אור ברסלב

דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא

סימן טז

סימן טו

ע"ד אשר נשאלתי מאחד גביר חכם ונכבד ממדינת אשכנז בנידון גזל עכו"ם לרשום לו דעת הפוסקים בזה וזאת תשובתי:

הר"ן בחידושיו לסנהדרין דף ז"ן הבין בדעת הרמב"ם פ"א מהלכות גזילה ובפ"ב מהל' גניבה דגזל עכו"ם מותר מן התורה ורק מדרבנן הוא דאסור מפני חילול השם וזה כמ"ש הכ"מ ברי' הל' גזילה ודלא כהבנת מהרש"ל בפרק הגוזל בתרא והש"ך בסי' שמ"ח ושנ"ט שהבינו בדעת הרמב"ם דאסור מה"ת והרדב"ז בח"א בסי' ר"ה הביאו הכנה"ג באה"ע סי' קמ"א בהגה"ט אות ק"כ כתב וז"ל הגונב מן הנכרי ודאי דפסול לעדות מה"ת אלא שיש להכשירו מטעם דאיהו סבר מצוה קא עביד ועיין בס' שמות בארץ בפ' ראוהו ב"ד שכתב דאפילו למ"ד דאסור מה"ת עכ"ז אינו חייב להשיבו מה"ת (עיין בקש"ה) דקרא דוהשיב בישראל כתיב ולפי"ז אין לדחות דין דמהרי"ו שפסקו הרמא באה"ע סי' כ"ח סעי' א' דאם קדשה בגזל עכו"ם מקודשת:

ואולם יש להעיר על ס' שמות בארץ מזה שכתב הח"מ שם שלא מצינו רמז וחילוק בזה בגמרא לחלק בין עכו"ם לישראל אמנם רבים מהאחרונים שתפסו לזה החילוק ובראשם הישועות יעקב בסי' כ"ח ואמנם צ"ע מהרמב"ם פ"ב מהלכות גניבה וז"ל הגונב מן הנכרי אינו משלם אלא הקרן בלבד שנאמר ישלם שנים לרעהו דוקא כו' ומדאתא קרא למעט לנכרי כפל נשמע דהקרן צריך להחזיר לו מה"ת (ע"ש בחל״מ סק"ג) דאי אינו אלא מדרבנן למה לי קרא למעוטי וכמו שהוקשה התוספות כתובות דף פ"ה ד"ה המוכר דלמ"ד מכירות שטרות מדרבנן למה צריך קרא למעוטי' מאונאה. והנה כדי להסיר את דיבת המעיקים והצוררים לבו באמרם כל היום איך אפשר שלא חסה התורה על עם נכרי להתיר לגזלו בחנם רק מפני שהוא אינו מבני ישראל דבר זה אין השכל מחייבו ודרכיה דרכי נועם כתיב לזאת הנני לבאר את זה (וגם אעתיק מ"ש בשו"ת אהל יעקב למהר"י ששפורטש בשם הגאון מו"ה שאול הלוי מורטירה בסי' י"ז בענין טענת חסרי דעת ואשר יחפשו עלילות עלינו בדין עדים זוממים המבואר בפ"ק דמכות שאם הוזמו אחר שנהרג אין נהרגין שטוענים איך אפשר זה והלא דין הוא אם קודם שלא עשו מעשה בעדותם נהרגין כו' שכתב הוא ז"ל לישב ולהפיס דעתם דר"ל שאין נהרגין בתורת עדים זוממין פי' באותה מיתה של הנידון אבל נדונין במיתה אחרת כדין רוצח יעש"ב ואם שזה הפירוש מבוטל מעצמו וכמו שהאריך להשיג עליו הגאון מהר"י הנז' עכ"ז ראיתי להעתיקו כדי לסתום פיהם כי הספר הזה אינו בנמצא) ואען ואומר:

הנה הדבר ברור כי לא זה הוא הטעם עבור שאינם מבני ישראל והאמת עד לעצמו דכל המתירים בזה אינם אלא רק על אותם הנכרים שאינם מאמינים בשכר ועונש וגם דתם אינם שומרים דמתוך שאינם מאמינים עי"ז קל והיתר בעיניהם לגזול ממון אחרים ובעת דחקם בודאי שהם גוזלים זולת בפרהסיא מטעם אימת המלך ובכגון זה שאינו שומר הדת ואינו מאמין יש סברא דגם ישראל לישראל מותר כמו שנראה מחקירת הפמ"ג שהובא בפ"ת שם סק"ו בדין קידש בגזל מאלו דסי' קנ"ח ביו"ד וסי' תכ"ה בח"מ וידוע עוד דבהא דאמרינן בהזהב עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו כתב שם הנמ"י שלא הזהיר הכתוב באונאת דברים אלא לירא את ה' כו' ועיין בחו"מ סי' רכ"ח בהגה ובסמ"ע וע"ש בב"ח בשם המרדכי הארוך שהוקשה למ"ד דבהונאת ממון אסור להונות אפי' למי שאינו בתורה ובמצות א"כ מצינו אונאת ממון חמורה מאונאת דברים ובגמרא אמרי' גדול אונאת דברים מאונאת ממון (ול"נ דזה אינו טענה דיש לחוש דילמא נפיק מיניה זרעא מעליא כמו דחיישינן גבי מסור כדאיתא בב"ק דף ק"ט) והאריך שם וסיים בזה"ל אם הונאת דברים מותר להונות למי שעובר על דברי תורה כ"ש ממונו ולענין מעשה צ"ע עכ"ל:

ועי"ע בח"מ סי' רס"ו לענין השבת אבידת ישראל שאינו מאמין ותראה שכן הוא הטעם כמ"ש ועוד אפילו להשתעבד בו מותר כדאיתא במציעא דע"ז ברב סעורם אחוה דרבא דהוה תקיף אינשי דלא מעלי ומעייל להו בגוהרקא דרבא וא"ל שפיר עבדת דתניא ראית שאינו נוהג כשורה כו' ואיפסקא כן להלכה ברמב"ם פ"א מהל' עבדים ובטוש"ע יו"ד סי' רס"ז והן עתה ראיתי בספר מנחת ביכורים מהרב פרי האדמה בדף מם שהביא דברי הב"ח הנז' והאריך בהם ודחאם מהלכה אכן לעומת זה גם בגזל עכו"ם קי"ל דאסור מן התורה ויותר חמור מגזל ישראל מפני ח"ה ועיין באה"ג ח"מ סי' רל"א במעשה שהביא בשם הילקוט בזה ומי שיש לו דעת ובינה יכיר ויאמר כי אלו הדברים שכתבנו ישנים וברורים ונכונים בטעמם:

תוכן העניינים

דברי מרדכי (לוריא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה