דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא
סימן כב
עוד להנ"ל ובענין לשלוח בכתב לסופר שיכתוב גט ולעדים שיחתמו אף שזה סובל אריכות ואין אתי פנאי לזה ובפרט כי כבר האריכו בזה קמאי עכ"ז כבר אמרתי כי כבודו יקר בעיני ולזאת פניתי לעיין בזה עכ"פ בקצרה והנני להציע כיד ה' הטובה וזה יצא ראשונה בשו"ת מהריט"ץ סי' רנ"ו בד"ה והשתא כתב שם דדעת הרמב"ם משמע דמהני כת"י לסופר ולעדים וכן דעת בעה"ע אבל שאר כל הפוסקים גדולי האחרונים חולקין עליהם וסיום דבריו שאין להקל בזה אלא אם טעו ועשו כדאי המה לסמוך עליהם בשעת הדחק במקום עיגון ודיעבד יעו"ש וגם בס' ג"פ סי' ק"כ מצדד להקל במקום עיגון ועי' בשו"ת דברי חיים סי' פ"ו שמביא מכמה שו"ת שכן נעשה מעשה בהסכם גאוני הדור וביותר מזה תמצא בס' משכ״ה ס"ט מערכת גימל אות נ"ח ודעתו כסברת המקילין במקום עיגון ולאו דוקא בשכבר כתב אלא אפילו לכתחילה לצוות עליו שיכתוב להסופר ולהעדים ועי' פ"ת סי' ק"כ סקי"ח:
איברא ראיתי להעתיק ראיות הרד"ך בית כ"ג בזה כי ספרו אינו מצוי וז"ל דתנן בפ' מי שאחזו נשתתק וא"ל נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו ג' פעמים כו' הרי אלו יכתבו ויתנו ואם בהרכנה דהוי רמיזא בעלמא אמרי' שיכתבו ויתנו ק"ו בכתב ידו דעדיף מהרכנה דגרסינן התם דף ע"א אמר רב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כו' ופירש"י ואי לאו דאשמועינן רב לא הוה ידענא הרי דאע"ג דחרש לא מפיק ברמיזה עכ"ז כת"י מהני וכותבין ונותנין יע"ש ועי' ב"ש סי' ק"כ סק"ח דלרוב פוסקים הרכנה עדיף מכתב וע"ש עוד בסי' קכ"א סק"ו וט' ושם בח"מ סק"ה וב"ש סי' צ"ו סק"ו לענין הרכנת הרא"ש גבי שבועה ושם בב"י האריך בזה ועי"ע באה"ג יו"ד סי' רכ"א מ"ש בשם מהר"ש מאמשטרדם אכן נעלם מהם תשו' מהרמ"ג סי' י"ג וסי' קכ"ב דמבואר שם אליבא דהרמב"ם שמותר לכתוב לו משום דכתב אינו כדיבור ועי' בזה פ"ת יו"ד סי' רל"ו סק"א:
אמנם לענין גט כבר כתב שם התוס' בדף ע"א ד"ה אמר ר' זירא דגבי גט אין צריך הגדה בפה כמו בעדות רק שצריך לידע שמתרצה וע"ש עוד בתוס' ד"ה קתני מיהת עדיות וראיתי בשו"ת משיב כהלכה אה"ע סי' יו"ד שכתב בשם בית אפרים בענין לעשות שילוח הולכה בכתב שזה תליא בשיטות אי מהני כתב לגבי סופר לכתוב הגט ולהעדים שיחתמו דלהסוברים דבפקח לא מהני בכתב לסופר לדידהו הוה"ד דלא מהני כתב לעשות שליח הולכה וכתב שזה היא כוונת הרמ"א בסי' קמ"א סעי' ל"ה שכתב וי"א דאין למנות שליח הולכה בכתב ור"ל דלא מהני מינוי שליח בכתב זולת כששומע מפיו של הבעל שממנה אותו לשליח ואין כוונת הרמ"א על דין המבואר שמנה בהמחבר בשולח גט ע"י עכו"ם אלא כונתו דגם ע"י ישראל אין למנות שליח בכתב וכבר כתוב זה בכמה שו"ת והובא מהם בפ"ת שם ס"ק ל"ה אמנם העלו שם דזה אינו אלא דוקא כשעשה שליח עפ"י כתב לחוד אבל אם אומר בפיו לפני הב"ד שממנה לפלוני לשליח אף שאין השליח לפנינו ושולח כתב שליחות להשליח להודיעו שעשאו שליח זה כשר אף ע"י כתב דהוי כנעשה מפיו:
ואם נחליט כדבריו דזה בזה תליא א"כ כמו שאנו סומכין במקום עיגון למנות שליח בכתב על הפוסקים הסוברים דמצי לעשות שליח בכתב (לא מטעם שממנה אותו בפיו לפני הב"ד) כמבואר בתשו' הגאון מהרי"מ מבריסק ק שהביא שם הפ"ת כן יש לסמוך גם לשלוח לסופר ע"י כתב שיכתוב גט:
אמנם לע"ד לא תליא זב"ז דהא מרן המחבר בסי' ק"כ סעי' ה' לא הביא אלא דעת הסוברים דכת"י לסופר שיכתוב לא מהני ודעת הסוברים דמהני גם בפקח השמיט ובעינוי שליחות הולכה בכתב פסק בסי' קמ"א סעי' ל"ה דמהני אפילו בשולח ע"י עכו"ם שיתננו לפלוני השליח שמנה אותו בכת"י ולא הביא דעת המחמירין בזה ובודאי דלדעתו לא קרב זא"ז כלל דאף דלא מצי לשלוח בכתב לסופר שיכתוב מ"מ מצי למנות שליח הולכה בכתב ואפילו ע"י נכרי מטעם דזה הנכרי אינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא ובפ"ת שם הביא בשם התשב"ץ דטעם הגאונים שהובא בב"י שפוסלים ע"י נכרי הוא משום דזה דמי לאומר עלי גיטך מעל גבי קרקע דאינו מועיל וראיתי בס' תיקון עולם למהרש"ק דף ג' ד"ה והנה עוד נראה שכתב דע"י שליח הבידאר אין חשש לזה הטעם דהא בענין אין שליח לדבר עבירה אמרינן בפ"ק דמציעא דחצר כיון דבע"כ מותיב בה הוי שילוח לד"ע וה"נ נאמר לענין אין שליחות לעכו"ם כיון דבע"כ עושה יש שליחות לעכו"ם וא"כ ע"י הבידאר שמחויב להוליך הכל עפ"י פקודת המלך יש שליחות לעכו"ם (עיין בקש"ה) ושוב לא הו' טלי גיטך מעל גבי קרקע יעו"ש:
ולע"ד אחרי המ"ר מקד"ת דמיונו איני עולה יפה דגבי אין שלד"ע דהטעם הוא משום דברי הרב ודברי התלמוד כו' כמ"ש בסמ"ע סי' קפ"ב שפיר אמרינן דבע"כ יש שלד"ע דהא לא שייך שם זה הטעם משא"כ בענין שלע"כ דהוא מגזירת הכתוב גם אתם מאי יש מזה שהוא עושה השליחות בע"כ מ"מ הא ליתי' בשליחות ועוד הא טעם הפסול שילוח גט ע"י נכרי לא לבד משום דאין שלע"כ אלא הטעם נמי משום דליתא בתוגו"ק ונ"מ בשוכר את העכו"ם להוליך גט דלא אמרינן בזה אשלע״כ דבשכיר ידו כיד בעה"ב וכמ"ש הרב מחנה אפרים בהל' שילוחין סי' י"א (בעושה מעקה ע"י גוי דמצי לברך ברכת מעקה אכן בשו"ת פני יצחק ח"א בפתיחתו אות קפ"ב כתוב בפשיטות בשם חק"ל יו"ד ח"ב סי' ט' דאין לברך ולא העיר מהרב מחנה אפרים) דאף דאין שליחות לגוי מ"מ בפועל שנעשה שילוחו של בעה"ב חשיב ידו כידו (ועי"ע במחנ"א שתירץ עפי"ז לקושית מרן הכ"מ פ"א מהל' תרומה הל' י"א מ"ש הארחות חיים בשם הראב"ד דשלוחו של אדם כמותו דמרן כתב שם שיש לגמגם על זה דהא אין שלע"כ וע"ז תירץ דהראב"ד מיירי בשכר דידו כיד בעה"ב ועי' פ"ת ח"מ סי' ק"ה סק"ד וסי' קצ"ב סק"א וסי' קפ"ב סק"ב מ"ש בשם שער משפט) ואילו לטעם משום דליתא בתורת גו"ק גם אם שלח ע"י שכר הוא פסול דהא אפי' ע"י עבדו קי"ל בסי' קמ"א דפסול וא"כ אפילו לסברתו דבע"כ יש שליחות לעכו"ם אפ"ה הוא פסול בזה מטעם דליתא בתונ"ק:
ואיברא דקושיא הראשונה יש ליישב דהא כתב הש"ך בסס"י שמ"ח בחד תירוצא וכן הוא דעת הריטב״א בקידושין דף מ״ב דאין הטעם אשלד"ע משום דברי הרב כו' אלא כי כן הוא גזירת הכתוב אבל יש עוד סתירה אחרת להרש"ק דהא הרמ"א פסק בסי' קפ"ב ובסי' שמ"ח סעי' ק' כרבינא דהכל תלוי בין אם השליח בר חיובא או לא ואם אמנם דהש"ך שם השיג עליו והעלה דקי"ל כרב סמא דהכל תלוי בין אם עביד מדעתו או בעל כרחו (ועי"ע בש"ך סי' שע"ח סק"ז) מ"מ הא ביו"ד סי' ק"ס סקכ״ב חזר מזה והסכים להרמ"א שכתב שם דהיכא דהשליח אינו בר חיובא יש שלד"ע וכיון דלא קי"ל כרב סמא שוב לא מהני הטעם שכתב דהביאור בע"כ עושה ועוד הא לדעת כמה פוסקים אין דין תורת חצר לגוי (עי' בחק"י סי' תמ"ח ס"ק י"ד) מטעם דחצר משום שליחות נתרבה וכמ"ש בחו"מ סי' רל"ה סעי' ג' גבי קטן שאין חצרו קונה מטעה דחצר נתרבה מדין שליחות ואין שליחות לקטן וכן כתב בפי' הרב משכ״ה מערכת ג' אמ"ג דלהרי"ף והרמב"ם והרא"ש שפסקו דחצר משום שליחות נתרבה אין חצירו של גוי קונה לו ולסברת הרש"ק דבע"כ יש שלע"כ א"כ למה אין לו תורת חצר הא בע"כ מותיב בה וא"כ מכל זה נשאר סברת הרש"ק בצ"ע וטעם ההיתר לשלוח ע״י נכרי או הבידאר הוא מטעם הכתוב לעיל לענין לעשות שליח בכתב ע"י ישראל דכשאומר בפיו לפני הב"ד שמענה לפלוני הוי כאילו ממנה אותו בפיו ועפי"ז כתב שם בשו"ת משיב כהלכה שיצמח לנו דין חדש דגם ע"י נכרי מותר לשלוח הגט שיתננו לאותו השליח שממנה אותו בפיו לפני הב"ד ומודיעו בכת"י שכן הוא ולע"ד יש לגמגם על זה העלה דבשו"ת הריב"ש סי' נ"ה נשאל ע"ד שרצו לשלוח גט ע״י נכרי והשיב דיותר ראוי לסמוך על הפוסקים כר' חנינא שאשה יכולה לעשות שליח לקבל הגט מיד שליח בעלה מלשלוח הגט ע"י נכרי שמנעו אותו הראשונים וכתבו שהוא פסיל כו' ולמה לא השיב להם שיתננו לאותו שליח שממנה אותו בפני הב"ד דהא רוב פוסקים ס"ל כרב ולא כר' חנינא כמבואר בב"י ריש סי' קמ"א ודו"ק:
ומעתה נחזור לני"ד דנ"ל לומר דכמו שעשית השליח בפני ב"ד מהני אף להסוברים דאין שליח בכתב אלא מפיו ומטעם דזה הוי כמו ששומע מפיו ה"נ י"ל לענין שילוח בכתב לסופר ולעדים כי הגם דלא מהני בשולח להם בכתב שיכתבו ויחתמו אלא צריכים לשמוע מפיו אפיה כשממנה בעצמו לפר הב"ד את הסופר והעדים ומודיע להם בכתב שכך עשה דמהני:
ובפרט לדעת הרא"ה ןהר"ן שהביא הב"י בסי' ק"כ דבח"מ שם סקי"ב שמכשירין כשממנה מפיו לסופר ולעדים שלא בפניהם ואותם השומעים אומרים להסופר ולהעדים דפשיטא דיש לומר דהוה"ד וכ"ש כשממנה אותם בפיו שלא בפניהם וע"י יכתב שולח להם שמינה אותם דבזה מהני גם להרמב"ם ובעה"ע כמ"ש לעיל בשם מהריט"ץ (ועי"ע בחו"מ סי' רמ"ד בסמ"ע סק"ו מ"ש בשם הטור. אה"ע ד' אוישבורג) המורם מכל האמור דבמקום עיגון כדאי המה המקילים בזה לסמוך עליהם באופן שכתבתי דרבים נינהו מגדולי האחרונים שהסכימו בזה למעשה וע"ע בשער המים סי' י"ב מ"ש להתיר בכעין זה ותמצא מרגוע לנפשך:
ובטרם אני אכלה לדבר עוד מילתא בפומאי להודיע כי חזיתי בשו"ת מרן ב"י אה"ע בדיני גיטין סי' ה' אחר שהביא דעת הרמב"ן דגם באומר אמרו לסופר פלוני ויכתוב ולפ' ופ' שיחתמו פליג ר' יוסי כתב בזה"ל ואעפ"י שהרא"ה תלמידו חלק עליו וכתב דלא פליג ר"י אלא באומר אמרו מדעתם אבל במינה שליח שלא בפניו לא פליג יש לומר דלא חלק עליו אלא להלכה אבל לא למעשה ואת"ל דלמעשה נמי חלק עליו דברי הרב ודברי התלמוד דמ"ש וכ"ש בהיות הרב לחומרא וכ"ש שרבן כל ישראל רש"י מסכים עמהם כו' יעו"ש:
והנה ע"ז שכתב דברי מי שומעין יש להשיב מהא שכתב הר"ן ברי' סוכה בשם הגאונים וכ"כ הנמוקי יוסף בשם הרא"ה בפרק כיצד הרגל גבי פיסקא אם נהנית משלם מה שנהנית שלא אמרו אין הלכה כתלמיד במקום רבו אלא כשחולקין שניהם יחדיו בהדי הדדי אבל כשהתלמיד מאריך ימים אחר רבו וחולק עליו הלכתא כמותו וע"ז אמרו דהלכתא כבתראי עכ"ל ועל מה שכתב וכ"ש שרבן כל ישראל רש"י מסכים עמהם יש להעיר מזה שכתב בב"י א"ח סי' יו"ד בדין הטיל ציצית (עיין בקש"ה) על ציצית דרש"י מפרש הוא ולא פסקן ומשו"ה קבע שם בש"ע להלכה כהרמב"ם נגד הרא"ש והטור אף שרש"י מסכים עמהם יעו"ש ועפי"ז נתחזקו דברי הרא"ה בני"ד ועכ"ז אני מגלה דעתי שלא כתבתי כ"ז אלא להלכה ולא למעשה כי ראיתי בס' מכתב מאלי' ש"א סס"י ה' שהביא דעת המבי"ט שסובר בדעת הרמב"ם ובה"ע דמהני כה"י וכמו שכתבנו לעיל בשם מהריט"ץ אמנם דחה דבריו דאפשר דלא התירו אלא דוקא כשכתוב בפניהם דהיינו שהבעל והסופר והעדים הם במעמד אחד כו' ולכן עוד צ"ע בזה כנ"ל: