דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא
סימן יט
וד להנ"ל במאי דמבואר בשו"ת חו"י סי' ק"נ בדין גוי המנהיג בכלאים שהובא ברמ"א סימן רצ"ג השני דכל כמה דהעגלה היתה הולכת בלא ישראל אז אף אם הישראל יושב בעגלה אינו אסור אלא מפני מראית העין אם זה מוסכם להלכה וזה תשובתי בשו"ת זרע אמת ח"ג סי' קמ"ז דף קע"ד האריך לתמוה עליו בזה דהא איסור הנהגה בכלאים אינו תלוי באם הולכת בשבילו או לא וע"כ העלה שלא לציית לחו"י בזה רק מדינא דאורייתא אסור לישב בה זת"ד אמנם בשו"ת פני יצחק סי' ט' מיישב תמיהתו והעלה דאותן העגלות שיש להם עת קבוע לנסוע אפי' שלא מצח שוכרים עכ"ז היא הולכת ריקנית להוליך כתבי הפאסט מותר לנסוע בהם אף שמושכין אותם בכלאים סוסים ופרדים ושוב כתב שיש לצדד להחמיר בזה אבל אם מושכין אותם בסוס ופרד בן סוסיא דהוי פרי עם האם ולמאן דס"ל דאין חוששין לזרע האב הוא מותר לגמרי בזה העלה דאין שום חשש להחמיר:
וכתב עוד שם הפנ"י דעבדינן ס"ס להקל נגד דעת מרן בש"ע ואפי' במקום שקבלו דעתו להוציא ממון כגון בא"י ואגפי' ובני"ד הוי ס"ס בזה הדרך ספק שמא הלכה כשאלתות דאין חוששין לזרע האב כלל בודאי וא"כ פרי עם האם שרי ואת"ל דהלכה כרוב הפוסקים דס"ל כר"י דמספקא לי' אי חוששין לזרע האב שמא הלכה כהרמב"ם דטמאה עם טמאה אין איסורו אלא מדברי סופרים ופרי עם האם שריא משום דהוי ספיקא דרבנן ולקולא והביא ראיה מכנה"ג שהתיר בחסרה המרה ונאבד הכבד (הובא בפמ"ג שפ"ד סימן מ"ב סק"ד) מטעם ס"ס שמא היה מר ושמא חסרה המרה כשרה הגם שמרן הכריע דחסרה טריפה והרי דעבדינן ס"ס נגד מרן במקום שקבלו הוראותיו:
ולע"ד זה אינו ראיה ונעלם ממנו מ"ש הש"ך שם בסק"י בסמפון א' שופך לשניהם דס"ל להמחבר להכשיר בבהמה ישראל משום דהרבה פוסקים מכשירין בשתי מרות ואנן קי"ל להלכה דכל יתר כחסר לגמרי דמי כמ"ש הפמ"ג שם סק"י וא"כ הואיל שמרן גילה דעתו שסומך על המכשירין ביתר ממילא דהוא הדין בחסר ומשו"ה חשיב אותו כנה"ג לספק אבל זולת זה אינו נחשב לספק ועפי"ז ניחא הא שהפמ"ג הסכים להכנה"ג בספק שמא חסרה כשרה והלא הוא בעצמו בסי' ק"ה כתב במ"ז סק"טו דהיכא שהרמ"א הכריע לא נחשב עוד לספק ואפילו בממון שהמוחזק יכול לומר קים לי כהמיעוט עכ"ז כתב בתומים סי' כ"ה בכללי תפיסה שכל דעה שהב"י והרמ"א לא הביאו אין לומר קים לי כאותה הדעה) והא הכא ס"ל להרמ"א דחסרה טריפה אלא משום דמצינו שסמך הרמ"א על המכשירין לענין טעימת הכבד לדידן ע"ש בט"ז סימן מ"ב סק"ב לכן הסכים להכנה"ג דהוי ספק ודלא כהלבושי שרד בלקוטים אות ח' סק"כ שחולק על פמ"ג בזה שהסכים להכנה״ג דמאחר שהכריע הרמ"א לא נחשב עוד ספק דלא כן היא מטעם שכתבנו ודו"ק: