מותרים א"כ בה"ש הוי היתר גמור ומקרי לא חל הנדר אבל לדעת החולקים דס"ל דכל ספיקות אסורים מה"ת חל הנדר ונשאלין עליו עכ"ל ולפי"ז שוב לא קשה גם מאי שכתב כת"ר דהפר"ח הי"ל לבאר כן דעת הר"מ דבה"ש הוי כב' חתיכות דהא הר״ן הבין בדעת הר"מ דבה"ש לא הוי כב' חתיכות אלא ככל הספיקות דמותרים מה"ת ועוד הא בהכרח לומר דהר"ן ס"ל דבה"ש לא הוי איקבע איסורא דאל"כ איך אפשר לומר בדעת הרמב"ם דהתוס' נכלל בזמן בה"ש הא בה"ש בלא"ה אסור מטעם איקבע איסורא ולמה צריך קרא להזהיר על התוס' וחידוש על כת"ר שלא הרגיש בזה) כיון דעדיין יום האיסור לא בא וכמו שביאר בעל חקרי לב והספר הזה אינו מצוי אצלי אבל לפי דברי הלח"מ נ"ל ניחא שיטת הר"מ ובפרט הפר"ח או"ח סי"ל לבאר כן דעת הר"מ לפי שיטתו בעצמו ביו"ד סי' ק"י (ויעוי' ג"כ בשו"ת מהרי"ט יו"ד סי' א') ולא עוד דאפי' אי נימא דבה"ש של הכנסת יום לא מקרי איתחזק איסורא ג"כ ניחא שיטת הר"מ כיון דבה"ש של סוף יום בודאי מקרי אתחזק איסורא וכמ"ש התוס' כריתות י"ז ד"ה מדסיפא יעו"ש ובמג"א סי' שמ"ב (ובענין ספיקא דבה"ש כתבתי בספר ברכת משה קונט' התשו' סי' כ"ג ובקונטרס משחת שמן הטוב ואחר הדפסת ספרי כתבתי בענין זה תשובה ארוכה בע"ה לעיר בערשיד ואכמ"ל) וא"כ י"ל כיון דאמרינן שם בש"ס יומא פ"א ע"ב אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין ת"ל בערב עד ערב יעו"ש א"כ מקשינן כניסה ליציאה מה יציאתו קאי התוס' חוץ מביה"ש כיון דבה"ש בלא"ה אסור מה"ת דאיקבע איסורא כמו כן בכניסתו מוסיפין מחול על הקדש:

עוד י"ל בשיטת הר"ן דאי ספיקא דאורייתא דרבנן אסור קאי תוס' אביה"ש גופי' ואפילו באפוקי יומא דהוי אתחזק מ"מ י"ל עפ"י מה דיש להסתפק בקטן שנעשה גדול במוצאי שבת ויוה"כ בתחילת הלילה (יעוין יבמות ל"ד א' בשופעות כו' ובמשל"מ פ"ב מהלכות אישות הכ"א ובש"ך ח"מ סי' ל"ה סק"א ובמג"א סי' נ"ג סקי"ג וא"ר שם סקי"ב) אי חייב בתוס' ואם נחליט דחייב בתוס' אף דבעיקר שבת לא היה חייב זה משום שלא היה גדול עדיין (אכן זה פשוט דיש מקום לומר כן דוקא לענין איסור מלאכה משא"כ לענין עינוי דיוה"כ לא שייך לומר כן כמובן ויש בענין זה אריכות דברים לא עת האסף פה) א"כ נ"מ בכג"ז דמשום ספיקא לא היה חייב אפי' באפוקי דהא לא איתחזק איסורא כיון דבעיקר השבת ויוה"כ לא היה וחייב מה״ת משום תוס' ויש לפלפל ולסלסל אכמ"ל:

גם מ"ש ח"מ דלגירסת הכ"מ (שם פ"ט מהט"מ) הי"ב בדבר שזדונו כרת גם הרמב"ם מודה דמה"ת לחומרא א"כ ניחא דגם לשיטת הר"מ איכא איסור תוס' חוץ מבה"ש דבלא"ה אסור מה"ת משום ספק איסור כרת אף דלכאורה יפה כתב רו"מ אבל באמת (מלבד דהעירו על גירסא זו מדברי הש"ס יבמות קי"ט מה לי איסור לאו כו' יעו' תשו' מהרי"ט יו"ד סי' א' ובמ"ש בספרי מנחת משה שם ויעו' במל"מ פ"א מהל' יו"ט הי"ז (אמ"ה ועיין תוס' כתובות כ"ג ד"ה עידי טומאה מ"ש בשם רש"י דמסכת קידושין ובשו"ת עמודי אש ריש סי' זיין באורך ליישב זה) יש לסתור זה עפ"י דברי הש"ס יומא ע"ג יוה"כ אסור כו' אסור עונש כרת הוא כו' לא נצרכה אלא לחצי שיעור יעו"ש א"כ שפיר איכא נ"מ לענין חצי שיעור דליכא איסור כרת ומשום ספיקא אינו אסור מה"ת ואסרה התורה משום תוס' ושפיר כתב הר"ן וזה על דעת מי שסובר כו' [ולפמש"ל בדעת הר"מ דיש להקיש כניסה ליציאה א"כ יש מקום קצת לומר בדעת הר"מ באופן כזה דכיון דביציאה ליכא למימר דקאי התוס' אבה"ש ובחצי שיעור כיון דעיקר טעם חצי שיעור דאסור מה"ת הוא משום דחזי לאצטרופי ואז ביציאת היום היכא דליכא רק זמן חצי שיעור דשוב לא חזי לאצטרופי דזמן האיסור לא יהיה עד שנה האחרת וכיון דביציאה ע"כ מיירי בשיעור שלם וכמו כן בכניסתו (דנאמר בפסוק א') דבבה"ש בלא"ה אסור מה"ת משום ספק כרת ובע"כ דקאי התוס' חוץ וביה"ש ויעוי' ברמב"ם פ"א מהל' חו"מ ה"ז ובכ"מ שם שהקשה על הרמב"ם דלמה צריך קרא דלא יאכל גבי חמץ לענין חצי שיעור הא בכל האיסורין קי"ל דחצי שיעור אסור מה"ת ובמה שכתבתי בחיבורי הקטן לשד השמן על הרמב"ם בשם הצל"ח והח"ס כסברא הנז' דבחמץ התלוי בזמן צריך קרא דלא יאכל לסוף הפסח דלא חזי לאיצטרופי עוד יעו"ש וא"כ אחר דגלי קרא גבי חמץ י"ל דה"ה ביוה"כ ונסתרו דברינו אלה ויש לפלפל יעוי' ג"כ בשו"ת נוב"י מה"ת א"ח סי' ג"ן ואכמ"ל] וכל זה לפלפלת כל שהוא כו' אבל פשטות הדברי' נראין יותר כמ"ש הפר"ח כו':

הק' משה נחום ירושלמי

תוכן העניינים

דברי מרדכי (לוריא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה