דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא
סימן ז
ב"ה למדינת אפריקא הקטנה
תשובה לחכם מופלא בדרך קצרה וישרה ומתוכה מובן השאלה הנה הרב חיד"א בשיו"ב א"ח סי' כ"ו מביא בשם הרמ"ע מפאנו בתשו' סי' צ"א דבשעה שאומרים העולים לקרות בתורה ברכו א"ה המבורך חייבים השומעים לעמוד על רגליהם ודחה דבריו שהאר"י ז"ל אמר שאותו הלשון שהוא בירושלמי דמשמע ממנו דצריך לעמוד הוא טעות ואינינו מן התלמוד וסיים אלו הרמ"ע ז"ל ידע דברי האר"י ז"ל היה עונה אמן בכל כחו וע"ש במחה"ש וגם בשו"ת שנות חיים ח"א תשו' פ"א ובשו"ת יהודה יעלה א"ח סי' ט' והנך רואה שכלם הסכימו להמג"א שם סי' נ"ו שגם שהוא ט"ס בירושלמי מ"מ גוף הדין הוא נכון דצריך לעמוד ועי' במג"א סי' קמ"ו סק"ו שגם בשעת ברכת התורה צריכין הכל לעמוד כמו בשעה שעונין קדיש וכדעת הרמ"ע הנז':
והנה ראיתי בברכ"י סי' חי"ת שהוקשה על הירושלמי דס"ל דכל הברכות מברכין בעמידה מגמר' דילן בסנהדרי' שחייבו לעמוד בברכת הלבנה משום דמקבלין פני שכינה וש"מ דבשאר ברכות המצות אין צריך לעמוד ועי' בשו"ת דרכי נועם א"ח סי' ג' מ"ש בזה ואולם לפי מאי דס"ל להירושלמי דכל הברכות מברכין בעמידה א"כ י"ל דמשום הכי ס"ל דגם ביהא ש"ר צריך לעמוד משום דהוי דבר שבקדושה משא"כ לדידן דס"ל דבכל הברכות אינו צריך לעמוד (לבד מהנך דכתיב לכם דגמרי' ג"ש מלכם דבעומר עי' במג"א ובט"ז רי' סי' ח' ובב"י סי' תקפ"ה) כן ה"נ י"ל דגם ביהא שמי' רבא אין צריך לעמוד ואיך שיהיה עכ"פ מירושלמי אין ראיה דהא איהו ס"ל דכל הברכות בעמידה ותלמודא דילן לא ס"ל כן דהא בפ' אלו נאמרין ד' ח"ל תניא כה תברכו בעמידה נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך וש"מ דשאר ברכות אינן בעמידה ובשו"ת ד"ן הנז' תמה על הלבוש שפסק דכל ברכות המצות יהי' בעמידה יעו"ש ומאחר שכן דהירושלמי לשיטתו ואנן לא קי"ל בההיא כהירושלמי א"כ שוב לא שייך לומר דעכ"פ גוף הדין הוא נכון דצריך לעמוד מכח הראיות שכתבו המחה"ש ושנו"ח ויי"ע הנז' דזה אינו כמ"ש הרב מטה יהודה בסי' קמ"ו על הא דמהר"ם שעמד בעת קרה"ת דאנן לית לן הך חיובא דכיון שהש"ס לא הזכיר דבר זה אין כח להפוסקים הבאים אחר התלמוד לחדש וכ"ש שאין כח לחדש דבר שלא הזכרו הפוסקים הראשונים ועי' בהרא"ש פ"ב דשבת מ"ש בענין תפלת ענינו ובפר"ח א"ח סי' כ"א לענין ברכת ב״ש והארכתי בזה במק"א ואכ"מ:
אכן מצוה להביא מן החדש עי' בס' לחם יהודה ד' מ"ב בדין דמהריק"ו שפסקו הרמ"א בא"ה סי' קע"ט (הביאו הט"ז ביו"ד סי' צ"ט סק"ט) באשה שסברה שמותר לזנות וזינתה דאסורה לבעלה וראייתו מדכתיב ומעלה בו מעל ע"ש שתמה עליו בזה מאחר שנסתם התלמוד איך אפשר להוציא שום דין מדרשא דפסוקים יעו"ש ול"נ שלא לבד מדרשא דפסוקים אלא אפי' מעיונו בהתלמוד וכמ"ש בשו"ת מהר"י מיגאש סי' קי"ד במי שאינו יודע דרך הלכה ולא פירושה ולא קריאתה אלא שהוא ראה הרבה מתשובות הגאונים אם הוא מותר להורות והשיב שזה האיש אעפ"י שאינו יכול להבין בתלמוד מ"מ הוא ראוי יותר להורות ממי שסומך על עצמו ורוצה להוציא הדין מן התלמוד שאין בזמנינו זה מי שיוכל להוציא הדינים מן התלמוד מעיון ההלכה מבלי שיעמוד ע"ד הגאונים ז"ל זת"ד ודוגמא לזה כתב הרלב"ח בתשו' ססי' ל"ז וז"ל ודרכינו אינו לחדש פירש בהלכה שלא זכרוהו הראשונים ואדרבה אם לפעמים מזדמן ועולה בידינו איזה פירש חדש בהלכה מה שנראת לנו יפה אנו משתדלים לבקש עליו קושיות ודוחקים ולבטלו מטעם שכיון שלא כתבוהו הראשונים ודאי שאינו אמת עכ"ל ומבואר מכל זה דמה שלא הזכירו הראשונים אין לנו כח לחדש וא"כ הנכון בזה דני"ד כדעת השיו"ב זהו מה שנ"ל להודיע לכת"ר. ידידו הדש"ת ומברכו שיקובל תפלתו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו:
הק' מרדכי לוריא.