אור ברסלב

דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא

סימן ג

סימן ב

ואשר נסתפק כת"ר ביבם שיש לו אשה ובנים ואומר שרוצה לייבם ואינו רוצה לחלוץ ואי אפשר להטעותו מהו הדין אם לכופו בדברים ואולי גם בשוטים או כלל וכלל לא:

לכאורה הי' נ"ל דזה תלוי בפלוגתת הראשונים אם מצות חליצה קודמות או מצות יבום קודם דלרש"י ור"ת דסברי מח"ק (עי' תוס' פ' החולץ דף ט"ל ד"ה אמר רב) לדידהו בודאי דחל עליו חרם רגמ"ה שלא לישא אחרת עלי' וכופין אותו לחלוץ ולהרי"ף והרמב"ם שפסקו דמי"ק אפי' שידוע שאינם מתכוונים לשם מצוה לדידהו י"ל דלא חל החרם דר"ג ואין לכופו שיחלוץ אכן בשו"ת הריב"ש סי' ש"ב כתב דאפי' להסוברים דמי"ק מ"מ בנידן זה שהוא נשוי לכו"ע מח"ק דהא קי"ל בסו' פ' מצות חליצה שמשיאין לו עצה ההוגנת לו (ושם ברי' הפ' ד' ק"א) שאם הי' הוא ילד והיא זקנה כו' אומרים לו אל תכניס קטטה לתוך ביתך ואם היתה מצות יבום קודמת אפי' בכגון זה שיכנוס קטטה לתוך ביתו איך ישיאו לו ב"ד עצה לבטל מצות יבום הקודמת אלא ודאי כל שיכניס קטטה לתוך ביתו מצות חליצה קודמת לכו"ע ואין לך מכניס קטטה לתוך ביתו כמו נושא על אשתו וא"ת יגרש אשתו הראשונה וייבם את זו הרי קשין גירושין שהרי בדוד התירו לו ליחד ולא התירו לגרש (בפ' כה"ג) וכ"ש באשתו הראשונה שאפי' מזבח מוריד עליו דמעות וכן בשו"ת מהרי"ק שורש ק"ב החזיק הרבה דעת סמ"ק ור' אביגדור הכהן שבהגמ"ר דפ' החולץ אות ק"ט ובטור סי' קס"ה שכופין אותו לחלוץ לה והמעיין בדברי מהריק"ו יראה שדבריו בנויות אף להסוברין דמצות יבום קודמת דהרי בתחילת השורש כתב דאין לו להכריע במחלוקת הגדולים אי מצי"ק או מוצח"ק אך להיותו נשוי אשה כופין אותו שיחלוץ ומוכרח מזה דכופין הוא לכו"ע דאל"כ הרי בזה שכתב דכופין אותו הכריע כמ"ד דמח"ק וכן בשו"ת מרן ב"י א"ה בדיני יבום סי' ב' כתב פסק אחד מד' רבנים שהסכימו כלם כאחד דהיכא דהיבם הוא נשוי דמנדין אותו לחלוץ בכל מיני כפי' ומרן הב"י הסכים עמהם וכתב על דבריהם איברא דבגלילותינו אנו תופסין להלכה דמי"ק מ"מ בדין זה שהיבם הוא נשוי אשה אפי' להרי"ף והרמב"ם מצות חליצה קודמת וכן כתב בשו"ת מהר"י מינץ סי' יוד בשם א"ז דגזירת ר"ג דוחה מצות יבום וכופין אותו לחלוץ הרי בפירוש דבנשוי כופין לחלוץ אפי' להסוברין דמי"ק:

אכן בשו"ת משפט צדק ח"ב סי' ע' הביא זה התשובה של מרן הב"י ותמה עליו בזה שכתב דמטעם שהוא נשוי כופין אותו לחלוץ אליבא דכו"ע והא מצינו כמה חולקים בזה כמ"ש בשו"ת הרא"ם ח"א סי' י"א וס"ל כדעת בעל התרומה וראבי' שהובא במרדכי פ' החולץ אות ל"א ונשאר בל"ע על מרן וכן בשו"ת דברי ריבות סי' י"ג כתב דגם ביבם נשוי אשה אין לכופו אלא ירבה עליו רעים עד שיחלוץ וכן עוד במהריב"ל ח"ב סי' י"ח כתב שלא לעשות לו אפי' הרחקה דר"ת שלא לדבר עמו כו' יעו"ש וגם מרן הב"י בסי' קס"ה בד"ה כתב הריטב"א כתב בשמו דאין כופין אפי' ביבם שהוא נשוי וכן נראה עוד דעת הריב"ש בסי' תק"ט שכתב שם דמשום טענה שהוא נשוי אין כופין אותו שיחלוץ ורבותינו הצרפתים דאית להו דכופין משום דסברי דמח"ק אבל למ"ד דמי"ק אין כופין בטענה זו וזה דלא כמו שכתבנו לעיל בשם מהריק"ו ובשם ומרן ב"י דס"ל דכופין אותו משום טענה זו (אבל על הריב"ש גופי' אין סתירה מזה למה שכתבנו לעיל בשמו דהא לא כתב שם דכופין אותו בזו הטענה אלא דזאת הטענה מועיל שנאמר מח"ק ובהכי ניחא ליישב תמיהת המשפ"צ על מרן שכתבנו לעיל דיש לומר דמרן ס"ל דכמו שהטעם שלא יכניס קטטה מועיל שנאמר דמח"ק לכו"ע כן מועיל זה הטעם גם לכופו כמו דס"ל דהפוסקים הצרפתים והרא"ם סובר כסברת הריב"ש בסי' תק"ט שטענה זו אינה מועיל לכופו והנה הבית שמואל ברי' סי' קס"ה מספקא לי' בדברי הרמ"א שכתב שם דהמנהג שאין כופין אם זה קאי גם על מי שיש לו אשה או אשה או דוקא כשאין לו אשה וכתב דבתשו' מהר"י הלוי משמע שאין לכופו אפי' ביש לו אשה אלא בצירוף עוד טעמים ועיינתי שם בהקצרות מהדו"ק סי' א' וראיתי כי לא הוצרך לעוד טעמים אלא לענין לכופו ולנדותו אבל לעשות לו הרחקה דר"ת סגי בזה הטעם לחוד שהוא נשוי אשה

ושוב מצאתי בשו"ת פני משה ח"ב סי' טו' שכתב דגם מהר"י אדרבי בס' דברי ריבות בסי' י"ג שכתב להרחיק הכפי' אפשר דבהרחקת דר"ת יודה ואף שכתבת דמאי תקנתי' ירבה עליו רעים ולא כתב לעשות לו הרחקה אפשר שחשב דאף בהרחקה לא יועילו עם היבם כיון שאינה בגופו לכן לא אשכח תקנתא אלא להרבות עליו רעים יעו"ש וכן בשו"ת פרמ"א ח"ב סי' מ"ח כתב דמהריב"ל חזר בו ממ"ש בח"ב סי' י"ח להרחיק הרחקה דשם בסי' ע"ט ובח"ג סי' נ"ד הסכים אל ההרחקה (ומהפ"ת סי' קס"ה ס"ק ד' נעלם כל זה החזרה) ושם בפרמ"א האריך בזה והביא כמה פוסקים שהסכימו לזה ההרחקה דר"ת:

העולה מהמקובץ דרובא דרובא מהפוסקים סוברים דהיכא שהיבם נשוי אשה יש לעשות לו הרחקה דר"ת לכו"ע ודעת מהריק"ו ומרן ב"י בתשו' ומהר"י מיכץ ועוד כמה חכמים דגם יכולים לנדותו ולכפותו בכל מיני כפי' ולכן בני"ד נלע"ד דאם אי אפשר להטעותו והיא תובעת חליצה שיש לעשות לו הרחקה דר"ת:

ועלה עוד בדעתי לומר לעשות לזה היבם כמו שעשו בזמן מהריט"ץ כתוב בתשו' סי' ל"א (וגם מפורש שם במי הי' זה המעשה אביו של היבם רבן של ישראל המשביר בר ומים מתוקים לרעבים ולצמאים לא ללחם כ"א לדבר ה') שלמדוה להיבמה שתלך לביהכ"נ ששם היבם ותרוק בפניו רוק הנראה כדין ותאמר איני רוצה בך ועי"ז הפסל לו ויכפוהו לחלוץ וכן עשתה ורוב החכמים דשם הורוהו לכופו לחלוץ רק המהריט"ץ חלק עליהם והורה דאין לכופו דדינה כדין מורדת יעו"ש ויש לומר כי דוקא ההם משום שהיא עשתה שלא כהוגן לפסול עצמה מן היבם שרצה ליבמה לקיים המצוה והיא עשתה לבטל מצות יבום הנוהג שם לכן חלק עליהם משא"כ בני"ד במקומות שיבום אינו נוהג הן מטעם דחרם ר"ג חל גם בזה, מטעם דקיי"ל מח"ק בזה י"ל דגם המהריט"ץ יודה להם שאין דינה כמורדת וכופין אותו לחלוץ וראיתי בשו"ת מהרש"ל סי' כ"ב שנשאל על מעשה ממש כעין זה דמהריט"ץ והורה שאין לכופו ותמה על חכמי הארץ ההוא שהורו לכופו אכן בשו"ת מהר"מ גלאנטי סי' פ' נשאל ג"כ בזה ממש יהורה כאותם החכמים לכופו לחלוץ וסיים שכן עלה בהסכמת כל החכמים ומעתה נ"ל בני"ד טוב להשיאה עצה של כזאת וכת"ר יעשה כפי דעתו דעת תורה:

תוכן העניינים

דברי מרדכי (לוריא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה