אור ברסלב

דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא

סימן כה

סימן כד

עוד להנ"ל בדבר שנסתפק אם מותר לשנות מעות א"י כשהם עדיין ביד הנותן לצדקה אחרת לפי דעת הטור בסי' רנ"ט דלדבר מצוה מותר לשנות אפי' שלא יפרע מעות אחר תחתיו ואפילו בהקדיש לעיר פלוני (ר"ל שהזכיר שם העיר) וכמו שהבין דעתו מהר"ם גלאנטי בסי' ע"ו ובפרט כשרוצה לשנותה לצדקה היותר חמורה ואף דבזה הצדקה דא"י יש בה פיקוח נפשות דהא אין להם במה להתפרנס בלתי זה עכ"ז הא דעת הדרישה בסס"י רנ"א דאין לשנות ממעות ת"ת לשום דבר משום דאמרי' גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות ודחה לפסק מרן המחבר שפסק שם דיכולים לשנות ממעות ת"ת לצורך ההגמון וידוע כי בארץ ישראל נותנים מזה המעות לכמה אנשים שאין כו' . . . . וא"כ לדעת הדרישה י"ל שבודאי יכולים לשנות הבעלים מזה לצורך ת"ת דבני חו"ל אשר מהם תצא תורה והוראה בישראל:

ועוד נסתפק כת״ר בנודר שמן ונרות לנשמת ר"ע בעה"נ אם יכולים לשנות שיתפרנסו מזה עניי ח"י עכתד"ק:

תשו' ראיתי להציע בזה דעת הרי"ף בפ' שור שנגח דו"ה גבי ההוא גברא דתקע לחברי' דנראה דס"ל להרי"ף שם דאמירה לעניים כאמירה לגבוה וכתב שם ומה שהצריך ר"י לומר אנן יד עניים אנן משום דאותו סלע לא היה עדיין ברשות יד המקדיש וכמ"ש בזה הש"ך יו"ד בסי' רנ"ח סקי"ח ועי"ע בשו"ת פני משה ח"א סי' ל"ד ד' ע"ט במ"ש בשם מרן זקנו ח"א וכן בח"ב סי' צ"ט האריך שם מרן זקנו בזה וע"ש במ"ש בשם תשו' הרשב"א אך דעת בעל המאור שם דלא אמרינן בזה אמירה כמסירה אבל הטור ביו"ד סי' רנ"ח ובח"מ סי' קכ"ה ורמ"ג כתב בפשיטות דבהקדש עניים אמרינן אמירתו לגביה כמסירתו להדיוט וכן כתב הריטב"א בחידו' לקדושין דף ע"ו ד"ה הא דאמרינן:

ומה שכתב מרן הב"י שם בח"מ דדברי הטור אינם מכוונים דלא אמרינן בזה אמירה כמסירה כבר עמד בזה הסמ"ע בסי' קכ"ה סקכ"ה וכתב דלא קשה מידי ודבריו מכוונים ומתוקנים ועי"ע שם בש"ך סי' פ"ז ס"ק נ"א לענין שבועת היסת כשמכחיש הנודר ואומר שלא כדר):

וצופה הייתי בס' משכ"ה ס"ט דף פ"ח בד"ה והנה שהוכיח דדעת רובח דרבוותא כדעת הטור אמנם דעת הרשב"א אינו כן יעו"ש:

ולדידי חזי לי דגם הרשב"א ס"ל כהטור ומפורש יוצא זה מפי הר"ן בנדרים דף כ"ט ע"א בפלוגתא דבר פדא ועולא וז"ל ואף הרשב"א ז"ל כו' והוא הדין לאומר יהא קרקע זה לעניים עד שאעלה לירושלים דאמירה כמסירה עכ"ל ועי"ע שם בד' ל' רי' ע"א שכתב הר"ן וז"ל ומהא שמעינן דהאומר סלע זו לצדקה לאחר שלשים יום דלא מצי הדר כו' אבל הרשב"א כתב כו' יע"ש דקא שקלי וטרי אי עדיפי טפי אמירה לגבוה ממסירה הדיוט או לא אבל הא פשיטא דלא גרע ואשר ע"כ תמיה' טובא על המשכ"ה ועוד פסקו שתפסו בדעת הרשב"א בפשיטות בהיפך וזה ולא שמו לבם לזה הר"ן ועיין בהגה' מתשו' הרשב"א ח"ה סי' ק"מ ועי"ע בהג"ה יו"ד סי' רנ"ח סעיף י"ג:

ואיברא דגם לדעת מרן הב"י צריך לקיים משום נדר אך שיש כ"א בין מצד נדר ובין מתורת אמירה כמסירה לענין אם מת הנודר שאין מוציאין מיד היורשים כמבואר בהג"ה ח"מ סי' ר"ט סעי' ד' ובסמ"ע סי' רמ"ה סק"ג לענין הנאים שניים שכותבים ובהגה' שם סס"י רכ"ב (ובאה"ע סי' נין ושם בפ"ת סי' נ״א סק"ח ג"כ לענין תנאים ועוד בח"מ סי' ר"ז בענין קנס בשידוכין) וכן יש עוד חילוק כשהנודר אינו רוצה לפרוע וכמ"ש בשו"ת הר' בצלאל סי' מ"ו דלדעת הרב בעל המאור דהקדש עניים דינו כהדיוט ויכול לחזור בו אין ב"ד מוציאין ממנו בע"כ רק כופין אותו עד שיאמר רוצה אני יעו"ש ועי"ע בשו"ת משפט"י גאון סי' י"א בד"ה כתב עוד כו' איברא דלדעת הרמב"ם גם משו חיוב נדר יורדין לנכסיו (אכן בפתח וחרטה יכול להתיר נדרו דלו יהא הקדש גמור מ"מ הא קי"ל כב"ה דנשאלין על הקדש טעות (עיין בקש"ה) וכמ"ש הטור בסי' רנ"ח ועיין בשו"ת הרלב"ח סי' ד' מ"ש בשם תשובות הרא"ש וכתב עוד שאעפ"י שכתב הטור בלשון י"א עדיין לא ראיתי סברת החולק כו' יעו"ש ועי"ע בש"ך ח"מ סי' רנ"ה סק"ו בד"ה ואין להקשות) ומכל האמור נראה דבצדקה של עניים מיוחדים אסור לשנותה אפי' כשעדיין היא ביד הבעלים כדמוכח מהטעם שכתב הרי"ף עלה דאנן יד עניים וכן דעת מהריט"ץ בתשו' סימן ע"ט וע"ש בד"ה הכלל העולה ובפרט כשבאה ליד הגיזבר שאין לשנותה וכדעת הרמ"א בסי' רנ"ו סעיף ד' בשם מהרי"ו וע"ש בט"ז סק"ד ובש"ך סק"י ועוד בש"ך סי' רנ"ט סק"ה:

אבל זאת ועוד אני אומר דאפילו לדעת מהרמ"ג סי' ע"ו ורמז עלה הש"ך סי' רנ"ט סק"ג שפסק דקודם שבאה ליד הגבאי מותר לשנותה אפילו בהקדיש למקום מיוחד וכן כתב בשו"ת מש"צ ח"ב סי' ס"א ע"ש בסד"ה ונשוב במ"ש דאי ישלחם לא"י יתפרנסו מזה עניים או יעשו איזה מצוה גרועה כו' וביותר מזה תמצא בשו"ת זרי"ע סי' וא"ו בד"ה וראיתי להרב מהרי"ו שדחה שם ראיותיו של מהרי"ו וע"ש עוד בד"ה וזה חזיתי מ"ש בשם מהרשד"ם בענין חברת חברון שנראה דאפילו בצדקה שבאה ליד הגבאי וגם לעניים ידועים דעם כ"ז מותר לשנותה לצדקה היותר חשובה ועי"ע בספר מלך שלם על הרמב"ם ק"א דף י"ט בד"ה עוד כתב הרב וע"ע בשו"ת זר"א ח"ב סי' קי"ג מ״ש בשם מהרש"ך ומ"ש בשם מהרי"ק שורש ה' דהמתנדבים לארץ ישראל אינו כמו לעניים ידועים לפי שאין דעת המתנדבים לאותם שיש עכשיו שם כו':

אפ"ה עכ"ז נ"ל דאנן בניד"ד אין אנו צריכין לפלפל בזה וגם בענין עדיפות והמעלה מבני א"י לחו"ל ואי קי"ל כדרישה או לא בכל אלה אין אנו צריכין לדחוקי נפשין ולעייל בהא דלו יהא כי כן הוא מ"מ אי אפשר לשנות מזה המעות מטעם הכתוב בש"ע סי' כי"ד דקבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם ואפילו בדברים שלא קבלו בהסכמה אלא שנוהגין כן מעצמם וגם התרה אין מועיל לזה בלתי שיתחרטו כלם כמבואר בש"ע סי' רכ"ח סעיף ל' והרי ידוע שזה מכמה מאות שנים שקבלו עליהם בכל תפוצות ישראל לתת נדבתם של ר"מ בעה"נ ליושבי ארץ ישראל דוקא ואפילו בתורת מתנה כשהבטיחו רבים אינם יכולין לחזור כמ"ש בח"מ סי' ר"ד וכ"ש זה שקבלו עליהם בתורת עצות ישוב א"י דפשיטא שאין יכולין לחזור בהם אלא חוב גמור עליהם ליתן זה דוקא ליושבי א"י וגם טעם אסמכתא לא שייך בצדקה כמ"ש ביו"ד סי' רנ"ח סעיף יוד ובחו"מ סי' ר"ז וע"ש בסמ"ע סקנ"ו מ"ש בשם מהר"ם ואם כן אפילו המעות שמתנדבים בדרך אסמכתא כגון אם אעשה דבר פלוני או לא אעשה אתן כך וכך לרמב"נ דגם זה אסור לשנותו:

וגם אל יעלה על הדעת לאמר כי ידוע הוא וגם הסברא נותנת שלא קבלו עלייהו לתת הנדבה של רמב"ן אלא לת"ח שבא"י ולא לאנשים פשוטים ועכשיו שנותנים לכלם א"כ זה הקבלה מגן שויא דזה אינו מטעם כיון דכל נדבתם אינו מספיק אפילו לת"ח בלבד וא"כ זה הטענה אינה שייכא אלא לת"ח דא"י ולא דחו"ל כללא דמלתא שאין שום היתר לשנות מזה ואולי אפי' פתח וחרטה לא מהני ולא רק מהטעם שכתבנו לעיל דצריך הסכמות כלם או מהטעם של חסרון אמנה שאין מועיל לזה התרה אלא גם מטעם שזה הקבלה היתה לדבר מצוה וכמ"ש בסי' רכ"ח סעי' כ"ח דלדבר מצוה אינם יכולים להתיר:

וא"ת א"כ למה הצריכו מרן הב"י ומהר"ם אלשיך לתקן תקנה ולהחרים שלא לשנות הא מצד הדין אסור זה אינו קושיא דמצינו כמה חרמים ע"ד שאסורים מה"ת וגם עוברים עליהם בלאו עיין בש"ע ק"ע סי' כ"ח סעי' ב' ושם ברמ"א רי' סי' ת"כ ועוד הא אמרינן בפ"ק דנדרים דף ח' דנשבעין לקיים את המצוה כדי לזרוזי נפשיה וכן בש"ע יו"ד סי' ר"ג כתב שאם ירא שיתקפו יצרו ויעבור על איזה מצות ממצות לא תעשה או מקיום מצות עשה מצוה לישבע ולנדור ולא הוצרכתי לברר זה אלא מפני שראיתי בשו"ת חס"ל תמומים יו"ד סי' ע"ו שעמד בזה הקושיא והוליד מכח זה שעיקר התקנה והחרם היה רק על הנודר בפי' להדליק נרות שהגבאים ישנו זה לפרנסת עניי ארץ ישראל ואולם לפי מה שכתבנו אין כאן אפילו התחלת קושיא וממילא אין עוד מקום להתולרה שהוליד מזה אמנם איך שיהיה גם הוא העלה שם דאסור לשנות ממעות א"י מטעם דכבר זכו העניים באותו ממון וכמו שפסק הרמ"א בשם מהרי"ו שכתבנו לעיל ואולם לפי טעם זה דוקא משבאה ליד הגבאי אסור לשנותה אבל לפי מהו שביארנו לעיל אסור לשנות (אמנם ללותה ע"מ לפרוע שרי אז) אפילו בעודה ברשות הנותן וזה ברור ועיין בשו"ת הרמ"א סי' מ"ז מ"ח בדין מי שצוה לתת לעניים במחלוקת שבינו לבין מרן ב"י ומ"ש בזה באורך:

פש גבן עוד הספק בנודר בפי' להדליק נרות אם יכולין לשנות זה לפרנסת עניי ארץ ישראל והנה בזה כבר עמדו גדולי האחרונים יעי' בשו"ת סת"ם להרש"ק בקופו"ע דף ע"ו שהשיג על הרב מבריסק והרב אמרי אש שפסקו דאפילו מי שנודר בפי' להדליק שמן או נרות לנשמת רמבה"נ דצריך לשלוח המעות לא"י שיתפרנסו מזה העניים דגם זה היה בכלל החרם של מרן הב"י ומהר"מ אלשיך ודעתו של הרש"ק דאסור לשנותו משום דאין כח בידינו לתקן שיעבור על נדרו ועוע"י בשו"ת מאמר מרדכי סימן ט"ו מ"ש בזה.

ולעורר לבב כת"ר בחיבת מעות שקלי קדש דא"י הנני להזכיר שיעי' בשו"ת מטה יוסף ח"ב יו"ד סי' י"א שהביא טופס נוסחי כתב מהראשונים לבלי לנגוע ח"ו בהקדש מעות השייך לטבריא ואם לא ישמעו יחרימו אותם בהלתי מאה ינוקי וחתומים עלה כמה רבנים ואחד מהם הוא הרב המוסמך מהריט"ץ הראשון מגדולי החכמים שבדורו כידוע ונראה מתשו' סי' רע"א ממה שהשיב להרב לח"מ בענין החלום שראה ושאר התוכחה שכתב לו וגם מסי' ס"ז ד"ה רבא דעמיה כו' ומרגלא בפומייהו דרבנן יע"ש:

ובדברי בענין נודר ראיתי להעיר בזה שכתב הט"ז יו"ד סי' ק"ס ס"ק י"א להקשות על הרמ"א בענין שכתב לתת הריבית ע"י שילוח אין איסור מטעם דאין שילוח לד"ע שהקשה עלה הט"ז מסי' רכ"א סעי' ח' ממודר הנאה מחבירו דאמרינן שאסור להמדיר ליתן להמודר ע"י שלוחו ולא אמרינן בזה אין שלד"ע ע"כ ולע"ד לא זכיתי להבין דבריו הקדושים דהא קי"ל בנדרים דף ל"ה כר' מאיר דיש מעילה בקונמות לחייב עליו אשם מעילה כנהנה מן ההקדש כמ"ש שם הר"ן וכמ"ש הרמב"ם בפ"ד מהל' מעילה ה"ט דיש מעילה בנדרים (וע"ש במשל"מ ובט"ז סי' רכ"א ס"ק ג"ל ובש"ך סקמ"ג ובט"ז סי' רל"ד סקס"ג וברמ"א ח"א סוס"י קי"ז) וכיון שכן מאי קושיא ממודר הנאה הא במעילה לכו"ע יש שליח לד"ע כדאיתא בקידושין דף מ"ב וברמב"ם פ"ז מהלכות מעילה ולדעתי זה לע"ג ובודאי שכבר קדמוני בזה אכן אני עדיין לא ראיתי זה כתוב ועיין בתוס' כתובות דף ע' ד"ה ופרנס מ"ש שם מאומר אדם לחמריו ולפועליו דנראה לכאורה שאין לחלק בין מעילה לשאר איסורים אכן י"ל דשאני התם דמיירי שהוחזק בכך והרמ"א בח"מ סי' שפ"ח פסק דהיכא שהשליח הוחזק יש שליח לד"ע וחייב המשלח ולכן הוצרכו התוס' לתירוץ דהתם לא קאמר דליתב להו איסורא יעו"ש בתוס':

והרי בררתי והצגתי לפני כת"ר והוד מעלתו את קונטרס הספיקות שראיתי כפי מה שהשיג שכלי הקט ברהיטה ומתוך רבות הטרדה ונפשי יודעת מאד כי אין בזה במה להתגדר אכן רצונו הטוב עשיתי ולרצון יהיה בעיניו ומוסיף אני לבאר כ"א לא יוכשרו בעיני כת״ר אלה הדברים שיכפול עיונו בהם וישלש ואח"ז יודיעני כל דבר הקשה אולי יש אתי לתרץ ולהעמידן במקומן ואם לא אודה ולא אבוש ורב תודה אתן לו בזה שיעורר בהם בדברים אמיתים ולנחת רוח יהיה זה בעיני יותר משיביא סיוע לדברי ומעשה דר"י ור"א בן פדת בפ"ז דמציעא יוכיח ועד בזה כי כן צריך להיות והעליון יראינו מתורתו נפלאות והוא יתן מציון ישועות לכונן את ביתו הרם ונשא ופניו אלינו ישא כ"ד זעירא דתלמודיא הק' מרדכי לוריא:

תוכן העניינים

דברי מרדכי (לוריא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה