אור ברסלב

דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא

סימן יז

סימן טז

ועל מ"ש להשיבו בדבר אפיות מצות לפסח על המאשינן לענ"ד צ"ע בזה טובא ויעי' בשו"ת ד"ח ח"א סימן כ"ז שהשיב בזה"ל לדעתי הרבה טעמים עפ"י דין לאיסור אך הם כמוסים אתי כאשר כן קבלתי מפי מו"ח (ה"נ הגאון מהרב"ם) שבכמות אלה הדברים אין לגלות הטעם רק לפסוק הדין בהחלט והשומע ישמע ולכן בדרך החלט אומר לכם כי העושה מצות על כלי זה הוא חמץ גמור כו' יעו"ש וגם ידוע דהגאון מהרש"ק בס' ק"ס דף נ"ו נמי אסר זה וכתב כי הוא חמץ גמור ואולם לא אכחד מלהודיע מ"ש בשו"ת שם אריה (חיו"ד כעת אמ"א) דכוונת הגאון מהרש"ק שאסר זאת האפיה הוא מטעם שחס על העניים העוסקין באפייתם בתנורים הפשוטים כי בעירו מצוי הרבה עניים שעוסקים בזה יעו"ש בסי' ג"ן ברם איברא בכוונת הגאון ד"ח אי אפשר לומר כן ובעיוני בזה שם בד"ח סי' הנז' ראיתי שכתב וז"ל ולדעתי אין להתיר זה בשום אופן ואם לא יאבו שמוע מה נעשה להם אם אוכלים חמץ ממש בפסח ועיין בפסקי מהראי ז"ל שהביא ראיה שאין להקל מחמת חשש שיצאו חוץ לד"ת עכ"ל וכוונתו על הדין שהובא ברמ"א יו"ד רי' סימן של"ד וע"ש בפ"ת שהביא כמה פוסקים שהסכימו בזה לדעת הרמ"א ודלא כהט"ז שהשיג על זה הדין אמנם במה שציין שם הפ"ת שו"ת חו"י ושו"ת שאי"ע הנה הרואה יראה שם בשאי״ע (וכן נדפסה זו התשובה בשו"ת שתי הלחם דף ט"ל) שכתב שהחו"י סותר דברי עצמו כי אחר שהשיג על הע"ז חזר לקיים דעתו וכתב עוד שם היעבץ על החו"י וז"ל ויש להתרעם עליו ז"ל אותו התרעומת עצמו שהתרעם החו"י על הר' יש"ר שאמר שלא יוודע לאדם באמת דעת המחברים ומה שלבם מתוך הספרים עכ"ל:

ונחזור עוד למ"ש שם בד"ח סימן כ"ד דמחמת החשש של ארצות אחרות שנהגו היתר באלו המצות של המאשין אין לנו לחוש ומותר להחמיר מכמה טעמים וחד מהם ממ"ש מהרנא"ח (ח"ב סי' י"ב דפוב"ר) דחשש לעז לא שייך אלא בדבר של אישות משום הפגם הבנים אבל בשאר איסורים לא שייך לעז דמאי דהוי הוי עכ"ל:

והנה יש להעיר בזה ממ"ש המג"א בסימן ל"ב ס"ק מ"ח בדיני פתוחות וסתומות שאין לנו לשנות המנהג שלא להוציא לעז על הראשונים ואיברא דצ"ע גם על המג"א ממ"ש בעצמו בס"ק שאחר זה שגדול אחד פסל כל התפילין שהיו עשויות לדעת הרא"ש והרי מכאן כדעת הראנ"ח דבשאר איסורים לא שייך לעז אמנם בשו"ת הריב"ש סימן ק"ה מבואר להדיא כהמג"א ודלא כראנ"ח שכתב וז"ל וראיתי מנהג הסופרים לכתוב סתם אגב ארבע אמות קרקע ואמרתי אין קנין זה מועיל ועלה בלבי לתקן לסופרים הלשון ולסיים הד' אמות (עיין ברמ"א סי' ר"ב בשם הרשב"א שאין צריך) ואח"כ נמלכתי שלא להוציא לעז על השטרות הראשונות וסמכתי להכשיר מכח המנהג עכ"ל והרי מכאן דגם בד"מ שייך לעז ודלא כראנ"ח:

אמנם איך שיהי' נ"ל לומר דאף אם תאמר דבכל דבר שייך לעז מ"מ הא ודאי דלא שייך אלא. בדבר שכל העולם נוהגים כן הן מצד חסרון ידיעה והן מסיבה אחרת כמו בהא דהריב"ש וכמו בהא שכתב הרמ"א בא"ה סי' ס"ו בעדי הכתובה ובהא שכ' בתה"ד סי' רל"ב בנדון הגיטין דקודם תקנת רבא דלא הוו כתוב בהו מן יומא דנן ולעלם בכל כי האי שנהגו כן בכל העולם אם באנו לחדש תקנה בהיפוך מזה יש לדון אם יש בזה חשש לעז ואם צריך לחוש לזה הלעז ועפ"י מ"ש שם בתה"ד (עיין בכנה"ג אה"ע סי' קמ"ב בהגה"ט אות נ"ב ושם בפ"ת סימן קכ"ה סקי"ב ובשו"ת בארות המים סימן ג"ל מ"ש בזה וע"ע בכנה"ג יו"ד סימן ס"ד הגהב"י או"מ מ"ש בשם תשו' רשב"א) אבל בדבר שלא נהגו כל העולם רק מקומות מקומות כמו בתפילין דכמה סופרים העשויות לדעת הרא"ש בכל כי האי ליכא לעז דאל"כ למאן דאמר עשו ב"ש כדבריהם למה לא חשו ללעז דב"ה וגם בני בבל דנהגו איסור בחלב דאייתרא למה לא חשו ללעז דבני ארץ ישראל הנוהגים בו היתר אלא ודאי דכל שהללו כך נוהגים והללו כך נוהגים ליכא חשש לעז על הנוהגים בזה היתר דהא אפילו לאלו שנוהגים בזה איסור כשילכו למקום הנוהגין היתר ויראה להם דעתם מותרים לאכול מזה ואפי' כשדעתם לחזור למקום שנוהגין איסור כמ"ש הש"ך ביו"ד סימן קי"ט סק"כ ומכיון שכן מאי חשש לעז בזה הא במקומות המתירין נראה להם להתיר ומכל זה נראה ברור שהנכון כמ"ש בד"ח שטעם זה של הוצאת לעז ראוי לגנזו דאין בזה חשש כלל על המתירים וח"כ בודאי דראוי ונכון להחמיר בזה לחוש לדעת כמה גדולי ישראל שאסרו זאת האפיה ולכל הפחות צריך להשגיח שיזהרו שלא לעשותן עגולות וכמ"ש בשו"ת יהודה יעלה חא"ח סימן קנ"ז שהשיב לבנו הגאון נ"י וז"ל ע"ד המאשין מצות כי רצונך לעשותן מרובעות ולא עגולות כן תעשה כי השירים שנחתכין וחוזרין ומערבין אותן לתוך המאשין פעם שנית ושלישית וחמישית אמצ"ו מרובה מצלתה כו' יעו"ש ונ"ל עוד כיון דקי"ל דאפי' חמץ של דבריהם אוסר במשהו כמ"ש הפר"ח ברי' סימן תמ"ז ודלא כמג"א שם סק"ה דמתיר נוקשה בששים וגם יש הרבה פוסקים דס"ל אפילו בטעם חוזר וניעור כמ"ש שם הב"י והפר"ח מתשו' רב נוטרונאי גאון שהביא הטור בסימן תמ"ב על העושים יין וצמוקים ומוצאים בהם חטים שאסור להשהותו בפסח אעפ"י דליכא התם אלא טעם וא"כ יש לחוש לפליטת חמץ משהו של כלי המאשין שאי אפשר לנקותם בכל פעם שלא יבלע בהם אפי' משהו ולזאת הנכון שלא לשנות ממנהג אבותינו בכלים פשוטים שאפשר בקל להדיחם ולנקותם ולא נבלע בהם אפילו משהו:

ואמנם עכ"ז אין לערער ולהרהר ח"ו על אותן מקומו' שנוהגין לאפות על המאשין כי מאחר שיש בהם גדולי רבנים יראי ה' שגם הם אוכלים מאלו המצות בודאי שבדקו ועיינו דלית בזה שום חשש חימוץ וקי"ל שכן הוא הנכון לאפות עליהן דאל"כ לכה"פ על עצמם היו מחמירים הנראה לע"ד כתבתי ודו"ק:

תוכן העניינים

דברי מרדכי (לוריא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה